מזמן לא כתבתי והצטברו דברים – דברים שהייתי מעדיפה להדחיק. אני לא אוהבת להתבכיין על המצב הכלכלי שלי, אבל טליק והסיפור על המשכורת הנעלמת לחץ לי על יבלת כואבת מאוד והחלטתי לפרוק ולשתף.
גם אצלי פתאום נפסקה המשכורת בפתאומיות בגלל הרגל השבורה, ולקח לביטוח לאומי המון זמן עד שהם נתנו את הכסף שהגיע לי.
גם הכסף של האבטלה הגיע בסוף, אבל לאט לאט, בקצב שלו, הם לא ממהרים שם בביטוח לאומי, אבל הבנק וחברות האשראי כן, והם מאוד דייקניים כשזה נוגע לגביית כספים שמגיעים להם, לצערי הביטוח הלאומי קצת פחות כשזה נוגע לכספים שמגיעים לי.
מזל שיש העברות דרך האינטרנט ואימא שלי, שתהיה לי בריאה, עזרה. אחרי יומיים החזרתי לה, אבל בראשון לחודש שוב הייתי צריכה לבקש עזרה.
מיד אחרי שדמי האבטלה יגיעו אני אחזיר, אבל מה יהיה בעוד כמה חודשים כשיגמרו לי דמי האבטלה?
היום בבוקר הג'ינג'י קרא אותי לסדר ונזף בי על הפינוקים שאני מרשה לעצמי לקנות, בעיקר בשביל הילד, מה שמרגיז אותו עוד יותר, כי לדעתו צץרץ בטלן נוראי.
הוא פקד עלי לא לקנות יותר גלידות משפחתיות, גם אם הן במבצע, ולא להתפנק עם לחמניות למרות שאצלנו בסופר מוכרים עשר באחד עשרה שקלים, ומה זה המיץ הזה, מה רע במים?
והכי מעצבן – לפני יומיים עוגי הפציע אצלנו כאילו כלום, ואנחנו קיבלנו אותו בחמימות גם כאילו כלום, וכמובן שכרגיל הוא התרוצץ ממסיבה לבילוי, ובבית הוא רק ישן ואכל, ובקושי הוציא מילה מהפה, אבל הלך בלי ויכוחים לעזור בערב לג'ינג'י להעביר כוורות, וחטף שתי עקיצות.
לפני שהוא נסע אתמול הוא ביקש מאה ₪ לשלם לאוטובוס. לא היינו במשיכת יתר, אבל לא הצלחנו להוציא כסף מהקיר כי כשמכניסים צ'ק לוקח לבנק שלושה ימים לאשר את הסכום, אבל כשיורד צ'ק הוא יורד מיד. ככה יצא שתיאורטית היינו במשיכת יתר למרות שלא היינו.
למחרת זה הסתדר וכבר יכולתי להוציא את הכסף, אבל הוא היה צריך אותו מיד, ומזל שלדיירת הנחמדה שלנו היה שטר של מאה בארנק והיא הלוותה לנו.
לא הוגן אבל ככה זה, בבנקים לצערי צריך להתנהג בדיוק הפוך מאשר בדיאטה, תמיד לשמור עודפים, ולהקפיד לא לצמצם אותם אף פעם למקרה של משבר פתאומי, שקורה בערך פעם ביומיים.
ואם מדברים על צמצום – הבוקר בדקתי את תוצאות משטר האכילה החדש שלי ושמחתי לגלות שאם אני מורידה משקפים, עוצמת למחצה את העיניים, מעמעמת את האור בחדר, מכניסה את הבטן ומתמתחת כמיטב יכולתי אני נראית כמעט כמו לפני עשרים שנה (גם אז אגב בכיתי שאני שמנה) וזה רק בתנאי שאני מסתכלת על דמותי מהצד ובזריזות.
ולא, לא נשקלתי, איך יכולתי להישקל בלי משקפים ובאור קלוש כזה?
הכל דבש 
תשמעי
אני חושב שאתם עושים טעות עם עוגי
הוא כבר לא ילד למרות ההתנהגות הילדותית שלו ויש חובות בגיל הזה
הוא לא יכול לבוא וללכת כאילו לא קרה כלום,קרה הרבה וצריך לשוחח על זה
אז יופי חי הבחור עבד בדבש,קיבל עקיצות וזה אבל זה לא מחפה על ההתנהגות שלו ועל העלמויות שלו כל זמן שהוא גר בבית
על המצב הכלכלי אומר רק שהג’ינג’ צודק
אפשר לחסוך בדברים כאלה ואחרים ולא להרגיש שעושים ויתור גדול גם אנחנו מחפשים דרכים לחסוך ולמשל נפסיק להשתמש במייבש כביסה ונחזור לתלות כביסב כבעבר
ואני בטוח שמאמצייך להרזות ישאו פרי בסוף
אהבתיאהבתי
כן, אתה צודק צריך לדבר איתו אבל זה קשה, אנחנו מעדיפים להדחיק ולחכות שהוא ידבר קודם, זה לא יקרה כמובן כי הוא ילדותי נורא לגיל שלו.
