פוסט קיטורים רותח

חם, נכון? מאוד חם, כמה שמדברים על זה יותר כאילו נעשה חם יותר, או שאולי זו רק אני?


ודווקא בחום הזה, כשכל מה שרוצים זה לשבת מול המזגן ולחכות לחורף אני חייבת לרוץ לפה ולשם ולעבוד קשה.


משום מה הכול קורה דווקא באוגוסט כשכל תנועה מגירה ממני פלגי זיעה ואי אפשר לישון כמו שצריך בלילה ואין כוח לכלום.


גם הג'ינג'י סובל נורא מחום, וגם הוא כמוני – אשכנזי חובב קרירות ושונא חום וזיעה, אבל הוא לא ייתן לדברים הפעוטים האלה להסיט אותו מדרכו, ואוי למי שיעז להתלונן שאולי די כבר, לא חייבים לעבוד כל כך קשה כל הזמן!



התחלנו את השבוע בניקיון יסודי וקפדני של רצפת הבטון האיומה של המכון ולא האמנתי על עצמי כמה שעות עמדתי על הרגלים, שטפתי וקרצפתי, הזזתי ושוב שטפתי.

אחר כך התרוצצנו בכל מיני מקומות עד שמצאנו קרמיקה מתאימה, וכמובן שעשינו השוואות מחירים, ומחקר מעמיק על שיטות ריצוף… יש הדבקה, ויש ריצוף מסורתי עם חול מתחת, ויש המון רצפים, ולכל אחד יש לו"ז משלו ושיגעונות משלו… ועוד לא סיפרתי על חשמלאים ואנשי האלומיניום שכולם נקראים אלום משהו וגם להם יש דרישות ותביעות משלהם, נגיע אליהם בשבוע הבא.


ביום שלישי נקנתה סוף סוף הקרמיקה – נגב קרמיקה במחיר מציאה בצבע נייטרלי חביב בצירוף המון דבק מיוחד שאמור להחליף את החול המקובל, ונמצא רצף שטרח להתקשר יום קודם לוודא שהכנו הכול לפי הוראותיו, ובכך קנה את ליבו של ג'ינג'י שעדיין מקווה שמדינת סמוך ופרטצ' תתנהל לפי הסטנדרטים הנוקשים והמאוד אירופיים שלו.


הוא ממוצא רומני, אבל כשזה נוגע לעבודה במכוורת הוא נעשה ייקה פוץ חסר פשרות, ועל זה יעיד כל בעל מקצוע שאתרע מזלו לעבוד אצלנו.


כל פעם שמעירים לו שהוא מגזים ושהוא לא באירופה אלא באסיה ושהכל פה חפיף, אז מה הבעיה שלו? הוא מתרגז ומספר שאבא שלו ז"ל היה הרבה יותר גרוע ממנו. הכרתי את אביו ז"ל שנים רבות וזה נכון, הוא היה קפדן הרבה יותר אבל לאט לאט הג'ינג'י נעשה דומה לו, אפילו אימא שלו מודה בזה.


כבר עכשיו הוזהרתי שבמכון החדש הוא מצפה שיהיה נקי כמו בית מרקחת, ושנשטוף כל יום, ולא כמו במכון הקודם, ששטפנו כל
יומיים… סתם, אני צוחקת, שטפנו כל יום, ובימים שהיה פתוח פעמיים ביום, בבוקר לפני הפתיחה, ואחרי הצהרים לפני שסגרנו.


בבית הוא סתם גבר מצוי שלא רואה את הלכלוך, אבל במכון הוא נעשה סטרילי. כל שנה הציוד עובר שטיפה וצביעה וקרצוף, ואחר כך הוא נאנח ואומר שהוא רשלן וחפיפניק ואצל אבא שלו היה נקי יותר. אולי, אבל לאבא שלו היו ארבעים כוורות בלבד, ולנו יש מעל מאה.


הוא כבר זומם להוציא הון כדי לקנות קיטורית, ובכלל, כל גרוש פנוי מושקע בציוד ובשיפור המכון. כבר שנים לא צבענו את הבית כי אף פעם אין זמן וכסף, ומילא זה, אבל אני ממשיכה להתנהל עם מחשב עתיק מימי מתושלח, מזל שאבא שלי מרחם עלי וקונה לי מחשב נייד חדש ומודרני.


כמו בזמן שבנינו את הבית גם היום ג'ינג'י הוא לא אחד שיניח לבעלי המקצוע לנפשם, הוא עומד לידם, משגיח, עוזר, מביא ומחזיר, מאכיל ומשקה את הרצף, מכין לו קפה, ומקפיד שלא יתייבש מחוסר נוזלים, וגם שלא יפספס כלום, ושהכל יהיה מושלם.


הייתי מספרת עוד על נפלאותיו ומעלליו של בן זוגי, אבל אני צריכה לרוץ להביא לו, ולרצף, וגם לכלב שמלווה אותו בנאמנות לכל מקום, ארוחת צהרים – שניצלים תוצרת אימא שלי בתוך לחמניות טריות עם חומוס וחמוצים תוצרת אימא שלו, ואחר כך עלי לשבת במכון הישן שעדיין פעיל כי יש קליינטים קבועים שיתמרמרו אם לא יהיה פתוח בשבת.


