מוברגת

זה מה שאני נועלת עכשיו במקום הגבס הכבד והמעיק. זה נוח יותר אבל עדיין בלתי אפשרי לדרוך.

הרופא אישר לי לחזור לעבודה אבל הבוסית, שבעצם היא שכירה כמוני, לא רוצה שאופיע בעבודה אלא אם כן אהיה בריאה לגמרי, מה שייקח עוד שבועיים שלושה.

היא לא מוכנה לחכות לי, לא מקבלת את העובדה ששברתי רגל ואי אפשר לדרוש ממני להחלים לפי הקצב שלה.

מאחר ומדובר במתנ"ס והיא שכירה בדיוק כמוני (אם כי בדרגה גבוהה משלי) לא נראה לי שזה חוקי מצידה למנוע ממני להגיע לעבודה אם יש לי אישור רפואי לעבוד ומצד שני לא מתאים לי לכפות את עצמי על אף אחד.

אני סך הכל רוצה להתפרנס בכבוד, זה הכל.


אין לי מושג מה לעשות ואיך להתמודד עם המצב הזה.

וככה נראית הרגל שלי מבפנים.

לדברי הרופא האיחוי עקום קצת ואולי יהיה צורך לנתח שוב, והפעם זה

יהיה ניתוח קשה ומורכב יותר.


יאלצו לקחת עצם מהאגן כדי לתקן את הנזק….


ממש לא בא לי על הקטע הזה ובכל מקרה את הבורג הארוך צריך יהיה להוציא בעוד כחודש וחצי.


אני כבר לא יכולה לחכות

99 תגובות בנושא “מוברגת

    1. תודה על האיחולים
      וסליחה שאני מעזה לחיות גם אחרי גיל עשרים.
      באמת, ממש לא יפה מצידי שאני לא קופצת כבר לקבר ומתפגרת במקום להעיק על הבלוגוספרה בגילי המתקדם.
      אולי בשבוע הבא

      אהבתי

      1. חחחח… לא לזה תהכוונתי, פשוט את יודעת יש ילדיםנערים שסתם רושמי גילאים מופלגים ל"צחוקים" אז רק רציתי לוודה 🙂
        בעייני כל אחד יכול לפתוח בלוג גם ילדים בני 8(למרות שיש תחומים שאינם מיועדים להם שבהם הם יכולים להתקל) וגם ילדים בני 14 כמוני שאולי בעצם לא יודים כלום על חייהם והם סתם טפשים לטעם כולם?!?!()
        גם נערים בני 17 על אופנות וגברים כאלה
        וגם מבוגרים פשוט התפלאתי כי אף פעל לא ניתקלתי במבוגרים אמיתים שמלא תחזים לילדים או יש לים שמתחזים למבוגרים…חחח… איך שלא יהיה לא התכוונתי לפגוע :)!
        רק התפלאתי כי לא ראיתי ולא היהתי בטוחה שזה אמיתי :O

        אהבתי

      2. חחחחח..הטאמבלים האלה שחושבים שהמציאו את האינטרנט שואלים שאלות כאלה מטומטמות שחבל לך על הזמן

        אהבתי

  1. לגבי העבודה –
    ממליצה בפורום הזה להתייעץ
    <a target=_blank href="http://www.lawforums.co.il/objDoc.asp?PID=233&OID=257http://www.lawforums.co.il/objDoc.asp?PID=233&OID=257">http://www.lawforums.co.il/objDoc.asp?PID=233&OID=257<br />
    נראה לי שהמצב שלך בגלל אי החתימה מורכב ויחד עם זאת אם היה סיכום בעל פה ותחילת עבודה למעשה אזי זה כאילו חתמת.

    לגבי הגבס/הניתוח ושאר החולירע – ליבי איתך.
    לפעמים רופאים חושבים שהם אלוהים והם שכחו שלמעשה הם רק הסגן שלו………

    מה לאחל לך?
    שרוחך לא תיפול?
    בריאות?
    פרנסה?
    מה שרק תרצי ובתקווה גדולה שהטוב רק יגיע ובמהרה.

