יהיה טוב

אחרי כמה ימים לא רגועים בהם התכסחנו זה עם זה החליט הג'ינג'י להיטיב את דרכיו, והציע לי שייקח אותי סוף סוף לראות את עץ האלון העתיק שסיפר לי עליו פעם. בגלל הרגל השבורה ושאר בעיות הוא לא הספיק לקחת אותי לבקר בו ו הבוקר החלטנו שהגיע הזמן, השארנו את הילדים לישון עד מאוחר ונסענו לשם. להפתעתי הוא ירד עם הרכב בכביש צר שזכרתי מימי ילדותי כשהוא עוד היה דרך עפר והיינו הולכים משם ברגל לקיבוץ אלונים.


את האלון אני לא זוכרת. הוא כבר היה שם כמובן כי הוא בטח בן ארבע מאות שנה, אם לא יותר, אבל לאחרונה הוא התגלה וסומן כעץ עתיק במיוחד,  נגזם וגודר והוקף בספסלים נאים, ובשנתיים האחרונות הפך לעץ זיכרון לזכרו של אילן גבאי ז"ל שנפל בשנת 1984 בלבנון.


 


בזמן שנסענו בשביל המוליך לעץ עלה בי זיכרון עתיק של טיול לילי אחד שעשיתי עם חבורת ילדים מהכיתה שלי. היינו אז כבני שלוש עשרה, או ארבע עשרה, ילדים בכיתה ח' כנראה. היינו במסיבה שנערכה בבית של אחד מהילדים (הכיבוד כלל בייגלה, מקלות מלוחים ומיץ, על במבה או מים מינראליים איש לא שמע, ושתיית וודקה היה משהו שעשו קוזאקים שיכורים בסיפורים של י.ל. פרץ, לא אנשים שחיו בארץ ישראל) המסיבה הסתיימה מן הסתם באחת עשרה בלילה, אחרי שהוריו של הנער חזרו מהקולנוע, ומאחר ולא רצינו לסיים את המסיבה החלטנו משום מה לרדת בשביל ההוא (קראנו לו דרך קיצור) וללכת בלילה לקיבוץ.


היה חשוך מאוד והבנים הציעו שניתן כולנו ידיים זה לזה כדי שלא נלך לאיבוד. זו הייתה הפעם הראשונה שנתתי יד לנער זר לא מבני משפחתי ונורא התביישתי אבל החשש ללכת לאיבוד בחושך היה גדול מהבושה.


הזיכרון של הילדה הביישנית שהייתי אז (כולנו היינו כאלה, לא הייתי יוצאת דופן) הזכיר לי את ילדי הכיתה שלי בבית ספר יסודי "נרקיסים." למדתי שם מכתה א' עד כתה ח' – אז עוד לא המציאו את חטיבות הביניים – ובית הספר הזה, שקיים עד היום באותו מקום בדיוק, אחראי לחלק גדול ממי שאני כיום.





ובאותו נושא – בשבוע שעבר שוחחתי במקרה עם מישהו שבא לקנות אצלנו דבש על בית הספר הישן שלי שגם הוא למד בו, והוא זכר אפילו את מנחם גולן שהיה אז המנהל. עד היום אני זוכרת אותו, עומד ומצטט ברגש פסוק מספר תהילים, "כאייל תערוג על אפיקי נחל…" ומסביר לנו את פירוש הפסוק ולמה בחר המחבר בדימויי הזה דווקא.


מוזר איך דברים מסוימים מהילדות נתקעים לך בראש ולא עוזבים. ארבעים שנה חלפו מאז ועדיין אני זוכרת את פניו ואת קולו של המנהל שלנו שמן הסתם נפטר מאז.


אני זוכרת שהייתי ילדה מוזרה, בוגרת מגילה, תולעת ספרים, שתקנית ולא חברותית. הייתי שמנמונת וחסרת ביטחון, ילדה לא כל כך מקובלת כמו שנהוג להגיד היום – נדמה לי שאז הביטוי הזה עוד לא היה קיים – אבל לא ממש דחויה, רק מתבדלת מההמון, וכזאת אני עד היום.


