חנוך לנער על פי דרכו


הנושא החם תפס אותי במיוחד הפעם כי מאז שחזרתי מבית חולים אני שקועה בהתבוננות בסרטי הווידאו שצילמתי כשהילדים היו קטנים. לפני שהתאשפזתי מצאתי חנות בחיפה (רחוב גאולה 10) ובמחיר של 20 ₪ לדיסק הם הפכו את ערמות הקלטות הענקית שצברתי לחבילה קטנה ונחמדה של דיסקים שאפשר לצפות בהם במחשב וזה מה שאני עושה לאחרונה, נדהמת כשאני רואה כמה קשה עבדתי פעם כשהייתי אימא לילדים קטנים. פתאום נזכרתי שוב כמה עבודה יש סביבם וכמה הם זקוקים להשגחה ותשומת לב מתמדת ושמחתי שלפחות הפרק הזה בחיים כבר מאחורי.


אם מישהו חושב לתומו שמשפחות זה מה שמראים בפרסומות למוצרי חלב ולטלפונים ניידים כדאי שירד מהרעיון הזה ומהר, המשפחות הבלונדיניות החייכניות ההן שנשקפות מהמסך הן פיקציה לא מציאותית. משפחות זה מה שאפשר לראות בקטעי הסרטים שצילמתי – ילדים שנמרחים באוכל, רבים וצועקים, מפזרים צעצועים, נאבקים בתוקפנות על תשומת לב הורית ומשאבים משפחתיים, מציקים ומנדנדים, שואלים המון שאלות ולא נותנים להורה המותש לנוח או סתם לקרוא ספר.


אני הייתי הצלמת העיקרית ורק במבט לאחור אני קולטת כמה ברור שצץרץ הוא הכוכב שלי, לא שלא צילמתי גם את עוגי ואת לילי, אבל אותו היה לי תמיד נעים יותר לצלם וזה מורגש וגורם לי כיום מעט אשמה, אבל מה יכולתי לעשות? הוא היה ילדון כזה חמוד ומשעשע….


אני מתגעגעת לפעמים לילדון המתוק והשמנמן ההוא שכיום מזהיר אותי בחומרה לא להעז ולשים תמונות שלו באינטרנט ולא מוכן ללמד אותי להוציא תמונות מהדיסקים – כי את ישר תכניסי אותם לבלוגים שלך! – הוא נוהם בזעף גברי.


כיום, כמעט חמש עשרה שנים מאז האימוץ, הילדון תפוח הלחיים והמצחיק שרצה שאקח אותו כל הזמן על הידיים הפך למתבגר גבוה ורזה, ומאז שיש לי רישיון נהיגה הוא בכלל תפס תחת ומרגיש בוגר ועצמאי להפליא, ואוי ואבוי למי שיעז לחטט לו בתיק.


ובכל זאת היום כשיצאנו מהחנייה (אני עדיין צריכה לבוא איתו כנהג מלווה) הוא עשה רוורס לא מוצלח ושבר לשכן את הפנס האחורי, ומיד אמר שחייבים לספר לאבא ואוי ואבוי, מה הוא יגיד כשהוא ידע שהייתי כל כך לא זהיר?


היה לו נורא לא נעים והוא היה מאוד נבוך מהפשלה הקטנה שהוא עשה ולמזלנו השכן דווקא יצא גבר וניחם אותו שלא נורא, וככה לומדים, וכולם דופקים טיפה את הרכב כשהם לומדים לנהוג, אבל הוא עדיין נשאר מבואס, וכמובן שמיד טלפן לג'ינג'י לספר לו על הפדיחה ולשמוע מה דעתו ונשם לרווחה כשהג'ינג'י לא נזף בו.


הוא תמיד היה מין ילד כזה שחש צורך לספר הכל, שונה מאוד מכפי שאני הייתי כילדה. לא שהייתי ילדה רעה או פרועה במיוחד, למעשה הייתי חננה מצויה, אבל לא אהבתי לשתף אף אחד בחיים שלי ועוד כשהייתי רק ילדונת שנאתי שניסו לחטט בעסקי הפרטיים. גם לילי כזו, שומרת הכול לעצמה. את אימא שלי זה הטריף והיא לקחה את זה כעלבון אישי, (עד היום היא פגועה מכך שלא רצתי וסיפרתי לה מיד כשקיבלתי וסת, וזה קרה אגב לפני איזה ארבעים שנה) אבל אני דווקא מבינה את הבת שלי, מכבדת את הפרטיות שלה ומנסה לא לחטט למרות הסקרנות והדאגה לתינוקת שלי שלא חלפה גם אחרי שמלאו לה עשרים ואחת.


