העולם שייך לצעירים.

אתמול תפסתי אומץ, התקשרתי וגיליתי מה שבעצם ידעתי כבר קודם – לא התקבלתי למקום שאליו רציתי. עוד בזמן ראיון העבודה הקצר הייתה לי הרגשה שזה לא זה, וצדקתי.


 


יש דברים שנעשים קלים יותר עם השנים, יש דברים שלא. עם הגיל אתה רוכש מיומנויות, מקבל ניסיון חיים, נעשה פחות פזיז, יותר רציני ויעיל, אבל מצד שני אתה מתקשה יותר לעשות ספורט, להוריד משקל, ולמצוא עבודה.


ואלו רק חלק קטן מהדברים שהזמן החולף לא משפר.


אז נכון, אני מרגישה שכיום אני שווה יותר מכפי שהייתי לפני עשרים שנה. כיום אני חכמה יותר, כותבת טוב יותר, יחסי האנוש שלי טובים יותר, ואני מגיבה באופן נבון ושקול יותר, ופותרת בעיות יותר בקלות, כיום אני גם בעלת רישיון נהיגה ורכב, ואני מקלידה בזריזות ומתמצאת במחשב, אבל בכל זאת אני מתקשה למצוא עבודה.


 


דווקא כשהייתי צעירה יותר וטיפשה יותר היה לי קל יותר מהבחינה הזאת, את העבודה בטכניון מצאתי בקלות, בלי לחפש בעצם, מישהו שהכיר אותי בצבא וידע שאני משתחררת התקשר אלי והציע לי עבודה. נשארתי שם חמש עשרה שנים, וזו הייתה הפעם היחידה שהתקבלתי לעבודה בלי שום מאמץ, מאז המצב הלך והידרדר ונעשה קשה יותר ויותר.


זו אחת הסיבות שנתקעתי במקום עבודתי הנוכחי, עד שמצאתי מקום … הגעתי לשם דרך מודעה בעיתון וכל כך שמחתי שלקחו אותי עד שפחדתי לעזוב למרות שכבר שנים לא הייתה לי סיבה להישאר ולעבוד במקום הזה.


חבל שלא עזבתי לפני המשבר הכלכלי, כשעוד היה קל יותר. לקח לי המון זמן לאזור אומץ ולהחליט שדי, אני עוזבת, זה קרה רק אחרי הלוויה של המזכירה שלנו שהמוות שלה זעזע אותי מאוד וגרם לי להחליט לעשות מעשה כל זמן שאני עוד יכולה, אבל מי אומר שאני יכולה?


אולי נזכרתי מאוחר מידי?


 


אני יודעת, רק לפני חודש הייתי כל כך נחושה ובטוחה בעצמי, אבל עכשיו, אחרי שקיבלתי תשובה שלילית נבהלתי ופתאום הצעד הזה של להתחיל מחדש שהייתי כל כך בטוחה בו נראה לי רעיון פחות טוב, אפילו פזיז ולא אחראי.


מאתמול תוקפות אותי המון מחשבות רעות וחרדות קשות מעיקות עלי – מה חשבתי לעצמי? מי ייקח לעבודה אישה בגילי?


אני בטח אשאר מובטלת לנצח ואיך נסתדר?


גם ככה אנחנו בקושי צפים על פני המים, למה מיהרתי כל כך לעזוב מקום בטוח שאני מרגישה בו כמו דג במים?


נכון, מים עכורים ודי מסריחים, אבל לפחות את השלולית הזו אני מכירה טוב ויודעת איך להסתדר בה.


 


למזלי יש פתאום בעבודה לחץ לא צפוי, המון הזמנות ועומס. גם אני וגם הבחורה שאמורה להחליף אותי עסוקות נורא, ואם זה לא יירגע בטח יבקשו שאשאר עוד קצת, אבל זו רק דחיית הקץ, אסור לסמוך על זה, במוקדם או במאוחר הלחץ יירגע וצריך להמשיך לחפש במרץ.


חיפוש עבודה זה אף פעם לא קטע נעים, גם לפני עשר שנים לא אהבתי את העניין המאוס הזה וכיום זה נעשה קשה יותר.


