שינויים

יש לי ידיד וירטואלי אחד (שצעיר מספיק להיות הבן שלי), אבל הרבה פעמים אני לומדת ממנו ובעיקר מהבלוג שלו דברים מרתקים מאוד.


לא כול מה שהוא כותב אני מבינה, וגם אם אני מבינה אני לא תמיד מסכימה, אבל אורכידאה תמיד מעניק לי זווית מחשבה שונה ומרתקת על החיים.


ואגב, אם אני הייתי ממונה על טבלת הפעילים הוא היה מופיע בראשה כי הוא מפרסם פוסט כל יום, הוא תמיד עונה למגיבים אצלו, ועושה את זה תמיד בנימוס ובטוב טעם, ויש אצלו תמיד תמונות של בחורים יפים.


לדעתי זה יותר ממה שאפשר להגיד על רוב הבלוגים בטבלת הפעילים.


 


אבל הפוסט הזה הוא לא על אורכידאה אלא עלי, (זה הרי הבלוג שלי), ובעצם על הרגל השבורה לשעבר שלי, ועל השינוי שהיא חוללה בחיי.


החלטתי לכתוב את הפוסט הזה בעקבות מה שהוא כתב על הפחד של אנשים משינויים ועל הסיבות לכך שאנחנו דבקים בשגרה שלנו בעקשנות כזו.


ותאמינו לי – אין דבר ששובר את שגרת חייך יותר מרגל שבורה. היא משפיעה על כל פרט בחיים, מצחצוח שיניים בבוקר ועד הכנת ארוחת ערב. הכול משתנה ברגע שאתה עומד על רגל אחת.


התאונה שעברתי הפכה את חיי לגמרי, אבל האמת היא שהתחלתי לעשות שינוי בחיי עוד חודשיים קודם – עזבתי מקום עבודה שעבדתי בו עשר שנים תמימות ולא כל כך אהבתי, מצאתי עבודה חדשה שהייתה קצת יותר לטעמי, ושנים רבות מאוד אחרי שסיימתי את בית הספר חזרתי אליו והתחלתי שוב ללמוד (איזה כיף שאחרי גיל מסוים כבר לא דורשים ממך פסיכוטכני ובגרות), והייתי בטוחה שעשיתי מספיק ודי שינויים בחיי, אבל מישהו, אולי הגורל, אולי אלוהים, ואולי סתם בגלל שהייתי שלימזלית, ביום בהיר אחד (שהיה למעשה די קר ולח) החלקתי, נפלתי ושברתי רגל. עברתי ניתוח, שכבתי בגבס מעל שישה שבועות, ואיבדתי את העבודה שהתחלתי רק חודש קודם, ומאז חיי באמת התהפכו.


כיום אני גם מובטלת וגם צולעת מעט, ומתקשה לעמוד על רגלי יותר משעה שעתיים, אבל לפחות את הלימודים לא הפסקתי. בגלל הגבס הפסדתי כמה שיעורים, אבל חזרתי ללמוד מיד אחרי הניתוח, וגם בשנה הבאה, אם הכול יהיה בסדר, אמשיך ללמוד.


השינוי העיקרי שאני רואה בחיי מאז התאונה הוא שאני מתקשה להיות ניידת ולא יכולה ללכת ברגל לאן שמתחשק לי כמו פעם. לפני שרגלי נשברה הייתי זריזה ויעילה, עשיתי הכול לבד ומהר, ורצתי לכל מקום בלי בעיות, היום אני איטית וזהירה, מתכננת היטב כל צעד ונאלצת לבקש עזרה מבני הבית בקניות, ניקיונות וכיוצא בזה, כי יש דברים שאני פשוט לא יכולה לעשות לבד.