ולכן לדעתי בנושא הזה של עד כמה צריך להיות מעורב בחיים של הילד ושל המתבגר צריך שוב לחזור לכלל הישן והטוב של – חנוך לילד לפי דרכו.


יש ילדים שאוהבים לספר הכול ומרגישים נוח לשתף, ויש ילדים שזה נראה להם כפגיעה בפרטיות וכמה שתנסה לדעת עליהם יותר ככה הם ישתבללו יותר.


כדי לענות על השאלה עד כמה מותר לבלוש ולחקור אחרי הילדים ומתי זה מתחיל להיות מוגזם ומיותר צריך לדעת באיזה ילד מדובר וכדי לדעת את זה ההורים חייבים להכיר את הילד שלהם, לדעת איזה בן אדם הוא ולהשלים עם כך שהוא לא שלוחה שלהם, ומרגע שהוא נולד הוא שוקד במרץ על הפיכתו לאדם עצמאי.


התפקיד של ההורה הוא להוביל את הצאצא שלו בשלום בדרך החתחתים המובילה מילדות לבגרות, ולעזוב את ידו ברגע שהוא מוכן ללכת לבד.


כדי לבצע כראוי את המשימה הקשה הזו הורה טוב חייב להקדיש לילד שלו תשומת לב וזמן, לעקוב אחרי ההתפתחות שלו מילד קטן ותלותי לאדם בוגר ועצמאי, לדעת מתי להתערב ומתי לעמוד בצד, ולהבין שמדובר בתהליך איטי ומפרך, מסע מתיש שרצוף בצד הישגים ושמחה גם שגיאות, כעסים ונסיגות, והכי חשוב – אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילך, זו המשימה שלך כהורה וזו העבודה הכי קשה וחשובה שתעשה אי פעם בחייך.


כל מי ששוקל להיות הורה כדאי שיבין שמדובר בעבודה שאין בה חופשות או הקלות, וגם אם אתה נורא עסוק ונשבר לך חינוך זה משהו שאי אפשר להפריט, או להעביר למקורות חיצוניים.


ילדים לומדים להיות בני אדם מעצם ההתבוננות בהורים שלהם, ובשביל זה ההורה צריך להיות בסביבה אפילו אם הוא מנהל חברה חשובה או אפילו את הממשלה, ואם הוא כבר ליד הילד אז עדיף שיתנהג כמו בן אדם כי אם אתה בהמה גם הילד שלך יצא כזה גם אם תטיף לו מוסר עד שפניך יכחילו.


ואולי זה לא הוגן אבל מי ששואף להיות הורה מוצלח צריך לקחת בחשבון שאם ההורים שלו פישלו הוא יתקשה יותר להצליח מאשר אלו שבאו מבתים טובים, והכוונה לא לבתים שיש בהם שפע כסף ורווחה כלכלית אלא בתים ששמים בהם לב לילד, מתייחסים אליו, מקדישים לו זמן ותשומת לב מצד אחד, אבל לא מניחים לו להפוך לעריץ קטן ומפונק מצד שני.


 


אני תוהה אם הורים צעירים באמת מבינים כשהם נושאים את הרך הנולד מבית החולים שבמשך עשרים שנה, פחות או יותר, רוב זמנם והמשאבים הרגשיים והחומריים שלהם יופנו לדור הצעיר, ושהם יוכלו לחזור ולהתפנות לחיות את חייהם כמו שעשו לפני שהילדים נולדו רק אחרי שהצאצאים שלהם יעמדו פחות או יותר ברשות עצמם.


