תוכניות לעתיד

יש לי הרגשה שנפלה עלינו מין קללה כזו שגורמת לנו לבזבז את כל כספי הפיצויים שלי על דברים בכלל לא מתוכננים.


רצינו לקנות דלת כניסה חדשה ולשלם חובות ואולי לרכוש לי משקפיי ראייה חדשים אבל במקום זה הכסף הולך על דברים אחרים – המזגן אצל הדיירים התקלקל ומחמם ממש בקושי. יש להם תינוק בן שנה ומשהו, אי אפשר להשאיר אותם בלי חימום אז הג'ינג'י עשה סקר שוק מזורז הבין שעדיף לקנות חדש מאשר לתקן וקנה להם חיש מזגן חדש, נכון יש להם אחד קטן בחדר השינה אבל מה עם הסלון?


ויום אחרי זה  הוא גילה פתאום שיש נזילה מהגג, עלה למעלה ובדק וזה הבוילר של הדיירים. חייבים לתקן כי אי אפשר להשאיר אותם בלי מים חמים וגם את הקולטים בדוד השמש שלנו צריך להחליף, מזל שיש לנו רזרבה של קולטים, אבל כאמל – איש דודי שמש הוותיק שלנו – לא יחליף אותם בחינם כמובן.


והכי מרגיז, הוא יכול להגיע רק ביום שישי שזה היום בו תכננו לחגוג את השבוע השישי לניתוח שלי בצילום רנטגן בזבולון.


כאמל צריך את ג'ינג'י שיעזור לו וידריך אותו מה לעשות ולכן החלטנו לדחות את הצילום ליום אחר והחלטתי שאם כבר מגיעים למרפאת זבולון אז כדאי באותה הזדמנות לעשות לי גם בדיקת צפיפות עצם כי פתאום רמב"ם נעשו נחמדים והחליטו להזמין אותי למרפאה מיוחדת שמטפלת בבעיות דלדול העצם ורצוי להגיע לשם עם כמה שיותר אינפורמציה.


אני מקווה שאספיק עד אז לעשות בדיקות דם ולקבל את התוצאות של צפיפות העצם ואולי אזכה לשבת עם רופא מקצועי שמבין משהו מהחיים שלו ולברר אם שברתי רגל סתם כי שברתי רגל, או כי יש לי בעיה רצינית עם העצמות.


עד היום הטיפול בי התפזר בין כמה רופאים שלא ממש תקשרו אחד עם השני וכל אחד ראה בי סימפטום אחר בלי להתייחס לעובדה הדי ברורה שאני בן אדם אחד ויחיד ושבעיה אחת משפיעה על השנייה וצריך לראות אותי בבת אחת ולא בחלקים.


מה שנקרא גישה הוליסטית או סתם הגיון פשוט.


ואם לא די בצרות הללו אתמול בערב גיליתי בחדר הארונות רטיבות חשודה ומדאיגה שנובעת כך התברר אחרי שהג'ינג'י עלה, רוטן ומקטר, על סולם ובדק מהחיבורים של הדוד שמש.


גם האור במוסך מסרב להידלק וכנראה שזה נובע מהרכבת המזגן. המתקין שקדח בקיר פגע כנראה בכבל של החשמל ואיזה מזל שיש לנו פחת מתח והוא לא התחשמל.


פשוט מבול של בעיות שאף אחת מהן לא נוראית באמת (יחסית נגיד לרעידת האדמה בהאיטי) אבל כולן עולות כסף וזמן ועצבים.


עוד דבר טוב שקרה זה שאבא שלי החליט לתת לי במתנה את הלפ טופ הקשיש שלו. יחסית למחשבים ניידים חדשים הוא די כבד ואיטי אבל צץרץ התלהב מאוד ולקח אותו לשיעורי התגבור בהיסטוריה כדי לסכם את החומר ומסתבר שלילד נוח יותר להקליד מאשר לרשום ידנית את דברי המורה.