חוץ מזה אני לא מצליחה למצוא עבודה ולהפתעתי התרגלתי לזה די בקלות. חשבתי שיהיה לי קשה יותר בלי לעבוד. אני עובדת מאז שמלאו לי שש עשרה וזה היה באמת מזמן ומאז תמיד עבדתי, אבל בניגוד לחששותי אני לא משתעממת, לא יוצאת מדעתי, ואפילו לא מרגישה מחסור רציני בכסף, אולי כי המשכורת שלי אף פעם לא הייתה כל כך גבוהה, ובתחילת שנת 2010 סיימנו משכנתא שגובהה היה בערך בגובה מה שהרווחתי.


מאז שאני לא עובדת יש לי זמן לחשוב, לקרוא, לכתוב, ואני הרבה יותר רגועה ושלווה. יש לי גם יותר זמן לטפח את הבית, לבשל ולאפות. מאז שאני לא רצה לעבודה כל בוקר ירד לי המון לחץ מהחיים, אני עובדת לאט, עושה כל יום מעט, נעזרת בבעל ובילד שעוד גר בבית, ומסתדרת לא רע, ונעים לי שתמיד יש לי זמן לעזור לג'ינג'י עם הדבש, מה שפעם היה בעיה.


אני גם ממשיכה לחפש עבודה ולשלוח קורות חיים, אבל עם פחות לחץ מזה שאני מובטלת, וסך הכול, חוץ מהבעיה של המוגבלות הפיזית, שאני מקווה שתשתפר בעתיד, למרבה הפליאה אני די מרוצה מהשינוי שחל בחיי.

35 תגובות בנושא “שינויים

  1. אני מאמין ואני בטוח שגם הרופאים אומרים לך שהרגל תחזור לאיטה למה שהייתה רק שבגילנו זה לוקח יותר זמן
    אני שמח שראית  במה שעברת הזדמנות לעשות דברים אחרת ואם המצב הכלכלי מאפשר למה לא להמשיך ככה?
     
    אורכידאה נשמע  לפי מה שאת מספרת בחור נחמד ואני שמח שמצאת בו רע (מלשון חבר)
    לי יותר קשה עם אנשים צעירים ממני בהרבה,אבל זה רק אני 🙂

    אהבתי

      1. לא רק שהוא לא כותב בשגיאות כתיב , אלא שפתו עשירה בצורה בלתי רגילה, עושר מלים שלא רואים כל יום !
        ובסוד אגלה שבזכותו פתחתי את הבלוג ,
        שנינו הגבנו באתר מסויים וכך "הכרנו…"

        אהבתי

  2. אני מבינה אותך ומזדהה איתך. לדעתי, בן אדם יצירתי יכול להמציא את עצמו מחדש בכל גיל, ונראה לי שאת מאד יצירתית 🙂
    אפרופו יצירתיות חשבת למצוא דרכים חדשות לשווק את מכון הדבש שלכם? את יכולה למשל להקים לו אתר אינטרנט ולהגיע לקהלים חדשים.
    אם את צריכה עזרה את יכולה לפנות אלי …

    אהבתי

  3. יפה לך השינוי בבלוג, החלפת רקע לתגובות- נכון ?

    אני ממש קשה עם שינויים.
     עבדתי באותו מקום שלושים שנה,
     והיום הצעירים מחליפים מקום עבודה לעתים קרובות …

    נהדר שטוב לך עם השינוי (:

    אהבתי

    1. פעם אנשים עבדו באותו מקום עד הפנסיה אבל היום זה אחרת.
      גם אני עבדתי שנים רבות מאוד בטכניון כי פיטרו אותי בגלל צמצומים.
      זה היה משבר אבל הייתי אז צעירה הרבה יותר והיו לי שלושה ילדים קטנים בבית.
      היום זה נראה אחרת.
      חבל לי שהחמצתי את העבודה שמצאתי אבל אני מעדיפה לחשוב שהכל לטובה ולא לשבת ולרחם על עצמי ולהתמרמר.

