הכול בראש

אחרי שהג'ינג'י החליט סופית שזהו, נגמר לו ממני ומהנישואים שלנו ואנחנו נפרדים שפכתי את מר לבבי לפני חבר וירטואלי שלי שמכיר אותי כבר כמה שנים, ולמרות שהוא צעיר מספיק להיות הבן שלי ואין לי מושג איך הוא נראה, ומעולם לא דברנו בפועל, רק במיילים, הוא מכיר אותי היטב והוא שותף לחיי בשנים האחרונות.


 


הוא כתב לי מכתב מעודד ובו ציין שלדעתו מי שיפסיד מהגירושים יהיה רק בעלי, ושכפי שהוא רואה את הנישואים שלנו אני זו שעושה הכול – מנהלת את כל הבית, מבשלת ומנקה ועושה קניות ולוקחת על עצמי את כל העול של משק הבית, וגם מביאה משכורת סדירה, ותוך כדי כך תומכת בו, מעודדת אותו ומתוזזת על ידיו בשבתות ובחגים, ועל הדרך גם על ידי שאר בני הבית – ואם הוא יתגרש ממני הוא יצטער על כך מרה.


 


הדברים שהוא כתב שינו אצלי משהו בראש ופתאום התמלאתי מרץ וכוח ובטחון עצמי, וגם כעס, כעס על עצמי שלקחתי את עצמי כמובנת מאליה וזלזלתי בלי שום הצדקה בכל היכולות וההישגים שלי.


במקביל למכתב שלו שוחחתי יום קודם עם הדיירת שלנו וסיפרתי לה קצת על עצמי ולתימהוני ראיתי שהיא מתרשמת מאוד מכל מה שעברתי בחיים ודרך העיניים שלה קלטתי שאני שווה ויכולה ולא כל כך חסרת ערך ויכולת כמו שנטיתי לראות את עצמי בשנים האחרונות.


זו אגב בעיה של הרבה נשים בגילי שהשקיעו את רוב מרצן וכוחותיהן בגידול הילדים ובניהול הבית. גם הבעלים וגם הילדים משדרים להן שלהיות עקרת בית זה סתם כזה… משהו חסר ערך ולא חשוב, (וכמובן שלא מתוגמל כספית), אבל ברגע שמאיזה סיבה אין את אימא שתעשה את כל אלפי הדברים הקטנים והמובנים מאליהם וצריך לעשות לבד, או לשלם למישהי שתעשה את זה, פתאום רואים כמה חשוב שיש מישהו שדואג שיהיה תמיד אוכל במקרר, ובגדים נקיים בארון, ושמישהו יזרוק את הפח, וידאג לקנות חומרי ניקוי, וישים לב מתי נגמר החלב וידע איפה מונח כל דבר, ויהיה זמין בכל רגע לנהל את כל הפרטים הקטנים שמהם מורכבים החיים, פרטים שלאף אחד אין סבלנות אליהם, אבל כשהם לא מאורגנים הם יכולים לשבש לגמרי את החיים.


אני בטוחה שאם אסתלק לאי שם אף אחד לא ימות מרעב והבית ימשיך לעמוד על תילו, הם יסתדרו איכשהו, אבל החיים שלהם יהיו הרבה פחות נוחים ומסודרים בלעדי, אני לעומת זאת אסתדר לא רע בלי הבעל והילדים שתלויים כריחיים על צווארי, וממלאים את זמני בהמון עבודה וטרדות, אבל לא מעלים בדעתם שגם לי יש צרכים ורצונות וסדר יום.


הידיעה הזאת מלאה אותי המון כוח ובטחון עצמי ופתאום הפסקתי לפחד, וברגע שהרגשתי בטוחה בעצמי התמלאתי מרץ עצום וכוחות ובסופו של דבר הכול הסתדר, הג'ינג'י נרגע וירד מכל עניין הגירושין ואפילו ניסה בדרכו הגברית המגושמת להיות נחמד.


 


ביום שישי קמתי מוקדם, שלפתי את הג'ינג'י המותש מליל הויכוחים והשיחות שעבר עלינו מהמיטה ודרשתי ממנו להזיז את המכונית שלו כדי שאוכל להגיע בנוחות למקרר שאושפז במוסך ונזקק לניקוי רציני כי בעלי החכם סגר אותו בלי לשים לב שנשפך בתוכו חלב. התוצאה הייתה מרתקת כל ביולוג מתחיל, אבל מסריחה להפליא.