אולי זה יעזור לו לעבור בשלום את הבגרות בהיסטוריה? אני מקווה שכן, פעם ראשונה מאז שהוא למד לתיאוריה ראיתי אותו יושב ולומד.


חוץ מזה נפלתי ממש במקרה דרך טליק על הבלוג של דוכיפת וכבר כמה ימים אני חורשת עליו.




היא צעירה ממני ביותר מעשרים שנה ומזכירה לי בהרבה מהחוויות שלה את עצמי כאם צעירה. כמובן שיש הבדלים רבים ביני לבינה, אבל גם הרבה דברים דומים, בעיקר בהתלבטויות מול ההורים שלה ושל בעלה ובזוגיות שלה ובחיפוש הדרך כאימא.


נורא חבל שלא היו מצלמות דיגיטליות כשלילי הייתה קטנה, גם הבת שלה ממש מותק ותענוג לראות איך היא מחנכת אותה ומקדישה המון זמן ומחשבה להתפתחות שלה


אני פחות חרדתית ממנה בגלל הילדים, ואין לי שום בעיה עם חרקים מעופפים – מזלה שאין לה בעל דבוראי – וגם למרבה השמחה לא סובלת ממיגרנות, או מפחד מזריקות, וגם בעלת פתיל פחות קצר, אבל מזדהה לגמרי עם הצער שלה על מראה הגוף שהשתנה כל כך אחרי הלידה ועם ההתמכרות שלה לאינטרנט, וגם עם הצרות שיש לה ולבעלה עם התקציב המשפחתי שאף פעם לא מספיק.


איזה מזל יש לה שהיא מצליחה להיכנס להריון בלי בעיות, אם הייתי יולדת כשרציתי בטח הייתי עכשיו כבר סבתא.


חוץ מזה כבר התחלתי להעז ולדרוך בזהירות רבה ובעזרת מקל על הרגל השבורה ולאט לאט אני מנסה להחזיר אותה לפעולה, נכון לעכשיו בעזרת המגף המטופש הזה, אבל מהשבוע הבא אנסה גם בלעדיו.


עברו כמעט שישה שבועות מאז הניתוח ונמאס לי לגמרי ממעצר הבית הזה. אין לי מושג מתי, אם בכלל, אגיע לפיזיותרפיה ולכן החלטתי להתקדם בקצב שלי, להקשיב לגוף שלי ולא לעשות שום דבר שיכאיב לי. תמיד החלמתי מהר מניתוחים וקמתי לפני הזמן מהמיטה והכול היה בסדר, אבל מצד שני אף פעם לא פחדתי כל כך ולא הרגשתי כל כך חסרת ביטחון ושברירית.


אני פוחדת שבעוד כמה שבועות של חוסר תנועה הגוף שלי יתנוון לגמרי והחשש הזה לצאת ולזוז יתקבעו ואני אהפוך לנכה.


אני גם חייבת לספוג קצת אור שמש כי אחת הסיבות לדלדול העצם הוא מחסור בויטמין די שלא נספג בגוף בלי שמש.


שלחתי המון קורות חיים ועדיין איש לא חזר אלי, אבל אם יקרה נס ומישהו כן יזמן אותי לראיון אני רוצה להגיע על שתי רגלי כמו בן אדם בריא.

21 תגובות בנושא “תוכניות לעתיד

  1. מצחיקים אתם, לחגוג שישה שבועות בזבולון. זה חגיגה זה?
    לגבי צפיפות העצם – יכול להיות שזה מהפרדינזון, נדמה לי שכתבת שאת לוקחת את התרופה הזאת. אחת מתופעות הלוואי שלה זה דלדול עצם, אבל את בטח כבר יודעת את זה. ברמב"ם יש אנדוקרינולוגית שמומחית לאוסטאופרוזיס. קוראים לה ד"ר צופיה איש שלום (או משהו דומה מאד). אני חושבת שהיא מנהלת המרפאה. היא לא בן אדם הכי סימפטי שבעולם אבל אמא שלי מאד מחזיקה ממנה. היא איבחנה אצלה דלדול עצם לפני כמה שנים ונתנה לה טיפול ששיפר מאד את מצבה.