      אהבתי

  4. אנשים מתקשים לעשות מהפכים בחיים כשלא טוב להם, כי הם שבויים בתבניות התפיסה שאימצו לעצמם במהלך חייהם. ולכן צריך לפעמים לחטוף "מכות" שבאות מבחוץ כדי לטלטל אותנו.
    אני חושבת שאת אישה אמיצה ומיוחדת, ביכולת שלך להיות פתוחה ולמצא את נקודות האור במצבים חדשים ולא מוכרים. למרות שאת "פולניה"…

    אהבתי

    1. אני פולניה במוצאי, נולדתי בפולין, אבל מקווה מאוד שלא בהתנהלותי.
      האמת שהיו לי הרבה פעמים שנשברתי ובכיתי ויללתי אבל לשמחתי יש לי משפחה תומכת ולמרות שאני מתלוננת המון על הג’ינג’י בשעות משבר הוא מתעלה על עצמו והוא ממש בסדר.

      אהבתי

      1. חלק חשוב מתהליך השינוי במצבי משבר הוא הבכי. זה עוזר לנקות/להתאבל על מה שאבד כדי לפנות מקום למשהו חדש. וזה באמת יותר מתאפשר כשיש משפחה תומכת.

        אהבתי

  5. נהנתי מהבלוג ומהלך הרוח החדש שלך. אפשר אחרי 50 להוריד מהלך ולשנות כיוונים ומחשבות בחיים. יש הרבה נחת ורוגע כאשר לא עובדים..פתאום מתפנים לעשייה חדשה. אני בכלל מאמינה שכשנסגרת דלת פותחים חלון.
    בהצלחה!

    אהבתי

  6. צופה
    מבחינה כלכלית, ואני אשה עובדת, יותר משתלם לנהל את הבית בעצמנו בלי עבודה בחוץ. ההוצאות יותר נמוכות. ניהול הבית יותר חסכוני, כי לא קונים כדי שיהיה.
    אני מקווה שעם המשך הלימודים תקבלי עבודה בעריכה לשונית. מאחלת הצלחה. עבודה מאד מעניינת. יש לי חברה שעורכת.

    אהבתי

    1. גם מאוד חסכוני לא לנסוע לעבודה כל בוקר ולא לבזבז כסף ע דלק, וגם נעים יותר, אני מקווה שאמצא עבודה בבית או לפחות לא רחוק.
      וגם אם לא עדיין הלימודים מרתקים ומעשירים מאוד וזה מה שחשוב

      אהבתי

  7. אור כמעט חתך אותי הבוקר לתוך הסלט בטעות כי מאז שקראתי את הדברים שכתבת אני מתהלך אדום כעגבניה…
    כמובן בגלל הפירגון והמילים היפות שהועלת לעטר אותי בהן אבל יותר מהזכות שנפלה בחלקי להיקרא ידידך.
    אז תודה.

    וכמובן ששינויים מבורכים תמיד אפילו אם לעיתים זה לא נראה כך.

    אגב, האם עדיין יש דבש אבוקדו?

    אהבתי

    1. עד כאן
      צביעת שער זה שעבוד נוראי והשער שלי ממש יפה ככה, כסוף ואצילי כזה.
      אף פעם לא בודקים לי את התיק בכניסות ותמיד מקשיבים לי בנימוס, רווח נקי.
      אבל להוריד משקל זה כן, ודחוף!

      אהבתי

  8. יפה שאת רואה את הצד האופטימי .לפעמים אירועים מבחוץ מצהווים זרז לשינויים מבפנים. רוב האנשים היו יושבים ממורמרים- אבל ברגע שהתמודדת- את חזקה הרבה יותר.