אני חושבת שהייתי ילדה די מאושרת. לא רציתי להיות מלכת הכיתה, היה לי טוב במקום בו הייתי, ילדה שקטה ומופנמת, אבל לא אומללה.


חבל שאני לא יכולה לשלוח מסר לילדה הזו ולבקש ממנה להפסיק לדאוג כל כך, להירגע, להיות קצת פחות ביישנית ויותר שמחה ורגועה. להבטיח לה שהכול יסתדר בסופו של דבר, היא תתגבר על לוח הכפל ותצליח לעבור את הסקר האימתני, היא תשרוד את התיכון ולמרבה הצער השלום לא יגיע לפני שהיא תלך לצבא אבל היא תתגייס ותעבור פחות או יותר בשלום את הצבא, תמצא חתן ועבודה, יהיו לה ילדים ובית יפה. אף אחד לא יפטר את אבא שלה מהעבודה (אחד החששות הגדולים ביותר שלי בתקופת המיתון שלפני מלחמת ששת הימים) גם אחיה הצעיר והשובב יגדל ויהיה לאיש בוגר ובעל משפחה, ובסופו של דבר הכול יסתדר ויהיה טוב, לא צריך לקחת כל כך ללב כל דבר. יהיו צרות ובעיות וכאבי לב, אבל כדאי לקחת הכול בפרופורציות ולזכור שהכול עובר בסופו של דבר והחיים ממשיכים.


 

65 תגובות בנושא “יהיה טוב

  1. יופי של נוסטלגיה.
    אני לא מתרפק על הבצפר שלי ולא מוכן אפילו להתקרב לדלת אמותיו…
    אבל אולי זה יגיע יום אחד.

    מאחל לך שבת נפלאה וכל כך טוב לשמוע ששבת לטייל.

    אהבתי

  2. חג שמח ומאחל לך שיהיה המשך לאופטימיות הנוסטלגית שלך. אהבתי את מה שתארת ושגילית ש "הכל בסדר".  

    אהבתי

    1. זה לא שאין צרות ובעיות ולא שחיי היו גן של שושנים אבל הבעיות שהתמודדתי איתן במשך השנים היו שונות מאוד מאלו שיכולתי אפילו לדמיין כילדה ונערה.
      תמיד יש משהו אבל חבל לבזבז זמן בחרדות מהעתיד, אין בזה שום תועלת והוא תמיד יפתיע אותך באופן שכלל לא דמיינת.

      אהבתי

    1. הילדים היום הם יצורים שונים לגמרי, וחוץ מזה גם אם מגיעים לבלוג שלי הם כל כך המומים מהעובדה שאישה בגילי יודעת להשתמש במחשב עד ששום דבר חוץ מזה שאשכרה יש לי בלוג לא נקלט אצלם.

      אהבתי

  3. מתאים לך גף צילום
    התמונות המלוות את הפוסט הזה נהדרות
    אהבתי את הנוסטלגיה
    את ההתרפקות על העבר
    נשיקות

    אהבתי

    1. הגעתי להיות צלמת בחיל אוויר כי למדתי בבית ספר מקצועי צילום.
      וזה היה אז כשעוד לא היו מחשבים ומצלמות דיגיטאליות וכל צלם בילה שעות ארוכות ומייגעות בחדרי חושך מצחינים.
      לא לחינם חשתי תמיד שנולדתי מוקדם מידי

      אהבתי

  4. עץ האלון העתיק ריגש אותי מאד.
    תראי את כל מה שאנחנו עוברים פה במדינה יום אחרי יום, והעץ הזה עומד במקומו כבר 400 שנה. מלחמות, מגפות, שום דבר לא מזיז לו. הלוואי וכולנו היינו קצת כמו העץ.

    אגב, בנוגע להתכתבות עם הילדה שהיית, יש ספר של ריצ’רד באך שנקרא בריחה אל הלא-בטוח הרפתקאה של הנפש, שבו הוא מספר איך בגיל 58 הוא חוזר אחורה אל הילד שהוא היה בגיל 9. ספר מרתק.

