טראומת רמב"ם

כל מי שצריך להתאשפז בבית חולים הזה שמחשיב יותר מבנים מעוצבים ומקומות חנייה מאשר חולים כדאי שיזכור שלפני שהוא מגיע לשם עליו להביא איתו כסא גלגלים משלו (בהנחה שהוא כמוני, נכה ולא יכול ללכת) כי כסאות גלגלים הם יקרי מציאות ברמב"ם וקל יותר לזכות בפיס מאשר לזכות בכסא פנוי, ושלא ישכח להביא רופא מרדים פרטי כדי שלא יגנבו לו את הרופא באמצע ההרדמה וישאירו אותו חסר ישע לבד עם טשטוש חלקי, ובלי שידע מה קורה, ורצוי להביא מגבות כי הם די קמצנים בתחום הזה, וכמובן אחות פרטית שתשגיח עליך כי אם תקיא או תרצה להשתין אין אף אחד שייגש אליך. ישאירו אותך להתבוסס בקיא ובשתן שעות רבות, בעיקר בסופי שבוע בהם יש צוות מצומצם, וכשתתלונן הם יעלבו עד עמקי נשמתם כי איך אתה מעז להתרגז עליהם, הרי הם עובדים כל כך קשה ויש להם כל כך הרבה חולים והרי לא תמות מזה שתשכב מושתן ומטונף? זה שתרגיש מושפל ומדוכא, וחסר ישע ונטול צלם אנוש זה מבחינתם לא בעיה.

אני לא יודעת אם זה בגללי, או בגלל ההרדמה הכפולה, אבל הקאתי עשרים וארבע שעות רצופות אחרי הניתוח, והייתי ממש על הפנים גם בגלל שסבלתי כאבים וגם בגלל ההקאות. במקום לעזור לי התעלמו ממני, קיבלתי טיפול מזעזע ואדיש ורק כשצעקתי וצרחתי וכעסתי הם הואילו לשים לב אלי.

היחידה שהייתה שם נחמדה ואנושית הייתה סוניה – כוח העזר טובת הלב, אישה פשוטה וחסרת השכלה עם לב ענק ונשמה גדולה שבאה בבוקר, רחצה אותי ועזרה לי, ודיברה איתי בעדינות. אחר כך באו הורי וטיפלו בי כשהקאתי שוב ושוב ושוב ושוב חומר מגעיל ירקרק ועד עכשיו אני לא מצליחה להתאושש. הגב כואב לי וכולי דוויה וכואבת ובעיקר הנשמה כואבת מהמהירות הזו שבה מדרדר בן אדם עצמאי וגאה לגוש של כאב וטינופת מושפל ועלוב.

בביקור רופאים, שחל רק ביום ראשון, הם עוד היו חצופים מספיק להציע לי להישאר שם עוד יום. אמרתי בתקיפות שאני לא מעוניינת ושאם מכתב השחרור לא יהיה מוכן עד שבעלי יגיע אני אסתלק בלעדיו וכנראה שזה עזר כי הם הביאו לי מכתב שחרור די מהר ועוד ניסו לשכנע אותי להגיע למרפאות חוץ להסרת תפרים וגבס.

הגיהינום יקפא לפני שאני אגיע שוב למקום המקולל הזה, אני מעדיפה להוריד את הגבס במו ידי ולא לתת לסנדלרים חסרי הלב האלה לטפל בי, ואם יש משהו שאני באמת מצטערת עליו זה שלא קמתי וברחתי משם מיד בהתחלה כשראיתי שאין כסאות ושלוקח למחלקת השינוע שעות להגיע ולשנע אותי למחלקה. בסוף הגעתי עם הג'ינג'י שסחב כסא גלגלים מהמיון ונשארתי כי התרשמתי לטובה מהחדרים המרווחים ומהקרמיקה בשירותים….

ביג מיסטייק!

תעשו לעצמכם טובה ואל תתקרבו לבית החולים הזה, במיוחד לא אם אתם חולים, בריאים ירגישו שם טוב, אבל חולים מסכנים את נפשם במקום הארור וחסר הלב הזה.