הוא אמנם רטן והתמרד, אבל במקום להתקפל להתנצל ולחפש משהו אחר להעסיק את עצמי (כמו שאני נוהגת בדרך כלל כשהוא מסרב לעזור לי) התעקשתי שאני חייבת לנקות את המקרר כדי שהוא יצבע אותו כי המקרר החלופי של סבתא לא עובד וככה אי אפשר, ואם הוא לא קם אני לא אוכל לשמור על סדר היום שקבעתי ולא אספיק כלום.


הייתי אסרטיבית ותקיפה, וראה זה פלא, ברגע שעמדתי על דעתי הוא נכנע ושיתף פעולה.


גם את הילדים השפטתי לעבוד איתי בניקיון – הייתי צריכה עזרה בפירוק חלונות המטבח הכבדים – ואחרי שהמקרר שלנו נצבע שוב בלבן יפה ובוהק, והמטבח היה נקי ומסודר, והפיצה והבורקס היו מוכנים הלכתי לנוח בלב קל.


גם למחרת היה לנו יום מוצלח מאוד. הילדים (שהם בעצם גברים צעירים וחזקים אך מפונקים מאוד) העבירו בכוחות עצמם את המקרר הצבוע חזרה למטבח ובינתיים אני הייתי עם הג'ינג'י במכון כדי לעזור לו עם קבוצה גדולה שהגיעה בבת אחת.


למרבה המזל הג'ינג'י קיבל התראה מראש והזעיק אותי עם כסאות נוספים כדי שכולם יוכלו לשבת. הם ישבו ושמעו הרצאה מלומדת ואחר כך התנפלו על היערות והדבש ומכרנו המון. עזרתי לו עם העודף וההסברים ואחר כך הספקתי לשוחח איתו עלינו ועל החיים שלנו.


במקום לריב דיברנו ובסופו של דבר הוא הודה שהוא הגזים ושחלק מהבעיות שיש לנו נובעות מהניתוח שלו ומהמצב הכספי ומהחיים בכלל, לא בגללי, ובמקום ללכת לרבנות הלכנו לטיול בעכו.


  מעל חומות עכו נמל עכו


חוץ מזה הספקתי כבר לשלוח קורות חיים למשרה במקום קרוב לבית שלי (שזה משהו נדיר מאוד בקריה שלנו שאין בה עודף של משרות) ולדבר עם הבוס שלי שהיה נחמד מספיק להסכים שברגע שאמצא משהו מתאים אוכל לעזוב גם אם זה יהיה לפני המועד שקבענו כי הוא מבין כמה קשה למצוא עבודה, ועוד בגילי.


לפני הטיול בעכו עוד הספקנו לראות את פסטיבל הפפריקה בחוות התבלינים (שהם סוג של שכנים שלנו) והתרשמנו מאוד, וקיבלנו רעיונות מצוינים איך נעצב וננהל את המכון כשנצליח לעבור סוף סוף למקום נורמאלי.


די הפתעתי את עצמי כשפתאום שפעתי רעיונות ותובנות שלא ידעתי שיש בי בכלל, ועוד יותר הפתעתי את עצמי כשהתעקשתי והצלחתי לחלץ מהתא הקולי של הנייד התשוש שלי הודעה שקיבלתי מהמקום אליו שלחתי קורות חיים וקבעתי מיד ראיון עבודה למרות שאין שום קליטה במוזיאון ששוכן בתוך חומות עכו, אם כי יפה שם מאוד.


  אוצרות בחומה המוזיאון האתנוגרפי


מאז שהחלטתי להתפטר ולחפש מקום עבודה חדש הכול קורה נורא מהר ובכל זאת אני נשארת לגמרי בשליטה ומרגישה שאני מנהלת את חיי ולא נגררת אחריהם, ובעיקר אני גאה בעצמי ומרוצה שלמרות הגערות והרטינות של הג'ינג'י התעקשתי להמשיך להתעסק עם המחשב ולמדתי לגמרי בכוחות עצמי להקליד מהר ובזריזות הקלדה עיוורת בעשר אצבעות.


הוא תמיד חשב שהגלישה באינטרנט והכתיבה שלי הם בזבוז זמן, אבל מסתבר הוא טעה. היכולות האלו מוסיפות לערכך בשוק העבודה בעיקר כשאת יכולה להגיד בביטחון שאת שולטת במחשב ולא פוחדת מהאינטרנט.


