היום נשברתי

 היום היה יום קשה ומבאס ברמות, באשמתי מן הסתם כי התעקשתי שיעשו לי בדיקה בבית חולים.


הם תכננו להזמין אותי ביום חמישי, אבל אני נחרדתי מהרעיון שעלי לבלות עוד כמעט שבוע כאסירה של הגבס הארור הזה, כלואה בחדר שלי שהוא אמנם נחמד ונעים ונוח, עם שירותיים פרטיים, מחשב וטלוויזיה וספרים, אבל בכל זאת…


מצא את ההבדלים


לא יכולתי להפסיק לפנטז איך מסירים מעלי את גליל הגבס הכבד והלוחץ הזה ומשחררים את רגלי המסכנה לחופשי. התחלתי להתבכיין בטלפון לפקידה שאני לא יכולה יותר, והגבס לוחץ לי וקשה לי נורא ואני רוצה שרופא יבדוק אותי והיא, למרבה התדהמה, נעתרה לבקשתי ואמרה לי להגיע ב – 11:00 למרפאות חוץ של רמב"ם.


אם הייתי יודעת איזה פקק יש בכניסה לרמב"ם וכמה קשה להגיע לשם הייתי יוצאת מהבית מיד, אבל לא ידעתי ולכן לקחנו את הזמן ויצאנו רק שעה קודם – ביג מיסטייק!


מצד שני בבית חולים בין כה וכה מחכים שעות, לא משנה מתי הזמינו אותך, ומה זה משנה אם אני ממתינה על כסא ברזל מעוצב בחדר ההמתנה של האורטופדיה – מאז שהייתי חיילת הם שיפצו את המקום בטוב טעם, באמת כל הכבוד! – או במכונית שלנו, תקועה בפקק אינסופי מול בסיס חיל הים מתעצבנת ונלחצת?


אגב, לראשונה בחיי השתמשתי בשירותי הנכים בזכות, ובירכתי את הידיות האלה ששמים בצד האסלה, עזר לי מאוד וחבל שאין לי כאלו בבית.


לא רק שהגענו באיחור אלא גם למרבה הצער לא ידענו שאפשר לקבל כסא גלגלים בכניסה לבית החולים, ושיש דלת מיוחדת מול הרנטגן של אורטופדיה שאפשר להתגלגל ממנה בנחת ישר לשער הכניסה. עוד דבר שגילינו רק היום זה שהשומרים טובי הלב שבשער מאפשרים לרכב פרטי להיכנס לבית החולים כדי להעמיס נכים, עכשיו אנחנו יודעים ומבינים שמסע הייסורים שלי על קביים מהכניסה האחורית של רמב"ם עד למרפאות החוץ היה מיותר.


הקביים ואני


עוד דברים שלמדתי היום זה איך מסירים גבס (מנסרים עם מין דיסק מיוחד שלא פוצע, אבל מפחיד וגם חם מאוד במגע על העור) ושאי אפשר לנתח רגל נפוחה והרגל שלי נפוחה, נפוחה מאוד, ויש עליה שטפי דם בכל צבעי הקשת, בעיקר כחול וצהוב, וגם שריטה מגעילה, ועדיף היה לה אם הייתי משאירה אותה בבית עוד כמה ימים, רצוי מוגבהת על כרית.


פגשתי שוב את הרופא מהמיון – בחור צעיר ויפה, שחום וכחול עיניים ועייף מאוד שאני חושבת שהוא ערבי אבל לא סגורה על זה אבל לא הוא טיפל בי אלא רופא אחר. רוסי לא צעיר שראה המון רגלים שבורות בחייו ואחת כמוני עם שבר לא גדול במיוחד לא ממש מרשימה אותו.


הרופא ניסר מעלי את החצי העליון של הגבס, (מתעלם בקשיחות סובייטית מחרדתי ומהצווחות שלי) והצמיד את החצי השני (שרגלי תקועה בתוכו כמו עוגה בתבנית) עם תחבושות אלסטיות ששוקלות הרבה פחות מגבס וגם אפשר לגרד דרכן אם רוצים. אחרי שחבש אותי הוא התרכך קצת – אולי בגלל שראה כמה אני מיואשת מהמראה המחריד של הרגל המסכנה שלי – אמר שלא נורא ויהיה בסדר ואפילו טרח והתאים את הקבים למידותיי ונתן לי כמה טיפים להתנהלות עם קביים.