איך עושים את זה בלי לצאת מהדעת? שאלה טובה. אני ממליצה להצטייד בבן זוג משתף פעולה ששותף להשקפות שלכם פחות או יותר, וזה אומר שכדאי מאוד לדבר איתו על חינוך ילדים לפני שהם נולדים וכדאי מאוד לפני שרצים להתחתן גם לשים לב איך הוא מתנהג אל הוריו, אם כי מצד שני ההורים לא צריכים להיות תאומים סיאמיים וזה לא נורא אם הילדים רואים שלאבא יש לפעמים דעות שונות משל אימא, ושאפשר לחיות ולנהל משפחה מתפקדת גם אם יש חילוקי דעות, וויכוחים, כי אחרת ממי הם ילמדו לריב ולהתפייס, מהאח הגדול?


חשוב מאוד להבין שברגע שאתם נעשים הורים אתם הופכים על כורחכם דוגמא לילדים שלכם. כל מה שאתם עושים, ממריבה עם השכן ועד ויכוח עם בן הזוג נקלט נרשם ומשפיע. הילדים שלכם מביטים בכם כל הזמן וקולטים אתכם בדייקנות מזעזעת. המצלמות של האח הגדול זה קייטנה לעומת החושים שלהם, הם בוחנים אתכם ללא הרף ודרככם הם לומדים הכול על החיים ומגבשים דעה על נימוסים, אהבה, עבודה ומוסר. דרך העיניים שלכם הם לומדים מה הם שווים, מי הם, מה צריכות להיות השאיפות שלהם בחיים, ומה זה בכלל כל העסק המשונה הזה שנקרא חיים, אז שימו לב ואל תגידו שלא הזהרתי אתכם. 

45 תגובות בנושא “חנוך לנער על פי דרכו

  1. אני אמנם מסכימה עם 90% ממה שכתבת כאן , אבל אני לא חושבת שאפשר לדעת מראש איך נהיה בתור הורים וגם לא איך בני הזוג יהיו בתור הורים. כך שלפי זה לבחור אם להתחתן עם מישהו או לא נראה לי הימור גדול.
    אני זוכרת איך שלפני שנולדו לי ילדים היו לי הרבה תיאוריות חינוכיות. הייתי מלאת ביקורת על הדרך בה חברים שלנו חינכו את הילדים שלהם. מה אני ידעתי? כלום. אחרי שנולדו הילדים שלי הבנתי כמה קל לגדל ילדים של אחרים. לגדל את שלך זה כבר סיפור אחר.  

    אהבתי

    1. נכון, אני זוכרת כשעול לא הייתי הורה, לחברה שלי היה תינוק בן 8 חודשים  והיא ראתה אותו מרים במבה מהרצפה בפרק ואוכל ולא עשתה שום דבר. אני הזדעזעתי.
      כחחחח……
      גם אחרי שנולד לנו תינוק אנחנו חושבים שאנחנו מומחים גדולים ויכולים, עד שנולד לנו השני.

      אהבתי

      1. יש לנו חברים שנכנסו ללחץ כאשר נולד השלישי.
        הם אמרו שפתאום יש יותר ילדים ממבוגרים בבית ואיך מסתדרים כאשר יש רק 2 מבוגרים לטפל ב-3 ילדים.

        אהבתי

      2. מוזר שהם לא חשבו על זה לפני שהתינוק נולד
        והאמת, במבט לאחור אני כועסת על עצמי שבמקום פשוט ליהנות מהילדים הייתי טרודה כל הזמן בסידור הבית ובבעיות לוגיסטיקה וניקיון ופספסתי חלק גדול מההנאה של לגדל אותם.
        אני אפצה את עצמי עם הנכדים כנראה

        אהבתי

    2. קשה מאוד לנבא את העתיד, בעיקר לפני שהוא מתרחש, אבל כדאי להכיר טוב מאיזה משפחה מגיע הבן זוג, זה תמיד רמז מוצלח.
      וכמובן שלא יעזור כמה תחשבי שאת תהיי אחרת וטובה יותר בסוף את מוצאת את עצמך צועקת על הילדים משפטים שאימא שלך צעקה עליך ושונאת את עצמך בגלל זה.

