שוב אופטימית

אחרי שדיכאתי אתכם ואת עצמי במשך כמעט שבועיים הגיע הזמן לקצת אופטימיות ובשורות טובות, לא? אז
תהדקו חגורות, רכבת האופטימיות יצאה לדרך.
  




אתמול ישבתי כל הבוקר וכתבתי על כל עלילותיי ברמב"ם, שפכתי את ליבי במכתב אשמה מפורט ורהוט וצירפתי אותו למכתב תלונה חריף מאוד להנהלת קופת חולים, מודיעה להם שאין מצב שאני אגיע שוב לרמב"ם, ואני דורשת, כמבוטחת שלהם שמשלמת להם כסף למעלה משלושים שנה, שימצאו לי פתרון אחר כי בעוד שבועיים צריך להוריד לי גבס, להוציא תפרים ולשים גבס חדש, ואני לא מתכוונת לעשות את זה במקום שאין בו כסאות גלגלים זמינים, אין חנייה מסודרת ויש יחס מגעיל ומבזה לחולים.


הג'ינג'י שלח את מכתבי בפקס ועוד באותו יום קיבלתי טלפון מגברת חביבה שאחראית על שירות לקוחות של קופת חולים והיא הודיעה לי בנועם שאוכל להמשיך בטיפול הרפואי שלי במרפאת זבולון. אחרי שוידאתי שהיא לא עובדת עלי ובאמת עונים לי ומוצאים לי בקלות פתרון יעיל ופשוט נגולה אבן מעל ליבי. מרפאת זבולון שבקריות היא בניין מודרני עם שפע חנייה ומעליות ומאחר והיא שייכת לקופת חולים כללית לא צריך להתרוצץ בשביל טופס 17 והתחייבויות שאר מיני בירוקרטיה מבאסת ואפשר להגיע אליה בקלות בלי לחצות את כל הפקקים של חיפה – סוף סוף בשורה טובה.


 


אחר כך באו הורי, נושאים מתנות לשובב את נפשי השפופה. אימא שלי, שתהייה לי בריאה, מכירה אותי טוב וכשרק רמזתי שיש לי רק שתי כותנות בלויות היא רצה לחנויות, פשפשה במדפים, הטרידה זבניות, בצעה מבצעים מלא החופן והגיעה אלי עם כותונת לילה מפנקת וחמודה, פיג'מה סקסית עם מכנסים רחבות מספיק להכניס דרכן את הגבס לתוספת קנתה לי גם חבילה של תחתונים נעימים ורכים ואחרונה חביבה גם חולצה נחמדת, סתם כי היה מבצע והיה לה חבל לא לנצל…


מה עוד צריכה בחורה כדי להתחיל לחייך? מרק של אימא כמובן. אימא הביאה שני סירים והג'ינג'י טוען שמאז ששברתי את הרגל הסבתות לא מפסיקות לבשל בשבילנו והמקרר מתפוצץ משפע אוכל וזה מוכיח שאין רע בלי טוב.


 


כדי להוסיף לי עוד קצת נחת שכנעתי את הג'ינג'י להכין ממרח חצילים עם מיונז מהחצילים שאימא שלו קלתה קילפה ושלחה לנו. הוא קצת חשש אבל בעידודי ובהדרכתי אזר חלציו כגבר, וניגש למשימה – סינן, מעך ותיבל ושוב מעך ולא התאפק והוסיף גם אבוקדו, סתם כי הוא אוהב אבוקדו. יצא קצת מוזר אבל לא רע, למרות המצב אני רווה נחת מבעלי שהפך לעקר בית ומאיים אפילו להתחיל לגהץ.


אולי לא היה שווה לשבור רגל בשביל להכניס אותו למטבח, אבל בכל זאת אני שואבת סיפוק מהעובדה שסוף סוף גם הוא עושה משהו בבית ולא רק מתלונן.