לפחות העניין הטכני הוקל בגלל האינטרנט, אבל בכל זאת, בסוף צריך להגיש קורות חיים שבהם כתוב הגיל שלי ולמרות שכיום יש לי יותר כישורים ואני יכולה לעבוד גם בערב, וגם מהבית, ואין מצב שאודיע בבוקר שהילד עם חום ואני צריכה להישאר איתו, בכל זאת אני חוששת שכל מעסיק שיראה שאני כבר מעל חמישים יסרב להעסיק אותי כי אף אחד לא רוצה זקנים.


 


בכל זאת היום התחלתי לחפש ברצינות, נרשמתי לכמה אתרים, גם לאתר שלוקח כסף – לא הרבה, אבל בכל זאת – ושלחתי המון קורות חיים ואני מקווה לטוב, יש לי ברירה אחרת?

25 תגובות בנושא “העולם שייך לצעירים.

  1. לא חייבים לציין את הגיל בקורות החיים. אף אחד לא יודה בכך, אבל הרבה מעסיקים מסתכלים קודם כל על סעיף הגיל (אם קיים) לפני שהם בכלל קוראים את קורות החיים. אז עדיף לא לכתוב גיל, וגם לא מצב משפחתי. רוצים לדעת בת כמה את? שיתכבדו להזמין אותך לראיון.  
    בהצלחה בחיפושים. מקווה שתמצאי עבודה במהרה, ובכל מקרה, אל תאבדי סבלנות זה רק עניין של זמן עד שמגיעה עבודה.

    אהבתי

  2. כשעבדתי בבנק היה שם מאבטח בן 63. הוא סיפר לי שעבד 30 שנה בחברה מכובדת ואז בגיל 58 יצא לפנסיה. שיעמם לו בבית והוא רצה תעסוקה, אז הוא חיפש עבודה ומצא רק באבטחה. יצא לי לדבר איתו על הקטע שכתבת בפוסט מילה במילה. הוא באמת אמר שאדם בן 50 הוא חרוץ יותר ויש לו מוסר עבודה גבוה יותר ונסיון חיים גדול יותר והוא שקול יותר ועוד אלף ואחד יתרונות. והוא באמת אמר שהוא לא מבין למה מקומות עבודה לא רוצים לקבל אנשים מבוגרים. הוא כל הזמן שאל: מה אכפת לבוס של מקום עבודה שאדם בן 50, אם הוא חרוץ והגון וחכם?
    שאלתי את אימא שלי והיא אמרה שסבא שלי ז"ל נתקל בדיוק באותן בעיות. היא אמרה שכנראה שמקומות עבודה מחפשים ראשים צעירים ומודרנים, אבל זה לא הסבר מספיק טוב מבחינתי. אני באמת סקרנית לדעת למה מקומות עבודה לא רוצים מבוגרים

    אהבתי

      1. התחושה שלי, שאותם אלה שמחפשים עובדים תחתיהם (כפיפים),
        מעדיפים אנשים שצעירים מהם להתנשא עליהם/לנהל אותם,
        ולא אנשים בוגרים ומנוסים מהם, שאולי יזכירו להם את ההורים….

        זה חוץ מהנטייה הכללית (האוניברסלית?) לראות בכל מי שבוגר ממך –
        זקן ונחות. 
        (תחשבי איך את שופטת אנשים שמבוגרים ממך – אך בכמה שנים…)

        אהבתי

  3. אין לי ספק שהגיל משפיע על חיפוש העבודה, אבל סירוב מקבלים בכל גיל, וההתמודדות איתו היא קשה תמיד. זה לא נעשה קל או קשה יותר עם הזמן. חברה טובה שלי, כשהיתה בת 28, רווקה ובשיא עלומיה, חיפשה עבודה במשך (תחזיקי חזק) שנה שלמה. שנה. שנה של חיפוש וסירוב ונסיון וראיונות וגועל נפש אינסופי. אף אחד לא מחפש עבודה כי הוא נהנה מזה. מחפשים עבודה כי רוצים עבודה אחרת. ומגיעה לך עבודה אחרת. אל תשכחי את הלקח שלמדת מהמוות ההוא שזיעזע אותך. מגיע לך להנות ממה שאת עושה. אל תוותרי לעצמך.