      אהבתי

  2. כתבת מאמר מאלף.
    אני מניח שלא פשוט להיות הורה לשלושה ילדים קטנים אבל אני יודע שעשית מלאכתך נאמנה.
    ילדים הם אף פעם לא שטאנצים של ההורים ומכאן הצורך לקבל. מצידם "לקבל" אתץ ההורים ומצד ההורים "לקבל" אותם.
    כמובן עם הגבולות הנכונים והרצויים.
    הגבול שלי למשל הוא לא לגרום נזק לא לאדם עצמו ולא לאחרים. זה כמובן בכל התחומים. כל השאר, נתון לבחירה חופשית של כל אחד וכמובן שצריך לקחת אחריות מלאה על הבחירות האלה.

    בכל מקרה נראה לי שהצלחתם לגדל שלושה ילדים מאושרים, חיוביים, איכפתיים ומגיע לכם בהחלט שפו.

    אהבתי

    1. למרבה הפליאה אתה צודק, אכשהו הם יצאו די בסדר, באמת שאין לי מושג איך.
      מעניין איזה אבא תהיה באמת, לא בתיאוריה שאז כולנו חכמים ונבונים ויודעים הכל אלא בפועל כשיש לך ילד קטן וצרחן שמקיא עליך והבית הפוך ויש מינוס ענקי בבנק ואתה מרוט מרוב עייפות ולא יודע איך להגיד לבוס שגם היום לא תגיע כנראה לעבודה…

      אהבתי

  3. אהבתי את הפוסט שלך !

    למרות שלפעמים כדי להגן על הילדים שלנו יש קצת לחטט ( לא מסמפטת את המילה), ולבדוק האם הכל כשורה.

    אהבתי

    1. זה מאוד מורכב, העניין הזה. מה שבעיני אחד יתפס כחיטוט בלתי נסבל יראה לשני אות להתעניינות וחיבה.
      צריך להיות כל הזמן עם היד על הדופק, לשים לב, להתייחס.
      צריך להכיר טוב את הילד ולהקדיש זמן ומחשבה.
      ילדים לא גדלים מעצמם, צריך להשגיח אבל לא לחנוק…
      מאוד מסובך ולפעמים טועים כמובן.
      עבודה שלא נגמרת, הילדים האלה, אפילו הורי ממשיכים לדאוג לי למרות שאני כבר מעל חמישים

      אהבתי

  4. אולי רק בן שמונה עשרה, אבל גם לי נמאס לראות מה כותבים כל הזאטוטים שמתרוצצים פה ופותחים בלוגים על החיים הקשים מנשוא שלהם.
    הם גורמים לי להרגיש זקן (או בוגר?).

    בעצם, מה שניסיתי לומר – טוב לקרוא פה משהו שהוא לא "אוייש אני שונא את אמא, היא לא הרשתה לי ללכת להופעה של סאבלימינל, החיים שלי בזבל".

    ותודה רבה על זה 🙂

    יום נעים..

    אהבתי

      1. כן, זה ציטוט משיר של רחל ואתה מכיר אותו כי הוא הולחן ובטח שמעת אותו פעם. תחפש באינטרנט ותמצא אותו.
        ותודה לך על המחמאה, בדרך כלל אנשים בגילך מתפלאים שאני יודעת להשתמש במחשב ודי המומים מכך שאני כותבת בבלוג במקום לסרוג גרביים או לאפות עוגות.
        יפה מצידך לקרוא בבלוג של קשישה בגילי ואפילו לטרוח להגיב.

        אהבתי

    1. צעירים בגיל ההתבגרות אוהבים להתלונן ובטוחים שחייהם קשים מנשוא, יש לי יומנים שכתבתי כשהייתי בגילך וגם הם מלאי תלונות ככה שאני לא מתרגשת, אבל אני לכל הפחות לא כתבתי בשגיאות כתיב כמו רוב הצעירים כיום.
      גם אתה יודע לאיית שזה ממש יפה ומחמם לב.
      ואגב, אם תחפש טוב תגלה שיש פה מחתרת קטנה אך איכותית של כותבים שעברו את החמישים, אני לא לגמרי לבד

      אהבתי

      1. העונג כולו שלי.

        ובקשר לאיות… אני מאיית כל כך טוב שאני אפילו יודע שבגוף ראשון בזמן עתיד האות הראשונה היא "א" ולא "י", זו השגיאה שהכי מרגיזה אותי…

        אני אחפש את שאר בני גילך, מרענן לקרוא משהו כזה לשם שינוי!

