מי רוצה להיות מורה? או סופר?

 בזמן האחרון אני עסוקה מאוד בשליחת קורות חיים וקריאת הצעות עבודה וכל פעם נדהמת מחדש איך מעבידים לא מתביישים לדרוש מעובדים שיסכימו לימי עבודה של תשע שעות בשכר מינימום, שישלימו עם שעות נוספות בלי הודעה מראש, וכמובן שכל מזכירה פשוטה חייבת להיות אקדמאית עם תואר ראשון לפחות, חסרת משפחה וחיים, וסופר וומן שהעבודה היא כל חייה, וכמובן בעלת רכב פרטי, זה הרי מובן מאליו, איך היא תממן אחזקת רכב במשכורת כה עלובה זו כבר הבעיה שלה.


ועל אנשים מעל חמישים אין בכלל טעם לדבר, שיגידו תודה שנותנים להם לנשום חינם.


ומעניין לעניין באותו עניין


 


 


דרושה מורה  / שמר יהודית


 


השכלה


רצויה, אך לא הכרחית,                                  


לפי הנדרש בתפקיד:                                


תעודת בגרות בינונית,                                                    


קצת היסטוריה יהודית,                         


הבעה בכתב ברמה יסודית,


פסיכומטרי סביר עם תוצאות


שנעות בין שלוש לארבע מאות.                              


פסיכולוגיה בגרוש ותורה,                               


זה כל הנחוץ למישרה.                                   


 


דרישות התפקיד


ללמד בכיתה, זה ברור,


כעשר דקות כל שיעור.


(ע"פ הלמ"ס בכיתה ממוצעת


שאר הזמן מתבזבז על משמעת).


יכולת לצעוק בקול רם                                 


בין אלט נמוך לסופראן.


לא לשמוע את כל הדברים                             


שתלמידים צועקים ואומרים.


לא להגיב לאיומים וקללות


מהורים זועמים וחסרי גבולות.


לראות בו זמנית ולשלוט


על שלוש מאות וששים מעלות.                      


 


נדרשים יחסי אנוש מעולים,                            


עמידות גבוהה בפני תעלולים.                        


תחושת בטן עם חוש שישי                            


להבחין הורי מי מתגרשים


(ע"פ הלמ"ס זה קורה לפחות


בשליש מבין כל המשפחות)   


ולא להיות עמם כה נוקשה,


כי הם עוברים תקופה די קשה.


לשים לב לַהתפתחות המינית                        


להתריע על התנהגות אבדנית,


(שלא תמשוך התקשורת כתף צדקנית:


"הכיצד לא הבחנת, לא שמעת, לא ראית?")


יש להרגיע כל היפראקטיב                                


לצרות של רבים להקשיב,


על כל שאלה להשיב


בסבלנות, בקול רך ואדיב.                             


לחפש סיגריות כל הימים                      


לאתר עיניים טרוטות מסמים,


(אצל עשירית מבני הנוער עתה


כלומר שלושה ארבעה בכיתה).


לחייך בהבנה ובאופן תמידי


מול כל תופעה של ADHD.


להתמצא בבעיות של קשב וריכוז,


להקדיש תשומת לב במאה אחוז


וכל הזמן, לכל תלמיד ותלמיד


כי כל אחד מיוחד, ייחודי ויחיד.


והיום – לאור השתנות הזמנים:  


לזהות בלי כל קושי סוגי סכינים


ולהִתמחות בקרב פנים אל פנים.                        


דרושה גם יכולת מוכחת                                  


לדבר עם הורים בנחת,


ותמיד בגובה העיניים


(זה צו האופנה בינתיים).


לחשב ציונים, להקליד במהירות


(לא לצפות לעזרה במזכירות).


להיות ידענית ובקיאה


בחבישת פצע או יד נקועה,


לטפל בחום, צמרמורת, שיעול,


כאב בטן, פריחה או שלשול.


לזהות דמעה לא אמיתית


במיומנות לאַבחן אפנדיציט.


(אחות בבי"ס –דבר מיותר


משרד האוצר מזמן כבר אמר).


לזכור שהתפקיד הוא ייעוד ומופת


לשמש מגשר, מפשר ושופט,


לרתק תלמיד מצטיין, להדריך ילד חלש,


בחפץ לב תמיד לעזור לתלמיד העולה החדש.


להיות פסיכולוג לילדים מפריעים


ויועץ מדופלם לחיי נישואים.


להשתתף בישיבות


מאד חשובות,


טיולים ללַוות,


לארגן מסיבות,


ואם זה עוד לא הכל


אז כמו כלב גישוש לחפש אלכוהול.


