דברים שמזמן לא עשיתי, וחבל

 רשימת הדברים שלא עשיתי מזמן וכנראה שגם לא אעשה יותר היא ארוכה מאוד, ועדיף לא להתמקד בה יותר מידי, כי למה להתבאס סתם?

בואו נגיד שכבר הרבה שנים לא עשיתי מה שעושים בדרך כלל רק בגיל הנעורים, ומאחר ובגלגול הזה לא אהיה יותר צעירה כדאי להפסיק להתגעגע לעיסוקים שלא הולמים את גילי.

דברים כמו :

– ללכת ברחוב עם עקבים, איפור ובגדים צמודים ולסובב ראשי גברים.

– להתרוצץ יום שלם בעבודה, ואחר כך להמשיך למסיבה ולא להיות   

  עייפה עד מוות למחרת בבוקר.

– לתהות מה תעשי כשתהיי גדולה.

– לא לדאוג בגלל כסף ואיך נסתדר בסוף החודש.

– להיות בטוחה שמה שלא יקרה הכול יהיה בסדר ותצאי מזה בשלום כי    

  את בריאה וצעירה וחזקה ויש לך מזל.

 

טוב, עדיף שאניח לעניין הזה של הנעורים שלעולם לא אוכל לשוב אליהם. הרי אני לא באמת רוצה לעבור אותם שוב, אבל אני מתגעגעת להרגשה שהייתה לי פעם, לפני שלושים ויותר שנים, הרגשה שאפשר להרגיש רק כשאתה צעיר וטיפש וחושב שהחיים מלאי אפשרויות בלתי נדלות, והם הרפתקה נהדרת, וכל האופציות פתוחות לפניך, ותמיד תוכל להתחרט, לשנות את דעתך ולהתחיל שוב מחדש, כי אתה צעיר ויש לך די זמן לעשות כל מה שאתה רוצה.

את זה אפשר להרגיש רק בגיל צעיר מאוד, ולהרגשה הזו שכבר מזמן לא חשתי אני מתגעגעת מאוד.

 

אבל גם כיום, בגילי המופלג, יש דברים שמזמן לא עשיתי, ועוד לא איבדתי תקווה שאולי יום אחד אחזור ואעשה אותם.

כמה המון זמן לא יצא לי לקום בבוקר עם הג'ינג'י, לשתות איתו קפה ואחר כך ללכת יחד איתו ועם הכלב לטיול במסלול הקבוע שלנו, לעבור דרך בית שערים עד לפסל של אלכסנדר זייד, לרדת משם בחזרה ולחזור הביתה דרך מטע הפקנים והפעם בלי רגלים שבורות.

כבר המון זמן לא הסתכלתי בראי והתפעלתי כמה יפה ירדתי במשקל, וכמה טוב יושבים עלי המכנסים שקודם לא הצלחתי לסגור.

המון זמן לא חציתי ברגל את כל רחוב הרצל בחיפה, וסקרתי את כל חנויות הראווה, מבית הכנסת הגדול ועד לרחוב הנביאים.   

המון זמן לא קמתי בבוקר מלאת מרץ וניקיתי את כל הבית, מלמעלה ועד למטה, כולל חלונות ושאיבת אבק, ואחר כך עוד נשאר לי די כוח לבשל.

המון זמן לא קמתי מוקדם בבוקר כדי להספיק להתאפר ולהתלבש יפה ואחר כך למהר לעבודה.

המון זמן לא נכנסה לחשבון הבנק שלי משכורת שהרווחתי.

המון זמן לא דיברתי עם כל החברות שלי מהעבודה הקודמת, אני מתביישת לספר להן שאני עדיין מובטלת, ואני עדיין מתקשה לעמוד על הרגלים יותר משעתיים שלוש.

המון המון זמן כבר לא הייתי בחו"ל. בעיקר אני מתגעגעת לפראג, אבל מוכנה להתפשר גם על עיר אחרת באירופה, פריז למשל, או לונדון, אפילו את ציריך לא אדחה.

וכבר כמעט חצי שנה לא ירדתי או עליתי במדרגות בריצה זריזה בלי להחזיק במעקה ובלי לבדוק קודם איפה אני מניחה את כף הרגל.