    אהבתי

    1. תודה, אבל אני לא מסכימה אתך.
      חיפוש עבודה הוא עיסוק מפרך שגוזל המון זמן ואי אפשר לעבוד ולחפש עבודה, ניסיתי וזה לא הולך.
      רק למובטלים יש די זמן ומוטיבציה להתרוצץ ולחפש עבודה חדשה.

      אהבתי

  4. אני בטוח ומשוכנע שאם תתמידי ותתעקשי – תהיינה גם תוצאות חיוביות.

    יחד עם זאת, אני עדיין מתעקש שהדבר הטוב ביותר שתוכלי לעשות הוא לעבוד יחד עם הג’ינג’י במכון שלכם.

    אפילו אם רק תצאי לשדות ותשירי סרנדות לדבורים…

    אהבתי

    1. אם אני אתחיל לשיר סרנדות כל הדבורים שלנו יברחו מהכוורות

      והעבודה עם הג’ינג’י היא עבודה שאני עושה כל הזמן, בעיקר בסופי שבוע ובערבים, זו הסיבה שאני מחפשת משרה חלקית.
      המצב האידאלי בשבילי היה לעבוד מהבית ולקבוע לעצמי את סדר היום לבד.
      אולי זה עוד יקרה.

      אהבתי

  5.  
    כן, את צודקת. העולם שייך לצעירים, "יפים ואמיצים", למשכילים, לשאפתנים, לצברים ועוד כהנה וכהנה. אני חושבת, שלא כל כך אוהבים להעסיק אנשים יותר מבוגרים כי אלה אנשים אומנם חכמים ופנויים יותר מהצעירים שבינינו, אך אלה הרבה פעמים אנשים עייפים וגם לצערי, חולים יותר. הם לא רוצים להשקיע הרבה כי נמאס להם כבר. הם לא מאמינים שצפוי להם קידום או תגמול כלשהו לכן הם פשוט מושכים את העבודה עד הפנסיה. אני יודעת למשל, שאמא שלי, אישה בת 55 שעובדת במכירת קוסמטיקה, רק מחקה שהעסק הזה של הפרנסה יגמר והיא תצא לפנסיה.

    אהבתי

  6. המשך:
    דוגמא נוספת: במקום העבודה שלי הייתה גברת בת 73 שמבחינה כלכלית לא רצתה לצאת לפנסיה. מכל הבחינות האחרות היא הייתה כבר מזמן מוכנה לעוף מכאן. אז היא עשתה עבודה חלקית, השתמטה, העבירה את עבודתה לעובדים אחרים, יצאה להפסקות אין סופיות וכו’. בסופו של דבר, הוחלט על ידי ההנהלה להוציאה לפנסיה כמו שאומרים, בכוח.
    אבל שתדעי לך, נורא קשה למצוא עבודה בכל גיל. אני (בת 29) חיפשתי עבודה כשלושה חודשים, למרות שאז הייתי בת 23, בעלת תואר ראשון, בלי ילדים ובעל. היו לי המון קישורים אבל זה לא עניין אף אחד. פשוט לא "נדלקו" עלי. בסופו של דבר, מצאתי עבודת מזכירות במשרד לראיית חשבון בו עבדתי כמעט 3 שנים. העבודה הייתה נוראית, אבל היא פרנסה אותי ואת משפחתי. לא העזתי לעזוב כי לא יכולתי להרשות זאת לעצמי. בקיצור, מה שאני רוצה להגיד לך זה, שלא קל, במיוחד בימינו, למצוא עבודה.

    אהבתי

  7. המשך:
    התחרות, הגיל, המצב הכלכלי הקשה, הבריאות הרופפת – כל אלה ועוד מקשים מאוד על מציאת עבודה כלשהי, ואני ממש לא מדברת על עבודה מהנה שאוהבים. הכל תלוי בטיימינג ובמזל, כנראה. אז שיהיה לך בהצלחה, ואל תתייאשי מהדחייה הראשונה הזאת. אחריה לצערי, יהיו עוד דחיות, אבל, בסופו של דבר אני מאמינה שתמצאי את מה שאת מחפשת. בהצלחה.

