שבשבת התעסוקה עדיין סובבת

קוראי המסורים בטח זוכרים שהראיון הראשון אליו הלכתי היה במקום עבודה קרוב מאוד למקום מגורי. מדובר במשרה חלקית שחשקתי בה מאוד בגלל המיקום הנוח, אם כי השעות היו משונות מעט, אבל סבירות יחסית למקום העבודה שהעיף אותי אחרי יומיים.


 


בזמנו כשהתקשרתי לברר אם התקבלתי אמרו לי שלא, שהם לקחו מישהי אחרת ושלחו אותי למרדף אחרי עוד עבודות, והנה, להפתעתי הרבה, בעודי יושבת וממתינה לתשובה ממקום אחר שגם לו יש יתרונות וחסרונות, ושואלת את עצמי האם מתחשק לי ללכת לראיון עבודה במרכז הכרמל או שחבל על הזמן כי זה פשוט רחוק לי מידי, ואף פעם אין שם מקום חנייה מסודר, אני מקבלת טלפון מהמקום הראשון (מבולבלים? אני גם)  והבחורה הנחמדה בצד השני של הקו שואלת אותי אם זה עדיין רלוונטי.


"אה… כן, בעצם כן." אני מגמגמת, "אבל חשבתי ש…"


עכשיו תורה לגמגם קצת בעודה מסבירה לי שהם מצאו בחורה מאוד נחמדה שהתחילה לעבוד השבוע ואחרי יומיים הגיעה למסקנה שלא מתאים לה, שהמשרד קטן וחנוק וצפוף, ולא נוח לה לעבוד בקומת מרתף בלי חלונות, וביי….


"לך זה לא יפריע?" חוקרת אותי המטלפנת בחשש.


"אם היית רואה איפה עבדתי קודם לא היית שואלת." אני צוחקת, והולכת לשם שוב, לעוד ראיון, והפעם כבר יש לי על הראש את המגבלה של הלימודים שאי אפשר לשנות להם את השעות.


למזלי העניין של הלימודים מסתדר לא רע, אצטרך לצאת פעם בשבוע חצי שעה קודם, וגם זה רק בחודשים שבהם יש לימודים באוניברסיטה… אפשר לסבול את זה, והמקום נחמד וביתי וחמים ונשי מאוד, ולעומת בית המלאכה בו עבדתי עד כה הוא נראה כמו בונבוניירה חמודה (פרחים באוזנים כמו שאומר הג'ינג'י, אין לי מושג למה, אולי זה תרגום של פתגם ברומנית.)


מדובר בעבודה משרדית במתנ"ס הסמוך למקום מגורי ואין לי ספק שאוכל לבצע אותה כהלכה.


הבעיה היא שהם מרגישים פגועים וחשדניים בגלל התרגיל שעשתה להם העובדת שברחה, ואני מבינה לנפשם כי גם אני עדיין פגועה וחסרת ביטחון בגלל העבודה שהתפוגגה לי פתאום, ולכן אנחנו מחליטים בעצה אחת שמיום ראשון אני אתחיל לעבוד שם לתקופת ניסיון, ואם אני אתאים להם והם לי אז הולכים על זה, ואם לא אז לא.


 


לא ציפיתי שחיפוש העבודה יהיה כל כך מבלבל ורצוף תהפוכות, כבר שבועיים שאני מטלטלת בין מקומות עבודה, הולכת לראיונות, מתלבשת יפה מהרגיל, שמה ליפסטיק ומחייכת המון, ומקווה שסוף סוף מישהו יחליט שכן, שאני רצויה ומועילה וייתן לי עבודה ואני שוב אקבל תלוש משכרות ויהיה לי סדר יום קבוע.

26 תגובות בנושא “שבשבת התעסוקה עדיין סובבת

  1. בהצלחה
    ואת הליפסטיק תורידי כשאת אוכלת, כי זה לא בריא לאכול צבע אדום ורדו. אגב, וזה אני אומרת גם לעצמי, שיער לבן ואודם הולכים מאד יפה ביחד.
    ברני

    אהבתי

    1. איפור תמיד גורם לי להרגיש כמו ילדה בתחפושת פורים, אני מתקשה להתייחס לעצמי ברצינות עם הצבעים האלו על הפנים.
      ברגע שאחתום חוזה אחזור למצבי הטבעי הרציני

      אהבתי

    1. תודה דוד!
      כולי תקווה שבקרוב מאוד החיים שלי יעשו קצת יותר משעממים ויכילו רכילות על העבודה ולא סיפורי זוועה על נדודים וחיפושים במקומות הזויים.

      אהבתי

  2. תשמעי, מה שחשוב זה שיש לך עבודה. אני שולחת קורות חיים כבר חודשיים ואף אחד אפילו לא הזמין אותי לראיון.
    מקווה שהמקום החדש יתגלה כחביב, ושגם את תהיי חביבה עליהם.
    שיהיה בהצלחה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s