    אהבתי

      1. הוא כתב עוד כמה ספרים, חלקם על טיסה, חלקם על טיסה ופילוסופיה כמו תעתועים. קראתי בשקיקה את כל הספרים שלו כשהייתי נערה ואישה צעירה. 
        ציטוט מ"גשר מעל ומעבר" – הספר שבו הוא מספר איך הכיר את אשתו הופיע על הזמנת החתונה שלי 🙂

        אהבתי

  5. ניסית לפנות לחנויות צילום? נכון שהיום הכל דיגיטלי ולא צריך לפתח, אבל נראה לי שיכול להיות מקום נחמד לעבוד בו, בעיקר חנויות שמצלמות גם תמונות פרופיל.

    אהבתי

  6. נחמד לך לחזור לעבוד אז למה לקטר?! אי אפשר לאכול את העוגה ולשמור אותה שלמה.  אני  הייתי פעם בסרט של סיר לחץ ואם נמשיך בדימויים -ויתרתי על סיר הבשר בעבור שקט נפשי.
    מאחר והעבודה זמנית, שימי פס ותתחילי להינות מהעבודה. למה אכפת לך ממשקלם העודף של העובדים? צאי מהביקורתיות אחותי וראי כמה יפה העולם.

    אהבתי

  7. אוי ואבוי ,איך שהספקתי להכיר אותך,טוב שהעבודה הזאת זמנית כי  אם הבוס לחוץ ומנהלת הלשכה לחוצה על מי הם יוציאו את כל תסכולם?
    יופי,על העובדת הזמנית

    מקווה שיהיה קל ומתגמל

    אהבתי

  8. את כמובן צריכה למצוא לעצמך ג’וב שיתאים לאישיות שלך ולאופי שלך.
    איך אומרים אצלינו – מאחר וזו רק עבודה זמנית, שימי ז**.
    שברה את עצם הזנב או את עצם האין-זנב? וואי, זה בטח כואב רצח… עדיף כבר לשבור רגל…

    בכל מקרה – מזלטוב לחזרה לכדור הארץ ולתלעותיו.

    אהבתי

    1. אני אמשיך לחפש אבל אני בספק אם יהיו לי יותר מידי אופציות בשוק העבודה.
      וכמו שאני מכירה את עצמי אני לא מסוגלת לחפף, אני אטריף את עצמי במאמץ לעמוד בקצב גם אם זה ממש לא מתאים לי.

      אהבתי

  9. אל תנסי לדחוף את עצמך בכח לתוך דרך שלא מתאימה לך. הנוסחה שעבודה שווה כסף וכסף בא רק מעבודה היא ממש לא נכונה, ואם את מרגישה כל כך חזק שהדרך הזו לא בשבילך-  את מן הסתם צודקת. רדי ממנה, חבל על כאבי הלב.

    אהבתי

  10. זאת דרך טובה לעלות בחזרה על הסוס.
    אחר כך תמצאי עבודה יותר רגועה ויהיה לך כיף.

    אם זה זמני מה אכפת לך לעשות בושות? ככה לומדים.

    אהבתי

    1. האמת שאני לא כל כך גרועה, למעשה אני בסדר.
      לא צריך להסביר לי שום דבר יותר מפעם אחת ואני דייקנית ומסודרת וסך הכל בן אדם די נחמד שקל להסתדר איתו.
      מצד שני אני באמת לא חושבת שזה הסוס שאני רוצה לעלות עליו.
      כנראה שיש סיבה לזה שעד היום לא הצלחתי להתמיד בשום עבודה של מזכירות. זה פשוט לא מתאים לי.
      אני ממש מתעבת לענות לטלפונים, לתאם פגישות, לחצוץ בין הבוס לקליינטים שלו… לחטוף ממנו ומהם ולהיות מתוזזת כל הזמן.
      זה פשוט לא אני