    אהבתי

    1. תודה על האיחולים ואני מקווה שהם יתגשמו

      אני מתכוונת להילחם על מקום העבודה שלי ואם הם מתכוונים לפטר אותי כי שברתי רגל אני לא אתקפל בשקט ואסתום את הפה כמו שעשיתי כל ימי חיי.
      נמאס לי שדורכים עלי ומנצלים אותי, אני לא אוהבת לריב אבל יש גבול לכל דבר.

      אהבתי

  2. כל כך הרבה צרות ביחד, מה אוכל להגיד שלא יישמע כמו קלישיאה מעצבנת?
    אז נשאר לי רק לאחל לך החלמה מהירה ושהתקופה הזאת תעבור מהר.
    לגבי הרגל, חכי ותראי מה יהיה, את לא חייבת להחליט על הניתוח מיד, נכון?

    אהבתי

    1. באמת נפלו עלי המון צרות אבל אני בטוחה שיש דברים גרועים הרבה יותר.
      אני לפחות חיה ובריאה פחות או יותר ועדיין על הרגלים.

      החלטתי בעצה אחת עם הרופא שנחכה ונראה איך אני מתפקדת. אם אסבול מצליעה רצינית וארגיש מוגבלת מאוד אשקול ניתוח וגם זה רק אחרי שאתייעץ עם עוד רופאים.

      אהבתי

  3. אני שוב מציע,בררי את זכויותך
    אל תעשי צעד כלשהו
    רק תבררי כדי לדעת באיזה מצב תעסוקתי את נמצאת
    ואחכ  אפילו דרך האינטרנט את יכולה להתייעץ על הצעדים הבאים שלך
    אני לא מציע לוותר על העבודה בלי לטלטל אותה קצת

    אהבתי

    1. אני מסכימה אתך בהחלט. ביום ראשון אני מתייצבת בעבודה עם האייר קאסט היפה שלי ולא זזה משם עד שיתברר מה קורה איתי.
      ההימור שלי הוא שאם אהיה נחושה מספיק ולא אתקפל הם פשוט ישלימו עם המצב.
      לא נעים להרגיש שאני כופה את עצמי אבל מצד שני גם להרשות להם לזרוק אותי כמו צעצוע שבור זה מרגיז ומעליב מאוד.

      אהבתי

  4. מאחלת החלמה.
    בקשר ל"מעבידה" דה לה שמאטה שלך תבררי בהסתדרות או בשי"ל. אל תוותרי. עלי להגיד שהאשה הזאת כי הפשפש עלה למעלה.

    אהבתי

    1. אם לא תהיה לי ברירה אצטרך לפנות לעזרה אבל זה כל כך לא מתאים לי.
      לא רוצה לעבוד במקום שבו עלי לפנות לעזרת החוק כדי שלא יפטרו אותי.
      זה פשוט מגעיל ולא נעים ומעיק עלי נפשית בצורה שלא תיאמן.
      לא די שעלי להתמודד עם הפגיעה הגופנית אני צריכה גם לדאוג בגלל הפרנסה? אני פשוט לא מבינה את הראש של האנשים האלה.

      אהבתי

      1. אני לא אומרת שמיד תפני להתדינות משפטית. העקר המידע. שאם יגידו לך משהו, תגעני זה בניגוד לחוק. אבל, יכול להיות שמנהל המקום יגיב בכלל אחרת. אולי היא משחקת אותה מנהלת בלי שיהיה לה כח.

        אהבתי

      2. הבעיה שהיא לא מדברת בצורה מפורשת, אומרת דבר והיפוכו וגורמת לי לחוש פגומה ואשמה כי שברתי רגל.

        היא הצליחה להרוס את כל הרצון הטוב שלי והמוטיבציה שלי להשקיע במקום הזה. מנהל המתנ"ס שמאוד קשה להשיג אותו או לפגוש אותו בכלל לא יצר איתי קשר.
        כל המצב לא ברור ומבולבל וזה מעיק ומפריע. ממש נמאס לי, אני מתכוונת להשיג מחר כמה תשובות ברורות והיה ואם הם מתעקשים שלא אעבוד שם יותר הם יצטרכו לתת לי את זה בכתב.
        יש לי זכויות ואני מתכוונת לעמוד עליהן בתוקף גם אם זה לא נעים.

