מי רוצה להיות מורה? או סופר?

 בזמן האחרון אני עסוקה מאוד בשליחת קורות חיים וקריאת הצעות עבודה וכל פעם נדהמת מחדש איך מעבידים לא מתביישים לדרוש מעובדים שיסכימו לימי עבודה של תשע שעות בשכר מינימום, שישלימו עם שעות נוספות בלי הודעה מראש, וכמובן שכל מזכירה פשוטה חייבת להיות אקדמאית עם תואר ראשון לפחות, חסרת משפחה וחיים, וסופר וומן שהעבודה היא כל חייה, וכמובן בעלת רכב פרטי, זה הרי מובן מאליו, איך היא תממן אחזקת רכב במשכורת כה עלובה זו כבר הבעיה שלה.

ועל אנשים מעל חמישים אין בכלל טעם לדבר, שיגידו תודה שנותנים להם לנשום חינם.

ומעניין לעניין באותו עניין

 

 

דרושה מורה  / שמר יהודית

 

השכלה

רצויה, אך לא הכרחית,                                  

לפי הנדרש בתפקיד:                                

תעודת בגרות בינונית,                                                    

קצת היסטוריה יהודית,                         

הבעה בכתב ברמה יסודית,

פסיכומטרי סביר עם תוצאות

שנעות בין שלוש לארבע מאות.                              

פסיכולוגיה בגרוש ותורה,                               

זה כל הנחוץ למישרה.                                   

 

דרישות התפקיד

ללמד בכיתה, זה ברור,

כעשר דקות כל שיעור.

(ע"פ הלמ"ס בכיתה ממוצעת

שאר הזמן מתבזבז על משמעת).

יכולת לצעוק בקול רם                                 

בין אלט נמוך לסופראן.

לא לשמוע את כל הדברים                             

שתלמידים צועקים ואומרים.

לא להגיב לאיומים וקללות

מהורים זועמים וחסרי גבולות.

לראות בו זמנית ולשלוט

על שלוש מאות וששים מעלות.                      

 

נדרשים יחסי אנוש מעולים,                            

עמידות גבוהה בפני תעלולים.                        

תחושת בטן עם חוש שישי                            

להבחין הורי מי מתגרשים

(ע"פ הלמ"ס זה קורה לפחות

בשליש מבין כל המשפחות)   

ולא להיות עמם כה נוקשה,

כי הם עוברים תקופה די קשה.

לשים לב לַהתפתחות המינית                        

להתריע על התנהגות אבדנית,

(שלא תמשוך התקשורת כתף צדקנית:

"הכיצד לא הבחנת, לא שמעת, לא ראית?")

יש להרגיע כל היפראקטיב                                

לצרות של רבים להקשיב,

על כל שאלה להשיב

בסבלנות, בקול רך ואדיב.                             

לחפש סיגריות כל הימים                      

לאתר עיניים טרוטות מסמים,

(אצל עשירית מבני הנוער עתה

כלומר שלושה ארבעה בכיתה).

לחייך בהבנה ובאופן תמידי

מול כל תופעה של ADHD.

להתמצא בבעיות של קשב וריכוז,

להקדיש תשומת לב במאה אחוז

וכל הזמן, לכל תלמיד ותלמיד

כי כל אחד מיוחד, ייחודי ויחיד.

והיום – לאור השתנות הזמנים:  

לזהות בלי כל קושי סוגי סכינים

ולהִתמחות בקרב פנים אל פנים.                        

דרושה גם יכולת מוכחת                                  

לדבר עם הורים בנחת,

ותמיד בגובה העיניים

(זה צו האופנה בינתיים).

לחשב ציונים, להקליד במהירות

(לא לצפות לעזרה במזכירות).

להיות ידענית ובקיאה

בחבישת פצע או יד נקועה,

לטפל בחום, צמרמורת, שיעול,

כאב בטן, פריחה או שלשול.

לזהות דמעה לא אמיתית

במיומנות לאַבחן אפנדיציט.

(אחות בבי"ס –דבר מיותר

משרד האוצר מזמן כבר אמר).

לזכור שהתפקיד הוא ייעוד ומופת

לשמש מגשר, מפשר ושופט,

לרתק תלמיד מצטיין, להדריך ילד חלש,

בחפץ לב תמיד לעזור לתלמיד העולה החדש.

להיות פסיכולוג לילדים מפריעים

ויועץ מדופלם לחיי נישואים.

להשתתף בישיבות

מאד חשובות,

טיולים ללַוות,

לארגן מסיבות,

ואם זה עוד לא הכל

אז כמו כלב גישוש לחפש אלכוהול.

להכין ולבדוק עבודות ובחינות

לעיתים עד השעות הקטנות,

בבית לבשל, לכבס, להאכיל ת'ילדה,

ולהיות כל העת עם הראש בעבודה.

לרוץ להשתלמויות שמארגנים למורים

בתחומי המקצוע ובנושאים אחרים

מטעם משרד החינוך חדשות לבקרים.

בקיצור: לחבר ת'עבודה לווריד

ולהשאיר אותה שם לתמיד.

 

תנאי  העבודה

חדרי כיתה ישנים וצרים,

תא קטן בחדר המורים,

כוס תה פושר בהפסקה

ושיחה חטופה בת דקה.

ריצה אינסופית, עמידה ממושכת,

עבודה מלחיצה, תובענית, מפרכת.

ולפי הרפורמה של "אופק חדש"

כל יום שמונה שעות כאלה ממש.

 

שכר

פחות מהמינימום. (נתוני הלמ"ס)

וזה לא אישי,

אך עם כל ה"חופשים",

לא מגיע לך יותר,

כך כל אחד אומר.

 

 

תודה לנילי ששלחה לי את השיר הזה שמוקדש למורים שיצאו בקרוב לחופש גדול שמגיע להם בהחלט לנוכח התנאים האיומים בהם הם עובדים. 

לא פלא שמכר שלי שגם הוא עבר כבר את הארבעים ולא מצליח למצוא עבודה הלך והקים אתר וירטואלי.

במקום לבקש טובות הוא מקווה להתפרנס לבד מהיזמות הוירטואלית הזו שנראית לי רעיון נהדר ונחוץ ביותר.

תמיד חלמתי על אפשרות לקרוא ספרים ישירות מהמחשב ועכשיו זה אפשרי ומה שהכי מצא חן בעיני זו האפשרות לדפדף בספר כאילו הוא אמיתי.

האתר המחוכם הזה הופך למציאות את חזון הספר הווירטואלי. כל מי שרוצה להוציא ספר בלי טרחה רבה מידי ובלי להתעסק עם בתי דפוס והוצאות ספרים יכול לעשות את זה דרך המחשב.

 

הוא מהווה גם פיתרון מצוין לכל מיני מצגות וספרי מחזור שאפשר לסכם בדיסק אחד דק בלי לבזבז ניר.

אם יום אחד אכתוב ספר ראוי לדפוס אפנה מיד אליו.