מוברגת

זה מה שאני נועלת עכשיו במקום הגבס הכבד והמעיק. זה נוח יותר אבל עדיין בלתי אפשרי לדרוך.

הרופא אישר לי לחזור לעבודה אבל הבוסית, שבעצם היא שכירה כמוני, לא רוצה שאופיע בעבודה אלא אם כן אהיה בריאה לגמרי, מה שייקח עוד שבועיים שלושה.

היא לא מוכנה לחכות לי, לא מקבלת את העובדה ששברתי רגל ואי אפשר לדרוש ממני להחלים לפי הקצב שלה.

מאחר ומדובר במתנ"ס והיא שכירה בדיוק כמוני (אם כי בדרגה גבוהה משלי) לא נראה לי שזה חוקי מצידה למנוע ממני להגיע לעבודה אם יש לי אישור רפואי לעבוד ומצד שני לא מתאים לי לכפות את עצמי על אף אחד.

אני סך הכל רוצה להתפרנס בכבוד, זה הכל.

אין לי מושג מה לעשות ואיך להתמודד עם המצב הזה.

וככה נראית הרגל שלי מבפנים.

לדברי הרופא האיחוי עקום קצת ואולי יהיה צורך לנתח שוב, והפעם זה

יהיה ניתוח קשה ומורכב יותר.

יאלצו לקחת עצם מהאגן כדי לתקן את הנזק….

ממש לא בא לי על הקטע הזה ובכל מקרה את הבורג הארוך צריך יהיה להוציא בעוד כחודש וחצי.

אני כבר לא יכולה לחכות