        אהבתי

  5. וואלה – הפנימיות שלך נראית מה זה מגניבה…

    וברצינות – כדאי לך לחשוב היטב ולהתייעץ עם כל הגורמים הרלוונטיים אם "לשבור" לך את הרגל פעם נוספת לצורך התיקון או שתוכלי לחיות כך ולתפקד כראוי כמו קודם.
    אם הביטוי יהיה רק קרסול מעט פחות אסתטי או שזה יקשה על הליכתך.

    אני מניח שקשה לך לדרוך עם גבס ההליכה בגלל הכאבים. אז לאט לאט – הרגל צריכה להתרגל, את צריכה להתרגל, הגבס צריך להתרגל, כל יום עשי משהו אחד נוסף, צעד אחד נוסף ותוך שבוע או שבוע וחצי תוכלי להיכנס לספר השיאים של גיניס כבעלת הרגל השבורה הראשונה שרצה מרתון.

    רפואה שלמה ומהירה

    אהבתי

    1. אולי סף הכאב שלי גבוה במיוחד או שיש לי מזל, לא כואב לי כמעט, הנפיחות נעלמת במהירות וכל יום אני מעזה יותר ומשתפרת יותר.
      מדרגות עדיין מקשות עלי מעט אבל עם תמיכה של מעקה ומקל הליכה אני מסתדרת לא רע.
      אני מתכננת להתייעץ עם עוד רופא מומחה ולפנות לפתרון של ניתוח רק אם ממש לא תהיה לי ברירה.
      אני מרגישה שהגוף שלי מתגבר על הפציעה בקצב טוב ומאמינה שעוד חודש בערך אחזור לעצמי. נכון לעכשיו הבעיה של העבודה מעיקה ומציקה יותר מהשבר ברגל.
      אני פשוט נדהמת מהאטימות והרוע של האישה הזו שאני אמורה לעבוד איתה בשיתוף פעולה. אני מניחה שאם אעשה די רעש ואעמוד על שלי הם ירשו לי להמשיך לעבוד שם אבל אני לא בטוחה שאצליח לשכוח את ההתנהגות שלה

      אהבתי

      1. אני בהחלט חכול להבין אותך, אבל השאלה היא אם בכלל כדאי לך לעבוד במקום עם אווירה עכורה כזאת? הרי את תזכרי תמיד את היחס שלה כלפייך והיא תזכור תמיד איך "עקפת" את ההחלטות שלה.
        אם אין אלטרנטיבות אולי כדאי להתאמץ, אבל אם יש, מדוע לא לפנות אליהן?

        אני שמח מאד על ההחלמה המהירה של הרגל.
        מה עם המרתון? אני מבין שאת לא קונה את הרעיון…

        אהבתי

      2. אתה צודק לגמרי, הלכתי לשם היום והתקבלתי בקבלת פנים צוננת מאוד.
        פתאום היא נזכרה שבעצם היא לא הייתה מרוצה ממני עוד קודם למרות שמשום מה העניין עלה רק אחרי ששברתי רגל.
        עדיף לי לחפש מקום אחר ויפה שעה אחת קודם.
        ואם יסכימו לתת לי את הבורג אשמור אותו למזכרת

        אהבתי

    1. לא, זה לא כואב כמעט, מאז הניתוח חלפו שלושה שבועות ואני מחלימה מהר אבל עדיין לא מעזה לדרוך ועוד צפוי לי ניתוח להוצאת הבורג הארוך שמחבר את שתי עצמות השוק.
      הבעיות שעושים לי במקום העבודה מכאיבות לי יותר מהשבר.

      אהבתי

  6. מכעיס ברמות!
    תגידי, למה שלא תכתבי לגוף שאחראי על המתנסים?
    למרות שזו מלחמה אבודה זה מכעיס .
    הקלות והזלזול !!!

    מי יתן שתמצאי מהר מקום חלופי ושהרגל תסתדר מבחינה רפואית!!!