גם הגיל שלי לא מהווה חיסרון כה גדול כמו שחששתי כי אני אמנם לא ילדה חטובה ומתוחת עור, אבל מצד שני אני אדם בוגר ומגובש, גמרתי לגדל ילדים ובניגוד לצעירות ממני אני יכולה לעבוד אחרי הצהרים בלי בעיות ואני לא צריכה לרוץ להוציא ילדים מהגן וזה יתרון חשוב למרות שיש לי שערות שיבה.   


הייתי ילדה כשהרדיו הזה היה מודרני

70 תגובות בנושא “הכול בראש

  1. איך את באה לי תמיד ככה, בהפתעה 🙂 אבל הפתעה בונבונירה!!!!
    אני מחפשת עבודה ללא הצלחה בחודשים האחרונים וגם היחס לבנזוג וממנו – לא להיט

    ולרוא את החיים אצלך זה נותן תחושה של "יאללה, צאי מזה, יהיה בסדר"

    חג שמח יקירה והרבה הרבה דבש!!!!

    אהבתי

    1. אני מודה, הפתעתי גם את עצמי והפעם לטובה.
      לא ידעתי שיש בי עדיין כל כך הרבה מרץ וכוח ואסרטיביות.
      ברגע שאתה משוכנע באמת שאתה שווה ומוצלח אתה מקרין את זה לסביבה והם מקבלים את דעתך בלי ויכוחים.

      ועם כל הבעיות שיש לי עם בעלי בקשר לעבודה הוא תומך ומעודד ולגמרי בעד שאתחיל לעבוד במקום חדש.
      הוא הראשון שטען שהמקום הקודם לא מתאים לי ושאני יכולה לעבוד במקום טוב ושווה יותר.

      אהבתי

    1. החיים שלי הם נדנדה, פעם למעלה ופעם למטה, ואם לא אכפת לך את מוכנה לשלוח תזכורת למשפחה שלי שגם הם יזכרו תמיד שאי אפשר בלעדי?
      לא תמיד הם קולטים את זה.

      אהבתי

      1. למה נראה לך שרק אצלך זה ככה?
        גם הילדים שלי חושבים שהם יכולים להסתדר יופי בלעדיי.

        קיבלתי מיילים מספר פעמים בעבר על תפקיד האמא. ז"א זה היה כאילו מכרז לתפקיד של אמא. לפי הגדרת התפקיד צריך להיות סופרוומן ומשוגעת ומסוכיסטית כדי לקבל את התפקיד.
        חבל שמחקתי את המיילים האלה ,אחרת הייתי מעבירה לך אותם.

        אהבתי

      2. ומה שהכי מרגיז אותי זה כשאני מתלוננת אומרים לי את אשמה!
        את היית צריכה לחנך אותם לעזור לך, כאילו שאין לי מספיק מה לעשות אני צריכה גם לריב עם הבטלנים האלה
        ומי אומרת לי את זה? אימא שלי, הרי ממנה למדתי להתנהג ככה.
        יש משפחות שבהן הבעל עושה יותר ועוזר יותר אבל תמיד האחריות היא של האימא בלבד, ואם הבית הפוך ומבולגן זו תמיד אשמתה, כאילו שרק היא מלכלכת ולא מסדרת.

        אהבתי

      3. אצלי ב"ה זה לא ככה. תמיד זיס עזר לי בבית, עכשיו שהוא יצא לפנסיה מוקדמת הוא פחות או יותר עושה את הכל.
        הוריי מזמן לא בחיים, אבל אפשר להבין שלשמוע טענות כאלה מאמא שלך זה מרגיז.
        מה שכן, הילדים זה סיפור אחר. גם אצלי הם בקושי עוזרים ביום יום עכשיו.
        כאשר היו יותר צעירים עזרו יותר. חלק לדעתי נובע מהמסר שזיס משדר להם, הוא לא מבקש עזרה, וחלק כי הם מאד עסוקים בעיסוקים שלהם ובקושי נמצאים בבית.

        אהבתי

  2. צופתי, את נהדרת!  אין לך מושג כמה אושר מילאת אותי!  את פשוט ניצן שמלבלב ופורח ומראה לעולם את הצבעים האמיתיים שלו ומפיץ ניחוח בשום וקסום!