רמז, צריך להיות ספורטיבי, עם ידיים חזקות, שיווי משקל של לוליין בקרקס ורצוי מאוד להיות בלי עודף משקל.


הקטע הכי קשה היה כשחזרנו הביתה. אני לא מצליחה לעלות מדרגות עם קביים, פשוט לא. ג'ינג'י הציע את עצמו בתור תמיכה ונעלב כשטענתי שהוא לא חזק ויציב מספיק, אבל לצערי אני לא מרגישה בטוחה מספיק אם אני לא נשענת על משהו באמת חזק כמו כסא למשל, או מעקה. עם כל הכבוד לאלוף נעורי האהוב הוא פשוט לא חזק מספיק להחזיק את משקלי העודף, וגם על צץרץ אני לא סומכת, מזל שהשכנה השאירה בחוץ כסא.


את רוב הדרך עד לחדר השינה שלי עשיתי בזחילה על ישבני, ובדרך נעצרתי לנוח ובכיתי וייללתי והתבכיינתי ושאלתי למה דווקא עכשיו, אחרי שסוף סוף הרמתי טיפה את הראש ומצאתי עבודה נורמאלית והתחלתי ללמוד חטפתי מכה כזאת שתקעה אותי שוב במין מצב של חוסר ישע וכאבים.


אני יודעת, כל מה שקורה לך בחיים זה שיעור חשוב וצריך להפיק ממנו לקח ולמצוא את הטוב ברע וכל זה, אבל קשה מאוד להגיע לתובנות הנפלאות הללו כשיושבים על בטון קר ובוכים מרוב כאבים וחוסר ישע.


ביום חמישי עלי לשוב לשם שנית וכנראה שאתאשפז ואעבור ניתוח ומי יודע מתי אחזור הביתה, ואם לא די בכך, כאילו שחסרות לנו צרות, גם הרכב שלי נתקע בערב כשלילי והחבר שלה נסעו בו לעשות קניות.


והצילום הוא של הגבס שלי לפני הרופא ניסר מעליו חצי, הוא נורא נורא כבד ואני חוששת שגם אחרי שהרגל תתרפא ואני אחזור ללכת על שתי רגלי עדיין אסבול מכאבי גב בגלל הסיפור הזה.



הגבס ואני

33 תגובות בנושא “היום נשברתי

  1. את ממש ממש מסכינה וכואב לך ומותר לך לבכות ולהתלונן.
    אין לי עיצות, רק להיעזר בסבלנות כי אין ברירה אחרת.
    תשימי את הרגל למעלה ותנסי להתייעץ עם פיזיוטרפיסט אם יש משהו שאת יכולה לעשות כדי לשמור על תיפקוד הרגל.
    למשל כאשר שברתי את ידי לפני שלוש שנים אמרו לי לקחת כדור גומי ולמעוך אותו כדי לשמור על תפקוד האצבעות ולחזק את השרירים למרות הגבס.
    רפואה שלמה.

    אהבתי

  2. אוי אוי אוי
    לו אני הייתי במקומף הייתי ודאי מייל שבעתיים ממך
    לכן אני מבין לגמרי את ייללותייך
    מקווה מאוד שכבר בימים הקרובים ייטב לך ואם ניתוח ישפר את המצב
    אז לו יהי

    אהבתי

  3. תרגישי טוב. מהנקע שהיה לי לפני כמה חודשים אני יכולה לתת לך עצה קטנה. במקום לזחול על התחת אפשר להשתמש בכסא של המחשב בתור כסא גלגלים בשביל להתנייד בתוך הבית.

    אהבתי

  4. לא פשוט בכלל
    ממש לא
    אני כל כך מבינה אותך
    אין לי שום דבר מרגיע להגיד לך
    מלבד זה שאת צריכה סבלנות… והרבה. וזמן.
    ככה זה עם שברים. שום דבר אחר לא יקדם את הריפוי
    עכשיו תעשי לך סוויץ’ בראש ותראי איך את מוציאה מזה את הכי טוב שבילך.