אולי בפעם הבאה שהוא יגיע הביתה.
ואני מבזבזת כל כך מעט וחיה בצניעות סגפנית ממש, באמת, לא חופשות ולא מסעדות ולא בילויים וקונים רק מה שממש חייבים
מדכא.
אהבתיאהבתי
אני גם חושבת שאתם צריכים לדבר עם הילד. גיל עשרים הוא לא גיל שמונה, והוא חייב להבין שיש דברים שלא עושים בקשר עם אנשים.
ואכן אין דבר יותר מאוס ממשטר צמצומים כספי, ובמיוחד כשאת מלכתחילה חיה בצמצום, ואז את שואלת את היקום, במה אני אמורה לחסוך עכשיו? למה אפילו מסטיק לא מגיע לי?…
יש תקופות מעצבנות כאלה, ואני מקווה ששלך תעבור מהר.
וכל הכבוד לך על ההתמדה בדיאטה! להצליח להחזיק דיאטה יומיומית זה ממש לא קל וזה מרשים. אני נופלת כל הזמן…
אהבתיאהבתי
איזה מזל יש לי שאני לא אוהבת מסטיקים
ואת, אל תדברי לי על דיאטה, ראיתי את השמלה שגדולה עליך, עלי היא לא תעלה אפילו על רגל אחת
אהבתיאהבתי
ובכל זאת הרופא הסדיסט הכריח אותי לעבור לדיאטת אל-תאכלי-כלום
אהבתיאהבתי
מה שהכי יפה זה שהצלחת לכתוב על נושאים כאובים בצורה משעשעת ונעימה – כל הכבוד לך!
אהבתיאהבתי
תודה רבה לך דויד, ברוך הבא לבלוג שלי והלוואי והיית חוזר גם כן לכתוב
אהבתיאהבתי
איזה פוסט כאוב. מרגישים שהוא נכתב בדם ליבך.
הלוואי והיו לי פתרונות קסם. אבל הדבר היחידי שאני יכולה להציע לך זאת הסמפטיה שלי.
מקווה שתמצאי עבודה במהרה, ואם מסתכלים על חצי הכוס המלאה – טוב שיש לך הורים תומכים.
שבת שלום.
אהבתיאהבתי
זה יותר מרגיז ממכאיב כי סך הכל יש לנו בית כמעט שלנו ויש לנו עוד משאבים, לא נזילים אבל קיימים.
יש אנשים שמצבם קשה הרבה הרבה יותר
לפעמים אני אומרת לג’ינג’י שאנחנו עובדים כל כך קשה עד שאין לנו זמן לעשות כסף, אבל זו שטות, כנראה שכסף פשוט לא חשוב לנו מספיק או שאנחנו לא די מוכשרים בקטע הזה, כמו רוב בני האדם בעולם מן הסתם.
אבל אני סתם מקטרת, אני לא הולכת רעבה ויש לי בית, אני מתלוננת על מחסור בפינוקים ויש אנשים שמתים מרעב.
זו הדרך להסתכל על המצב.
אהבתיאהבתי
אז בעצם מה שאת אומרת שאת מתלוננת על חצי הכוס הריקה, אבל אפשר לראות אותה גם בתור חצי מלאה, וזה יותר טוב מכלום 🙂
אגב, סיימת את הלימודים?
אהבתיאהבתי
כן, השנה סיימתי אבל יש עוד שנה.
ויש לי עוד שתי עבודות להגיש.
אהבתיאהבתי
בהצלחה.
יש ימים כאלה,ויש תקופות כאלה.אני מקווה שזה יעבור (הכי מעצבן בקפיטליזם הוא חוסר היציבות הזה, של לא מעט אנשים), ושתמצאו את הזמן והכסף גם לעצמכם.
ובעצם,עוגי לא צריך לקבל כ"כ הרבה. למה כל כך מובן מאליו לחשוב על הילדים (הגדולים והמפונקים) לפני שחושבים על עצמכם?!
אהבתיאהבתי
את צודקת אבל ככה גם ההורים שלי מתנהגים, למזלי, אני מקווה שהילדים שלי יצליחו כלכלית יותר ממני.
להורי יש לתת לי כי הם יצאו לפנסיה בתקופה פחות קשה, כיום גם מי שעבד קשה כל חייו וחסך מתקשה להסתדר.
לא יודעת אם זה קפיטליזים או מה אבל כסף נעשה בעיה גם אם אתה חי ברמת חיים צנועה מאוד.
אהבתיאהבתי
אהממ.כן.חבל…
אני אוהבת את הארץ,ואין ספק שאין מקום שבו ישראלי ירגיש יותר שייך.. אבל החזירות של אלה שחולבים את הכסף שאנו עובדים בשבילו (וזה כולל, לפי מה ששמעתי, גם את קרנות הפנסיה), גורמת לרצות לעבור מפה…לפעמים.
אהבתיאהבתי
יפיפייה 🙂
אהבתיאהבתי
סוף סוף מישהי מתייחסת לתמונה.
