יום עקום 2 / או לויה של עכבר

חשבתי שאתמול היה השיא, שיותר גרוע לא יכול להיות, אבל כמו תמיד – טעיתי.


תמיד יש גרוע יותר.


אתמול ג'ינג'י התבשר שהנתבעים דוחים את הצעת הגישור של השופטת, ונסע כמו ילד טוב לבית המשפט ושם הודיעה השופטת לנתבעים שאם הם לא מסכימים לגישור הם יאלצו להישפט בבית משפט מחוזי שיזמן מומחים, כי היא לא מבינה כלום בדבורים ובאבוקדו, ואין לה שמץ של מושג בבעיות חקלאיות, ומאחר והיא שופטת גם בבית משפט מחוזי התיק הזה יוטל גם שם על כתפיה העמוסות, והיא תבקש הסברים ממומחים שייגבו כסף רב תמורת  עצתם המלומדת, ואת הכסף ישלמו הם, הנתבעים, כי הם לא רוצים מגשר שמגיע חינם אין כסף.


אחרי דקת מחשבה הנתבעים נחפזו לשנות את דעתם וכן יהיה גישור.


הללויה!


שמחה וטובת לב פניתי לענייני ושקעתי בקריאה של הספר החדש של קרלוס לואיס ספון שסחף אותי כל כך עד שלקח הרבה זמן עד שהבנתי שהסרחון שאני מרגישה מגיע לא מבחוץ, מהריסוס שעשתה השכנה בגינה, אלא מהמקלחת של חדר השינה שלנו, או יותר נכון, מהארון מתחת לכיור, מקום בו רק לפני כמה שבועות חיסל עכבר שובב חבילת צמר גפן, וכרסם חצי כמה מהכדורים נגד לחץ דם של ג'ינג'י.


כשגילינו את הנזק הוצאנו את המגרות ובדקנו טוב, ולא ראינו כלום, העכבר נעלם, וחשבנו לתומנו שאחרי שהוא אכל כל כך הרבה תרופות וצמר גפן הוא הסתלק לאיזה מקום לעכל אותם ונפטרנו ממנו.


ליתר בטחון העברתי את סטוק התרופות שלנו לחדר של עוגי שעומד ריק רוב הזמן ושכחתי מהעסק עד שהריח המגעיל הזה התחיל להסריח לי את חדר השינה.


מאחר וג'ינג'י לא היה בבית הצלחתי, בעזרת המלאך של ספון, להדחיק את העניין, והמשכתי לקרוא עד שנרדמתי, אבל כשהבוקר עלה והלכתי לצחצח שיניים גיליתי שהצחנה נעשתה בלתי נסבלת, ומאחר וג'ינג'י עתיד היה לחזור רק בצהרים אזרתי עוז, הוצאתי שוב את המגרות, וגיליתי גוויה של עכבר מצונפת בפינה, מסריחה נורא.


מה יכולתי לעשות? התעלמתי ממשנתו של קדמן, מגינם של כל הילדים האומללים והערתי את צץרץ שכמו כל הילדים בגיל הזה מתהוללים כל הלילה, וישנים כל היום. הבאתי כף אשפה ופח ואילצתי את הילד המסכן (מטר שמונים וחמש, כולו שרירים וחוצפה, ושאיפה להיות חייל קרבי, אבל ילד) להרים את הגויה ולהשליך אותה לפח.


 


הוא רטן קצת, אבל עשה כדברי, ואחר כך חזר לישון, ממורמר על ההתעללות.


כבשתי את הבחילה, אספתי את השקית השלכתיה לפח ואפילו הצלחתי להתאפק ולא להקיא, למרות שעד עכשיו כל פעם שאני נזכרת בזה… איחס!


מעניין מה הרג אותו – הכדורים של ג'ינג'י או הצמר גפן?



ומחר היו אמורות להיות לי שתי פגישות עם רופאים ב'לין' הראשונה בעשר וחצי והשנייה באחת. הייתי מרוצה מאוד מהסידור הזה שיפנה לי קצת זמן לטייל להנאתי בחיפה, אבל אחרי שחזרתי ממסע הלוויה המאולתר של העכבר התקשרה אחות מ'לין' והודיעה לי שהפגישה של עשר תהיה באחת וחצי, והיא מקווה שאני לא אאחר…


מעניין מה עוד ישתבש עד סוף השבוע הזה?


