על חזירים ועכברים

זה התחיל עם התקררות קלה שהתפתחה חיש קל לסוג של שפעת, לא משהו מיוחד בימים כתיקונם של עונת מעבר, אבל לצערי אלו לא ימים כתיקונם, אחרי העיטוש הראשון כבר התחילו כל מיודעי להביט בי בעין עקומה, וכשהגדלתי לעשות וגם מחטתי את חוטמי והשתעלתי קלות אפילו בני משפחתי תפסו ממני מרחק.

מובן למה, אבל בכל זאת לא נעים.

ולא, אין לי מושג אם יש לי שפעת חזירים או לא, אבל אני מרגישה לא טוב, הראש כואב, האף דולף והגוף כואב.

למרות כל הצרות הללו אני קודם כל עקרת בית ואם, ולכן גררתי אתמול בערב את גופי המותש למטבח כדי להכין לצץרץ אוכל להשיב את נפשו כשיחזור רעב מהאימון, ובעוד אני פורסת לתומי לחמניות ומטגנת חביתה עם בצל וגבנ"צ ראיתי בזווית העין משהו זז על אדן החלון שמעל הכיור. הבטתי היטב וראיתי למרבה חלחלתי עכבר, אמנם רק עכברון קטן, אפור וחמוד, אבל בכל זאת עכבר!

אני גאה להגיד ששמרתי על קור רוח למופת, במקום לצרוח ולטפס על השולחן כמו שמקובל בעדת עקרות הבית פתחתי בזריזות את רשת ההזזה של החלון, וחיש קל סגרתי אותו היטב, משאירה את העכברון מחוץ למטבח, מופרד ממני בזגוגית החלון ועם פתח מילוט החוצה אל הגינה.

אחר כך גמרתי לטגן את החביתה, ואפילו פרסתי בקור רוח עגבנייה, סעדתי את ליבי והשארתי די והותר לצץרץ, ורק אז הלכתי להתמוטט במיטה.

מאחר והג'ינג'י שוהה אצל אימא שלו סיפרתי לו בטלפון על העכבר רק הבוקר, וגם את זה עשיתי בקיצור נמרץ כי גרוני כואב מאוד. קצת התאכזבתי מהאדישות שלו לגבורתי אבל זה טיבו של הג'ינג'י, הוא מקמץ במחמאות ונדיב בתלונות ובביקורות.

עכשיו אני תוהה אם כדאי להזמין מדביר או פשוט לשכוח מהעניין הזה ולנהוג כאילו לא היה מעולם.

חוץ מזה הכול בסדר, בשבוע הבא עוגי חוזר לחוות ההכשרה שלו, ואני מקווה שהוא למד היטב את הלקח ולא יעשה יותר שטויות.

אני עומדת לחגוג את יום הולדתי החמישים ושלוש בעוד שבועיים ועדיין אין לי מושג במה אעבוד בחודש הבא עלינו לטובה.

מאחר ולא קיבלתי תשובה מראיון העבודה אני ממשיכה לחפש עבודה במרץ. זה לא כל כך הולך, אבל תמיד יש סיכוי שבסוף כן אתקבל לעבודה שאני חושקת בה, או לחילופין אשיב את נשמתי לבורא ובכך יבוא לציון גואל,  ואפילו יזכירו אותי ברדיו כקורבן השלושים ומשהו לשפעת החזירים.

ולסיכום המצב לא טוב אבל גם לא נורא והכי חשוב – יש לי למה לצפות בעתיד.