        אהבתי

  5. ץ (בעלי) מנסה כבר כמה זמן לקדם הצעת חוק שתחייב בנקים לפרסם ’אזהרת בריאות’ על הלוואות. כמו על סיגריות. הייתה לא מזמן פרסומת שהראתה משפחה מבואסת מתלבטת איפה לקצץ (חוגים? מספרה? בגדים? חופשה?) ואז נשלפה בכמטה קסמים הצעה לאשראי נוסף. ץ משתגע מזה ואומר שזו הונאה. שלי יחימוביץ החזירה מכתב מנומס סתמי ביותר ככה שנראה לי שאין מה לבנות על אזהרות כאלה, ובכל מקרה, כל הכבוד לך על האסרטיביות.
    עם הזמן תמצאי עבודה. אפילו עבודה זמנית שאפשר לעשות מהבית. מול המחשב, למשל. יש חברות השמה שמעסיקות פרילאנסריות מהבית.
    ניסית לחפש בכיוון הזה?

    אהבתי

      1. את עוברת על אתרי דרושים? נדמה שככה אני הגעתי לג’וב כזה פעם.
        זה לא ממש במקום עבודה רגילה, אלא יותר תוספת זמנית.

        אהבתי

      2. עוברת עליהם כל יום, מתקנת כל הזמן את קורות החיים שלי, מתבאסת נורא כי אפילו לראיון לא מזמנים אותי.
        אולי אני צריכה להתחיל לשקר בקשר לגיל שלי?

        אהבתי

  6. הם פשוט גנבים, זה כל מה שיש לי להגיד עליהם.

    אין חברות הוגנות ואין צרכנות נבונה בישראל, זו מסקנה שהגעתי אליה מזמן.

    אהבתי

    1. לצערי הבנתי, אולי קצת מאוחר מידי, שצריך לחשוד בכולם וכל המוסדות המכובדים האלו לא טובים יותר מגנבים פשוטים.
      עדיף להתעסק איתם כמה שפחות.

      אהבתי

  7. אנחנו הקפאנו 2 כרטיסי אשראי
    לצערי יש עוד אחד שכמוכם אנחנו מבצעים דרכו תשלומים
    רושמים כל הוצאה ומשתדלים לצמצם,אבל זה לא קל
    אני מקווה וסומך עלייך שתמצאי עבודה כשתחלימי,את משמשת לי מודל בכל הקשור בנסיונות לחיפוש עבודה של זוגתי

    אהבתי

    1. אני מקווה שילך לה יותר טוב מאשר לי, בינתיים אפילו לראיון עבודה לא זימנו אותי ואני מנויה על כמה אתרי דרושים ועוברת עליהם בשקדנות כל יום

      אהבתי

  8. לי יש רק כרטיס אשראי אחד. די והןתר.
    ולגבי העבודה – אני רק מאמינה שניתן למצוא. אולי לא הכי הכי..אבל משהו חביב שייתן גם משכורת וגם תעסוקה.
    מאחלת לך הצלחה !!

    אהבתי

  9. כל הכבוד לכם על ההתנהלות האחראית שלכם בענייני כספים!
    לא מזמן ראיתי בערוץ הדוקו תוכנית על משבר הסאב-פריים בארה"ב, זה שגרר את כל העולם למיתון. מסתבר שהכל התחיל מכרטיסי אשראי. חברות האשראי נתנו כרטיסי אשראי בחינם לבני נוער שנרשמו לקולג’. הם התמקדו בעיקר בנערים שהגיעו מעיירות קטנות ובאו לראשונה לעיר הגדולה, ולא הבינו את משמעות המילה אשראי. בניגוד למה שקורה אצלנו, בארה"ב הריבית שמשלמים על אשראי נגזרת מ"דירוג האשראי", מצב פיקטיבי שהחברות יכולות להחליט עליו ולשנות אותו כהרף עין. למשל, אדם שאיבד את מקום עבודתו , דירוג האשראי שלו יורד והריבית שלו עולה פלאים.
    אותם בני נוער צברו חובות ענק שלא היה באפשרותם להחזיר, ואחר כך הבנקים התחילו להתרסק.
    נראה לי שאצלנו עוד לא הבינו שהנפקת כרטיסי אשראי לאנשים שאין להם כסף היא כמו כדור שלג שיגרום בסופו של דבר לנפילת הבנק.

