יום הצהרת בלפור!

יום ההולדת שלי חל ביום הצהרת בלפור, מעטים זוכרים את בלפור שהצהיר במלחמת העולם הראשונה שמדינת ישראל תהיה בית לאומי ליהודים וגם אני בטח לא הייתי זוכרת אותו ואת ההצהרה שלו לולא נולדתי בערך ארבעים שנה אחר כך בדיוק באותו תאריך.

חוץ מזה שיום הולדתי היום אין לי הרבה חדשות משמחות. מקום העבודה שאליו התקבלתי בקלות כזו ויתר עלי בדיוק באותה קלות ובלי שום הסבר. בקושי התחלתי להתמחות, עבדתי שם רק כמה שעות ופתאום הם הפסיקו להתקשר ולתת לי משמרות וכשהתקשרתי אתמול לברר מה קרה הודיעו לי שהם החליטו שבעצם לא צריך…

זה היה ממש מרגיז ונורא לא נעים ועוד יותר הרגיזה אותי הדרך האגבית הזו שבה הם עשו את זה.

האמת, ממש נעלבתי!

לא יודעת למה בדיוק הם החליטו שלא מתאים להם אבל בני אדם מבוגרים ואחראיים לא מנהלים עניינים בצורה כזו חפיפית ולא רצינית.

הג'ינג'י ניסה לנחם אותי שעדיף שגיליתי עכשיו ולא מאוחר יותר אבל בכל זאת נפגעתי מאוד.

מרוב כעס התקשרתי מיד למקום אחר שדחיתי בגלל החפיפניקים הללו (הלוואי ויפשטו את הרגל במהרה בימינו אמן) ולשמחתי הם עדיין לא מצאו מישהי והזמינו אותי היום לראיון עבודה.

נראה אם יקבלו אותי או שעלי להמשיך לחפש.

אני עדיין שוקלת אם ללכת למקום הקודם ולדרוש שישלמו לי על הפעמיים שכן הגעתי ובזבזתי עליהם את זמני או שפשוט להפסיק לבזבז עליהם אנרגיות ולהמתין עד שהקארמה הרעה שלהם תתנקם בהם.

חוץ מזה נפרדתי יפה ממקום העבודה הקודם, הבאתי עוגה ואמרתי יפה מאוד שלום וגם שמעתי נאום פרידה חביב ומחמיא ונרשמתי ללימודים בצורה מסודרת והיום אני ממשיכה בתוכניות שלי, ללמוד ולחפש לי דרך חדשה בחיים ואם אפשר גם להתפרנס בצורה מכובדת.