הפתעות

יש אנשים שתמיד יצליחו להפתיע אותך – ג. וד. למשל. את ד. פגשתי עוד כשהייתי תלמידה בבית ספר ויצ"ו בחיפה ומיד חיבבתי אותה. היא הייתה אז ג'ינג'ית מתולתלת וחמודה, עם חיוך נהדר, ועיניים כחולות מדהימות. אי אפשר היה לא לאהוב אותה כי היא תמיד הייתה שמחה, טובת לב, עוזרת ומפרגנת וגם מוכשרת מאוד, עם חוש מדהים לעיצוב וטעם מקורי שהערצתי בכל ליבי.


ד. הייתה אחת הבנות היחידות ששמרתי איתן על קשר אחרי שהתגייסתי. למרבה קנאתי היא שירתה בתפקיד מקביל לשלי בחיל אוויר, אבל בקריה בתל אביב בעוד שאני נתקעתי בבסיס סגור משעמם בסוף העולם. פעם אפילו תפסתי טרמפ ונסעתי לפגוש אותה והצטערתי שוב שאני לא היא. שמרנו על קשר גם אחרי השחרור מהצבא. אני לא זוכרת אם כבר הייתי נשואה לג'ינג'י כשהגעתי לחתונה שלה, אבל הייתי איתו, והוא נדהם לגלות שהחתן של החברה שלי הוא ג. – ידידו הוותיק שחבש איתו את ספסל הלימודים בבית הספר בסמת.


השמחה הייתה גדולה, בילינו בנעימים בחתונה, ולמרות שגם אני וגם ג'ינג'י לוקים בסוציומאטיות טרמינלית וממש גרועים בקטע הזה של ידידים שמרנו אתם על קשר גם אחר כך ונפגשנו מידי פעם.


ג. וד. גרו אז בדירה מקסימה בחיפה, ממש ליד הגן הפרסי, ואני זוכרת כמה יפה ד. סידרה את הדירה שלהם, ואיזה כיף היה לבקר אצלה.


אני זוכרת טוב את הערב  הראשון שלנו אצלם כי ענדתי אז לראשונה בחיי עגילים יפים מאוד בצורת פרח שלא התאפקתי וקניתי לעצמי, נראיתי ממש יפה אז, אפילו אני חשבתי שאני יפה, וכשיצאנו מהדירה שלהם ירד גשם וג. שליווה אותנו לרכב סוכך עלי באבירות מהגשם, ואני זוכרת כמה הופתעתי כשהוא הניח את ידו על כתפי כשפסענו מתחת למטריה שלו לכיוון המכונית. הייתי נבוכה מאוד מהמחווה למרות שאף אחד לא ראה כי ג'ינג'י דהר קדימה ולא הסתכל לאחור. אחר כך ד. עשתה תערוכה מהצילומים שלה, והלכנו יחד לראות אותה, התפעלתי מהאומץ שלה לעשות תערוכה, ואפילו קניתי צילום אחד מקסים שנמצא אצלי עד היום.


ד. שוב עוררה בי קנאה והפתיעה אותי כשנפגשנו פתאום בבית חולים רוטשילד (שכיום נקרא בני ציון). זה היה בשנת 1984, הייתי אז אחרי ניתוח פתיחת חצוצרות (שכיום לא נהוג לעשות יותר), הסתובבתי משועממת ואומללה במסדרונות המחלקה הגינקולוגית לבושה בחלוק המכוער שנהגו לחלק אז למאושפזים, ופתאום מופיעה לפני ד. – עגולה כתפוח, תלתליה האדומים מעטרים כהילה את פניה המנומשים. שתינו נדהמנו – היא כי לא ידעה שאני מאושפזת, ואני כי לא ידעתי שהיא בהיריון.


"אני לא סתם שמנה." היא צעקה, "יש לי תאומים!" ושתינו צחקנו. קנאתי בה קצת על ההיריון שלה, אבל היה כל כך טוב לראות אותה במקום העגמומי הזה, ולהיזכר שאני לא רק כישלון גינקולוגי אלא גם בן אדם.