      אהבתי

  11. אני יודע שזה נשמע רע ונורא אבל אמרתי לך:-)
     
    היית חוסכת מעצמך את השבוע הזה
    אישתי עובדת בסוג כזה של לחץ כבר 3 שנים פחות או יותר
    ומסוגלת לעשות מעט מאוד כשהיא חוזרת הבייתה
    אבל לפחות המשכורת שלה מצויינת,זה הדבר היחיד שמחזיק אותה
    זה ושבסוף הם לא עוברים למקום החדש

    אהבתי

    1. השאלה היא אם יש מקום עבודה שבו רואים בעובדים בני אדם ומתייחסים אליהם בצורה אנושית.
      איכשהו בשנים האחרונות נדמה לי שנוצרה תרבות של עבדות מודרנית שבה מנסים לרמוס ולדרוס בני אדם ולהפיק מהם עבודה בלי לתת להם לנשום.
      אני עוד שייכת לדור הישן שנובל באווירה כזו

      אהבתי

  12. סיפורים כמו שלך מקוממים אותי כל פעם מחדש. לשמחתי אני בעסקי הספרנות מה שאומר משכורת דלה אבל בהחלט יחס שונה ב 180 מעלות ממה שאת מתארת (אולי זה מזל שלי).זו לא עצלנות או רפיון שלך, זה סטייה של המקום שמתנהל כך.קיבלת את התשובה כשראית את החיים של עובדת שעונה על הדרישות שלהם.
    אני מכירה ומבינה את הלחץ למצוא עבודה מהר אבל באמת לא בכל מחיר. לא ביחס מבזה כזה.
    מאמינה שתמצאי משהו יותר טוב.

    אהבתי

    1. כל מה שאני רוצה זה להרוויח קצת כסף להשלים את התקציב המשפחתי ואם אפשר גם לא להרוס לעצמי את הבריאות תוך כדי כך.
      נראה שזו בקשה מאוד מוגזמת בימינו.

      אהבתי

  13. זה לגמרי לא אשמתך, שאת לא מתאימה לשם. אני צעירה ממך בהרבה מאוד (בערך בגיל של הילדים שלך) וגם לי עשו את הדברים האלו, עבדתי במשרד עו"ד שנשמע בדיוק כמו המשרד שאת עובדת בו, הייתי צעירה ממך ועם כל הכוח והיכולת לעבוד עשר שעות ביום במשכורת מינימום ובלי הפסקות. אל תרגישי רע עם עצמך ועם זה שאת לא מתאימה לשם, זה שהם בוחרים להיות מגעילים זה לא עושה אותך פחות טובה. זה מרגיז אותי עד כדי לכתוב לך תגובה כי אני מכירה את התחושה שנותנים לך שעושים לך טובה שנותנים לך לעבוד בכלל ואת צריכה להגיד תודה ולעשות הכל ולדעת הכל מהר ומצידם הם לא נותנים לך כלום, אפילו לא יחס סביר והבנה שזו רק ההתחלה ואת זמנית. זה לא הגיל שלך, שיש לו יתרונות (בגיל צעיר יותר כמו שלי אמרו לי כל הזמן כמה אין לי ניסיון ואנילא יודעת כלום) זה היחיס של מקומות העבודה לעובדים חדשים. 
    בהצלחה שיהיה לך

    אהבתי

  14. זה מזעזע שבוס מתייחס ככה. בעיני יש לבוס סוג של אחריות הורית כלפי הכפופים לו. אפשר לדרוש עבודה ואחריות, ואפשר, למרבה הצער, לשלם גם שכר דל, (זה לא תמיד תלוי בבוס) , אבל יש לך כממונה אחריות לרווחתם של הכפופים לך. גם של העוזרת בית ושל הצבעי והגנן וכל מי שעושה עבורך עבודה.

    תגידי מה דעתך לפתוח משפחתון או לבשל או משהו עצמאי מעין זה?
    ואם כבר מזכירה, אז לא במקומות פרטיים דורסניים כאלה, אולי בעיריה או בבית ספר?
    יש לך כח לקורס? אולי קוסמטיקאית או משהו כזה?