להכין ולבדוק עבודות ובחינות


לעיתים עד השעות הקטנות,


בבית לבשל, לכבס, להאכיל ת'ילדה,


ולהיות כל העת עם הראש בעבודה.


לרוץ להשתלמויות שמארגנים למורים


בתחומי המקצוע ובנושאים אחרים


מטעם משרד החינוך חדשות לבקרים.


בקיצור: לחבר ת'עבודה לווריד


ולהשאיר אותה שם לתמיד.


 


תנאי  העבודה


חדרי כיתה ישנים וצרים,


תא קטן בחדר המורים,


כוס תה פושר בהפסקה


ושיחה חטופה בת דקה.


ריצה אינסופית, עמידה ממושכת,


עבודה מלחיצה, תובענית, מפרכת.


ולפי הרפורמה של "אופק חדש"


כל יום שמונה שעות כאלה ממש.


 


שכר


פחות מהמינימום. (נתוני הלמ"ס)


וזה לא אישי,


אך עם כל ה"חופשים",


לא מגיע לך יותר,


כך כל אחד אומר.


 


 


תודה לנילי ששלחה לי את השיר הזה שמוקדש למורים שיצאו בקרוב לחופש גדול שמגיע להם בהחלט לנוכח התנאים האיומים בהם הם עובדים. 


לא פלא שמכר שלי שגם הוא עבר כבר את הארבעים ולא מצליח למצוא עבודה הלך והקים אתר וירטואלי.


במקום לבקש טובות הוא מקווה להתפרנס לבד מהיזמות הוירטואלית הזו שנראית לי רעיון נהדר ונחוץ ביותר.


תמיד חלמתי על אפשרות לקרוא ספרים ישירות מהמחשב ועכשיו זה אפשרי ומה שהכי מצא חן בעיני זו האפשרות לדפדף בספר כאילו הוא אמיתי.


האתר המחוכם הזה הופך למציאות את חזון הספר הווירטואלי. כל מי שרוצה להוציא ספר בלי טרחה רבה מידי ובלי להתעסק עם בתי דפוס והוצאות ספרים יכול לעשות את זה דרך המחשב.


 


הוא מהווה גם פיתרון מצוין לכל מיני מצגות וספרי מחזור שאפשר לסכם בדיסק אחד דק בלי לבזבז ניר.


אם יום אחד אכתוב ספר ראוי לדפוס אפנה מיד אליו.


 

52 תגובות בנושא “מי רוצה להיות מורה? או סופר?

    1. איפה יש בלוגיה שמשלמת על כניסות?
      ואני מדברת על תשלום שווה, לא מעליב מסדר גודל של רבע אגורה לכל אלף כניסות כמו שיש בתפוז.
      בצפון אגב נורא חם. כמו בכל הארץ.

      אהבתי

      1. שמעתי על השרפה בעכו אבל למרות שטבעון נקראת קריה היא רחוקה מאוד מהקריות שבין חיפה לעכו.
        לא הרגשנו כלום, היה סתם חם ויבש.

        אהבתי

  1. לצערי זה אפילו לא עיניין של גיל, כשאני ניסיתי למצא עבודה בארץ תמיד היו מכשולים ותירוצים ושאר הירקות. בסופו של דבר סיימתי בלמלצר תמורת חמישה שקלים לשעה, יופי של חמישים שקלים כולל טיפים למשמרת!  אבל מה אפשר היה לעשות? זה היה עדיף מכלום.

    אני מצטערת לשמוע שאת עדיין מחפשת עבודה, הלוואי ותמצאי בקרוב.

    אהבתי

    1. תודה, גם אני מקווה אבל גם אם זה לא יקרה לא נורא, תמיד אוכל לעבוד עם בעלי שלא משלם לי משכורת אבל צריך עזרה.
      ובגילי אני חוששת שמלצרות זה כבר לא בשבילי

      אהבתי

    1. אוי ואבוי, אני מקווה שאת טועה כי בשבילי ספר זה שקיעה בתוך מילים שמעוררות את הדמיון שלי, לא משחק מחשב רעשני שרק ילד היפר אקטיבי יכול ליהנות ממנו.
      חטפתי סחרחורת מהספר הזה.

      ומה יעשו סופרים למבוגרים שלא מוסיפים להם ציורים?
      או שכולנו נהפוך לילדים שזקוקים לתמונות כדי להבין רעיונות מופשטים?

      אהבתי

      1. קוראי המחר הם הילדים של היום, והם אוכלים לארוחת בוקר (צהריים וערב) משחקי מחשב, מה שאין בו פירוטכניקה הוא משעמם בעיניהם.

