אביב בפתח

בזמן האחרון לא היה לי זמן לבלוג, מרוב שאני מובטלת אין לי רגע פנאי, והכול בגלל האביב שהוא תמיד התקופה הכי לחוצה ועמוסה אצלנו.

השנה האביב הקדים וכל הלחץ התרכז בכמה שבועות מטורפים לגמרי. חייבים לרדות את הדבש מיד והשנה הילדים לא יכולים כמעט לעזור, רק צץרץ בבית ולו יש את העיסוקים שלו.

מזל שאני כבר די ניידת ויש לי שפע זמן, כל השבוע עסקתי ברדיית דבש ובהתרוצצות בעסקי המכון ובעיקר בתכנונים ומחשבות על העתיד כי למרבה השמחה סוף סוף החל לזוז משהו בנושא המכון החדש.

כמעט נואשנו מהעניין, אבל אחרי עיכוב אופנתי של שלוש שנים בלבד העסק מתחיל לצבור תאוצה והקבלן התחיל לעבוד על המחסן שהוועד של אלוני אבא מואיל בטובו להשכיר לנו.

אם הכול יעלה יפה והם לא ינסו להיות חמדנים מידי ולשחוט אותנו בשכירות יש מצב שבסתיו – שהוא העונה הכי רווחית שלנו – נהיה כבר במכון חדש.

עד עכשיו היינו דחוקים במקום קטן מאוד ולא נוח ואם נצליח לעבור למקום החדש יהיה לנו מרווח ונוח הרבה יותר. נוכל לארגן את כל הציוד במקום אחד (כיום חלק גדול מהציוד נמצא בנהריה אצל חמותי והג'ינג'י מבלה שם המון זמן בטיפול בארגזים ובמסגרות). ונשים מזגן ויהיה מקום לכל דבר ולא נצטרך להצטופף ולהזיז חפצים מפה לשם ולהוציא כל שבת חלק מהציוד החוצה כדי שיהיה מקום לקליינטים.

אני מקווה שהכול יסתדר ונצליח לבצע את התוכניות שלנו, יהיה לנו חדר נפרד למחסן וכיור גדול עם משטח עבודה לשטיפת ארגזים ויהיה ממש נחמד אם נעביר לשם את המקרר הישן שתקוע כיום בפטיו כאבן שאין לה הופכין.

 

יהיה נהדר אם נוכל לארגן נקודת מכירה יותר מסודרת מכפי שהייתה לנו עד היום, (סתם שולחן מאולתר מכוסה מפה מפלסטיק) ואולי גם נרכוש קופה עם אפשרות לתשלום בכרטיס אשראי.

אני רוצה שיהיה לנו מה שנהוג לכנות, מופע אור קולי, שיחליף את הג'ינג'י שקצת עייף מלחזור על אותם הסברים כל פעם מחדש ומי שירצה הסברים יראה אותם על מסך, ומי שלא סתם יקנה דבש.

נצטרך לארגן בשביל זה מחשב עם מסך גדול ודיסק עם הסברים על יערת הדבש, וככה  יהיה לנו מרכז מבקרים ראוי לשמו שאפשר להזמין אליו קבוצות גדולות גם באמצע השבוע. יהיה מקום להזמין אנשים לראות רדייה ואפילו לעזור אם יתחשק להם, יש אנשים שמתלהבים מהעניין הזה.

בזמנו לא הבנתי את הרעיון הזה של מכון דבש משולב במרכז מבקרים ולא האמנתי שאפשר להתפרנס מזה, אבל הג'ינג'י התעקש כמו שרק הוא יודע, ובעונה אנחנו מרוויחים לא רע. אם הכל ילך לפי התכנון יש מצב שהמרכז יקרום עור וגידים ואולי אפילו נצליח להתפרנס ממנו.

תמיד גרסתי שלא טוב שבעל ואישה יעבדו יחד באותו מקום, אבל מצד שני כנראה שאין לנו ברירה אחרת, הוא לא יכול לעשות הכול לבד, מישהו צריך לעזור, אפשר לשכור עזרה אבל מאחר ואני לא עובדת במקום אחר, ולא צריך לשלם לי משכורת כמו שצריך לשלם לשכיר, ומאחר ואני לא מתרגשת מדבורים ומעקיצות, (כמו רוב בני האדם) ואני גם מכירה טוב את העבודה ויש לי ניסיון של למעלה משלושים שנה בתחום המישהו הזה יהיה כנראה אני.

תמיד הייתי שכירה והתרגלתי לזה, לא עלה בדעתי שאפשר גם אחרת, אבל אחרי שהרהרתי קצת בעניין הגעתי למסקנות שיש גם יתרונות לעבודה עם הבעל ועוד בעסק הפרטי שלכם – לא חותמים שעון, אפשר ללכת ולחזור מתי שרוצים ולעשות הפסקת אוכל או שירותים ואף אחד לא עושה לך פרצוף עקום והכי נחמד, אפשר לצעוק חופשי על הבוס ולהגיד לו בלי חשש שהוא  מעצבן.

אפשר גם להכריז בלי להתבייש שעכשיו אני חייבת ללכת לעשות קניות, או סידורים, או שהבית נורא מלוכלך ואני יוצאת מוקדם כדי לעשות ספונז'ה, מצד שני הבוס ישן איתי באותה מיטה, והוא גם לא משלם לי משכורת

כול העניין תלוי בינתיים באוויר ולא בטוח אם זה יצא לפועל, אבל אני אופטימית אולי כי השנה אצלנו הייתה מאוד מוצלחת, יש המון דבש והמון עבודה, וכבר מלאנו שתי חביות ועוד היד נטויה

איזה מזל ששברתי רגל בחורף ועכשיו אני כבר כמעט בסדר.