    אהבתי

    1. אני כבר לומדת לימודי תעודה, מקווה לסיים בשנה הבאה ולקבל תעודת עורכת לשונית.
      ועד אז אני אחפש עבודה כמטפלת לילד. לפחות בתחום הזה הגיל היחסית מבוגר שלי לא יהווה מכשול, אני מקווה.

      אהבתי

  15. מצוין שעזבת.
    את הרי מכירה את עצמך ואני לא מבין איך התחלת במקום כזה מלכתחילה – כסף הרי זה לא הכל.
    רדי לך דבש, פלרטטי עם הדבורים (ועם הג’ינג’י באותה הזדמנות חגיגית – גם הדבורים ג’ינג’יות…), חבקי את צץרץ ואמרי לו בפעם המיליון כמה שאת אוהבת אותו והמתיני – עבודה ראויה תצוץ.

    אהבתי

  16. לדעתי כל עניין העבדות המודרנית הזאת היא סוג של קונספירציה שלטונית שהמעסיקים הפרטיים משתפים איתה פעולה כי מדובר ב win-win. יש פה הסכם לא מודע שגורס כי ככל שהמעסיקים יעבידו את העובדים שלהם קשה יותר, לעובדים יהיה פחות זמן להתעסק בשחיתות השלטונית. הראית בדיוק איך זה עובד בפיסקה הראשונה של הפוסט שלך.
    מקווה שבעבודה הבאה שלך לא תישאבי לתוך החור השחור הזה.

    אהבתי

      1. ב"מיתוס היופי" נעמי וולף טוענת שנשים עובדות בשלוש עבודות:
        1. העבודה שמפרנסת אותן. 2. עקרות בית ואמהות. 3. שמירה על היופי שלהן.
        לטענתה, השמירה על היופי הוא מסר חברתי שנועד להעסיק את הנשים כך שלא יהיה להן זמן לחשוב על מהפיכות חברתיות כמו למשל לדאוג שגובה השכר שלהן יהיה שווה לשכרם של הגברים. אני לא בטוחה שאני מסכימה עם כל מה שכתוב בספר, אבל זה ספר ששווה לקרוא.
        את התובנה שכתבתי לך בפוסט הקודם ביססתי על קריאה בספרה. 

        אהבתי

      2. מעבודת שמירה על היופי שלי התפטרתי כבר מזמן, מסתפקת בשמירה על הבריאות וזו האמת, כבר חצי משרה.
        גם בעניין של עקרת בית ואימא אני עושה את המינימום, הילדים כבר גדולים והבית לא כל כך נקי, לא מפריע לי יותר.
        מה שכן מפריע לי זה שאני לא מרוויחה כסף וכל העול הכלכלי נופל על בעלי, אני עוזרת לו כמה שאפשר אבל זה פשוט לא מספיק כסף.
        בעיה

        אהבתי

  17. לא חייבים לקבל כל עבודה רק בגלל שאת "מובטלת"..את כבר מספיק גדולה בשביל להגיד "לא"….
    האם אתם כה זקוקים לכך שתעבדי? או שאפשר קצת זמן לחפש ביתר דקדקנות את העבודה אותה כם תאהבי???!!!
    מאחלת לך הצלחה !!

    אהבתי

    1. האמת שכן, אנחנו מאוד זקוקים לעוד הכנסה, אחרת הייתי מרשה לעצמי לשבת בבית עוד כמה חודשים ולהניח לרגל שלי להחלים לגמרי, ולצערי אנשים בגילי לא יכולים להרשות לעצמם להיות בררנים, אם אתה מעל גיל חמישים אתה לא נחשב לקשיש עובר בטל שלא ראוי להשתלב במעגל העבודה