 


והבוקר, אחרי ששוב קיטרתי שהקביים האלה הורסים לי את הגב ואני מרגישה נורא לא יציבה עליהם החלטנו שנחליף אותם בהליכון שיש לו אמנם אפיל של קשישים אבל הוא יציב ובטוח יותר ובגלל שאני פולנייה מטבעי ובמוצאי המשכתי לקטר שאני מפסידה המון לימודים ומה יהיה ואז נזכרתי פתאום (איך יכולתי לשכוח?) שיש בבניין בו אני לומדת מעלית!


עד שנעשיתי נכה בכלל לא התייחסתי אליה ואפילו התפלאתי מי צריך מעלית בבניין בן שלוש קומות בסך הכול?


התשובה היא שנכים צריכים מעלית גם אם זו רק קומה אחת. עכשיו אני מעריכה את החוק שמחייב מקומות ציבוריים לדאוג לרווחתם של נכים גם אם זה יקר ולא אסתטי כי כשאתה מוגבל כמה מדרגות עלובות יכולות לדפוק לך את כל התוכניות בחיים, ומאחר שהמכללה בה אני לומדת מודעת לזכויות הנכים ולרווחתם הם שמו מעליות בכל מקום ויש שירותי נכים (הידיות האלה ליד האסלה הם הצלת נפשות ממש) ולמרות שהמכללה צפופה ודחוסה הם מרשים לאנשים שלא מסוגלים ללכת להכניס מכוניות לשטח הקמפוס ולתפוס חנייה יקרת ערך, וזה יותר ממה שבית חולים רמב"ם מרשה. תודו שזה יפה מאוד מצידם וכל הכבוד להם ולכן, מהשבוע הבא, אני הולכת שוב ללמוד ואם אצליח להחליף את הקביים בהליכון אולי גם אלך, אחרי שיחליפו את סד הגבס במשהו קל יותר, גם לעבודה.


 


אגב, הרגל כבר כמעט לא כואבת, חוץ מדקירות שאפשר לסבול די בקלות באזור התפרים, ואחרי שראיתי בטלוויזיה (פתאום אני צופה המון בטלוויזיה) בן אדם שכריש נגס לו חצי רגל, והוא בכל זאת ממשיך לגלוש בים עם פרוטזה נכנסתי לפרופורציות, הזכרתי לעצמי שעד אמצע פברואר הגבס יהיה רק זיכרון רחוק ואני אחזור לעצמי – בעוד שהרגל הנגוסה לא תצמח לעולם – הפסקתי לרחם על עצמי למרות שהרגל הלא שבורה נורא כואבת מרוב שאני נתמכת עליה, וקופצת עליה, ועמוד השדרה שלי כבר חטף עקמת ומרוב שעמום אני מרגישה שאני יוצאת מדעתי כי אין לי סבלנות לקרוא, או לראות יותר פרסומות אידיוטיות, ואפילו לרדיו החביב עלי כבר אין לי חשק יותר להקשיב.

22 תגובות בנושא “שוב אופטימית

    1. וגם פיז’מה סקסית שבחיים לא הייתי מפרגנת לעצמי לבד, יש מחשוף ענק עם תחרה ורודה, או ששחור באמת מרזה או שבגלל מה שעברתי מאז שנשברה לי הרגל איבדתי כמה ק"ג…
      בסוף אני עוד אגיח חזרה לעולם יפה וחטובה משהייתי פעם

      אהבתי

  1. הפוסט שלך הזכיר לי פוסט בו סיפרת כמה קשה לך שכל מטלות הבית עליך. אולי באמת הצד הטוב בלשבור רגל הוא לתת לך ולמשפחתך להבין שהעולם לא ייפול אם גם אחרים יהיו שותפים.
    תרגישי טוב  וכל הכבוד על הרוח האופטימית!!!