לפחות בערב יהיה צ'ופר נדיר, נלך כולנו יחד, כל המשפחה, שלשם שינוי השבת הזו התכנסה כולה בבית, למסעדה, כדי לחגוג את הגיוס הקרוב של עוגי. הוא מתגייס ביום שלישי וצריך לדאוג לחדש לו את תעודת הזהות שהוא איבד, ולקנות לו גרביים ולבנים, ואולי לתקן לו את הנייד שעושה בעיות … חם או לא, עבודה לא חסר אף פעם.

100 תגובות בנושא “פוסט קיטורים רותח

  1. אולי זו אני אבל בתוך הקיטורים קלטתי גם חיבה והערכה לג’ינג’י שמשקיע את הנשמה ושדואג לבעלי המלאכה שהוא מעסיק. מצאתי בזה משהו חינני (כמובן שהוא היה צריך לדאוג גם לך ככה ומקווה שלפעמים האו מגלה את הצד הזה גם איתך)
    גם אצלנו הבית בתחתית סדר העדיפויות ולאף אחד אין ראש לעשות עם זה משהו. 😦 לפעמים מתבאסת מזה במיוחד בימים שאני יותר בבית)

    אהבתי

    1. אני מתלוננת עליו הרבה, טוב, אני פולנייה, אבל הוא לא יתן לאף אחד ללכת רעב או צמא חלילה, והבוקר לפני שיצא לעמל יומו הוא עוד הספיק להכין לנו סלט של יום שבת בבוקר.
      וכן, כשמשהו חשוב לו הוא משקיע את הנשמה והדבורים מאוד חשובות לו, כל עניין המכון שהוא הגה ויזם חשוב לו מאוד, זה בעיניו דרך להמשיך את דרכו של אבא שלו ואולי גם לעלות עליו, כי אביו היה חובב וג’ינג’י מנסה להתמקצע בעבודה הזו ולהתפרנס ממנה.
      יש לו סדר עדיפויות וכיום טיפוח הבית הוא לא במקום הראשון, אני מניחה שבעוד שנה שנתיים גם זה יבוא.
      כמו רוב הגברים הוא מסוגל לעשות רק דבר אחד כל פעם

      אהבתי

  2. הג’ינג’י מסתמן יותר ויותר כבחור כללבי
    נורא קל כמו שכתבתי אצלי "לעשות שכונה" לשפץ  בצורה פרטצ’ית וככה בסוף זה נראה
    אני מעריץ את סבלנותו ואי הכמתו של הג’ינג’י שכך זה יהיה כי גןם הוא מבין שהמכון החדש צריך להיות כזה  שהכסף שמושקע בריצפה ובקירות יביא קליינטים שיהיה להם נעים להסתובב במכון

    וטוב שיש הורים מתפקדים שיכולים לעזור גם בכסף וגם בדברים אחרים
    התמזל מזלך יקירה וזה לא מובן מאליו
    אני יתום ותיק ואין מי שיעשה לי שניצלים וודאי אין מי שיקננה לי מחשב
    אז לפחות  כתודה להורייך המסורים שני את הכותרת מפוסט קיטורים רותח
    לפוסט קיטורים כללי
    אני בטוח שהמכון יצא נפלא והג’ינג’י הוא איש השבוע שלי

    אהבתי

    1. אני כבר רואה את שניכם יושבים כמו הזקנים מהחבובות, מקטרים על כל מה שזז, רואים יחד ספורט בטלוויזיה, שותים בירות ומלוננים על המדינה

      וההורים שלי, למרות שהם חושבים שכל עניין הכוורות והדבש הוא שיגעון משונה והיו מעדיפים שהוא יהיה שכיר עם וותק ופנסיה מבינים שזה מה יש, שותקים ומנסים לא להציק.
      הם היו מאחלים לי בעל עם אופי נוח יותר אבל את הביקורת שיש להם הם אומרים רק בפולנית ורק אני מבינה אותה

      ולמזלי גם חמותי וגם אימא שלי הן בשלניות. הילדים כבר יודעים שהאוכל שהן שולחות עדיף על האוכל שלי.

      אהבתי

  3. איזה יופי של עשיה ותכניות. תדעי שאת צריכה הרבה אויר לשנים הבאות. עם השנים אצלנו, הקשישים, הכל נהיה יותר. מי שותרן – נהיה יותר ומי שעקשן- כנ"ל. טובי הלב נמסים עם השנים והמניאקים- ניהיים יותר קשים.
    בינתיים מזל טוב לבן.

    אהבתי

    1. טוב שאת מזהירה אותי, אני מקווה שאני אצליח להתמודד איתו גם בשנים הבאות כי בדיוק כמוהו גם אני נעשית יותר פולניה ויותר עקשנית עם הזמן
      הוא תמיד יוכל לסדר לו ספה במכון וללכת לגור שם אם אני אזרוק אותו מהבית.

      אהבתי

    1. המקום משתפר מרגע לרגע, ובגלל שאנחנו עושים כמה שיותר לבד זה גם לא כל כך יקר כמו שחששנו.

      אני מקווה שיתחיל להיות מעט פחות חם, אני נגמרת מהחום, הצעירים נדמה לי סובלים פחות, בעיקר הבנים, אבל לאשכנזיה שמנמנה כמוני זה סבל נוראי

      אהבתי

  4. נשמע לי שכל הקיטורים החמים אש רלוונטיים רק למזג האוויר. באמת רותח פה. לדעתי אתמול היה היום שבו נמדדו הטמפרטורות הכי גבוהות בישוב מגורי מאז שהחלו למדוד. יש סיכוי שהיום השיא הזה יישבר (נכון להרגע עומס החום עומד פה על 43 מעלות).
    כל הכבוד לג’ינג’י על ההתמדה והעקשנות. הדרך היחידה להוציא עבודה טובה מבעלי מקצוע חפיפניקים היא לעמוד להם על הראש.

