כושר ואושר

קראתי באיזה מקום שאם אתה רוצה להיות מאושר אתה צריך לעבוד במשהו שהוא התחביב שלך. מסתבר שאם תעבוד במשהו שאתה אוהב לעשות תצליח לפתח לך קריירה, תרוויח כסף ותהיה מרוצה מחייך.

יש בזה משהו, עובדה שדווקא העיסוק שלי באינטרנט שנתפס עד היום כתחביב מיותר ולא מועיל, בזבוז זמן פושע, מועיל לי ומביא לי כיום הצעות עבודה.

התברר לי שכמעט בלי כוונה למדתי להקליד מהר הקלדה עיוורת שזה יתרון חשוב ולא לפחד מגלישה באינטרנט ולהתמצא בנושא מחשבים, משהו שמעסיקים מעריכים מאוד והבקיאות שלי בעניין קזזת את החיסרון של גילי המתקדם.

למרות חששותי שאני מבוגרת מכדי להשתלב בשוק העבודה התברר שהשד לא נורא כל כך. יש מקומות עבודה שדווקא מעדיפים אנשים שכבר הורידו מעליהם את נטל גידול הילדים ויש להם יותר זמן ואנרגיות לעבודה.

מי שסיפרה לי את זה זו המזכירה הוותיקה במקום אליו אני מנסה להתקבל שגילי המבוגר יחסית נתפס אצלה כיתרון. היא אולי לא הבוס ורשמית לא קובעת כלום אבל דעתה מאוד נחשבת מפני שהיא הכי ותיקה שם והיא זאת שצריכה לשתף פעולה עם המזכירה החדשה (שאולי תהיה אני) התחברתי אליה כשעבדתי שם כמה ימים לניסיון, קשקשנו לנו קצת בנחת והיא סיפרה לה איך לא היה להם מזל עד כה עם אף אחת ואמרה ישר שהיא מעדיפה מישהי שהילדים שלה כבר גדולים ולא צריך לדאוג להם ולטפל בהם כל הזמן.

היא גם רוצה לעבוד פחות שעות מה שיגדיל את המשרה של המזכירה השנייה וזה ממש מתאים לי.

ביום שני בבוקר אני הולכת לראיון עם הבוס הגדול שמנהל את כל העסק ואז נדע.

אני מקווה שהקשרים הטובים שיצרתי איתה והרושם שעשיתי יטו את הכף לטובתי ואם לא אז אצטרך לחפש שוב, אם זה יקרה אני אתבאס קצת אבל לא נורא, אני אשאר בחיים.

בינתיים אני נהנית מקצת חופש ומנצלת את הזמן לחזור לעצמי, התחלתי שוב ללכת ברגל כל בוקר עם הג'ינג'י וגיליתי שאני ממש לא בכושר, בימים הראשונים ממש זחלתי והזעתי והייתי איטית מאוד, אבל תוך כמה ימים השתפרתי בצורה שהפתיעה אפילו אותי. היה תענוג להרגיש איך השרירים שלי מתחילים שוב לתפקד ואיך אני מצליחה ללכת מהר יותר ויותר.

הפעילות הגופנית שיפרה מאוד את מצב רוחי ואת הביטחון העצמי שלי והפיחה בי רוח אופטימית. עד שלא עזבתי את העבודה הקודמת לא הבנתי עד כמה אני מדוכאת וחסרת מרץ. רק עכשיו אני קולטת עד כמה המקום הזה ינק ממני את שמחת החיים שלי.

בינתיים אני עסוקה כל הזמן, מתרוצצת לפה ולשם, עושה המון דברים שדחיתי עד כה ופשוט פורחת. רק לשבת ולכתוב אין לי זמן לאחרונה, לא נורא, גם זה יגיע. 

חוץ מזה אחי קפץ לביקור מארה"ב וביום שלישי הורי מזמינים את כל המשפחה לארוחה במסעדה ותהיה לי הזדמנות להשוויץ קצת בבגדים החדשים שאימא קנתה לי ברוחב יד לכבוד יום הולדתי.

 

יכול להיות שהחיים באמת מתחילים בגיל חמישים?