ביקרתי אותה אחר כך עוד כמה פעמים בביתה, התפעלתי מהתאומות המקסימות שלה שנראו כמו העתקים קטנים שלה, מנומשות, מתולתלות ואדמוניות. קצת קינאתי בה וקצת ריחמתי עליה כי הן העסיקו אותה כל כך עד שהיא הפסיקה לצלם.


כשהיא ילדה את הבן שלה כבר הייתי גם אני אימא, ובאנו לביקור עם לילי. אני זוכרת כמה לילי נהנתה לשחק עם האוספים הקטנים והצבעוניים שהיא שמרה על מדפי זכוכית, ושוב התפעלתי מהמקוריות וכישרון העיצוב שלה וקינאתי קצת בחדר השינה המדהים שלהם שהייתה בו מיטה מודרנית ענקית ונמוכה וחופת תחרה תלויה מעליה, בעוד שאנחנו ישנו על המיטה המיושנת מעץ שג'ינג'י התעקש לקנות.


מאחר ואני ממש גרועה בשמירה על קשר החברות בינינו התפוגגה לאט וכמעט שלא נפגשנו יותר.


מידי פעם נתקלתי בג. שהיה אז נהג באגד, בעיקר כשנסעתי באוטובוס לחיפה, ופעם, אחרי שכבר עזבתי את הטכניון, פגשתי את ד. סתם ככה בעיר, כשהלכתי להסתפר.


ההורים של ג. גרו לא רחוק מהורי, ופעם הלכנו אליהם בגלל שג'ינג'י התעניין בתחביב של אבא של ג. שנפטר כבר. אחר כך, כמו שזה קורה לפעמים החיים סחפו אותנו לכיוונים שונים ואיבדנו קשר, עד שיום אחד ג'ינג'י חזר  מפגישת מחזור של בני כיתתו וסיפר לי, מופתע, שג. וד. התגרשו וג. עבר לגור בירושלים.


שנינו אמרנו זה לזו שצריך להתקשר לד. ולשאול מה שלומה ומה איתה, אבל אנחנו הרי סוציומטים ולא טובים בשמירה על קשר, ובסוף לא עשינו כמובן כלום ודי שכחנו גם אותה וגם אותו, עד שאתמול, כשצפינו בערוץ דוקו בסרט על חיפוש זוגיות בגיל מבוגר שצלמה אחת בשם נילי טל נדהמנו לראות את ג. מפציע פתאום בסרט כאחד הבחורים שהבמאית פגשה בחיפושיה אחרי אהבה.


בהינו נדהמים איך הוא חושף את חייו הפרטיים מאוד על מסך הטלוויזיה, ומתנשק קבל עם ועדה עם הבמאית, תהינו מה ד. והילדים שלו חושבים על העניין המביך הזה, ושמחנו שאנחנו עדיין יחד ולא צריכים ללכת בגילנו המופלג להתנשק עם זרים, וכמו זוג קשישים נרדמנו מיד אחרי הסרט.


מעניין אם ג. וד. שומרים עוד הפתעות בשבילנו או שזו הייתה ההפתעה האחרונה.

29 תגובות בנושא “הפתעות

  1. נו – כבר אמרנו שכל אדם בוחר את חייו ואת מה שמתרחש בהם?
    כבר אמרנו שצריכים לשמוח במה שיש ולא לקנא במה שאין?
    כבר אמרנו שצריך לקחת אחריות על מה שאנחנו בוחרים ועושים?
    כבר אמרנו שמידת האושר נמצאת בפנימיות האדם ולא בחפצים שהוא תולה סביבו?
    כבר אמרנו שעדיף לישון במיטת עץ ביחד ולא בנפרד במיטות אפיריון?