    אהבתי

    1. אין לי מושג אם יש גוף כזה בכלל, והאמת שאחרי הפגישה שלי אתה היום אני לא רוצה להיות איתה באותו חדר.
      סתם רציתי לשפוך את הלב ולהקל על עצמי.
      בינתיים אני מחפשת עבודה חדשה ומקווה שהרגל תחלים מהר.

      אהבתי

  7. דברים כדורבנות
    אני הייתי ממליץ במכתב נוסף כנספח לזה שכבר שלחת (אם לא שלחת עדיין  ,יותר טוב)להוסיף איזה איום סמוי שאת בודקת את זכויותייך ואת משאירה לעצמך זכות  לתבוע את האם אמא שלהם

    שיפרפרו קצת החולירות

    אהבתי

    1. מסתבר שבחודשים הראשונים הם מעסיקים כל מי שמתחיל לעבוד כעובד לפי שעות בגלל שאלו חודשי ניסיון ולכן יש להם זכות לפטר אותי כרצונם.
      אין לי מושג אם זה חוקי או לא וגם לא אכפת לי, כבר לא בא לי יותר לעבוד במקום הזה, סתם רציתי להוציא קיטור.

      אהבתי

  8. טוב מאד שכתבת להם ושפכת את ליבך!
    לדעתי הוא חייב לענות לך, ואם הוא לא יענה לך תוך שבועיים כדאי שתפני אליו שוב ותגיעי שעדיין לא קיבלת תשובה על מכתבך.
    שלחת את המכתב בפקס?
    כי אם שלחת אותו בפקס (או אימייל) אני ממליצה לך לשלוח אותו גם בדואר רשום.
    כל הכבוד לך על הנחישות!

    אהבתי

    1. אני אשלח גם בדואר רשום כדי להיות בטוחה שהמכתב הגיע אליו.
      לא שזה ישנה משהו והאמת, לא בא לי להיות שם יותר.
      אני רק רוצה למצוא עבודה חדשה ולהגיע אליה על שתי הרגליים.

      אהבתי

  9. אם לא שלחת את המכתב הייתי מציע לנסח אותו בצורה אחרת (מבחינה משפטית כמובן).

    במקרה ושלחת אז הייתי מציע לך לתבוע אותם על זה שהם פיטרו אותך שלא כדין, תלחמי בהם.

    אהבתי

    1. מאחר ואני לא עורכת דין אין לי מושג איך לנסח מכתב בצורה משפטית.
      אני גם לא בטוחה שפוטרתי שלא כדין כי מתברר ששלושת החודשים הראשונים של העבודה הם חודשי ניסיון ובמהלכם יש להם זכות לפטר אותי.
      והאמת, גם אם פתאום הם יתחרטו וירצו אותי חזרה אני לא מעוניינת.
      לא בא לי לעבוד עם אישה צבועה וחסרת לב כזו.

      אהבתי

  10. האמת – יופי של מכתב, אבל מה את מנסה להשיג?
    מה שתקבלי חזרה, אם בכלל, זה משהו בסגנון "בדקנו את טענותייך ולא נמצאו פגמים בהתנהלותה של גברת ק."

    אהבתי

    1. אני מניחה שאתה צודק, פשוט רציתי לפרוק את מה שעל ליבי ואגב, גם אם יתרחש נס ואקבל טלפון מתנצל שבו יבקשו ממני לשוב לעבודה לא אסכים.
      לא מוכנה לעבוד יותר עם הטיפוסית ההיא.

      אהבתי

  11. צופה יקרה
    בשבילך וגם לעשות להם קצת צרות אסור לדעתי לפטר אדם בחופשת מחלה. לכי לשי"ל, הם נותנים יעוץ משפטי חינם. הם ינסחו את המכתב בצורה משפטית.
    בנוסף, מכתבים מסוג זה כותבים עם לידיעה לעוד כמה גורמים כמו עיריה, המשרד למתנ"סים ומבקר המדינה. מבקר המדינה חם על מה שהול בעיריות. אם המכתב נשלח, תשלחי עוד אחד סתם, בשביל לעשות להם קצת צרות, ואחר כך תשכחי מהכל.
    מגיע להם לעשות להם קצת צרות שילמדו לא לעשות בעיריה כבתוך שלהם. את המכתב תשלחי בצורה תמימה, תשאלי את הגורמים אם המעשה חוקי. יאני, את רוצא לדעת מה זכויותיך.