    אהבתי

    1. באמת נורא חם, אנחנו חייבים לסדר שם מזגן, אולי אפילו שניים.
      הלוואי והיה לי כסף לסדר לוחות סולריים כאלה, כל פעם שאני מדליקה מזגן אני מקבלת נקיפות מצפון בגלל חברת חשמל האומללה, כאילו שלא מספיק רע לי בגלל שהכנרת מתייבשת, הכל באשמתי כי אני מתקלחת לפחות חמש פעמים ביום

      אהבתי

      1. חברת חשמל לא אומללה, והכנרת לא הייתה מתייבשת אם הפוליטיקאים היו מקדמים את נושא התפלת המים. מצד שני, תחשבי על חשבון המים שתשלמי. בדיוק אתמול קיבלתי מייל ממזכיר הישוב אצלנו שמחיר קוב מים עלה ל 9 ש"ח. אם לפחות היו משתמשים במחיר השערורייתי שגובים על המים כדי לייצר עוד משאבי מים, ניחא, אבל הכסף הולך לכיסים של פוליטיקאים מושחתים שכל מה שהם מייצרים זה ועדות שיבדקו את תפקיד הועדות.

        אהבתי

  5. לא הצלחתי להפסיק לצחוק
    עם כל החום והזיעה והג’יפה – אני כמו האחרים רואה רק כמה את אוהבת את הג’ינג’י ומתוך ההשתקפות שלו בבלוג הזה הוא מסתמן כגבר לעניין
    מתה לשמוע את סיפור המסעדה- נראה שאתם זקוקים לביחדנס הזה רחוק מהדבורים
    תעדכני!
    נשיקות

    אהבתי

    1. הלכנו, אכלנו, נהנינו, חזרנו הביתה ונרדמנו.
      נכון שצילמתי קצת אבל קיבלתי אזהרה חמורה לא לפרסם את התמונות ולכן תצטרכי לדמיין לעצמך איך כולם מסתערים על הסלט שלי ומחסלים לי אותו מופתעים שהוא טעים, נאלצתי לאכול להם את הצ’יפס כדי ללמד אותם לקח

      אהבתי

  6. 1.מזל טוב לעוגי. כיף לו. יום הגיוס הוא יום מרגש מאוד…

    2.באמת מה עם החום הזה?! אני מציקה לאמי כבר זמן מה,כי אני לא מבינה איך היא יכולה בלי לקנות מזגן… מתי היא תלמד שאיכות חיים שווה את הכסף…

    3.היה משהו אופטימי כשמצאתי עצמי בבקעה,לפני כשבועיים, במילואים- והיו שם חתולי רחוב פראיים כאלה. החום של רוב הארץ הוא כלום לעומת מה שקורה שם, בגובה ים המלח. ולמרות הכל- החתולים שורדים. אפילו נתתי לאחד מים והוא לא לקח. מדהים.

    אהבתי

  7. אני בשנות השלושים בחיי ועדיין הרבה פעמים חולמת על מבחנים שאני צריכה לעשות בתיכון. בחלום אני מאד מפוחדת למרות שבזמנו מעולם לא הייתה לי חרדת מבחנים. אולי יש לי חרדה לחזור לתקופה הזו?

    אהבתי

    1. תקופת התיכון והצבא הן תקופות מגעילות, הנעורים מבוזבזים עליך בגיל הזה.
      תודה לאל שצלחתי אותן.
      כיום אני פחות פוחדת ממבחנים אבל פעם כל דבר היה סוף העולם.

      אהבתי

  8. אני חושבת שגם אני שייכת לדור הזה, קיבלנו את החרדות שלנו מההורים. זה לא מולדן, זה מותנה. חינכו אותנו ברצינות נורא גדולה. כל דבר בחיים היה חשוב נורא, ומרוב תחושת החשיבות אנחנו פחדנו מכל צעד בחיים כאילו הכשלון הוא קזר דין מוות. ובאמת
    מה זה סקר? כולה עוד מבחן טפשי. כיום אותו יחס מקבל פסיכומטרי. בעלי המכונים שמרוויחים הון על אנשים תמימים מפתחים פחד אצל תלמידים וכולה מבחן קל.
    אני הייתי מחזור ראשון בפסיכומטרי והאמת, המבחן לא קשה.

    אהבתי

  9. בעיני את תמיד סיפור הצלחה.
    הדרך שבה את מתמודדת עם בעיות שצצות לך כמו יבלית, הנחישות, ההומור, הקלדת הבעיות למחשב והפצתן בינינו, חברייך הנאמנים, ועל הכל, ההומור שלא נוטש אותך אף פעם, גם אם הוא לעיתים מנמיך ראש פה ושם, כל אלה מעמידים אותך בעיני כגיבורה מהחיים, אמיתית, נושמת, ושובת לב.
    אגב, בהזדמנות זו אני רוצה להוסיף עוד גיבורה ראויה מאד, שניצבת לה שם מאחורי הקלעים בכל שלב בחייך, אמא שלך!
    זו שלחצה עלייך לעבור את הטסט+צ’ופר בצורת מכונית ישנה. אין עליה. מסרי לה ברכות ממני.