    אז אמרנו…

    אהבתי

    1. לא יודעת אם ראית את הסרט הנ"ל אבל כמעט התעלפנו מרוב תדהמה כשראינו את הבחור הזה שהכרנו כל כך הרבה שנים מתנשק עם אישה שהיא לא אשתו על המסך…
      הוא לא יצא נחמד כל כך מהסיפור הזה, מזל שהוריו כבר לא בחיים, הם היו מתים מבושה.
      אם אני הייתי עושה דבר כזה ועוד בטלוויזיה הילדים שלי היו מנשלים אותי מהירושה

      אהבתי

  2. זו באמת הפתעה לראות מישהו שאת מכירה בטלוויזיה ועוד במשהו כמו חיפוש זוגיות, גם לראות   את השכנים שלך בתוכנית של מיכל דליות או משפחה חורגת זה מוזר ומפתיע.
     היום הריאליטי שולט. ברור שלא מתאים לכל אחד…

    מה שכן היום חיפוש זוגיות או פרק ב’ בחיים זה לא נדיר ,
     נכון  שלעשות זאת קבל עם ועדה זה הזוי !

    ועוד הערה: יקירתי, גיל 50+ , 60…  היום זה לא קשישים….
    ראי את חוגי ההרקדות למיניהן, בואי לפסטיבל המחולות בכרמיאל ,
     וראי מי מפזז במרץ על רחבת הריקודים

    אהבתי

      1.  בעניין החשיפה בטלוויזיה גם לי זה ממש לא ברור !!!

        בעניין ריקודי עם…
         יש אנשים שמוצאים זמן למכון כושר, לטיולים,חוגים,
         לימודים ולכל מיני דברים.
        צריך לאהוב את זה.רצןי להתחיל בגיל צעיר יותר,( לא חובה)
        ובעניין הכוח- לא חייבים לרקוד את כל הריקודים.
        זה מוסיף אדרנלין לגוף וזה כיף!
        זמן זה משהו שנמתח…כנראה…(:

        אהבתי

      2. בעניין החשיפה בטלוויזיה גם אני לא מבינה את זה…!!!

        בעניין הזמן- נראה לי שלפעמים הוא נמתח…(:

        יש אנשים שמוצאים זמן לכל מיני חוגים, טיולים, הרצאות, מכון כושר ועוד.
        בקשר לכוח – לא חייבים לרקוד את כל הריקודים,
        אם זה משהו שאת אוהבת תמצאי את הזמן לזה (:

        אהבתי

    1. כן, אני לא יודעת איך הם מרגישים כיום בעניין הגירושים שלהם אבל אני שמחה שאני לא שם.
      נראה לי קשה מאוד להתחיל פרק ב’ בגיל ארבעים פלוס וכמה שנעשים יותר מבוגרים ככה זה קשה יותר

      אהבתי

  3. ברגע שהם החליטו על גרושין זכותם להתנשק עם מי שהם רוצים
    בסדר, הופתעת לראות אותו בתוכנית בטלביזיה אבל זה לא צריך להביך אותך או את ילדיו

    אהבתי

    1. אני בעיקר הופתעתי.
      אין לי מושג מה הילדים שלו הרגישו אבל אני בן אדם מיושן מאוד. לדעתי יש דברים שצריכים להישאר פרטיים, דברים כמו חיי המין שלך.
      טוב, אולי זאת רק אני.

      אהבתי

  4. לא ראיתי את הסרט
    אבל ראיתי סדרת סרטים שנילי טל עשתה על גברים ישראלים שנוסעים להתחתן עם נשים אוקראיניות והיה סדרה מאוד מענינת

    טל היא במאית מאוד מוכשרת בתחום הדוקו וחבל שלא ראיתי את הסרט שדיברת עליו

    אני בעד שכל אחד יעשה מה שהכי טוב לו

    אהבתי

    1. אני בטוחה שתראה את הסרט באחד השידורים החוזרים שלו.
      היא באמת מוכשרת וזה סרט מעניין אבל בחיים לא ציפיתי לראות בו מישהו שהכרתי כאדם צעיר.
      זה היה מעניין אבל עצוב מעט. אם לא היה לי מזל אולי הייתי נמצאת באותו מצב, זה גרם לי להעריך את חיי למרות שאני מתלוננת עליהם ללא הרף

      אהבתי

  5. הו צופיפה
    כתבת היטב!
    גרמת לי להתחבר לרגע לד. היא נשמעת בחורה מהסוג שאני נוהגת לקנא בו 🙂

    אהבתי

    1. היא הייתה מקסימה, תמיד צוחקת ועליזה, אני מקווה שהיא עדיין כזו ושהיא מאושרת.
      אני זוכרת היטב איך היא עזרה לי לעשות תרגיל בבית הספר, היינו צריכים לצלם לבן על לבן והיא עזרה לי לסדר יפה כלי חרסינה לבנים שהבאתי מהבית…
      זה היה אחד הצילומים הכי יפים שצילמתי אי פעם. היה לה חוש טעם וכישרון שלי לא היה אף פעם. מעניין איפה היא היום?