    אהבתי

  2. טוב ששלחת את המכתב! עשית דבר חשוב גם למענך וגם למען החולים האחרים, בהנחה, כמובן, שמישהו יתייחס ברצינות לתלונה שלך.
    אם את משתעממת מקריאה וטלוויזיה אז זה הזמן לעבודות יצירה. סריגה, רקמה, תפירה, הדבקת  מפיות, הכנת תכשיטים מחרוזים, הכנת כלים מעיסת נייר… אפשר למצוא הוראות באינטרנט לכל אמנות שמעניינת (או שלא מעניינת) אותך, והחומרים בדרך כלל מאד זולים.

    אהבתי

    1. היית מאמינה שפעם לפני עידן הילדים בחיי הייתי אלופת סריגת הקרושה.
      יש לי וילון שלם להוכיח את זה, רק צריך לזכור איפה החבאתי אותו.
      כיום אני מעדיפה לכתוב ועכשיו כשסידרתי לי הדום לרגל מתחת למחשב אני מתכוונת לפנות לזה במרץ.

      אהבתי

    1. אני מקווה שאתה צודק כי לאור ניסיוני המר עם מוסדות ציבוריים בארץ… ליתר ביטחון אני אתקשר בקרוב לברר שהם באמת יודעים עלי ויש להם ציוד רפואי מתאים ושהכל באמת בסדר.

      אהבתי

    1. תאמין או לא אבל אפילו כששכבתי חבולה וכואבת על האדמה הלחה וחיכיתי שבעלי יגיע עם האוטו להושיע אותי זה היה אחד הדברים היחידים שחשבתי עליו (חוץ מזה שהזכרתי לעצמי שוב שספורט זה דבר נורא מסוכן ועדיף תמיד להישאר במיטה מאשר לצאת ממנה ואם יוצאים אז לקחת תמיד נייד) ולמרבה הפלא הם הבטיחו לי שכן, הם ימתינו לי בסבלנות עד שאשוב כי לחפש עובד חדש זה שוב לעשות מכרז ולפרסם מודעה וזה ייקח יותר זמן מאשר לרגל שלי להחלים.
      חוץ מזה נדמה לי שהם פשוט מחבבים אותי וקצת מצטערים בגללי ושווה להם לחכות לי.

      אהבתי

  3. וואו. רק אני נעדרת מפה קצת, וחוזרת כדי להתעדכן, ואת כבר הספקת לשבור רגל, להחליף 2 בתי חולים, להחלים (כמעט), ולדלג במעליות בחזרה ללימודים!
    מאחלת לך רפואה שלמה, בבריאות, והמשיכי לראות את הטוב בכל דבר.
    רק טוב.

    אהבתי

  4. אני ממש שמחה שהקשיבו לך
    בקופת החולים ושטיפלו בפנייה שלך!
    הג’ינג’י עושה רושם של בעל טוב ומסור
    וכיף שיש הורים תומכים
    בקיצור את לגמרי הפכת את הקערה על פיה
    כיף לקרוא!!

    אהבתי

  5. אני שמחה לאופטימיות שעולה מהשורות.
    נראה שבכל זאת עשו לך ברמב"ם משהו טוב.. גרמו לך לראות שלא הכל נאחס.
    אני מקווה שתזכיר את כל הדברים הטובים האלה שקורים לך (במיוחד את החלק של הג’ינגי’ בטיפול בך ובבית) פעם…
    וכבר אמר לי שאמר שגבס זו לא מחלה
    יאללה, תחזרי ללמוד. יהיה כיף

    אהבתי

  6. איך פיתאום דברים שאף פעם לא שמים לב עליהם ודברים שאנחנו לוקחים כמובנים מעליהם (מעלית, שרותים עם ידית…) נעשים כל כך חשובים! יש משהו מאד חזק בלהיות יכולה באמת "ללכת" לרגע בנעליו של מישהו אחר (נכה, עיוור וכו) ולהבין בצורה עמוקה איך זה מרגיש. אין לי ספק שאחרי חוויה כזאת העולם ניראה קצת אחרת.
     

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s