    אהבתי

  12. אם החלטת שאת לא תחזרי לשם ולא משנה מה, אז באמת כדאי לשלוח העתקים של המכתב בתפוצה גדולה כדי שיראו שאי אפשר לשחק ככה עם אנשים.
    בהצלחה עם מציאת עבודה חדשה ורפואה שלמה.

    אהבתי

  13. אנשים מגעילים. פשוט גועל נפש.
    אם לומר את האמת, אני לא מופתעת. לפעמים אנחנו פשוט לא מודעים לכל הרוע שמסביבנו.
    צריכים להיות ערניים כלפי הסביבה והחברה ככלל.
    היא(גברת ק’)  כנראה מהתחלה לא בדיוק חיבבה אותך פשוט לא היתה לה סיבה מספיק טובה.
    יש הרבה אנשים רעים ולא תמיד אפשר להיכנס בהם (וחבל שכך)
    אל תבכי על חלב שנשפך , לדעתי הכל לטובה.
    תבריאי ותחלימי , קחי לך את הזמן לחופש ולשלוות נפש.
    כשתחזרי לעצמך , וכשתשכילי להעריך את עצמך קצת יותר , תוכלי למצוא משרה יותר טובה בה יעריכו אותך יותר ובה מקומך לא יבוא כשיקול של אף אחד במעמדך.
    החלמה מהירה

    אהבתי

    1. אני כל כך מקווה שאת צודקת ושיום אחד אוכל להסתכל אחורה בחיוך על התקופה הזו ולהגיד שהיה לי מזל שנשברה לי הרגל והעיפו אותי מהעבודה הזו כי אחרת לא הייתי מוצאת עבודה טובה יותר ומכירה אנשים נחמדים יותר.

      אהבתי

    1. אין לי מושג, וכמובן שהתירוץ לפיטורין הוא אחר, פתאום אני לא מספיק טובה ומוצלחת ועלק אין לזה שום קשר לעובדה שהרגל שלי נשברה.
      אין לי די אנרגיות וכסף להילחם בזה

      אהבתי

  14. זכרי שבכל פעם שנסגרת דלת, נפתחת דלת.
    מאחר ושם דבר אינו מקרי, גם האירוע הזה אינו כזה ומין הסתם לא היית מיועדת לעבוד שם.
    שובי לעצמך, שנסי מותניים ומצאי לך ג’וב מתאים והולם שיענה על צרכייך וישעשע את ליבך.
    אין לי ספק שזה מה שיהיה – אני הרי מכיר אותך.

    ובאשר לכעסים – תני להם את הביטוי ההולם, שחררי קיטור ואחר כך עברי לסדר היום ללא משקעים. לא בשבילם כמובן אלא בשבילך.

    בהצלחה צופה יקרה

    אהבתי

    1. אני מקווה בכל ליבי שאתה צודק, והיום התקשר מנהל המתנ"ס וכמובן שתמך בדעתה של גברת ק. וטען שעוד לפני שנשברה לי הרגל היא כבר רצתה לפטר אותי כי אני לא מתאימה.
      פתאום עלה בדעתי שאני כבר המזכירה השלישית שהיא מפטרת בשנה האחרונה ושהאישה הזו עסוקה כל הזמן בעיצוב המשרד שלה ובצבע הוילונות על החלונות…
      משהו מוזר מאוד קורה שם ואני לא אתפלא אם יום אחד מישהו יתעורר ויבין שהיא ירדה מהפסים וכל הנשים שהיא שכרה ופיטרה לא היו כל כך גרועות בעצם.
      אני מקווה שעד אז אהיה במקום אחר, מקום טוב יותר.

