פוסט קיטורים רותח

חם, נכון? מאוד חם, כמה שמדברים על זה יותר כאילו נעשה חם יותר, או שאולי זו רק אני?

ודווקא בחום הזה, כשכל מה שרוצים זה לשבת מול המזגן ולחכות לחורף אני חייבת לרוץ לפה ולשם ולעבוד קשה.

משום מה הכול קורה דווקא באוגוסט כשכל תנועה מגירה ממני פלגי זיעה ואי אפשר לישון כמו שצריך בלילה ואין כוח לכלום.

גם הג'ינג'י סובל נורא מחום, וגם הוא כמוני – אשכנזי חובב קרירות ושונא חום וזיעה, אבל הוא לא ייתן לדברים הפעוטים האלה להסיט אותו מדרכו, ואוי למי שיעז להתלונן שאולי די כבר, לא חייבים לעבוד כל כך קשה כל הזמן!

התחלנו את השבוע בניקיון יסודי וקפדני של רצפת הבטון האיומה של המכון ולא האמנתי על עצמי כמה שעות עמדתי על הרגלים, שטפתי וקרצפתי, הזזתי ושוב שטפתי.
אחר כך התרוצצנו בכל מיני מקומות עד שמצאנו קרמיקה מתאימה, וכמובן שעשינו השוואות מחירים, ומחקר מעמיק על שיטות ריצוף… יש הדבקה, ויש ריצוף מסורתי עם חול מתחת, ויש המון רצפים, ולכל אחד יש לו"ז משלו ושיגעונות משלו… ועוד לא סיפרתי על חשמלאים ואנשי האלומיניום שכולם נקראים אלום משהו וגם להם יש דרישות ותביעות משלהם, נגיע אליהם בשבוע הבא.

ביום שלישי נקנתה סוף סוף הקרמיקה – נגב קרמיקה במחיר מציאה בצבע נייטרלי חביב בצירוף המון דבק מיוחד שאמור להחליף את החול המקובל, ונמצא רצף שטרח להתקשר יום קודם לוודא שהכנו הכול לפי הוראותיו, ובכך קנה את ליבו של ג'ינג'י שעדיין מקווה שמדינת סמוך ופרטצ' תתנהל לפי הסטנדרטים הנוקשים והמאוד אירופיים שלו.

הוא ממוצא רומני, אבל כשזה נוגע לעבודה במכוורת הוא נעשה ייקה פוץ חסר פשרות, ועל זה יעיד כל בעל מקצוע שאתרע מזלו לעבוד אצלנו.

כל פעם שמעירים לו שהוא מגזים ושהוא לא באירופה אלא באסיה ושהכל פה חפיף, אז מה הבעיה שלו? הוא מתרגז ומספר שאבא שלו ז"ל היה הרבה יותר גרוע ממנו. הכרתי את אביו ז"ל שנים רבות וזה נכון, הוא היה קפדן הרבה יותר אבל לאט לאט הג'ינג'י נעשה דומה לו, אפילו אימא שלו מודה בזה.

כבר עכשיו הוזהרתי שבמכון החדש הוא מצפה שיהיה נקי כמו בית מרקחת, ושנשטוף כל יום, ולא כמו במכון הקודם, ששטפנו כל
יומיים… סתם, אני צוחקת, שטפנו כל יום, ובימים שהיה פתוח פעמיים ביום, בבוקר לפני הפתיחה, ואחרי הצהרים לפני שסגרנו.

בבית הוא סתם גבר מצוי שלא רואה את הלכלוך, אבל במכון הוא נעשה סטרילי. כל שנה הציוד עובר שטיפה וצביעה וקרצוף, ואחר כך הוא נאנח ואומר שהוא רשלן וחפיפניק ואצל אבא שלו היה נקי יותר. אולי, אבל לאבא שלו היו ארבעים כוורות בלבד, ולנו יש מעל מאה.

הוא כבר זומם להוציא הון כדי לקנות קיטורית, ובכלל, כל גרוש פנוי מושקע בציוד ובשיפור המכון. כבר שנים לא צבענו את הבית כי אף פעם אין זמן וכסף, ומילא זה, אבל אני ממשיכה להתנהל עם מחשב עתיק מימי מתושלח, מזל שאבא שלי מרחם עלי וקונה לי מחשב נייד חדש ומודרני.

כמו בזמן שבנינו את הבית גם היום ג'ינג'י הוא לא אחד שיניח לבעלי המקצוע לנפשם, הוא עומד לידם, משגיח, עוזר, מביא ומחזיר, מאכיל ומשקה את הרצף, מכין לו קפה, ומקפיד שלא יתייבש מחוסר נוזלים, וגם שלא יפספס כלום, ושהכל יהיה מושלם.

הייתי מספרת עוד על נפלאותיו ומעלליו של בן זוגי, אבל אני צריכה לרוץ להביא לו, ולרצף, וגם לכלב שמלווה אותו בנאמנות לכל מקום, ארוחת צהרים – שניצלים תוצרת אימא שלי בתוך לחמניות טריות עם חומוס וחמוצים תוצרת אימא שלו, ואחר כך עלי לשבת במכון הישן שעדיין פעיל כי יש קליינטים קבועים שיתמרמרו אם לא יהיה פתוח בשבת.

לפחות בערב יהיה צ'ופר נדיר, נלך כולנו יחד, כל המשפחה, שלשם שינוי השבת הזו התכנסה כולה בבית, למסעדה, כדי לחגוג את הגיוס הקרוב של עוגי. הוא מתגייס ביום שלישי וצריך לדאוג לחדש לו את תעודת הזהות שהוא איבד, ולקנות לו גרביים ולבנים, ואולי לתקן לו את הנייד שעושה בעיות … חם או לא, עבודה לא חסר אף פעם.