סיכום שבוע

מזמן לא כתבתי, בעיקר כי לא היה כל כך על מה לכתוב, כלומר היה, אבל זה היה מבאס מידי ולא התחשק לי להתבוסס בזה שוב.

בעיקרון הבעיה היא כרגיל כסף. סכום כסף שסמכנו עליו שיגיע לא הגיע בגלל עיקוב בירוקראטי מעצבן וזה עיכב את התשלומים על הטסט ועל האגרה של הרכב שלי.

לא ממש אכפת לי שהאוטו סתם יעמוד בחנייה מפני שאני לא ממש זקוקה לו בימים אלו, אבל הורי שרשמית הרכב שייך להם פשוט הוציאו אותי מדעתי, והציקו לי בצורה בלתי נסבלת בגלל שאין לרכב ביטוח.

גם ככה הייתי נרגזת ולחוצה כי הכסף של הפיצויים יגיע כנראה רק בסוף החודש, והכסף שהיינו צריכים לקבל עוד באוקטובר נסחב ונסחב ונסחב … לכל עיכוב יש סיבות מצוינות (שביתת הקלדניות מצד אחד ופטירתו של אבא של סוכן הביטוח מצד שני) וסך הכול צריך רק קצת סבלנות והכסף יגיע, אבל ההצטברות של הכול ביחד גרמה לפיצוץ ולמריבה עם הורי שנעשים לחוצים וחששניים ככל שהם מזדקנים יותר.

איך זה שתמיד כסף שצריך לקבל מגיע מאוחר מידי, וכסף שצריך לשלם מורידים לך מהר מידי, ולא מוכנים להמתין אפילו דקה.

וכרגיל צרה אחת גוררת מיד עוד צרות, החשבון חשמל שחשבתי ששילמתי דרך כרטיס האשראי באינטרנט לא שולם בסוף, וזה התברר רק שבועיים אחר כך, וכמובן גורר קנס פיגורים.

אם חברת חשמל הייתה חייבת לי כסף וגוררת את ההחזרים עוד ועוד היא הייתה קונסת את עצמה?

לא נראה לי.

וחוץ מזה קיבלתי דו"ח על חניה לא חוקית למרות שזו לא הייתה אשמתי שאין חנייה נורמאלית ב'אורנים' והמזגן אצל הדיירים התקלקל. הכול סכומים קטנים, אבל זה מצטבר וכשכסף לא נכנס ורק יוצא זו בעיה.

גם התוויות שאנחנו מדביקים על קופסאות הדבש נגמרו סוף סוף, לשמחתי הרבה, כי הן היו מכוערות ולא נוחות, אבל צריך להזמין חדשות, שוב כסף, וגם צריך לעשות החלטה כמה להזמין ואיזה ואיך לעצב אותן – עוד סיבה לויכוחים ולעצבים.

ויש את צץרץ שלא ממש מצליח בלימודים (ביום חמישי הייתי ביום הורים ויצאתי מדוכדכת מאוד) בגלל בעיית הריכוז שלו ובגלל שהלימודים משעממים אותו נורא – כמו ששעממו אותי כשהייתי בגילו – וכל כך נמאס לי לשמוע שהוא ילד נחמד אבל …

זה הכול שטויות ודברים לא ממש חשובים, אבל זה מצטבר, והדאגות הכספיות והלחץ גרמו להערה לא ממש חביבה של הג'ינג'י שנזרקה לעברי על הבוקר להכניס אותי למצב רוח נוראי.

זעפתי לי כל השבת, נרגזת ועצובה, שקועה במחשבות נוגות על הקשר הלא הוגן בין כסף לזוגיות, בין חובות לשלוות נפש ומריבות משפחתיות וסך הכול הרגשתי על הפנים. התעודדתי רק כשראיתי את משפחה חורגת, הצרות שלנו נראות חסרות משמעות לעומת הצרות שלהם.

בהינו בהם משתוממים ואפילו קיבלנו מהם השראה, ניצלנו את הפסקת הפרסומות הארוכה נורא וישבנו גם על רשימות משלנו בדיוק כמו שהם עשו וכשפועלים יחד למען מטרה משותפת הכול משתפר.

יחד החלטנו סופית לגבי התוויות ושלחתי מייל לחברה שמדפיסה אותן, ומחר נשלח את כל המסמכים של הפיצויים ונתחיל שבוע חדש שבטח יביא עוד צרות בעקבותיו, אבל נעמוד בזה כמו שאנחנו עושים כבר שלושים שנה.

למרות שהחורף חזר אנחנו ממשיכים ללכת ברגל בלי לפספס כמעט אף יום, לוקחים איתנו את הכלב שלנו ואת הכלבים של השכנים ששמחים להצטרף וזה די נחמד ומשפר מאוד את הכושר והבריאות, ( ופה המקום להכניס לינק לאתר שיעניין אנשים שיש להם כלבים ורוצים לטייל איתם ולא יודעים איפה) אני מרגישה טוב ואין לי יותר כאבי גב, עוד מעט יהיה חנוכה ואחר כך תתחיל שנה חדשה…

שנת 2010 תהיה קלה יותר – נגמרת משכנתא אחת ופחות כסף יצא, אולי נרוויח קצת יותר, המכון מרוויח יפה למדי לאחרונה וזה מעודד ואולי צץרץ יעשה סוף סוף את הטסט שלו, ולילי תרד מהקו בדרום, תפסיק להיות קרבית ותתחיל לשרת קרוב יותר לבית, והאנשים שבאים לברר דברים במשרד יתרגלו אלי ויפסיקו לשאול איפה המזכירה הקודמת.