    אהבתי

    1. כן, זו המרפאה שאני מגיעה אליה אבל לרופאה שאני אמורה להתייעץ בה קוראים מרינה וגם לאחות שדיברה איתי קוראים מרינה.
      אני מקווה שעד שאגיע אליהן אלך על שתי רגלים.

      ואני יודעת שהפרידנזון גורם לדלדול העצם אבל אם קפצתי במלא משקלי הלא קטן במשך כמעט חודשים על רגל אחת בלי ששברתי שום דבר…
      יש מצב שמצבי לא נורא כל כך

      אהבתי

    1. מבאס ומלחיץ, וזה שאני לא מרוויחה כלום מדכא אותי מאוד.
      נוצר מצב שאין לי מכתב פיטורים ואפילו דמי אבטלה כנראה שלא אוכל לקבל….
      בגלל שבירת הרגל והפיטורים הלא צפויים נדפקתי מכל הצדדים

      אהבתי

      1. את לא צריכה מכתב פיטורים. כי גם אם את התפטרת, הרי ההתפטרות שלך נוכח הפגיעה והמצב הרפואי נחשבים כפיטורים.

        אהבתי

      2. כן, אבל עבדתי שם רק חודש, ובמקום העבודה הקודם שעבדתי בו תשע שנים ועזבתי בגלל העבודה במתנ"ס לא יתנו לי כנראה מכתב פיטורין כי התפטרתי ביוזמתי.
        מלכוד.
        והאמת שאין לי שום רצון ללכת שוב ללשכת העבודה, אני לא רוצה קצבה, רוצה עבודה

        אהבתי

    1.  התחלתי ללכת, לאט מאוד ובזהירות ועם מקל אבל אני הולכת.
      לצערי אחרי כמה שעות הרגל כואבת וצריך לנוח אבל זה רק היום הראשון.
      אני מקווה לשיפורים בהמשך.
      ובשבוע הבא יש לי ראיון עבודה

      אהבתי

  2. באנגלית יש ביטוי it never rains, it pours
    רפואה שלמה. כאשר שברתי את ידי לפני 3 שנים עשו לי גם כל מיני בדיקות כמו צפיפות עצם וסיטיים מכל מיני סוגים. הכל היה בסדר ב"ה וגם אצלך אני מקווה שיגלו שאת בסדר (בהתחשב בגילינו כמובן)

    אתם ממש בעלי בית טובים. אנחנו גרנו עד לפני חודשיים בדירות שכורות ובעלי הבית היו די דוחים תיקונים עד שלפעמים עשינו אותם על חשבונינו. אל תביני אותי לא נכון, אתם בסדר, המשכירים שלנו היו דוחים ומגעילים.

    אהבתי

    1. זה קצת משונה, אנחנו בעלי בית קצת יוצאי דופן במרחב הציבורים, אני יודעת אבל הדיירים שלנו גרים מתחתנו ומאוד חשוב לנו שיהיו לנו יחסים טובים אתם.
      הזוג שגר אצלנו עכשיו הם אנשים ממש נחמדים וחוץ מזה גם אם היו אנטיפטים הם שילמו לנו על דירה עם מזגן ודוד שמש, חתמנו אתם חוזה וזהו, כמו שמחזירים חובות ככה מקיימים הסכמים.
      מהבחינה הזו אנחנו לא אופיניים למה שקורה במרחב הים התיכוני אבל זה אנחנו ואין בכלל מה להתווכח על זה.
      די עצוב שאנשים מקבלים שבחים על זה שהם עושים מה שהם צריכים לעשות, זה אחד הדברים שמכעיסים וממררים את חיינו בארץ, עד שמישהו מזיז את עצמו ומבצע את התפקיד שלו הנשמה יוצאת.
      לא רוצה להיות כזאת.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s