    אהבתי

    1. אימא שלי היא הפמיניסטית הראשונה שהכרתי והלוואי והיה לי רבע מהאומץ והנחישות שלה.
      אני כותבת עכשיו על מחשב חדש שהיא ואבא קנו לי כדי שיהיה לי נוח יותר לגלוש.

      אהבתי

  10. נהניתי לקרוא על הנצחונות המתוקים שלך.
    למרות מה שאת מעידה על עצמך, התגברת באופן מדהים על הקשיים שהיו לך. כל פעם על משהו אחר. וככה לאורך כל הדרך.
    התפעלתי מהעובדה שאת לא מוותרת לעצמך ומוצאת את הדרכים להתמודד עם כל מציאות בנפרד. לדוגמא, עניין הטסט…
    מה שאני לומדת עליך מהקטע הזה הוא שכשאת שמה לעצמך מטרה, אין שום כוח בעולם שיזיז אותך ממנה…
    זה יפה מאד.

    אהבתי

    1. אני מניחה שהכל יחסי בתחום הזה.
      יש כאלה שלעשות רישיון זה כלום בשבילם וגם להיכנס להיריון זו לא בעיה, והצעירים הרי נולדו עם עכבר ביד אבל בשבילי אלו היו משימות קשות מנשוא ודווקא דברים שאחרים מוצאים כמשימה בלתי אפשרית כמו לקראו ספר עבה תוך יומיים שלושה או לכתוב חיבור זה עניין של מה בכך

      אהבתי

  11. אוי הסקר,הזכרת לי נשכחות
    כמובן שלא עברתי אותו
    לא היו אז הקלות,לא ידעו מה זה הפרעת קשב
    וכמובן שנכשלתי
    רק בעזרת קשריה של סבתא שלי התקבלתי לתיכון עיוני
     
    5 טסטים עשיתי בגיל 18 ונכשלתי והטראומה הייתה כה גדולה שרק בגיל 45 עברתי  אחרי שזוגתי לחצה עלי לחזור לנסות להוציא רשיון נהיגה
    עברתי תאוריה במכה ראשונה וגם טסט ראשון
    וה היה אושר מאוד גדול ונצחון לא פחות גדול עבורי

    אהבתי

  12. להחליף גלגל זה קל, אפשר לבד ואפשר לבקש עזרה, תמיד יש מי שמוכן להוכיח את גבריותו ולהחליף…
    לגבי התמודדות עם מוסכניקים, זו בעיה יותר גדולה, הם מריחים את זה שאנחנו לא מבינות כלום ושוחטים אותנו.

    אהבתי

  13. מרשים מאד!! במחיוד הנחישות שלך. ולספור את נצחונות נראה לי דבר חכם מאד לעשות.
    לא ידעתי שיש שם לחוסר יכולת מתמטית! אני חייבת לאמר שזה מרגש אותי.

    אהבתי

    1. פעם בכמה שנים כדאי גם לעשות את זה, לטפוח לעצמך על הכתף, הרי אף אחד אחר לא יעשה את זה.
      שכחתי לציין אבל אני גם די גאה בעצמי שהצלחתי להשתקם מהניתוח ואני שוב הולכת כאחד האדם.
      רק לפני כמה חודשים זה לא היה מובן מאליו והרגל עדיין לא מאה אחוז אבל הרבה הרבה יותר טוב.

      אהבתי

      1. וואהו. זה ניצחון ראוי ששכחת לציין!

        (את יכולה,אם את רוצה,לקנות הליכון יד שניה הביתה, ולהתאמן עליו..אפשר למצוא בלוחות ממש בזול).

        אהבתי

      2. לשמחתי אני כבר לא זקוקה להליכון, אני הולכת ממש בסדר, רק במדרגות אני מקפידה להחזיק במעקה ואחרי כמה שעות של הליכה הרגל קצת כואבת לי, אבל סך הכל אפשר להגיד שחזרתי לעצמי.
        רק אחרי ששוברים רגל מבינים איזה זכות זו ללכת על שתי רגלים בלי בעיות

        אהבתי

    1. טוב, רוב האנשים בעולם הם בעלי רישיון נהיגה ויש להם ילדים, זה לא משהו יוצא דופן אבל בשבילי זה היה סיפור קשה ועד היום אני שמחה שאני יכולה לנהוג מפה לשם ולא נזקקת לאף אחד שיסיע אותי.

      אהבתי

  14. יש משהו נורא מעודד בלקרוא את הפוסט הזה שלך.
    בתור בחורה שכביכול רק מתחילה את החיים ורואה איך אנשים עשו דברים לפניה, התמידו והצליחו – זה נותן כוח (:

    כל הכבוד על ההצלחות האלו שלך.
    כתיבה מעולה!

    אהבתי

    1. לא זוכרת שום דבר ממה ששאלו אותי, נמחק לי לגמרי מהזיכרון, אבל אנחנו היינו האחרונים שעשו סקר, אחרינו התחילה הרפורמה ואחי הצעיר לא היה צריך לעבור את העינוי הזה.