    אהבתי

    1. הייתה תקופה כשהיינו צעירים יותר והשכן שלנו היה מנהל בנק. הוא אפשר לנו אשראי גבוה מידי ופשוט שקענו עד למעלה מהאוזניים בחובות.
      מזל שפוטרתי מהטכניון והצלחנו בעזרת הפיצויים שקיבלתי לצאת מזה.
      מאז אנחנו נזהרים מאוד, חובות כספיים הם כמו ביצה שיונקת אותך פנימה ולמדנו את הלקח בצורה כואבת מאוד, לא שמצבנו הכספי מזהיר אבל הוא עדיין בשליטה למרות ששנים לא יצאנו לחופשה, הבית זקוק לשיפוץ ואנחנו לא מרשים לעצמו המון דברים שהם כאילו מובנים מאליהם.
      אין לי מושג איך יש אנשים שיש להם כסף להחליף מכוניות, לטייל בחו"ל, לפוצץ כספים באיקאה או בחניות שמט’ס.
      זה די מבאס, לפעמים אנחנו מרגישים שכולם חוגגים ורק אנחנו חוסכים, אבל פשוט אין לנו כסף מיותר למותרות

      אהבתי

      1. אני מכירה הרבה אנשים שאין להם כסף ומרשים לעצמם לחגוג על חשבון המינוס, הם אומרים – מה אכפת לי, זה הבנק משלם. הם לא מבינים שמתישהו הבנק יגיש להם את החשבון, והחשבון יהיה מנופח.
        אנשים אחרים מחלקים כל דבר למיליון תשלומים, והם לא לוקחים בחשבון מצב שבו יפטרו אותם, נניח, ולא תהיה להם הכנסה חודשית קבועה כדי לשלם על הכל.

        אהבתי

  10. מכל הלב אני מאחלת לך ש"אחרי החגים יתחדש הכל", את מתצאי עבודה שתוציא אותך מן הדכדוך הכספי-בריאותי-משפחתי שאת נמצאת בו זמנית.
    אולי באמת לא תצייני את הגיל? חברה שלי עשתה כך, וכשזומנה לראיון אמר לה המראיין:"אני רואה שלא כתבת מה גילך", והיא ענתה לו:"אילו הייתי כותבת, האם היית קורא לי לראיון?", היא קיבלה את העבודה, אגב.

    אהבתי

  11. כל הכבוד לכם על ההנהלת חשבונות שלכם. הלוואי שכולם היו ככה.
    הבעיה היא שהאנשים שהכי מתפתים לענות להצעות האלה הם האנשים שהכי לא מבינים מה זה אומר והכי לא יכולים להרשות לעצמם הוצאות מיותרות.
    לנו היה קטע עם החזרת כרטיס אשראי. מאז שהתחילו לגבות דמי שימוש חודשיים עבור כרטיס אשראי, בלי קשר לכמה הוצאת, החזרתי כרטיס שני שהיה לי. קיבלתי אחרי כמה ימים מכתב מחברת האשראי איפה שהציעו לי להחזיר את הכרטיס והוא יהיה חינם לשנתיים. רק כאשר מתנתקים מהם החברות מציעים הטבות. מרגיז…
     
    אני גם חושבת שהתקופה לא טובה לחפש עובדה כי כולם עסוקים בפסח ובחג הכל סגור. בע"ה אחרי פסח אני מקווה שיהיה לך יותר מזל.

    אהבתי

  12. א’ מאחלת לך שבכל זאת תמצאי עבודה. פתאום יצוץ משהו
    ב’ אולי הבחורה מהבנק היתה גם בלי עבודה, וברוב ייאושה היא לקחה את ההצעה שלהם, למרות שהיא מנוגדת גם למה שהיא מאמינה בו?

    ג’ מה שבטוח – את צודקת לגמרי בזה שאין צורך ביותר מכרטיס אשראי אחד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s