    אני כל כך מבסוטית ממך על השינוי בגישה. שהתעקת מול הג’ינג’י, והתעקשת מול הילדים, ולא ויתרת להם – וכמו שאמרת, את רק עושה להם טובה ועוזרת להם להיות יותר עצמאיים.
    ואני ממש מאושרת לשמוע שהעזת ושלחת קורות חיים, והנה את מגלה שאת בעצם די מושכת להעסקה, למרות כל מה שחשבת.

    ובסוף במקום להמשיך להתנצח לקחתם פסק זמן ויצאתם לאוורר את הראש ואפילו יצא לכם מזה רעיונות הלצלחה בעסקים.  נהדרת!

    והכי אני מבסוטית ממך בגלל שכמו שאמרת, זה שינוי גישה רציני בשבילך כי את מדור ומסביבה שבמשך שנים שידרו לך שאת לא מספיק, ואת כל כך אמיצה לזרוק את זה לפח ולהעיז להאמין בעצמך.

    אני כל כך מאושרת לקרוא את הפוסט הזה! 

    אהבתי

  3. נשמע לי שהוא משתמש כל פעם בנשק הגירושין כאיום נגדך ולא ממש מתכוון לזה. אני חושבת שאת צריכה לבוא אליו בגישה נחרצת של "אני לא מוכנה לקבל איומים- אתה רוצה תעזוב אבל אל תשגע אותי עם זה".

    אהבתי

    1. כן, זה בדיוק מה שאעשה אם הוא יתחיל שוב לאיים, מצד שני הוא קולט שנגמר הסוס לאיום הזה ובטח ימציא משהו חדש, או שאולי יפתיע אותי לטובה ויתחיל להתנהג כמו בן אדם בוגר?
      סיכוי קטן אבל עדיין לא נואשתי

      אהבתי

  4. צ’מעי, היה מרגש לקרוא את זה
    אני תמיד האמנתי בך
    זה בולט בין שהורות אצלך
    הצרה היא שזה לא מספיק.
    אם זה לא משהו שבא ממך… מתוכך – זה לא שווה כלום

    שמחה על השינוי.
    תחזיקי בו שלא יברח לך בין האצבעות.. ברגעי היאוש הבאים (שבטח עוד יבואו)

    אהבתי

  5. כמה טוב לקרוא פוסט כזה… אפילו שאני עוד רחוקה רחוקה רחוקה ממקום שכזה…
    אבל חייבת להגיד משהו: הרבה פעמים בטעות לוקחים את הבעל והילדים כמקשה אחת, שיושבת על הצוואר ומוצצת מה שאפשר. אבל חשוב לי להגיד לך להפריד בינהם, כי אלו שני דברים שונים לגמרי.

    יום טוב ומאחלת עוד המון פוסטים כאלו!!
    נתת בי כוח

    אהבתי

    1. הם דבר אחר, זה ברור אבל מאחר וכולם גברים (הילדים שלי כבר ממש לא ילדים) וכולם מגלים אותו חסר ישע מעצבן כשזה נוגע לעבודות הבית קשה להפריד.
      מצד שני הילדים יעזבו מתי שהוא הבעל יישאר, צריך לזכור את זה גם אם זה קשה

      אהבתי

    1. הדרך הנכונה זה דבר כל כך פתלתל וחמקמק, כל בוקר צריך למצוא אותה מחדש וכל לילה היא שוב מטשטשת ונעלמת.
      עד שלא תהיה לי עבודה חדשה אני עדיין בחיפושים אחריה.

      אהבתי

  6. אני לא פסיכולוגית אבל נראה לי מהפוסט הזה ומהפוסט הקודם שהאיומים על גירושין הם בעצם קריאה לעזרה. אני חושבת שהג’ינג’י לא יודע איך לבקש עזרה, כי הוא שמרן מדי, ומפחד להודות אפילו בפני עצמו שהוא צריך עזרה. הודאה בכך היא סימן לחולשה, וכמו שאת כותבת הוא מדור שבו אסור לגברים להראות חולשה. אני חושבת שלא יעזור לעמת אותו עם המצב, כי הוא סתם ייכנס להתגוננות, אבל את חכמה ויכולה לתמרן אותו לדרך שתעזור לו לעזור לעצמו.