        אהבתי

  2. השיר יפה ועצוב. מאוד מרתיח אותי כל פעם מחדש לקרוא את התיאורים שלך מחיפוש העבודה ומוכר לי מאוד גם ממה שאמא שלי עברה לא מזמן (עד שהתפשרה על עבודה די משפילה ביחס ליכולות שלה), זה כל כך לא הוגן, במיוחד שהחברה כמעט לא מאפשרת לנשים להתקדם בעבודה בשנים הקריטיות.

    אהבתי

    1. הייתי שמחה להתפשר אבל אין לי על מה  

      והמשק פשוט לא הוגן כשזה נוגע לנשים, כשהן צעירות יש בעיה כי יש להם ילדים וכשהן מבוגרות והילדים כבר גדולים שוב לא רוצים אותן כי הן מבוגרות.
      עושה רושם שמעסיקים רוצים עובדים צעירים, בלי משפחה, בלי שום התחייבויות, עם רכב והשכלה אבל נטולי דרישות בנוגע לשכר.
      וכמובן שיהיו תמיד בריאים, זמינים ומלאי מרץ. בסוף עוד יבקשו שגם את המשכורת יביאו מהבית וכמובן שיגידו תודה שמרשים להם לעבוד בפרך חינם אין כסף

      אהבתי

  3. זה מזכיר לי שלפני כ- 20 ומשהו שנים אני הייתי קצינת מבחן, שזה סוג של עובדת סוציאלית. העבודה הייתה קשה אבל השכר ממש עלוב. אני לא זוכרת את הסכום כי זה היה מזמן. שכר מינימום כמדומני. היו המון נסיעות, גם מחוץ לעיר. ולא הייתה אחזקת רכב. אני הייתי נוסעת באוטובוסים שבזבזו לי חצי יום עבודה! וגם אני הייתי כמעט "מקרה סוציאלי". ולכל קצין מבחן היו המון תיקים, אבל לא היה זמן לטפל.
    הרעיון של האתר לספרים דיגיטלים נפלא. נדמה לי שכבר יש כזה דבר, לא? אולי בעצם רק בחו"ל באנגלית.

    אהבתי

    1. להיות עובד סוציאלי זה גרוע כמעט כמו להיות מורה.
      ואני בטוחה שבעתיד יהיו יותר ויותר ספרים דיגיטאליים ופחות ספרים מנייר.
      זה חסכוני ונוח אבל בכל זאת, אין כמו ספר אמיתי שיש לו ריח של דפוס.

      אהבתי

    1. אני מתארת לעצמי שבארה"ב מצב המורים פחות גרוע.
      יום אחד זה יתנקם בנו ואז יתחילו שוב להשקיע בחינוך אבל הדור שהולך היום לבתי ספר כבר אבוד מהבחינה הזו.

      אהבתי

  4. מדכא מצב החינוך בארץ, מכל הבחינות.
    רוב המקצועות הנשיות משלמים פרוטות.
    ספרנים למשל מרוויחים אפילו פחות ממורים.

    אהבתי

    1. כן, אבל לפחות הספרים עומדים בשקט במדפים ולא מקללים אותך ומביאים את ההורים שירביצו לך.
      עוד שנה ואני נפטרת ממערכת החינוך בארץ, איזה כיף

      אהבתי

      1. תקראי את הפוסט הזה ואם יש לך סבלנות גם פוסטים אחרים שלה.
        היא עובדת בספריה ציבורית ויש לה סיפורי זוועה על התנהגות הקוראים בספרייה ומאבקים אין סופיים עם הרשויות בשביל תקציבים וציוד.

        את שוכחת פרט קטן, בספרייה יש גם קוראים, לא רק ספרים.
        אגלה לך סוד, לא כל מי שבא לספרייה הוא אדם מתורבת.

        אהבתי

  5. פוסט מצויין
    מענינת נקודת המבט מהצד שלך
    אני גוייסתי ביום השנילמלחמה ,הייתי שם חודשיים ואחכ במשך שנים כל שנה מילואים בלבנון
    התחיל עם אורז והסתיים עם ברוגז

    אהבתי

    1. מזל שחזרת בשלום.

      כתבתי מה שזכרתי אבל הוא לא היה נכתב בלי העידוד שלך.
      בזמן האחרון די ירד לי מהכתיבה.
      פחות תגובות, פחות עניין, עייפתי קצת מהבלוגיאדה.