      אהבתי

  15. הכי קשה זה להתמודד עם מוסכנקים.
    אני לא יודע אם יש מישהו שאינו מוסכניק שיודע להתמודד איתם. אבל רגע, מותר לחלום, וכקורבן טרי של המוסכנים אני מצטרף לחלום הזה.

    אהבתי

  16. פוסט נחמד.

    ברור שהיום היו מאבחנים אותך ומדביקים לך שורה של תויות. דיסקלקוליה וכו’. לא נורא. יש לך כשרונות אחרים, אחרת לא הייתי כאן…

    אה.והנה עוד הצלחה: את מנהלת בלוג מצליח ומעניין.

    (יש דברים שאני מתחמקת מהם עד היום- פסיכומטרי לא עשיתי אף פעם מחשש שאני איטית מדי לזה, ורישיון-התחמקתי בהצלחה עד כה. בתקווה שהשנה,סוף סוף, אעשה זאת..

    ופסיכומטרי אני כבר לא צריכה,כרגע.אבל הדרך העוקפת כן ביזבזה לי זמן…).

    אהבתי

  17. את הסקר? לא עברתי! אחים שלי עברו ולכן הייתי נחותה בעיניהם, אבל לא היתה לי בעיה להתקבל לתיכון, בניגוד למה שאמרו.
    תאוריה עברתי במכה ראשונה, טסט רק בפעם השישית אבל הסתבר לי שהמורה שלמדה אותי היתה בלתי נסבלת על הטסטרים ולכן הכשילו את כל התלמידים שלה וכעצתה עברתי למורה אחר ואז גם עברתי את הטסט בלי שום בעיה, אבל הפסקתי לנהוג כי מלכתחילה עשיתי זאת עם חששות, אני לא ילדה והאינסטקטים גם לא משהו ככה שאני מרגישה אחריות גדולה וויתרתי על התענוג.

    אהבתי

    1. את זה אני באמת לא מבינה, עד שהצלחת לעבור את הטסט ויתרת על הנהיגה?
      גם אני נורא פחדתי בהתחלה ורוב הזמן האוטו נשאר בחנייה אבל יום אחד נסעתי לחיפה במונית והנהג היה צעיר שנראה לי ממש ילד, אמרתי לעצמי, אם הוא יכול גם אני יכולה ולהפתעתי באמת יכולתי.
      אני עדיין פוחדת לנהוג בעיר סואנת ולא מוצלחת כל כך בחניות ברוורס אבל כיום קשה לי לוותר על תחושת העצמאות והחופש שנותנת לי הנהיגה  

      אהבתי

  18. כפי שהגדרת נכון – זה כואב ומטריד…

    אבל אני משערת שאינך מכירה ממש את האדם, ולכן אל תעלבי,
    למרות שגם אני הייתי מרגישה פגועה…
     
    העיקר הקשרים האמיתים בחיים!

    אהבתי

  19. אין לי מילים חכמות לומר לך 😦
    רק לנסות ולספר לך שמכתב פיטורין גם אני קיבלתי לאחרונה …(אהבתי את ההגדרה. נפלא!)

    ואולי אולי זה היופי של הדינמיקה של החיים.
    נופלים וקמים….

    שבת שלום אישה יקרה!
    אל תוותרי לעצמך אף פעם גם אם אחרים מותרים עליך!!!

    אהבתי

      1. זה לא ממש מחנות, והרי היו לי כמה שנים בלוג גם בתפוז והוא עדיין שם אבל לא פעיל.
        שני האתרים ראויים ובעלי ממשק נוח אבל הייתה בתפוז תקופה מאוד לא מוצלחת של ניסיון לשדרג שגרמה להמון תקלות, ועד היום כמות הפרסומות שלהם מטריפה את דעתי. תפוז גם איטי יותר לטעמי ונשאר כזה גם אחרי שהחלפתי למחשב חדיש. אני גם לא אוהבת את הדרך האגרסיבית שבה הם משווקים בלוגים שדנים רק בתוכניות טלוויזיה ובמתכונים.
        איכשהו נוח לי יותר בישראבלוג והאוכלוסיה הבוגרת פה יותר נעימה לי, למרות שעדיין נשארו לי כמה ידידים שבאים לבקר מתפוז. אנשים איכותיים יש גם פה וגם שם ולדעתי אנשים נשארים באתר מסויים בגלל החברים, לא בגלל השכלולים הטכניים.

        אהבתי

  20. נו די ,אבל התנצלתי שהייתי חסר רגישות 🙂
    אני יודע שזה לא אני ,כי לא הייתי בחו"ל 20 שנה בערך,אז איך יכולתי לבקש ממך לבוא אלי לשם?

    סתם סתם,זה קצת להרים לך את המוראל

    תשמעי,ב7 השנים שאני כאן יצרתי חברויות מופלאות עם כמה מהאנשים,עם חלק נפגשתי לא פעם ולא פעמיים ואני מניח שאמשיך להפגש
    יש גם כמה אנשים מכאן שלא יצא להפגש ואני מקווה שיצא
    אבל העיקר הוא בתחושות לדעתי
    לומדים גם בהכרות וירטאלית לדעת מה הגבולות של כל אחד
    עד היכן אפשר להתקרב וכו’
    אני מוכרח לומר שניתוק קשר גם קשר וירטואלי צריך להעשות בהגינות
    וגם שמישהו כועס עלי מאוד אשמח אם יסביר לי את סיבותיו,בשבילי,כדי שאני אתקן את המעוות
    וכשמנתקים קשר בלי לעשות זאת בוירטואליה ובחוץ זה  לא נחמד ואפילו אנוכי