    אהבתי

  7. הי
    שוב שינית ניק. למה? כדי לבלבל אותי?
    לא הבנתי מה אני מקבלת הודעות מצופה מהצד ולא נכנסתי בכלל. אבל העקר שמצאתי אותך.
    אז תכל"ס, אתם נפרדים או לא? ואגב, לכי מהר להרשם בלשכת העבודה, גם לחודש אפשר לקבל דמי אבטלה. הכל כסף, לא משנה מה המקור. בעצם כן, אבל בשביל דמי אבטלה שלמת הרבה כסף.
    בהצלחה בעבודה החדשה.
    ברכות תחילת השנה החדשה.
    ברני

    אהבתי

  8. אני מבינה את עניין התכשיט , אבל זו מחווה ותכשיט זה משהו אישי …
    צמיגים לאוטו לא כל כך , ונעליים הוא משער שתקני בעצמך בסופו של דבר.
     הוא רצה להפתיע אותך, כנראה , ובגד לאשה בד"כ גברים לא יודעים לקנות…
     
    ואכן, כאשר תפסיקי לעבוד לכי מייד לחתום אבטלה !!

    אהבתי

    1. אני לא קונה תכשיטים כי אין לי צורך בהם, אני לא אוהבת תכישיטים ואין לי שום עניין בהם! מדהים שהוא עדיין לא קלט את זה אחרי כל כך הרבה שנים שאנחנו יחד

      מעדיפה כבר כסף ושאקנה לי משהו שאני באמת רוצה וצריכה, וגברים לא יודעים לקנות כלום, אפילו לא במכולת.

      ואני מקווה שאוכל למצוא עבודה עוד קודם, נורא מגעיל ומבאס לחתום, עשיתי את זה בעבר ולא אהבתי.

      אהבתי

  9. שלום לך
    יש לי ולך המון מהמשותף לכן אני
    מאוד אוהבת את הבלוג שלך את אומרת
    את מה שאת חושבת ומרגישה וזה נהדר
    לו גם אני יכולתי[אין לי את האומץ אפילו על ניר]
    לגבי תכשיטים רק אני קונה לעצמי
    זה נשמע לא רומנתי אבל ככה אנחנו החלטנו
    דרך אגב אנחנו לא חוגגים שום תאריך
    אני יודעת בערך כמה זמן אנחנו נשואים לפי
    הגיל של בתי הגדולה+שנה
    שיהיה לך יום טוב

    אהבתי

    1. הבעיה שלי הפוכה, לרסן את עצמי ולא להגיד כל מה שאני באמת חושבת כי זה אף פעם לא נגמר נעים.
      ויש דברים שעדיף לקנות לבד, בעיקר אם נשואים לגברים עם טעם מחורבן, שמעתי שיש כאלה שיש להם טעם טוב, לצערי טרם נתקלתי בדבר כזה.
      באמת שאין לי צורך בחגיגות, פרחים ונשיקה זה מספיק.

      אהבתי

  10. אבל..אולי ניתן לדבר איתו, בטוב…להסביר. להגיד תודה ושזה מחווה נפלא אבל..
    ואם כבר לקנות לך משהו (לא לאוטו ולא לבית ולא ולא) אז משהו סימלי- תכשיט לא יקר ערך.
    חבל לריב ולכעוס על כוונה טובה !!

    אהבתי

    1. זה מה שעשיתי, אחרי שלקחתי כדור הרגעה ועשיתי מקלחת קרה ובעטתי בקיר מרוב עצבים כדי להתפרק.

      לצערי הוא קנה בחנות שאין בה החזר כסף, אפשר רק להחליף לתכשיט אחר… מאוד אופייני לו.
      כל כך מרגיז, מעצבן בטירוף

      אהבתי

    1. תסמוך על בעלי הגאון שטרח להרחיק עד פאתי חיפה לחנות שלא מחזירה את הכסף, אפשר רק להחליף לתכשיט אחר וכמובן שגם אחרי יותר משלושים שנות היכרות הוא עדיין לא קלט שאני לא אוהבת תכשיטים

