אולי תחליטו?!

היום הגעתי למקום העבודה הנחשק שכל כך הצטערתי שדחה אותי בזמנו. נכון, זה היה מעליב, וממש נשבר לי הלב, (והריבאונד שעשיתי אחר כך היה ממש גרוע) ובכל זאת הייתי שמחה למחול על כבודי, לסלוח ולשכוח ולפתוח בשמחה דף חדש, אבל שם משחקים אותה קשים להשגה… כן רוצים ולא רוצים, אולי אבל לא בטוח… זה מתחיל להרגיש לי כמו מערכת יחסית מגמגמת שבה צד אחד רוצה מאוד, והשני גם רוצה, אבל בכל זאת מהסס, מתלבט ומושך זמן.

מצד אחד אין לו תלונות רציניות, ובעצם לא רע לו, אבל מצד שני הוא לא מוכן להתחייב למקרה שאולי פתאום יגיע מישהו יותר טוב.

 

ההססנות הזו מתחילה להימאס עלי ולשחוק את רצוני הטוב, אני לא חושבת שהם מבינים כמה לא נעים להיות תלוי באוויר ולהמתין עד שתיפול נעל השנייה, לא מתאים לי המצב הזה, ונכון לעכשיו כבר לא אכפת לי אם כן או לא, רק שיחליטו כבר סוף סוף!

 

אבל מספיק לקטר, הגיע הזמן להסביר מה קרה – היום הגעתי לשם לבושה יפה, עם ראש חפוף, ואפילו שמתי מעט בושם! הפצעתי שם חצי שעה לפני הזמן (בגלל אי הבנה קטנה ולא חשובה) כולי מלאת התלהבות לפצוח בקריירה חדשה ואיכשהו העניין התמסמס למשהו לא ברור.

נכון, התקבלתי יפה, לא ביותר מידי התלהבות, אבל בנימוס, ודבר ראשון הבוסית אמרה לי גלויות שהיא עדיין מראיינת אנשים ואחר כך העדיפה לקשקש עם מישהי במקום להסביר לי מה ואיך.

בכל זאת לא נתתי לזה להפריע לי ועשיתי מאמץ להבין ולקלוט הכול כמה שיותר מהר, והאמת, לא התקשיתי בזה יותר מידי כי לא מדובר בעבודה מאוד מסובכת.

זו עבודת מזכירות רגילה, אולי טיפה מנג'סת, אבל מצד שני איזה עבודה היא לא כזו?

המשרד קטן, אבל נחמד ורוב הזמן צריך להתעסק עם בירוקרטיה של רישומים וכל זה, לעקוב אחרי רשימות נוכחות בשיעורי המחול ולהשגיח על תשלומי ההורים, בין לבין צריך לענות לטלפונים ולשלוח תזכורות למי שלא מקפיד לשלם בזמן, ובגדול מצפים ממך להיות אדיב ונעים הליכות, אבל תקיף, עדין ,אבל לא פראייר ולשמור על שלוות נפש וריכוז גם כשיש לחץ.

קטן עלי!

 

בין לבין התברר שהיקף המשרה גדל קצת כי המזכירה השנייה הוותיקה מאוד (היא זקנה אפילו יותר ממני) שעל פיה יישק דבר החליטה פתאום להקטין את המשרה שלה.

כששאלתי למה היא הסבירה לי שהיא מותשת מהעבודה והיא רוצה להוריד הילוך, ובכל זאת לקראת הצהרים שלחה אותי הבוסית הביתה בטענה שהיא לא רוצה להקשות עלי, ונראה לה שיום עבודה ראשון בן עשר שעות זה יותר מידי. האמת, לשבת על כסא מרופד ליד שולחן ולשחק עם המחשב לא נראה לי עבודה כל כך קשה, אבל לא התווכחתי ואחרי שקבענו שאגיע מחר בתשע בבוקר פרשתי לי הביתה.

חשבתי על זה קצת בדרך ולדעתי היא כנראה קבעה ראיונות לאחרי הצהרים ולכן העדיפה לסלק אותי מהמשרד. מה שאני לא מבינה זה למה היא ציינה על הבוקר שהיא רוצה מישהי שתעבוד איתה ותעזור לה ולא תעשה לה טובות?

אין לי מושג למה היא התכוונה, אני לא עושה לאיש טובה כשאני הולכת לעבודה, אני עובדת בשביל משכורת ומי שמשלם לי מקבל את המקסימום שלי מבחינה מקצועית ואם אפשר ומתאים אני מוסיפה גם חמימות אישית ואולי אפילו ידידות, אבל מה עניין טובות לכאן?

הגברת הזו מזכירה לי מישהי שנשבר לה הלב ועכשיו היא מתאמצת להיות קשוחה ונורא מהססת להתמסר שוב … סליחה על המטאפורות מחיי הרגש והרומנטיקה, (שאולי לא כל כך הולמות מקום עבודה רציני), אבל זה הרושם שקיבלתי.

טוב לא משנה, מבחינתי זו רק עבודה, לא מערכת יחסים, ונכון שאני רצינית בקשר לעבודה הזו ומוכנה להתאמץ ולהשקיע, אבל כמה אפשר להתלבט?

היום נכנסה המשכורת האחרונה שלי מהמקום הקודם ואני מתחילה כבר לדאוג מה יהיה בחודש הבא. הלוואי שיפסיקו לגרור אותי ויגידו מה הם רוצים.

בא לי להזכיר להם שיש עוד הרבה דגים בים התעסוקה, אם כן אז כן, ואם לא אז לא, העיקר שתגידו לי סוף סוף איפה אני עומדת.