קשרים וירטואליים

אני מתארת לעצמי שאני לא היחידה, שזה קורה לכל אחד מידי פעם, ותאמינו לי שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי, אבל זה כואב ומטריד כל פעם מחדש, מעסיק אותי מעל ומעבר ופשוט תוקע אותי נפשית ורגשית.

אני באמת לא מבינה למה זה קורה, אולי זה קרה גם לכם – מתחילים קשר וירטואלי יפה, מתקרבים, מספרים זה לזה דברים אישיים, שולחים תמונות, מדברים בטלפון, אפילו נפגשים ועם הזמן מגלים שמה שעובד בווירטואליות לא מצליח לעבור בהצלחה לחיים האמיתיים.

לאט לאט הקשר גווע, מפסיקים להתכתב, מפסיקים להתעניין, לפעמים אפילו רבים.

זו בטח קרה לרבים, גם לי, אבל זו הפעם הראשונה שמישהו פיטר אותי מקשר, פשוט העיף אותי בבעיטה, כי, לטענתו, הוא חש מאוכזב, אין לי מושג למה מפני שהוא לא פירט, והאמת מה זה משנה?

אולי זה לא קשור כלל אלי, רוב הסיכויים שזה הוא, לא אני, ובכל זאת זה מעליב ופוגע, ומרגיש כמו יריקה בפרצוף.

אין לי מושג מה עשיתי רע, ולמה זה מגיע לי, ומה הסיבה לכך שבן אדם שכתב לי בהתחלה בפתיחות כה רבה על חייו, ורצה לדעת על חיי, ואפילו התקשר אלי מחו"ל והזמין אותי בנדיבות נפלאה לבקר אותו, שינה תוך כמה שבועות את טעמו, והעיף אותי מחייו במכתב אחד צונן ומעליב.

טוב, החיים רצופים תעלומות קטנות שלעולם לא נדע את פשרן, אבל הפעם זה קרה פעם אחת יותר מידי.

אני נשבעת שזו הפעם האחרונה שאני נותנת לזרים דריסת רגל בתוך חיי.

מאז שהתחלתי לכתוב בלוגים ספגתי אכזבות כל כך רבות (ואגב כמעט כולן היו מגברים, נשים יותר רגישות ופחות מגעילות מהבחינה הזו) וכל אכזבה ופגיעה כזו שרטה אותי עוד קצת. למרבה הפליאה במקום להתחסן ולהתקשח אני נעשית רגישה ופגיעה יותר עם הזמן.

די, לא עוד, אין לי יותר כוח לזה. מספיק ודי! מעכשיו אל תתקשרו אלי, ואני לא אתקשר אליכם.