שבתות הדבש שלנו

  מאז שפתחנו את המכון השבתות שלנו נעשו עסוקות מאוד ובעצם אין לנו שבת. לקח לי די הרבה זמן להתרגל לזה שאצלנו שבת כבר לא יום המנוחה, ההיפך.


בהתחלה גם הרגשתי קצת מרירות שכולם מבלים עם המשפחה, נוסעים ומטיילים, ורק אני עסוקה, אבל מה לעשות שצריך להתפרנס ואנחנו מתפרנסים דווקא מיום החופש של כל עם ישראל חובב הטיולים והקניות?


גם הילדים התלוננו מאוד בשנים הראשונות בעיקר כי אחד מהם היה צריך לחזור יחסית מוקדם מבילוי הלילה כדי שיוכל לקום ולחלק פליירים אבל עם הזמן הם קלטו שאין ברירה, אם הם רוצים דמי כיס צריך לעבוד והם השלימו עם המצב.


כדי שבכל זאת נהנה קצת מסוף השבוע אנחנו מתחילים את השבת ביום שישי, בצהרים אחרי שאני מסיימת את הקניות והניקיונות אני תמיד מכינה פיצה משפחתית גדולה (שהבצק שלה תופח לו לאט עוד מהבוקר) ומוסיפה גם בורקס, ואחר כך אנחנו פורשים לנו לשנ"ץ בין עיתוני סוף השבוע.


בין שלוש אחרי הצהרים לחמש בערב יש ברשת ג' תוכנית של שירים יפים בעברית ואין לי תענוג גדול יותר מאשר לקרוא את המדורים החביבים עלי בעיתון – המדור הספרותי, דנה ספקטור, רענן שקד, מאיר שלו ולפעמים יאיר לפיד – להקשיב לשירים הנפלאים של פעם, ולשקוע אט אט בשנת צהרים מתוקה.


בחורף יש גם לג'ינג'י זמן להיות גם איתי, אבל ברגע שהאביב מתחיל הוא נעשה עסוק נורא וכמעט שלא רואים אותו בבית, וגם כשהוא בא זה רק כדי לאכול ולצנוח לשינה כבדה.


בערב אנחנו הולכים לאכול אצל הורי, או סתם מתבטלים מול הטלוויזיה, ובשבת (אלא אם כן זה ביולי אוגוסט שאז המכון סגור) אנחנו עובדים.


ג'ינג'י קם תמיד ראשון, מכין סלט גדול, מביא לי קפה, מתארגן עם שלטים ונוסע למכון.


עד שעה עשר אני צריכה להקים את אחד הבנים, כיום זה בדרך כלל צץרץ כי עוגי לא נמצא כמעט בבית, לדאוג שיאכל וישתה ויתאושש מבילוי הלילה ויגיע לצומת עם פליירים.


כשהיה לי גבס ולא יכולתי לנהוג הילד היה הולך ברגל לצומת, די רחוק אבל לא נורא, אבל כיום הוא מסיע אותי ואני מחזירה את המכונית הביתה, אוכלת מהסלט, מתאפקת לא לגעת בבורקס, ומחכה שהוא יתקשר אלי, ואז חוזרת לאסוף אותו.


לפני שנשברה לי הרגל נהגתי לנסוע למכון אחרי שהייתי משאירה את הילד בצומת כדי לעזור קצת לג'ינג'י ולהביא לו אוכל, אבל עכשיו אפילו עם מגף הפלא שלי אני די חסרת תועלת, והוא נאלץ להתמודד לבד עם הקונים.


למרות שאני סקרנית לדעת מה קורה ואיך הלך היום אני משתדלת לא להתקשר כדי לא להפריע לו, וממתינה בסבלנות עד שהוא חוזר, וברגע שהוא נכנס אני יודעת לפי הפנים שלו אם היה יום טוב או רע. בתקופה הזו של השנה הימים הם בדרך כלל די טובים. השבתות הכי מוצלחות הן שבתות בהירות שבאות אחרי כמה ימי גשם. בטלוויזיה מראים כתבות על הפריחה בצפון ואנשים שהיו כלואים בבית נוהרים לטייל ברחבי הגליל, בוהים בכלניות וברקפות, עושים פקקי תנועה ובסופו של דבר מגיעים למכון לקנות דבש, יערות ופרופוליס.


בתקופה הזו הג'ינג'י נכנס הביתה עם ארנק תפוח ומצב רוח טוב. הוא אוכל ארוחת צהרים ומתלונן שהיה כל כך עסוק כל היום עד שלא הספיק לאכול וכשאנחנו סופרים את הכסף ומתכננים איזה חורים בתקציב נסתום איתו הוא מספר לי סיפורים מצחיקים על הקונים שמצליחים ללכת לאיבוד באלוני אבא הקטנטונת, מתלונן על קמצנים שטועמים המון ולא קונים כלום, מתגאה בקונים ותיקים שחוזרים אלינו שוב וגם שולחים את המכרים שלהם לקנות אצלנו, ובעיקר שמח כשאנשים משבחים את הדבש שלו, קונים המון ויש לנו כסף לשים בבנק.