    אהבתי

    1. אני עובדת על זה במרץ.
      נכון לעכשיו בגלל הרגל השבורה שלי בעלי והילדים מבינים כמה עבודה אני משקיעה סביבם ועד כמה זה מעייף ושוחק לנהל בית ולדאוג לכל הדברים הקטנים שהם תמיד חשבו שקורים מעצמם.
      נכון הם די מגושמים ואיטיים ולא יעילים אבל עד שאבריא הם בטח ישתפרו מאוד.
      אני לעומת זאת לומדת להיות סבלנית יותר ולשלוט בלשון העוקצנית שלי ובעיקר לומדת להרפות ולהניח לאחרים לטפל בי. זה קשה מאוד אבל אני משתפרת.

      אהבתי

      1. מרגש לקרוא את מה שאת כותבת
        אני יודעת שזה לא משהו כזה קלי קלות כל מה שאת עושה, שאת עובדת על עצמך ככה.
        הם לא מיומנים כמוך ולכן מהצד זה נראה שהם מגושמים. אבל אני מניחה שעם הזמן הם ישתפרו גם. תני להם צ’אנס
        ואם תלמדי להרפות ולא להשתמש בלשונך במהירות – זה יהיה הישג עצום בשבילך.
        אני בטוחה שאת יכולה לזה.
        את בחורה משהו. מדהימה

        אהבתי

  5. ברוכה הבאה למחלקת "שבורי הרגלים" שאני אחד מבוגריה ואני ממתין להצטרפותך למועדון "שבורי הרגלים לשעבר" שם העיסוק העיקרי הוא לחייך לזיכרון האירוע, גורמיו, מהלכיו ותוצאותיו.
    לפחות הרווחת דבר אחד: כשתעלי על הבמה בפעם הבאה, איש לא יברך אותך בברכת Break a leg.

    שתרגישי טוב.

    אהבתי

    1. אין מצב שאני אעלה אי פעם על במה, אבל אולי אכתוב מחזה יום אחד, או לפחות תסריט.
      גם לך שמו פלטה וברגים? איך היה וכמה זמן לוקח עד שמבריאים מדבר כזה?
      ולמה אני לא מצליחה לרדת ולעלות מדרגות עם קביים?

      אני ממש מאוכזבת מהפתרונות המוצעים לי, כולה שבר אחד קטן… למה אין לרפואה ולמדע פתרון יעיל יותר מאשר לרבוץ חודשים במיטה?
      מה זה הפרימיטביות הזו, העיקר שהגיעו לירח, מה זה עוזר לי שיש דגל על הירח וחלליות בדרך לגלקסיות אחרות ואני מקורקעת במיטה?
      ולמה לא המציאו כסא גלגלים שעולה במדרגות?
      מדענים יקרים לפני שאתם מתרוצצים בחלל ומרסקים ריבוזומים תחשבו קודם על שבורי הגפיים המסכנים ובאותה הזדמנות תמצאו כבר סוף סוף תרופה לנזלת

      אהבתי

      1. לא זכיתי לענוד מסמרי נחושת קלל בעצמותיי – סתם עצם שגובשה לה יחדיו בגבס לחודש, אחרי זה עוד חודש של צליעה ועוד חודש של הצגות ואחרי זה כמו חדש. לי זה קרה כי קפצתי מעץ אחד לעץ שלידו ופספסתי. מאז אני לא קופץ על עצים. לך זה קרה בהליכה ואת גיברת נכבדה תמשיכי ללכת ולהקיף את העולם.
        ואגב, עד כמה שאני יודע יש כסא גלגלים שעולה מדרגות, יש גם מין מעלית שמתקינים אותה במדרגות אבל את באמת לא צריכה את זה. עוד חודש חודש וחצי תרוצי במעלה המדרגות כאיילה שלוחה ממילא.

        אהבתי

  6. I hope you feel better soon.
    I broke my leg some years back and i remember that in the beginning it was impossible to go up and down stairs but after a couple of weeks I did it…
    Also… remember how tired you were?  How much you needed a rest?  Perhaps this is the chance…

    אהבתי

  7. מה שנותר לי כמובן לאחל
    שתחלימי מהר
    ושתהיה לך המון סבלנות
    למרות שזה בכלל לא קל,
     אבל הנה הזדמנות לקרא ספרים,
    לכתוב סיפורים( אני יודעת וקוראת מה שאת כותבת…)
    ולקרא בכל הבלוגים פוסטים למיניהם (:
    ולנסות גם כעת להנות קצת מהחופש המוזר הזה…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s