אל תעלבי

"אפשר להגיד לך משהו בלי שתעלבי?" שאלה אותי ל' – חברתי מהעבודה.

אמרתי שכן למרות שידעתי מיד מה היא רוצה להגיד, אני מכירה אותה כבר כמעט עשר שנים ויודעת איך הראש שלה עובד, ובטח רוב הקוראות שלי יסכימו איתה, אבל משהו בתוכי התקומם ונאטם נגד המילים העדינות שלה שנאמרו באמת מכל הלב ומתוך כוונה טובה וידידות כנה.

ל' צעירה ממני בשלוש שנים בערך, כמוני היא בת בכורה להורים פולנים וכמוני יש לה אח צעיר במקצת ממנה.

יש לנו המון דברים משותפים, היא גרה בישוב סמוך לישוב שלי, גם לה יש שלושה ילדים שהיא אוהבת מאוד, והיא עקרת בית למופת, נשואה שנים רבות לאלוף נעוריה, אישה נחמדה מאוד, ובגלל השנים הרבות של ההכרות שלנו והרקע המשותף אני יודעת בדרך כלל מה היא עומדת להגיד עוד לפני שהיא פוצה את פיה.

בניגוד אלי ל' מקפידה מאוד על הופעתה, מטפחת את עצמה ואת ביתה בקנאות, ומקדישה לתסרוקתה את אותו הזמן והלהט שהיא מקדישה לניקיון ביתה.

לל' חשוב לה מאוד שהכול בבית שלה יהיה נקי וחדש ומצוחצח וששערה יהיה תמיד מסופר יפה. אין חודש שבו היא לא משקיעה כסף וזמן על עשיית גוונים ופן. המרץ והמאמץ שהיא מקדישה להופעתה המטופחת ולריהוט ולגינה שלה תמיד מפתיעים אותי ומעוררים בי קנאה, למרות שאני יודעת היטב שאני בחיים לא אוכל להיות כזו, זה פשוט לא חשוב לי מספיק.

לכן הבית שלי מעט מוזנח ופחות מוקפד, והתסרוקת שלי, אבוי… קשה להגדירה כתסרוקת.

זה לא שאני לכלוכית מרושלת, אני מתקלחת כל יום, שמה דיאודורנט ולפעמים בושם, מחליפה תחתונים כל יום ובגדי תמיד נקיים ומגוהצים, אבל קשה להגיד שאני אלגנטית או משקיעה יותר מידי בעצמי.

שערי קצוץ קצר וכבר שנה שלמה לא צבעתי אותו. לאחרונה הנחתי לו לחזור לגונו הטבעי שהוא כיום אפור כסוף, ואם כי לעניות דעתי הוא נראה בסדר גמור, תמיד נקי ומסורק כהלכה, קשה להגדיר אותי כאישה מטופחת. ציפורני קצרות ולא צבועות, בגדי פשוטים מאוד ולא יקרים, ואני לא מתאפרת, וכמובן שלא מעלה בדעתי להתענות בעקבים גבוהים או להשקיע כסף באביזרי אופנה ממותגים.

ל' מכירה אותי ומחבבת אותי מאוד כמו שאני, אבל מרגע שנודע לה שאני מחפשת עבודה סקרה אותי בביקורתיות והודיעה לי שאין ברירה, יהיה עלי להשקיע מאמץ ולצבוע שוב את שערותיי כי התסרוקת שלי מבגרת אותי מאוד, וכדאי שאשקיע ואקנה נעלים יקרות והדורות, ובגדים אלגנטיים, ושלא אעז להופיע בהופעתי הרגילה לראיונות עבודה כי כמו שאני נראית עכשיו אין מצב שמישהו יעסיק אותי.

היא לא היחידה שאוחזת בדעה הזו,  מהרגע שהחלטתי לחפש עבודה כולם מתייחסים אלי כמו אל רווקה שרוצה להשתדך ולכן עליה לשפץ ולשפר את הופעתה ואת קורות החיים שלה.

יש לי קורות חיים שכתבתי לפני כמה שנים, והשבוע ערכתי מחדש אבל בעיקרון הן פשוטים ותמציתיים. אני מפרטת בקצרה את תאריך הולדתי, מקום מגורי, מצבי המשפחתי ומספר הנייד שלי.

מספרת בתמציתיות על הלימודים שלמדתי, והניסיון שרכשתי בעבודה, ומוסיפה מספר פרטים חיוניים על עצמי – אני בעלת רישיון נהיגה ורכב פרטי, אני מקלידה מהר בהקלדה עיוורת, אני מתמצאת באינטרנט ומרגישה נוח בסביבה ממוחשבת, דוברת אנגלית סבירה ועברית טובה.  חרוצה ובעלת מוסר עבודה גבוה, חברותית ומשתלבת בקלות בעבודת צוות, כישורי אנוש טובים, יכולת התנסחות רהוטה בכתב ובדיבור.

נשמע פשוט, לא?

מסתבר שלא.

 

מתברר שאני אמורה לתת למישהו מקצועי לערוך את קורות החיים שלי, וצריך שיהיו לי לפחות ארבעה נוסחים שונים, תלוי בטיב העבודה אליה אני רוצה להתקבל, וזה יעלה לי 250 ש"ח ואם לא אסכים קורות החיים האומללים שלי יזנחו בסוף הערמה ואף אחד לא יטרח לקרוא בהם.

אני באמת לא מבינה איך זה קרה לי, אני מחפשת עבודה ברצינות פחות משבוע וכבר אני מרגישה חסרת ערך כמו דולר מזויף.

מסתבר שאני כמו שאני על הופעתי הצנועה, וקורות החיים האמיתיים שלי לא מספיק טובים כדי שמישהו יואיל בטובו להעסיק אותי ולשלם לי שכר מינימום עבוד חלק נכבד מזמני וממאמצי.

על פי דעת המומחים לדבר עלי להיראות צעירה, זוהרת ואלגנטית, ובעלת כישורים שסופר וומן תתקנא בהם אפילו אם המעסיק שלי הוא רק בעל מוסך, או מחסן חלפים שצריך מישהי שתענה לטלפונים ותתייק חשבוניות בירכתי משרד טחוב.

עשיתי חישוב שאם אני באמת אלך ואשפר את עצמי ואת קורות חיי כפי שנדרש ממני כל המשכורת שטרם הרווחתי תתבזבז על עשיית רושם מוטעה על הבוס ההיפותטי שלי. ומה יקרה אם זה באמת יעבוד ואקבל עבודה אבל אחרי כמה שבועות מאומצים ומתישים של העמדת פנים האישיות האמיתית שלי תבצבץ ואחזור לעצמי הרגיל וחסר הרושם?

האם יכנו אותי אז רמאית ויפטרו אותי?

האם כדי לשמור על מקום עבודתי יהיה עלי להציג כל הזמן הצגה ולהיות בן אדם אחר ממי שאני באמת?

אם ככה אז אולי כבר עדיף להישאר מובטלת