    אהבתי

    1. היו לי גם תקופות של מרמרת קשה אבל התנערתי מהן כי בגילי כבר אין די זמן לבזבז על התמרמרות, שלא לדבר על הנזקים שהחמצת הפנים עושה לעור.
      עדיף לחייך

      אהבתי

  9. נושא העבודה מעניין. גם אני נמנית על אלה שחשבו שאי אפשר בלי עבודה, וגליתי להפתעתי שממש אפשר.
    אני שמחה שהמצב הכלכלי מסתדר. כרגע כשאני בוחנת את המצב בארץ אני לא ממש מבינה איך אנשים מסתדרים כלכלית אבל עובדה שמסתדרים.
    גם התרשמתי שבארץ קשה יותר לא לעבוד (כלכלית, חברתית, תעסוקה עצמית), ואני לעצמי חושבת איך יסתדר לי בארץ. משמח אותי לראות שאפשר להנות מזה גם שם…

    אהבתי

    1. גוררים משיכות יתר ולא חוסכים כלום לעתיד, ככה הם מסתדרים, בגלל זה הבנקים פורחים ואנחנו נובלים

      ואימא לשלושה ילדים לא יכולה באמת לא לעבוד, כשיש ילדים ובית לנהל לא תמצאי את עצמך חסרת מעש, זה בטוח.
      הבעיה היא שלא נכנס מזה כסף למשק הבית. אם הבעל מרוויח מספיק אז בסדר, אבל כדאי בכל זאת לסדר לעצמך איזה פנסיה קטנה בצד לגיל מבוגר יותר.

      אהבתי

  10. וואוו, חלון תגובות ורוד וירוק, כמה אביבי ואופטימי, יפה. אני שמחה בשבילך ושרק ימשיך ככה.
    לגבי הרגל, זה ישתפר עם הזמן, אולי לא יהיה 100% אבל הרבה יותר טוב ממה שזה היום. עברתי את זה עם יד שבורה. אין מה לעשות, צריך סבלנות כי בגילנו, את יודעת, נו, איך להגיד, ההחלמה יותר אטית.
    מה שכתבת על החוסר עבודה מוכר לי מהתקופה שלא עבדתי כאשר ילדיי היו קטנים. ידעתי שספרנים לא מרוויחים הרבה, אבל לא הייתי מודעת כמה מעט עד שראיתי שאנחנו מסתדרים יופי בלי המשכורת שלי. חסכנו על הוצאות בטיפול הילדים, בנסיעות, בבגדים (מי צריך בגדים חדשים בבית) באוכל, כי הכנתי אוכל בבית שהייתי קונה לפניכן מוכן, וכו’.
    חזרתי לעבוד כאשר הקטנה נכנסה לכיתה א’.
    הרווח הכי גדול לכולם הוא שיש אישה/רעיה/אמא הרבה יותר רגועה.

    אהבתי

    1. אין תענוג גדול יותר מלקום בנחת בבוקר ולישיון בשקט בצהרים.
       שווה לי להוריד ברמת חיים בשביל הזמן הפנוי.

      זה קצת אירוני שדווקא כעת כשיש לי פחות עומס בבית ואני פנויה לעבוד שעות ארוכות ולא צריכה למהר לילדים קטנים בבית דוחים אותי מטעמי גיל.
      מעסיקים רוצים בחורות צעירות שעסוקות בגידול ילדים, לדעתי זו טעות וההפסד כולו שלהם אבל ככה זה. 

      אהבתי

      1. מה שעוד יותר מרגיז זה שאין שום ערך לניסיון.
        כל אחד צריך להמציא את הגלגל מחדש, אפילו אם הם ממציאים אותו מרובע.

        אהבתי

  11. שינוי זה לא דבר קל.
    אל מרבית השינויים בחיינו אנחנו מגיעים מחוסר ברירה (פציעה, גירושין, פיטורין וכו’) אבל בדרך כלל מתברר שבעקבותיהם קרו לנו דברים טובים.
    קשה לבחון את איכות השינוי כשאת בתוכו. רק ממרחק הזמן ניתן להעריך את הדברים ואת השפעתם עלינו..
    אני בטוחה שתקופת פסק הזמן הזה שנכפתה עליך תביא לשינויים  טובים אצלך..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s