    אהבתי

    1. תודה, ואחת הסיבות בגללה אני עוזבת את עבודתי הנוכחית היא שבאמת נמאס לי והתעייפתי ממנה, רוצה משהו שמתאים לי יותר ושיהיה לי יותר סיפוק ועניין.
      אני מקווה שזה יקרה יום אחד.

      אהבתי

  8. אני מאמאמין שנשים בגיל הזה יכולות למצוא עבודה
    צריך יותר להתאמץ,אבל זה אפשרי
    אצל גברים בגיל הזה זה אחרת ואני שמח שאני עובד במקום שנותן בטחון כלכלי

    אהבתי

    1. אני מקווה שאתה צודק, ואמנם ביטחון כלכלי זה חשוב מאוד אבל אם כל שעה שמבלים בעבודה נמתחת לנצח ונורא מתסכל ומשעמם שם אין שום כמות של כסף שיכול לפצות על זה.
      אף פעם לא הרווחתי מי יודע מה, אין לי הרבה דרישות בתחום הזה כל מה שאני רוצה זו עבודה שלא תגרום לי שעמום ותסכול והרגשה שאני בכלא.

      אהבתי

  9. אני מחבקת אותך, ואומרת-יהיה בסדר.

    החרדות האלה מוכרות לי קצת,ובכ"ז אני נזהרת לא לומר דברים שישמעו כאילו אני מבינה מדי. כי אני עוד לא שם,אבל אהיה. גם במצבי יש משבר כלכלי,וגם אני הרגשתי יותר מפעם שלא סופרים אותי. אבל את מנוסה הרבה יותר, וזה לזכותך…

    יהיה בסדר.נקווה.תמשיכי לחפש ובסוף תמצאי.אופטימיות חשובה בדברים האלה.

    שירי.

    אהבתי

    1. הבלוג מאוד עוזר, התמיכה והעידוד מחזקים אותי וגם נוח יותר לחפש עבודה דרך האינרנט.
      לא להאמין כמה העולם השתנה בעשר השנים האחרונות, אני מאושרת שאני מעודכנת ולא פוחדת מהמחשב כמו נשים אחרות בגילי.

      אהבתי

  10. הייתי במצבך לפני 5 שנים וכעידוד קראי כאן <a href=http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12929&year=2003&month=9http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12929&year=2003&month=9<br />
    מאחלת לך המון הצלחה..
    אם הקישור לא עובד תכנסי לפוסט שלי להתחלה התחלה.. ואח"כ ליולי 2004

    אהבתי

    1. נכנסתי וקראתי בשמחה.
      אני מקווה שלא אצטרך להמתין זמן רב כל כך, זה בעיקר עניין של מזל וקשרים.
      כבר מזמן שמתי לב שגם אם אתה משקיע המון זמן ומאמצים בכתיבת קורות חיים והרשמה לכל מיני אתרים בסוף מתברר שההצעה הכי מוצלחת באה מהקוזינה של השכנה מלמטה שבמקרה החבר של הבת של הקוסמטיקאית שלה מחפש מזכירה או משהו כזה…

      אהבתי

  11. לקוות לטוב זאת לא ברירה זאת האפשרות היחידה. כדאי שבמצבים כאלה שתמרי על רוח אופטימית. אני איתך בכל מה שאת עושה. כל הכבוד שנרשמת לאתרים ולא ויתרת ושקעת בעצמך רק בגלל שמה שרצית לא הסתדר. להבא את יודעת שפזיז הוא פחות יעיל, זה כבר משהו טוב שהוצאת מזה – למידה עצמית אף פעם לא נגמרת במשך השנים, ו50 זה אדם מבוגר ולא זקן, תסלחי לי את לא נראית רע וגם יש לך עוד הרבה זמן עד הפנסיה, מי שלא יקח אותך מפסיד אדם שקול שיודע מהחיים שלו. תחזיקי מעמד, ותזכרי שאת הכי טובה בכל מה שתבחרי לעשות.
    דיאנה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s