      אהבתי

  15. הכרתי המון אנשים שפוטרו מהעבודה שלהם שהסתכלו על הפיטורין כהזדמנות לשיפור חייהם. כולם נמצאים היום במקום הרבה יותר טוב ממה שהיו יכולים להיות אילו לא היו מפטרים אותם בזמנו. אני בטוחה שבקרוב מאד גם את תהיי במקום אחר, ותסתכלי אחורה בחיוך כמו שכתבת.
    חיבוק!
    וכל הכבוד לך שכתבת למנהל ההוא ואמרת לו מה דעתך. אסור לשמור דברים כאלה בבטן.

    אהבתי

    1. אם זו הייתה עבודה שהייתי תקועה בה ולא אוהבת אותה הייתי אומרת שאת צודקת אבל זו הייתה עבודה שרק התחלתי והצלחתי בה בצורה שהפתיעה אותי לטובה וגם ממש ליד הבית מה שמאוד שימח אותי.
      הסתדרתי מצויון עם כולם ומאוד נהניתי והרגשתי יעילה ומועילה.
      לשמוע עכשיו שבעצם לא היו מרוצים ממני כל הזמן ועמדתי בפני פיטורין גרם לי זעזוע לא קטן ונשמע לי מוזר ולא תואם למסרים שקיבלתי בזמן שהייתי שם.
      אולי יש לי קשיים בהבנת המציאות ואולי יש דברים שאני לא מודעת אליהם?
      אני פשוט לא יודעת מה לחשוב אבל אני מקווה שאת צודקת ושעוד יהיה טוב.

      אהבתי

  16. שיהיה לך בהצלחה, בתיה!

    עדיף לעבוד במקום בו האנשים טובים וככה האוירה. תמיד כייף לקום וללכת לעבודה עם חיוך..

    מה שכאן לא באמת היה לך!
    המון המון בהצלחה!

    אהבתי

    1. למזלה העסק הוא לא פרטי אלא מתנ"ס ובטח יעבור עוד המון זמן עד שמישהו ישים לב שהיא מבזבזת המון זמן וכסף כדי למצוא מזכירה ולסדר לה משרד מפואר שלמעשה אין לו שום הצדקה מפני שהיא רוב הזמן לא נמצאת בו.
      האמת שגם הפליא אותי מאוד איך זה שהיא מעשנת כל הזמן למרות שאסור לעשן שם.
      נו, טוב… זו כבר לא הבעיה שלי.

      אהבתי

  17. חלב שהיא לא נתנה לך הזדמנות
    אבל ממה שכתבת נראה שהיא עסוקה קודם כל בעצמה ובצרכיה ופחות בלהסתכל על ההשלכות של מה שהיא עושה… ואיך היא מתנהלת
    לאנשים בדרך כלל אין היכולת ’להתבונן’ בעצמם ולהפסיק מסקנות..
    לפיכך אולי יותר טוב שאת כבר לא שם
    במסגרת החיפוש הזה, למדת על עצמך עוד כמה דברים – וזה הרווח הכי גדול שלך

    יאללה, תחלימי כבר

    אהבתי

  18. מכתב יפה מאד
    לא נראה לי שיש עם מי לדבר. ההחלטה כבר נפלה
    כמה שזה מצער, עובד חדש, בתקופה הראשונה לעבודתו, יש מעט זכויות.
    במקומך, לא הייתי מנסה לחזור למקום שאני יודעת שלא רוצה אותי
    נניח שהיו מקבלים אותך בחזרה, את יכולה לתאר לעצמך את האווירה שהיית עובדת בה?
    זה לא שווה
    אני בטוחה שתמצאי משהו אחר

    אהבתי

  19. את לא תאמיני, אבל אני עוברת את אותו הדבר .
    אני החלטתי אתמול להתפטר בגלל אותה הבחורה.
    אותה בחורה שחושבת את עצמה מלכת העולם. אפסית שכזו.
    אתמול דיברתי עם המנהל שלי שגם הוא לא ממש מחבב אותה והוא הסביר לי הכל.
    הוא הסביר לי שנשים כאלה פשוט רוצות שליטה.
    והן פשוט היו מעדיפות לעבוד לבד ולקבל שליטה מלאה על המשרד.
    נראה לי שזו אותה האישיות.
    אין להעלב או משהו ,הן פשוט נשים ממורמרות שכל עולמן זה העבודה שלהן.
    בדר"כ אלו נשים שאין להן כל חיי זוגיות,אהבה או חיי משפחה.
    או חיים אחרים כלל, לימודים או כל עיסוק אחר.
    היתרון שלך- זה שאת לא צריכה לראות אותה יותר
    החסרון שלי- אני צריכה לסבול אותה עד סוף החודש !