ככל שמזג האוויר מתחמם והקיץ מתקרב ככה יש לנו פחות קונים ואחרי פסח הרווחים יורדים יותר ויותר עד שבתחילת החופש הגדול אנחנו סוגרים את המכון והשבתות שלנו נעשות רגילות כמו של כולם – קמים מאוחר ויש לנו זמן לנוח ולהתבטל ולהתלונן כמה חם עד ששוב מגיע ספטמבר ואנשים מתחילים להגיד 'אחרי החגים' ואז אנחנו מדפיסים שוב פליירים, פותחים את המכון ושוב אין לנו שבת.


44 תגובות בנושא “שבתות הדבש שלנו

  1. פונים שמאלה לתחנת דלק של אלונית לא?
    אחרי צומת יקנעם פונים שמאלה וימינה  ואז יש את תחנת הדלק הזאת?
    או שאני טועה
    בכל נסיעה לצפון אנחנו עוברים שם
    טוב לדעת,אני מת על דבש

    אהבתי

    1. מול קניון אלונים יש באמת תחנת דלק, ואם נוסעים מספיק זמן בכביש המוביל ממנה מגיעים לאלוני אבא, שם קצת אחרי הכנסיה העתיקה נמצא המכון שלנו.
      אתה מוזמן בכיף

      אהבתי

  2. איזה תאור יפה. למרות הקיטורים פה ושם, נראה שאת בסך הכל די נהנית מהמכון. אגב, למה מכון? למה לא כוורת?

    (אם הייתי נוסעת בשבת הייתי באה לקנות דבש. אנחנו צרכני דבש מאד כבדים. מאז ראש השנה שתינו כבר 2 ק"ג דבש)

    אהבתי

    1. כוורת זו הקופסא שבתוכה גרות הדבורים.

      <a target=_blank href="http://www.d.co.il/80012245/11450/&quot;>זה מכון כי ככה הג’ינג’י קורא לו, אולי כי מכירת הדבש זה רק אחד מהעיסוקים שמתבצעים במקום, חוץ ממכירות אנחנו רודים בו דבש ומבצעים את כל הטיפולים בציוד.
      אגב, הוא נמצא שם כמעט כל יום, בעיקר באביב והרבה פעמים אנשים באים לביקור גם באמצע השבוע, בעיקר כאלו שכבר מכירים אותנו.
      רוב האנשים שבאים נהנים מאוד לצפות ברדייה ומוקסמים גם מתהליך אריזת הדבש וכולם שרים תמיד את ’דבש ניגר כמי נהר…’ כשהם רואים את הדבש שנוזל מהחבית לצנצנות

      אהבתי

  3. למען האמת אני מעדיף חופש ביום ראשון שזה יום המנוחה שלי, אז אולי תאמצו לכם את המנהג הזה??

    זה יותר נוח לסידורים, ויותר כיף בטיולים כי אין את הפקקים ואת הנהירה ההמונית למקומות הבילוי.

    אהבתי

  4. טוב לדעת. אם נגיע לצפון אולי נגיע אליכם.
    יש לכם דבש מסוגים שונים או רק סוג אחד?

    שאלה נוספת לי אלייך, האם את חושבת שהפרופוליס באמת עוזר?

    אהבתי

    1. יש לנו כמה סוגי דבש, תלוי בתקופה. דבש פרחי בר יש תמיד ובדרך כלל גם אבוקדו ואקליפטוס ולפעמים גם ליצ’י.

      ופרופוליס בהחלט עוזר, לא האמנתי אבל מאז שאני לוקחת אותו לא חליתי בשפעת אפילו פעם אחת. כבר שנתיים שאני לא סובלת מנזלת או התקררויות וקודם הייתי מנוזלת והשתעלתי כל החורף.

      אהבתי

  5. אני מאד שמח שאת שבה לעצמך לאט לאט. נכון שזה עוד יקח זמן אבל כבר עלית על האוטוסטרדה.
    שום דבר הרי אינו מקרי – כך גם שבירת גפיים.
    קיבלת פסק זמן, תקופת מנוחה, מין סוג של "עצירת תהליך" כדי לעשות חשבון נפש, להשקיף על מה שהיה, להסיק מסקנות ולהמשיך הלאה אולי בכיוון חדש.
    יתכן שאינך מודעת לתהליך שאת עוברת מכיוון שאת עסוקה מידי בלהיות כועסת על עצמך ועל העולם אבל התהליך מתקיים ותוצאותיו תראינה בעתיד – כמובן אם תבחרי לראות אותן.