      אהבתי

  6. זה כמו שאמר ביאליק בשירו
    שהדלות והרעב מולידים יצירתיות
    אחלה של רעיון המציא החבר שלך
    אני מקווה שהעסק הזה מצליח (אוו לפחות נמצא בכיוון)

    ואני בטוחה שגם את תמצאי את עצמך.
    מה קורה עם העסק החדש שאת והגי’נגי’ רציתם להקים?

    אהבתי

    1. אני מאוד מקווה שהוא יצליח כי הוא צעיר ממני וקשה לו להיות מובטל.
      אצלנו העסק כבר קיים אבל חייבים לעבור למקום מוצלח יותר ולהשקיע המון כסף וזמן.
      זה עדיין רק בחיתולים, נראה מה יהיה.

      אהבתי

  7. חשבתי לעצמי איפה הייתי ב-82…
    הייתי אז אמא צעירה מאד מאד ובטח הייתי עסוקה בכמה שעות אשן בלילה..
    ואז גם לא גרתי במקום שבו אני גרה כעת.

    אני יכולה לאמר שמאז היציאה מלבנון האזור פה בסה"כ שקט.
    זה מה שרצינו, לא?

    אהבתי

  8. אז ככה החיים חולפים בין המלחמות…
    ב-82 הייתי בן 1-. במקום בו הייתי אז לא דיסקסו את מלחמת לבנון…
    לא רק שנולדתי ב-83, גם תוכננתי בשנה הזאת.
    את אסון המסוקים אני זוכר בבירור – זו היתה טראומה נוראית.

    מתי נתחיל לחיות בין חוויות של שלום?

    אהבתי

  9. הבעיה היא שבצד שלנו האזרחים "דורשים חולשה", ובצד שלהם האזרחים דורשים דם… אם גם בצד השני האזרחים היו מפגינים נגד אלימות, היה מה לדבר, אבל כמו שהדברים נראים היום – אנחנו צריכים להיזהר, ולא להישבר.

    אהבתי

  10. כל כך מסכימה עם עופרניקוס.
    הפינה הזו במזרח התיכון דווקא נחמדה לי מאד.
    חבל שהשכנים חושבים ככה גם כן.

    אהבתי

    1. וואו, איזה מחמאה ועד מבחור צעיר בגיל של הבת שלי.
      אני באמת לא יודעת איך אני עושה את זה, אולי כי אף פעם לא שרפתי תאי מוח על מבחנים פסיכומטריים?
      כשהייתי בגילך עוד לא המציאו את ההמצאה השטנית הזו.

      אהבתי

  11. לא תמיד הגנרלים מבינים הכל ויש דינמיקה גם במלחמה. הכל נתון לשינויים. אבל כשיש לחץ מהדרג המדיני שהוא המחליט בסופו של דבר, ואם הוא מושפע מארגון כזה כמו 4 אימהות ההחלטות שלו הופכות להיות פופוליסטיות ולא קרות גרידא. כך קרה שהדברים נעשו בחטף, העיקר לברוח משם. גם הדשדוש בבוץ שם במשך 18 שנה קרה כי לא היה מי שיקום ויחליט מה לעשות. כשכבר החליטו לא עשו את זה במאה אחוז. כך אנחנו נראים.

    אהבתי

  12. עכשיו קראתי במקרה את הפוסט על הסוד שלך. ונזכרתי שכתבת על האתר הוירטואלי של המכר שלך. אז אולי תפרסמי דרכו? או שגם פה יש לך בעיית סודיות…

    (מסקרן מאוד הבלוג הזה)

    אהבתי

      1. אני כבר יודעת. ולא התעלפתי.
        תתפלאי, אבל בין עקרות הבית החסודות (וגם נשים אחרות) שמסביבך יש עוד כמה כמוך… ואולי הראש שלהן יותר כחול אפילו ממך

        אהבתי

      2. גמני פולניה  .
        ומה שהורג אותי זה שאת כל כך מוכשרת, עושה את מה שאת אוהבת, ואת "מובטלת", ולא מתפרנסת מזה. אבל בעצם את כן עובדת, רק בהתנדבות!

        אהבתי

      3. גם סופרים אמיתיים ולא רק גרפומנים חובבנים כמוני לא מתפרנסים מכתיבה.
        אני מודה לך על המחמאות אבל אני לא מרגישה כל כך מוכשרת, עובדה שאף אחד לא רוצה לקחת את הקשקושים שלי ולהפוך אותם לספר, אבל העיקר שאני נהנית וגם הקוראים שלי.
        אם זו תהיה עבודה לא בטוח שאני אהנה כל כך.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s