    נ.ב
    איך את מרגישה מאמי ?

    אהבתי

    1. חוץ מהרגל ומזה שאני שוב מובטלת הכל טוב

      מדאיג אותי להתחיל לחפש שוב עבודה, בגילי זה לא פשוט אבל כנראה שאין לי ברירה.
      בערב יש לי פגישה עם רופא מומחה ונשמע מה דעתו על מצבי הרפואי.

      אהבתי

      1. אוח גם אני כ"כ כ"כ שונאת את המצב הזה.
        אבל אין ברירה.
        לי זה תמיד מרגיש כשאני מחליפה עבודה שאני מקדמת , למרות שזו הרגשה לחלוטין שגויה.
        יהיה בסדר.
        נדבר עוד חודש כשנמצא עבודה חדשה ואז נהיה יותר חכמות, ונראה.
        תרגישי טוב  

        אהבתי

  20. אני חושבת שלנסות להיות מגניבים שחברים שלהם באים יעשה את העבודה, לא?

    אני מנסה טיפין טיפין להכניס להם כל מיני תורנויות. הבעיה שעד שהם יגיעו לגיל 20 הם יתרגלו ויחשבו שזה נורמלי.

    אהבתי

    1.  אם הם לא יצפו שתשרתי אותם וידאגו לעצמם והם לא מתעקשים להשמיע מוזיקה רועשת ולהיות מטרד אז בסדר… אפשר לסבול אותם עד גיל שלושים אבל הבעיה שאלה שיודעים לדאוג לעצמם לא פוחדים להסתלק מהבית, נשארים דווקא המפונקים שגם אחרי גיל שלושים מתנהגים כמו בני שלוש.

      אהבתי

  21. טוב… אצלי זה ממש הפוך למצב שתיארת. אנחנו אמנם לא גרים יחד עם ההורים אלא בדירה נפרדת אם כי צמודה, אבל אני יודע שגם לי וגם להם יישבר הלב כשנעבור למקום אחר ואני מת מפחד כי זה הרי בלתי נמנע.

    אהבתי

    1. למה זה בלתי נמנע?
      מה מפריע לך לגור מתחת לבית שלהם כל החיים?

      אגב, גם לנו יש דירה מתחת לבית ואשמח אם הילדים יגורו בה אחרי הצבא במקום לשלם שכר דירה אבל בתנאי שהם יבשלו וינקו לבד ולא יצפו שאשרת אותם.
      סיכוי קטן מאוד שזה יקרה אבל מותר לחלום, לא?

      אהבתי

  22. אוי צופה, אני מקווה שאת צוחקת עם הרשימה הזאת.
    אני אשמח מאד אם הילדים שלי יחזרו לגור בבית – שהוא גם הבית שלהם – אחרי שהם יסיימו את השירות הצבאי. אני לא רואה את זה בתור עול אלא בתור דבר משמח ומעשיר. הילדים שלי גדלו להיות אנשים שכיף לי לבלות בחברתם. 
    אמנם לפעמים מפריע לי שאני צריכה לנקות יותר וכו’, אבל מערכת היחסים בינינו מושתתת על הדדיות, וכל פעם שאני מטילה עליהם משימות הם מבצעים אותן (גם אם הם קצת מקטרים בדרך. אני מתעלמת מהקיטורים). חוץ מזה, כבר שנים שאני משתפת אותם באירועים מהחיים שלי, והיום אחרי שאני שואלת אותם איך היה היום שלהם הם שואלים אותי על היום שלי. הם מקשיבים לי ואני מקשיבה להם וזה כיף אדיר.  

    אהבתי

    1. אני חצי צוחקת, ואני מקווה שבעתיד הם יתבגרו קצת כי כיום זה עונש לגור עם הבלגניסטים האלה.
      וכן, אני יודעת שזו אשמתי כי לא חינכתי אותם כמו שצריך.