    אהבתי

    1. כמובן שלא התכוונתי אליך והאמת שגם האדם בו מדובר הבין שהוא לא הסביר את עצמו כמו שצריך ויישרנו את ההדורים אבל זו הבעיה בקשרים, אחד תמיד רוצה יותר והשני פחות.
      אחד מסוגל לתת יותר ממה שהשני מסוגל לקבל וכשמדובר בגבר ואישה (לא קשר רומנטי) יש גם את הבדלי המנטליות והמזג.
      מה שלאחד נראה כמו קרירות ואדישות נחשב בעיני השני לנימוס וחוסר רצון לחדור לפרטיות.
      גם העובדה שאני מקלידה במהירות בה אני חושבת והצד השני לא מרגיש נוח להתבטא בכתב גם מפריעה.
      החיים קשים, מה לעשות?
      לשנות את הסינפסות כמובן, יש מאמר מרתק על הנושא בידיעות, אני מקווה שתקרא אותו, ממש מעניין.

      אהבתי

      1. במוסף 7 ימים בעמוד 64
        המאמר נקרא שיעור מוחות ויש בו הסבר איך אפשר לשפר את החיים והבריאות בעזרת חשיבה חיובית.
        סינפסות זה הקשרים במוח, במאמר זה מוסבר טוב יותר.
        גם אם זה לא תמיד מדויק זה מרתק.

        אהבתי

  21. אני משתדלת להיות סבלנית למין הגברי,ובכל זאת מתאכזבת מדי פעם לגלות… שהם לא מסתכלים לעומק. לא מעריכים נשים על מה שאני מעריכה אותן.

    אבל, כל הדברים האלה במידה מסויימת תופסים גם לכיוון השני. אולי כי אני מחפשת את עצמי בנשים,ולא בגברים. לפעמים נראה לי שגם נמרוד מתאכזב ממני,מאיך שאני מדברת על גברים שהוא יכל להעריץ.. (מה לעזאזל,הוא מוצא בטוני סופרנו?! סדרה משעממת,ומשפילת נשים!)

    אהבתי

    1. חוץ מההבדלים שיש בין בני אדם כפרטים יש גם את ההבדלים בין האופי הגברי לנשי.
      נשים בדרך כלל איטיות והססניות יותר, רגישות יותר לפרטים, נזהרות לא לפגוע בפרטיות ולא לחטט, או שאולי זו רק אני?
      קשר וירטואלי קשה יותר לניהול ופגיע יותר, חסר הקול והבעות הפנים שמבהירות את הרגש.
      אני לא אנסה את זה יותר.

      אהבתי

      1. טוב, אין ספק שאנחנו פשוט יותר בעלות טאקט. אני חושבת שבזה העניין מתמצה.

        (אלא אם את חושבת שיש כאן עניין של כוונה רעה של מישהו, ואז טאקט לא היה עוזר..)

        אהבתי

  22. אוי…
    זה באמת מאכזב..
    בכל זאת היתה פה מעורבות רגשית והיחשפות, כמו שקורה בכל קשר שמתפתח.
    וברור שנפגעת, וברור שזה מעליב ופוגע..
    אבל זו מהותו של קשר. קשר שמתפתח חייב לעבור דרך המקומות האלה של הפתיחות והחשיפה וההתקרבות.. וזה לא קשור לעולם הוירטואלי, ככה זה גם במציאות. גם שם מכירים, מתקרבים, נחשפים ו… לפעמים מגלים שזה לא זה..
    ההבדל הוא שבוירטואלי, הכתיבה עושה את החוויה יותר אינטנסיבית מבחינה רגשית.. קל יותר להיחשף ולהיפתח כי נדמה לנו שהמסך מסתיר אותנו, וכנראה שזה לא כך..
    מה שלוקח במציאות ימים ושבועות, בויטואלי יכול לקחת שעות.. 
    את בעצמך אמרת שהקשר הזה מיצה את עצמו וגילית שזה לא זה.. גם לך.
    בא מהר. נגמר מהר…
    חבל רק על מכתב הפיטורין. סתם מיותר, שימי אותו מאחוריך.
    איכשהו אני יודעת שאת לא באמת תעמדי בהצהרות שלך. את אוהבת אנשים ותמשיכי להיות כזו פתוחה ומשתפת. 
    ובטח שנתקשר אליך…

    אהבתי

      1. קשרים שהרגש לא מעורב בהם הם לא מעניינים. הם עקרים..
        (ואני לא מתכוונת ל רומן או להתאהבות. ממש לא)
        והיפגעות היא חלק מן העניין..
        גם קשרים ויטואליים אפשר לנווט נכון.
        כעת למדת בפרק בקשרים כאלה, אני מניחה שבפעם הבאה תעשי את זה אחרת.. תשמרי על עצמך יותר..

        אהבתי

  23. מה שאני אוהבת בקשרים וירטואלים שהם נשארים וירטואלים. אני לא משתמשת בשמי האמיתי. לא רוצה להיפגש ולא רצה לדבר בטלפון. השיחות הכי אינטימיות והקרבה הכי גדולה זה במייל. וזה גם יותר מידי.
    אגב, מכתב הפיטורים נשמע כמו בדיחה. אדם מסכן, זה שלח לך מכתב פיטורים. כנראה פוחד מאינטימיות. נבהל מסכן.
    צופה מהצד, המשיכי לצפות מהצד ואל תקחי ללב.

