עצבים

אני לא אוהבת תכשיטים, אף פעם לא אהבתי, לא מבינה את הקטע הזה של לתלות עלי כל מיני חתיכות מתכת יקרות.

גם למרוח על עצמי אבקות ומשחות צבעוניות לא נראה לי שוס כזה גדול, מי צריך את זה ולמה?

אני מעדיפה מסך מחשב חדש או דיסק טוב או ספר או אפילו שיעור פילטיס מוצלח שאין לי כסף לממן ולא את ההבלים המיותרים האלה ובעלי שמכיר אותי כבר המון שנים, (אתמול היה לנו יום נישואים 29 והכרנו שלוש שנים קודם, תעשו לבד חשבון) יודע את זה היטב ובכל זאת הוא הלך היום ובזבז כסף וקנה לי תכשיט, שוב צמיד, עוד אחד.

יש לי מגרה מלאה תכשיטים שהוא קנה, דברים איכותיים ויקרים וכבדים שאני שונאת, תכשיטים שאני לובשת רק פעם בכמה שנים כשיש איזה אירוע (שונאת אירועים מופלצים ומיותרים) ומורידה בדרך כלל אחרי רבע שעה כי זה מעצבן ולא נוח, ובכל זאת, כנראה בתור פיצוי על הבלגנים שהוא עשה לי בשבוע שעבר, הוא הלך וקנה לי צמיד, ועוד אחד ללילי… היא לפחות כן נהנית מדברים נשיים כאלה, אני מקווה שהצמיד ימצא חן בעיניה, בעיני הוא מעצבן, יקר ומיותר לגמרי.

כל העניין הזה עושה לי פריחה בכל הגוף והתקף עצבים שבסוף יצא כמובן בצעקות.

הייתי מעדיפה שהוא יבזבז את הכסף שאין לנו על משהו מעשי, אני צריכה צמיגים חדשים לאוטו, ולא היה מזיק לי עוד זוג סנדלים או נעלי חורף טובות, אפילו בגד, רק לא תכשיט.

צמיד כסף, יפה ככל שיהיה, מיותר לי לגמרי ולחלוטין, ומה שעוד יותר מעצבן אותי זה שכדי לא לצאת פולנייה חמוצה וכפוית טובה אני צריכה לחייך ולהגיד איזה יופי כשמה שבאמת בא לי לעשות זה לבעוט בו מרוב כעס.

אנחנו בכאלה חובות… יש לנו משיכת יתר איומה, ואין לי מושג איך נשלם את כרטיס האשראי בעוד שבוע, ומהחודש הבא אני מובטלת, וגם אם אקבל את העבודה ההיא (ספק גדול עוד יותר מהחוב הלאומי של מדינת ישראל וארה"ב ביחד) אני ארוויח שם פחות מהכמעט כלום שאני מרוויחה כיום, והוא הולך וקונה תכשיטים?

כאילו, יש משהו מעצבן יותר מזה?

והכי מרגיז שאני אפילו לא יכולה לכעוס כמו שצריך כי היי! הוא קנה לי מתנה… אני אמורה לפזז מרוב אושר,

אוף!!!!