      אהבתי

    1. אני פשוט לא יודעת איפה היא היום.
      עד כמה שידוע לי היא כבר לא גרה באותו מקום והבנות שלה בטח כבר נשואות.
      יכול להיות שהיא כבר סבתא… זה כל כך מוזר לחשוב על מישהי שהכרת כתלמידה בבית ספר כסבתא…

      אהבתי

  6. כשמישהו מתגרש אז להתנשק עם אחרות זה לא נקרא זרים. זה מה שעושים אנשים כשהם מחפשים זוגיות חדשה. וכך גם עניין ההתנשקות בפומבי והחשיפה בטלוויזיה, יש כאלה שלא איכפת להם.
    שמת לב כמה פעמים הזכרת בפוסט הזה את הפועל "קנאתי" בה?

    אני הקלטתי את הסרט הזה אבל עוד לא צפיתי בו. אבל קראתי בביקורת שהוא קצת פאתטי..

    אהבתי

    1. אבל באמת קנאתי בה, הרבה שנים היא הייתה כל מה שרציתי להיות ולא יכולתי
      העובדה שגם מאוד חיבבתי אותה רק סיבכה את המצב.

      אני לא יודעת אם הוא פטתי אבל בעיני הוא די מביך. אנחנו רגילים לראות על המסך צעירים יפים וחלקים שמחפשים אהבה וריגושים אבל אנשים בגיל כזה… זה מאוד לא מקובל ומאחר ואני די קרובה לה בגיל בעיני זה גם היה מטריד.
      ולא שהיא נראית רע, גוף של אישה צעירה וגם תסרוקת, רק הפנים לא תואמות
      שמעתי ראיון איתה ובו היא ספרה שהיא כיום חיה עם בן זוג שפגשה במהלך הכנת הסרט אבל הוא סירב להצטלם.
      לדעתי בצדק.
      יש דברים שעדיף שיישארו פרטיים.

      אהבתי

  7. דווקא אותי הקסים איך את מדברת בכזאת קלות על קנאה. להודות בזה שקינאת בה, בבית שלה, בילדות שלה, זה לא דבר פשוט. (למרות שזה שהם עכשיו גרושים בטח עוזר קצת)

    אהבתי

    1. מאז גם אני ילדתי ולמדתי מה אני שווה ומה יש לי וכמה זה שווה.
      בכל זאת הייתי שמחה אם היו לי תלתלים מדהימים כמו שלה
      ואני בטוחה שד. עם האופי המקסים שלה וכל החן והחביבות שלה חיה באושר עם בן זוג אחר.
      גם לאקס שלה אני מאחלת כול טוב, מותר לכל אחד לשגות ולנסות לפתוח דף חדש ולכולם מגיע להיות מאושרים.

      אהבתי

    1. טוב, אני לא יודעת אם זה היה תמים או לא וכיום זה באמת כבר לא משנה.
      יחסית למה שעברתי בחיי זה באמת לא משהו רציני.
      אחד היתרונות של גילי הקשיש הוא שיותר לא מטרידים אותי וזו הקלה עצומה.
      בזמנו עברתי כמה דברים די קשים.

      אהבתי

      1. מצטערת. העיקר שאת בסדר.

        באמת מרגיז שאנשים מרשים לעצמם. מקווה שהיום זה קורה פחות. המצ’ואיזם הישן קצת הרכין ראש בחלקים מסוימים בחברה…

        אהבתי

    1. וכמה שאנחנו מתבגרים יותר ככה אנחנו מבינים עד כמה שזה נכון.
      אני מקווה מאוד שיש לה בן זוג שאוהב אותה ושהיא מאושרת.
      ד. תמיד הייתה אחת הבחורות הכי מצחיקות ומקסימות שהכרתי ומגיעה לה כל האושר בעולם.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s