    אהבתי

  24. גם לי קרה שנוצרו קשרים וירטואליים ואח"כ התנתקו. אבל בדר"כ זה היה בגללי. רציתי לשמור על גבולות מסוימים והצד השני לא קיבל את זה. כאילו שזה ברור שאם מתחיל קשר וירטואלי הוא חייב להתקדם לפגישה אמיתית. לי זה לא ברור. ואז הצד השני נפגע ומנתק לגמרי, ואז זה לא תמיד נחמד, אולי כי הרגיש פגוע ממני.
    בקיצור, כל אחד מבין משהו אחר…

    אהבתי

    1. אני מעבירה את הקשר הוירטואלי לקשר בחיים רק אחרי שהוא מתמשך זמן רב מאוד ובאמת מתחשק לי לראות עם מי אני מדברת בכתב, זה די נדיר.
      למרבה הפלא רוב האנשים שאני רוצה לראות פנים אל פנים מסרבים, אורכידאה למשל, ופעם זה הכעיס אותי אבל כיום אני מכבדת את רצונם ולפעמים גם מצדיקה אותו.
      יש קסם מיוחד בוירטואליה אם כי צריך לקיים אותו עם מישהו שמטיב להביע את עצמו בכתב, אחרת זה מתסכל.
      עם נשים אגב קל לי יותר להיפגש, גברים טיפה מפחידים אותי כי לכי תדעי…
      ופעם התכתבי עם מישהו שטען שהוא נער צעיר ובסוף התוודה שהוא בחורה. קל מאוד להעמיד פנים באינטרנט, עוד סיבה להיפגש, או שלא?
      בלגן

      אהבתי

      1. אכן, בלגן…
        מעניין מה שאת מספרת. חשבתי שאני היחידה שנמנעת מלפתח קשרים מעבר לוירטואליה (ברוב המקרים, זה לא כלל ברזל).
        יש באמת ערך מוסף לקשרים וירטואליים. הכתיבה מוסיפה מימד לקשר שלא היה מתבטא אילו היה מדובר במפגשים אישיים. דברים שאתה כותב, אבל לאהיית מדבר עליהם בקשר רגיל. ויש אנשים שזה מה שמתאים להם.
        לגבי אורכי’, אם כבר הזכרת אותו, אני חושבת שהוא שומר על גבולות מאד ברורים בבלוגיאדה (גם ביצירת קשרים אישיים וגם במוכנות שלו להיפתח בפוסטים ובתגובות), וזה מה שמאפשר לו להיפתח במה שהוא כן נפתח.

        אהבתי

  25. לעיתים יש גם אי הבנות ללא סיבה ומהם ניתוק. אתן לך דוגמא. התודאתי לכותבת  בלוג בלונדון שהיא גם יוצרת. פניתי אליה באופן אישי והצעתי לה חומרים ליצירה שהיו ברשותי.ללא תשלום וללא תמורה. הבחורה כתבה בבלוג הבא שלה ש- יש כל מיני אנשים שמנסים לנצל אותי – משהוא בסגנון הזה. נורא נעלבתי ושכחתי ממנה. לימים הכרתי את חברתה ואמרתי לה איך הרגשתי (נורא ואיום) ועל הפגיעה שנפגעתי. כעבור מספר שעות קיבלתי טלפון נרגש וחם מהבחורה שדחתה אותי. ומיד היא הגיעה לבקר אותי בבית. ממש היה קצר בתקשורת ביננו וכיום יש  לנו "רומן"  בהתפתחות.
    אז קחי פורפורציה ואולי כמו שאנחנו לא אוהבות את כולם לא כולם יכולים לאהוב אותנו.!

    אהבתי

    1. באינטרנט יש מקום ליותר אי הבנות ופגיעות וכמובן שיש אנשים שמתיידדים מהר וכאלה שזה לוקח להם יותר זמן.
      הרבה אנשים פונים אלי בגלל בלוג הסיפורים שלי ובטוחים בגלל הסיפורים שאני גבר וברגע שאני מספרת שאני אישה הם נעלמים
      ויש כאלה שנשארים ומתאכזבים כי בחיי היום יום אני אדם די ביתי ומשעמם, הסיפורים שלי לעומת זאת שופעים אירועים מרתקים.
      אני אוהבת לכתוב אותם אבל לא הייתי רוצה לחיות בתוכם, מה לעשות?
      מצטערת שאני מאכזבת אבל זה המצב.
      כל המדיה הזו חדשה מאוד, אנשים עדיין לומדים איך להתרגל אליה.
      על איזה סוג של יצירה את מדברת? יש לך בלוג?

      אהבתי

  26. המממ…
    כל נתק ללא סיבה מכאיב ומעליב. ללא ספק.
    אבל אין נתק ללא סיבה.
    הסיבה יכולה להיות את, יכולה להיות הוא, יכולה להיות השכנה של הסבתא שהסיטה את דעתו או שכנעה אותו במשהו על משהו.

    מאחל לך המון קשרים אמיתיים. ויש לך המון כאלה! כולל קשרים וירטואליים.
    את אולי כעוסה עכשיו אבל את הרי יודעת שהם קיימים.