    מאחל לך המשך תהליך הבראה מהיר והלוואי ותמצאי את מה שאת מבקשת לעצמך.

    אהבתי

    1. אני כבר לא כועסת, עבר לי אבל אני מודאגת ואפילו פוחדת קצת, הלוואי והייתה בי את האמונה שלך שהכל לטובה וקרה מה שהיה צריך לקרות והתקופה הקשה הזו היא רק שלב שיביא אותי למקום טוב יותר

      אהבתי

  6. גם אני עשיתי בדיקה לאחרונה של ויטמין D, וקצת חסר,
    למרות ששנים רבות אני צורכת אותו.

    מאחלת לך שתרגישי טוב מכל הבחינות

    אהבתי

  7. אני אפילו לא יודע איזה מרכיבים יש בויטמין די
    אני בטוח שהדברים יסתדרו, למרות שלכאורה  הכל הולך לאט
    אני מאמין ביכולות שלך

    אהבתי

      1. ויטמין D זה ויטמין שיש לו תפקידים שונים בגוף, שלא זוכרת את כולם ובעיקר לספיגת סידן.

        אהבתי

  8. אין כמו השגרה
    המשפט שכתבת: שקל מאוד להידרדר ולהישמט מהחיים – הוא כל כך נכון.
    ולכן צריך להיאחז ביומיום ולמצוא בו משמעות.
    וזה בידיך.
    אחרי שתוציאי את המסמר החיים יראו אחרת

    אהבתי

    1. אני תוהה אם זה באמת נכון, חוץ מזה שאני פוחדת מעוד ניתוח אני גם מאוד מודאגת מזה שלא הצלחתי עדיין למצוא עבודה.
      כל עול הפרנסה הוא עכשיו על בעלי וזה עול כבד מאוד…
      אני לא מייצרת הכנסות וזה גורם לי להרגיש מאוד רע

      אהבתי

    1. זה נכון ומסתבר שויטמין די חשוב יותר ממה שחשבו פעם ובגלל המודעות לנזקי השמש רוב האנשים סובלים ממחסור בו.
      למרבה המזל קל מאוד להוסיף אותו באופן מלאכותי ונשים בגילי חייבות להקפיד על זה.

      אהבתי

  9. "להשתמט מהחיים", יופי של ביטוי.
    המשמעות, קצת פחות. אני בטוחה שזה זמני, מקווה  שתמצאי עבודה, ותקופת ההשתמטות שלך תחשכח לגמרי.

    אהבתי

  10. צופה, יכול להיות שתתחילי לקבל עם הזמן עבודות בעריכה. חסר עורכים לשוניים.
    אני חושבת שאגיד לרופא לעשות בדיקת ויטמין D. יכול להיות שכל בעיות אוסטופורוזיס מתחילות ונגמרות בחוסר הויטמין ולא כל סיפור ההורמונים והבלות ואכילת סידן. כי הכי חשוב שהסידן שאנחנו אוכלים שיקלט והוא נקלט בעזרת הויטמין.
    החלמה ותסתדרי עם העבודה. אולי אחרי שתחלימי תתחילי ללכת ללשכת עבודה?

    אהבתי

    1. אני שמחה לשמוע שחסרים עורכים כי אני רוצה לעבוד בתחום אבל לצערי אקבל תעודה רק בשנה הבאה ועד אז אני מובטלת ומכיוון שלא פיטרו אותי אלא התפטרתי לבד נדמה לי שלא מגיעים לי דמי אבטלה.

      אהבתי

      1. אחרי חצי שנה ללא עבודה, ולמרות שאת זו שהתפטרת, תהיי זכאית לדמי אבטלה.

        אהבתי

  11. עסוקה זה טוב,אני מסכימה.וזה המצב הטבעי עבור רבים מאיתנו. אבל יש לך את הלימודים,ואותי זה תמיד ממלא ומנחם. אין כמו לימודים,במיוחד אחרי תקופה ארוכה של שגרה…
     
    🙂
     
    בהצלחה.

    אהבתי

  12. כן, לא קל לחזור לחיים רגילים ויש כל כך הרבה דרכים לברוח מהמציאות.
    אני מאמינה שגם תהליך ההחלמה גורם לתחושה הזאת. הגוף שלך עבר טראומה ועוד צריך לנוח. כאשר תתחזקי יותר תחזרי לחיים האמיתיים ביתר קלות ובטבעיות.
    הסיפור של הויטמין די הזה ממש מצחיק. במשך 50 שנה לא שומעים עליו, רק לתינוקות, ופתאום כל אחת שאני מכירה עושה בדיקות של ויטמין ד’ ולכולן חסרות. אנחנו כולנו מסתובבות עם הבקבוקון של טיפות ויטמין די לתינוקות כמו ג’אנקיז. 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s