      אהבתי

      1. היי, אל תרימי ידיים. את יכולה לחנך אותם גם היום. אני בטוחה שזה אפשרי.
        לא יודעת להגיד לך איך עושים את זה, אבל אני בטוחה שאת תמצאי את הדרך.

        אהבתי

  23. צחקתי בקול רם כשקראתי את ההמלצה לבקש מהדור הצעיר עצות לרענון חיי המין
    נראה לך שהם יכולים לחדש לך משהו?

    אהבתי

    1. אני בספק גדול אם המציאו בינתיים משהו חדש, אבל מניסיון הם נבוכים כל כך מהמחשבה שגם ההורים מקיימים יחסי מין עד שאין ספק שהדיון בנושא הזה יגרום להם לנוס על נפשם ולחפש דירה.

      אהבתי

  24. רק שלא יקרה לך כמו בסדרת הטלוויזיה הבריטית משנות השמונים No place like home שכולם יחזרו אליך עם הבנות זוג ובני זוג שלהם ויתנחלו שם בששון ושמחה 🙂

    אהבתי

  25. איזה שוני יש בקטע הזה בין המגזר לבין היהודים!!

    אני עד היום מתנחל אצל אמי, גם כשאני נשוי. ואם לא הייתי מתחתן הייתי נשאר אצל הוריי עד לחתונה, וזה נחשב די בסדר כל העניין הזה.

    אהבתי

    1. אני מניחה שגם העניין הזה ישתנה במשך השנים ואשתך כבר פחות תשמח לטפל בילדים אחרי שהם יתבגרו.
      שים לב, אני לא אומרת שצריך לנתק קשרים בין ההורים לילדים, אבל יש זמן שצריך לצאת מהבית ולבנות בית חדש וגם אם נשארים בבית אז לא להתנהג כמו תינוקות אלא לשאת יחד בנטל, לנקות, לבשל, להשתתף בהוצאות ולא לבוא בדרישות מופרזות.

      אהבתי

      1. וואלה קשיים יש לכולם. בוודאי קשיים של ילדים שעושים בלגן בבית.
        אבל את קוראת לדברים בשמם, בלי התפתלויות, באומץ וגילוי לב שאני נורא אוהבת.

        אהבתי

  26. אצלנו הילדים עוזבים את הבית כמעט יחד עם הגיוס לצבא
    בעיני זה מוקדם מדי
    הייתי רוצה אותם יותר בבית
    אבל המרחק… עושה את שלו

    אולי עצה נוספת: לעבור לגור במצפה בגליל

    אהבתי

  27. שמעת על השר האיטלקי שיזם הצעת חוק בעניין? (הוא עצמו התנחל אצל ההורים עד גיל 30, לכן הוא כנראה מכיר את הנושא מקרוב.)
    ***איך זה שהתגובות שלי בבלוגך הוותיק מתפוגגות להן אל תוך האיין?

    אהבתי

    1. כתבתי את הפוסט הזה בגלל ההצעה של השר ההוא וגם בגלל שזה היה הנושא החם.
      ואין לי מושג מה קורה בבלוג בתפוז. שנים שלא נכנסתי אליו.
      הוא עדיין קיים?

      אהבתי

  28. את פשוט עלית על בוסית מהז’אנר של שרה נתניהו.
    כשנתקלים בנתניהוהיות האלה, אין מה לעשות. בורחים הכי רחוק שאפשר. זה היה קורה לך איתה במוקדם או במאוחר, ויפה שעה אחת קודם.
    את תהיי בריאה, תמצאי מקום אחר, ותעיפי את המסמורטטת ההיא מהביוגרפיה שלך.

    אהבתי

    1. האמת שמה שקסם לי בעיקר במקום העבודה ההוא הייתה העובדה שהוא היה במרחק הליכה מהבית שלי.
      זה היה כל כך נוח ונעים.
      גם העבודה הייתה קלה ונעימה וגם שאר העובדים היו נחמדים, עד עכשיו אין לי מושג מה עשיתי לה רע, אולי בגלל שלא התפעלתי מהוילונות שהיא תלתה על החלונות?

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s