נכון שהייתי אז בת שלושים ומשהו, וזה היה ממש מזמן אבל באמת הייתי בסדר גמור, חבל שהצקתי לעצמי וחשבתי שאני שמנה ומכוערת.
לפעמים אנחנו כל כך טיפשות שזה פשוט מרגיז.
אהבתיאהבתי
אם את חושבת ככה יש מצב שאת צריכה עוד סיבוב לראי להגיד לעצמך כמה את נראית טוב
יאללה – דווחי על התוצאות
אהבתיאהבתי
אני שמנה וזקנה, אבל בעוד עשרים שנה אני בטח אגיד שהייתי דווקא בסדר לגילי
אהבתיאהבתי
אכן , לא פשוט בכלל – ואני סבור שאת מתנהלת נכון מאד.
במקרים מעין אלה בפרט, ובכלל , מציע להכין טבלה בה יפורטו הכנסות והוצאות – לרשום הכל כולל הכל, ולהכנס למסגרת ההכנסות, גם אם המחיר קשה וכואב – ועם הרבה אופטימיות לעתיד…
אם רוצה קובץ מוכן שכזה – כתבי לי בדואל, ואעביר לך
אהבתיאהבתי
על הפטנט הזה כבר עליתי מזמן.
קיצצתי כבר בכל המותרות, נשאר רק האינטרנט.
אם המצב לא ישתפר גם הוא יקוצץ.
אהבתיאהבתי
ממש מעצבן אותי לקרא על עוגי. ההתנהגות שלו זו פשוט בדיחה. בגיל עשרים פירנסתי את עצמי ותמיד הסתכלתי על חברות שסיימו צבא ועבדו במפעל מסריח במשמרות כפולות, מרוויחות מינימום ומפרנסות את ההורים והאחים. הרגשתי רע עם עצמי שהן בגיל כלכך צעיר צריכות לכסות חובות של הורים.
מה זה הדבר הזה? מילא לעזור בדברים חיוניים כמו לימודים אם יש את האפשרות אבל וואלה בשנות העשרה שלי הייתי מתביישת לבקש מההורים גם עשרים שקלים על אף שלא חסר להם.
אני לא חושבת שאת צריכה לוותר על לחמניות שאת אוהבת כי עוגי לא רוצה להזיז את הישבן ולהרוויח את הכסף שלו בעצמו.
אהבתיאהבתי
כיום הוא לא יכול לעבוד כי הוא בשנת שירות ובעוד חודש הוא יתגייס.
אבל כשהוא היה יכול הוא דווקא עבד, ועבד קשה, הבעיה שהוא תמיד מבזבז יותר מאשר מרוויח.
אני חוששת שאם הוא לא ימצא אישה שתרסן את הבזבזנות שלו הוא יהיה בחובות כל חייו.
אהבתיאהבתי
מה עם לעבוד בסופי שבוע? יש לי הרבה חברים שהיו עובדים בתור מלצרים ומאבטחים.
תראי, לא עשיתי צבא לכן אני מרגישה קצת לא במקום להגיד את זה אבל עסקתי בדברים אחרים שגזלו ממני הרבה יותר זמן ואנרגיה, כי פשוט כשאין ברירה אז אין ברירה.
אהבתיאהבתי
תשמעי זו שערורייה
גם כשלוקחים חופש רגיל אתה מקבל משכורת בסיסית ותו לא
לא שווה לצאת לחופש במגזר הציבורי כי השכר מורכב מכל כך הרבה דברים שכשמקלפים אותם ,אתה מגלה ששכר היסוד שאתה מקבל הוא מאוד נמוך וזה סימן די רע לבאות כי שכר היסוד זו בעצם הפנסיה שתקבל
אז מילא חופש,
אבל כשאתה חולה ונעדר שבועיים מהעבודה שוב חוזר העניין הזה שאתה גם חולה וסובל וגם בסוף מכניסים לך את האלמנט עם משכורת נמוכה בלפחות 1000 שקל
כדאי להיות בריא וצעיר במדינה הזאת
כי אם לא,עושקים אותך
אהבתיאהבתי
רק לפני כמה ימים גיליתי שגם מדמי האבטלה הדלים שלי נוגסים ומורידים מהם מעין קנס, עונש שעדיין לא מצאתי עבודה.
מי שסומך על הפנסיה שלו עושה שטות, היא לא שווה כלום, כדאי כבר בגיל צעיר להתחיל לחסוך בביטוח פרטי לעת זקנה ולהתפלל שהמדינה לא תחמוס את הכסף הזה.
לא נותנים לך עבודה, לא מאפשרים לחסוך, הורסים את המעמד הבינוני, מרסקים לו את הבטחון הכלכלי ואחר כך עוד מתפלאים למה המדינה נראית ככה?
אהבתיאהבתי
אה.. איזה קטע,חשבתי שזה פוסט חדש:-)
אהבתיאהבתי
יכולתי לכתוב פוסט חדש אבל ההתמרמרויות היו אותן התמרמרויות
אהבתיאהבתי