    אהבתי

    1. אתה צודק ואחת הסיבות שכתבתי את הפוסט הזה הייתה כי ידעתי שהוא קורא פה, אחרי שהוא הבין כמה נעלבתי חידשנו את הקשר והבהרנו את אי ההבנה.
      אני חושבת שהצלחתי למצוא מישהו שהוא יותר פולנייה ממני

      אהבתי

  27. הקשרים הללו בוודאי נותנים לך פן אחר בחיים…איזו התרגשות קלה, חיבור חדש…
    לשמחתי, אני לא מתעסקת באינטרנט כי אין לי זמן ואין לי מחשב פנוי בבית…
    אבל אני בהחלט מבינה אותך ואת כאבך..
    אין לי פתרון קסם. רק חיבוק !!!

    אהבתי

    1. הרבה שנים זה היה גם המצב שלי, הייתי עסוקה מידי והילדים השתלטו על כל המחשבים בבית אבל אחרי שהם גדלו מעט וגם אני מצאתי זמן להכיר את עולם המחשבים לא הצלחתי להתנתק יותר.
      זה עולם ממכר ומקסים ולא תאמיני כמה מהר אני מקלידה כיום.
      בחיים לא הייתי מכירה את כל האנשים שאני מכירה כיום ולא מכניסה לחיי כל כך הרבה עניין ומידע אם לא הייתי מחוברת.
      אני לא מסוגלת לתאר לעצמי את חיי כיום בלי מחשב.

      אהבתי

  28. עצוב וכואב. קשה להיכנס לקשר בלי שום ציפיות וכניראה שאין מנוס גם מאכזבות מדי פעם. לא חושבת שצריך לגדל בגלל זה "עור של פיל"… אולי רק ללמוד משהו על איך לא להסיק מסקנות לגבי עצמך מפרימת קשר כזה.

    אהבתי

  29. יש משהו באינטרנט שמזכיר לי אוקיינוס מלא סודות.  צריך להיזהר ממנו.  לא כל דבר בו הוא כמו שהוא נראה.  זה לא שצריך לפחד,  אבל מוטב לקחת כל דבר עם קמצוץ של מלח,  לפחות בהתחלה.
    מצד שני  –  יש גם כל כך הרבה דברים אחרים,  טובים.  ידידויות,  גם וירטואליות,  יכולות לפעמים להיות אמיצות מאד.

    אהבתי

    1.  אני אוהבת סודות, יש לי המון, וגם הפתעות, וכולם שוחים ביחד באוקיאנוס הוירטואלי.
      ברור לי שיש אנשים שמרמים וממציאים להם זהויות בדויות, לדעתי זה כיף גדול ושחרור עצום, כמו בפורים אבל בלי לטרוח על תלבושת ואיפור.
      כל זמן שמבינים שיש עולם אמיתי ועולם וירטואלי ולא חותמים לאף אחד על צ’קים מזוייפים או ערבות הכל בסדר

      אהבתי

  30.  אנחנו יושבים מול מסך המחשב וכאילו מוגנים אף על פי שרמת החשיפה לפעמים גבוהה יותר מפגישה פנים אל פנים. כאשר מנפצים את החומה הווירטואלית, ונפגשים , זה יכול להיות מתקון לאסון מאחר והיתה חשיפה ווירטואלית לכאורה מוגנת. זה הזמן לעשות צעד אחורה, ואת החשיפה לקיים עם הקרובים לנו ביותר, האנשים האמיתיים.

    אהבתי

    1. אני חוששת שאתה צודק, וזה אחד הדברים שהכי מרתיעים אותי בפגישות.
      לי קל יותר להתבטא בכתב אבל יש כאלה שמרגישים עילגים מול המסך ומעדיפים שיחה פנים אל פנים, איש איש וטעמו.

      אהבתי

  31. זה קרה גם לי.
    אחת החברות הווירטואליות שלי אמרה לי פעם שהיא בוטחת בי עד כמה שאפשר לבטוח בבן אדם ווירטואלי. היא צודקת במאה אחוז.
    כנראה שבמקרה שלך את בטחת בבן אדם הזה יותר מאשר שאפשר לבטוח בבן אדם ווירטואלי.

    אהבתי

  32. אני חושבת, ואולי זו רק אני, בעולם הוירטואלי, לא תמיד מה שאנחנו רואים ו/או מרגישים לגבי אדם מסויים הוא נכון, וצריך לקחת הכל בערבון מוגבל
    אני יכולה לאהוב מאוד אנשים כשאנחנו מדברים על גבי הבלוג, או אפילו במסנג’ר
    אבל יש מצב שבפגישה פנים מול פנים, לא תהיה אותה כימיה
    טרם קרה לי שבן אדם ממש העיף אותי מחייו בגלל פגישה F2F
    אבל אני בהחלט יכולה להבין את ההרגשה
    זה כמו בליינד דייט
    דיברתם שעות בטלפון, נפגשתם ובסוף זה לא היה זה, למרות שבטלפון זה היה נפלא

    אהבתי

  33. אני מבין את ההרגשה הפגועה, אבל לא את המסקנה.
    למה את צריכה להעניש את עצמך ולהיכנס לבידוד בגלל שמישהו התנהג מאוד לא יפה?
    את צריכה להחליף סויצ’ בראש, ולהבין שהתנהגויות כאלו מראות על פגם/לקות/אי בשלות של המישהו האחר, ולקוות בשבילו שיום אחד הוא יתבגר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s