וכדי לא לסיים בנימה דכאונית, מתקשרת לילי שמשרתת בנח"ל ומבשרת לי בשמחה שאחד החיילים המקסימים שרקדו בקסבה בחברון הוא מטבעון ואיזה חמודים הם הנחלאים האלה?


הסכמתי שהם באמת חמודים אם כי… בכל זאת… חיילים. אבא שלה שהיה בנעוריו קצין בהנדסה קרבית הסתכל עליהם כלא מאמין והעיר בחומרה שאם אלה היו החיילים שלו הוא היה מכניס אותם לכלא לפחות לשבוע, אבל אחר כך ברח לו חיוך קטן כי הם באמת נורא חמודים למרות שבכל זאת… איזה מין חיילים אלה?


נו, טוב, לפחות הם באמת חמודים ורוקדים ממש יפה.

22 תגובות בנושא “יום עקום 2 / או לויה של עכבר

  1. איזה יופי של יום. תרכיבי משקפיים וורודות ואז תראי  איזה יום נהדר.הישגתם בוררות.הריח היה מעכבר ולא מצנרת שהלכה פייפן.וסתם שאלה – אם ידעתם שהיה עכבר למה לא הנחתם מלכודת באזור? כדאי גם עכשיו לעשות את זה כי העכברים אוהבים לגור בחמולות.. והפגישה שהתעקבה, מה רע? נכנסים לאיזה בית קפה ומעבירים את הזמן בנחת. יותר נחמד מאשר לרוץ ולאחר לפגישה.
    לגבי החיילים לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. בכל זאת הם ילדים שבגילם בכל העולם עושים שטויות חמורות. וכן. הם נחמדים וטוב שיש לנו כזה צבא אנושי..

    אהבתי

      1. למה מדביר? קני בחנות כלי בית משטח עם דבק והניחי באזור שבו היה הפגר. אם נתפס שם עכבר ממלאים דלי מים ובלי להסתכל דוחפים את כל העסק עם העכבר שימות שם בטביעה.
        זאת דרך אחת. השניה היתה הדרך שלי. כשהרשע נתפס צרחתי ואז הבן שלי שגם הוא גיבור בישראל , בא וסגר איתו כשאני עדיין צווחת. כך הוחלפו המשטחים עד שלא היו עוד עכברים. ממש עשינו להם מחנה השמדה , ירחם השם…

        אהבתי

      2. אימל’ה אני מתה

        עם ג’וקים אני עוד מסתדרת אבל עכברים… איחס וגועל נפש, לא רוצה דבק ולא כלום, רק שלא יהיו פה
        עוד אחד ואני עוברת לדירה אחרת.

        אהבתי

  2. בעיני הריקוד של החיילים היה דווקא נחמד
    מה זה כל הרצינות הזו?
    קראתי בעיתון שגם תושבי חברון אהבו את זה.
    קצת רוח שטות לא תזיק לנו.. 

    אהבתי

  3. זה לא נשמע לי יום כל כך נורא.
    בספר שאת קוראת, שמאד אהבתי, המצב של הגיבור הרבה יותר גרוע.

    איזה מזל שלא היית לבד בבית אלא היה לך גיבור ביתי לטפל בעכבר המת.
    לגבי החיילים, אני לא מבינה מה רוצים מהם. הקליפ חמוד וגם הם.

    אהבתי

    1. הבעיה עם עכבר מת זה שהוא לא זז והוא גם נורא מסריח.

      ועד שאני לא אראה במו עיני שיש גישור ויש תוצאות אני לא אאמין.
      כזו אני, קטנת אמונה.

      ובקשר לסרטון שמדברים עליו כבר בכל העולם אולי תחפשי ביו טיוב?
      חיילי נח"ל רוקדים בקסבה של חברון, זה בטח יביא אותך לסרטון המדובר שראיתי בערך חמישים פעם ביומיים האחרונים. 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s