      אהבתי

  18. שלום צורבת,
    בפוסט הנ"ל הזכרת לי את העבודה שעבדתי בה לפני כ-6 שנים. כל מה שתיארת התאים בדיוק לעבודה שבה עבודתי. רק שזה היה משרד לראיית חשבון ולא היו בו הרבה רוסים. עבדתי במשרד זה 3 שנים ואפשר לומר שזאת הייתה חוויה נוראית אך יחד עם זאת למדתי המון. אחרי שעזבתי התחלפו במשרד זה 12! מזכירות תוך חצי שנה. אף אחת מהן לא היתה מוכנה לסבול כמו שאני סבלתי. ואני בהחלט יכולה לומר לך שזה לא שווה לא את הזמן שלך ולא את הכסף (שבמקרה שלי היה דל מאוד) אבל אז הייתי צעירה מאוד ופחדנית גדולה ולכן נתקעתי שם כל כך הרבה זמן. אבל, כמו שכבר אמרתי, לפחות למדתי שם הרבה דברים שעזרו לי אחר כך. שיהיה בהצלחה!
    דוריטה

    אהבתי

    1. נכון, גם אני הספקתי בשלושת הימים הללו ללמוד הרבה דברים מועילים ואחד החשובים שבהם היה שאני לא מגיבה טוב למצבי לחץ, ושאם אני מתעסקת במשהו שמשעמם אותי אני מתעייפת נורא מהר.
      למזלי בעלי מאוד תומך בי וכל הזמן אומר לי למצוא עבודה שיהיה לי נעים ומעניין לעשות אחרת עדיף להתפטר כי אף משכורת לא תפצה אותי על הבריאות שתיהרס לי ועל הזמן שיילך לי לאיבוד ובגילי פשוט אין די זמן לבזבז על מקומות מגעילים כאלה.

      אהבתי

  19. כמו שאת רואה, את ממש לא לבד. הצלחת להכניס אל עולמך ה"צר כעולם נמלה", חברים רבים, חוץ מהג’ינג’י "ואולי גם אמא" שאיכפת להם ממה שקורה לך, הם כועסים ביחד איתך, מתעצבנים על המעבידים הגועליים, ומנדבים עצות שגם אם לא תצליחי להיעזר בכולן, לפחות מהוות עידוד ותמיכה.
    אגב, אחת מהן היתה ספרנית, ולא יכולתי , כמי שמכירה את עולמך הנמלתי כבר המון זמן, שלא לחשוב עד כמה משרה כזו היתה מתאימה לך….
    אני מאד מאד מקווה בשבילך, מחזיקה לך אצבעות, שתמצאי משהו טוב ,ובקרוב!

    אהבתי

    1. אני תמיד מתפלאת שהחיים הדי משמימים שלי מעוררים עניין אצל אנשים.
      באמת מוזר.
      היה מאוד מתאים לי להיות ספרנית אבל לצערי לא השכלתי להוציא תואר בספרנות, בזמנו דווקא חשבתי על זה אבל איכשהו זה לא יצא ובסוף הלכתי ללמוד טכנאות רנטגן.
      אני מקווה שאחרי שאסיים את לימודי העריכה אוכל למצוא עבודה בתחום הזה שבאמת הולם אותי.
      בינתיים אני מתעסקת בענייני ומנסה להחלים כי למרבה הכאב אני עדיין גוררת רגל. נכון לעכשיו לא משעמם לי, הג’ינג’י מעסיק אותי בענייני המכון שלנו שעומד בקרוב לעבור למקום החדש, אמנם באיחור אופנתי של שלוש שנים אבל יותר טוב מאוחר מאשר בכלל לא.
      עבודה לא חסרה אבל משכורת כן. 

      אהבתי

    1. מתאים לי להיות עשירה ולא לעבוד בכלל
      לא באמת כמובן אבל נמאס לי לקום כל בוקר ולרוץ מהר לעבודה ולארגן את כל שאר סדר היום שלי סביב העבודה שמהווה מקור למתח ולשעמום.
      אולי בעזרת העבודה עם בעלי אני אצליח להיות עצמאית ולהיפטר מעול של בוסים ותלושי משכורת, אני מקווה כך אבל עוד ארוכה הדרך.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s