      אהבתי

    1. אני רואה שגם אתה אחד מהזכרים שמבינים מהר אם מסבירים להם לאט, למה אני צריכה לשמוח שבעלי המפגר בזבז תשע מאות ש"ח שאין לנו על תכשיטים מיותרים לגמרי כשיש לנו משיכת יתר וחובות ואין לי מושג איך אני אשלם את כרטיסי האשראי באמצע החודש וממה נחייה בקרוב, מה אני אמורה לתת לו לאכול?
      תכשיטים?
      לי יש יום הולדת רק בעוד חודש, היום הולדת של הילדה היה במאי, אין לנו די כסף לסגור את החודש אבל לאדון התחשק לבזבז כסף על שטויות מיותרות שבחיים אני לא אשתמש בהם ואני אמורה לשמוח?
      למה?
      צריך לתקן את דלת הכניסה לבית, צריך להחליף את הברז במטבח, צריך לשלם חובות, יש מליון דברים נחוצים ודחופים יותר מתכשיטים שאני לא זקוקה להם.
      אם אני הייתי הולכת וקונה תכשיטים במצב כזה הוא היה רותח ובצדק ואני אמורה לשתוק ולשמוח, למה?
      נדמה לך שבגלל שיש לי ציצים אין לי די שכל להבין מה מצב חשבון הבנק שלנו?
      תחשוב לפני שאתה כותב שטויות

      אהבתי

  11. שמתי לב שהרגזתי אותך. קחי כוס מים. אני דוקא חושב שאף על פי שיש חובות, יש מקום לקנות תכשיטים. מה את רוצה שיקנה לך מתנה – ברז למטבח?
    קראתי את שכתבת והבחנתי שהתקרבתם קצת, ודיברתם, הוא הרגיש צורך לבטא את אהבתו וקנה תכשיט יקר. תשמחי.
    תאמיני לי, זה לא מה שיגרום למעקלים לעקל לכם את הבית.

    אהבתי

    1. מאין לך שלא?
      וגם אם לא יעקלו לי את הבית אלא רק יחזירו צ’קים ויהיה לי חשבון מוגבל זה מספיק לא נעים ומתסכל, בטח שלא ינחם אותי אז להסתכל על צמיד כסף יוקרתי ולהגיד לא נורא, העיקר שיש לי תכשיטים.
      תנסה לחשוב קצת לכל הרוחות לפני שאתה ישר מבטל את הכעס שלי כלא מוצדק.

      אהבתי

      1. אם המצב עד כדי כך קשה, אני חוזר בי מדברי. לא תיארתי לעצמי שזה המצב. אם כן, ניתן לקנות משהו זול הרבה יותר, סמלי יותר.

        אהבתי

  12. אהלן, מה שלומך?
    איך זה שבעלך לא שם לב שאת לא שמה את התכשיטים שלו רוב זמן השנה? הדגשת את שנות הנישואין וההיכרות המוקדמת ולדעתי בצדק, כבר עבר מספיק זמן בשביל שהוא ידע מה את אוהבת, ואת אוהבת את הדברים הנחוצים. לא את הקישוטים החיצוניים, אלא מה שגורם לך להרגיש טוב. זה שזה צמד צמיגים חדשים שלא נראים רומנטיים במיוחד לא אומר שאת תתלהבי מהם פחות מצמיד כסף רומנטי-משהו. בסך הכל הוא קונה את מה שבסטנדרטיות קונים הגברים לנשותיהם לימי נישואין וימי הולדת.

    אהבתי

      1. בהחלט. כל מילה בסלע. אני רואה את ההוכחות המוחשיות לזה כל יום מחיי. חתונה לא באה בחשבון אצלי כרגע, גם לא בעוד כמה שנים.

        אהבתי

  13. אויש, איזה תסכול.  אני זוכרת כל פוסט שלך מיום הולדת שקיבלת שעון (לפחות לפי מה שכתבת הפעם, הצמיד לא מכוער).

    אני לא זוכרת אם דיברת איתו על זה כבר פעם – אבל אם לא, אולי שווה לדבר איתו לא עכשיו, אלא בעת רגיעה? להגיד – אני מעריכה את זה שאתה רוצה לעשות לי טוב ולקנות לי מתנה, אבל הנה מתנות שאני כן נהנית לקבל – שיעור פילאטיס, צמיגים וכו’.  אני לא נהנית מהתכשיטים.  אני יודעת שככה מקובל ונהוג, אבל עלי זה לא עובד.
    אם הוא לא יקשיב גם לכזה מסר, כנראה שהוא ממש אטום, וכדאי לך למצוא משכונאי טוב שאפשר למכור אצלו את התכשיטים…

    אהבתי

    1. זה בדיוק אותו סיפור כמו השעון המיותר והמכוער שהוא קנה לי ביום הולדתי החמישים.
      שידור חוזר ממש.
      ותאמיני לי שאמרתי לו, לא פעם ולא פעמיים, הוא אטום ולא יותר מידי חכם.
      חבל שלא תפסתי את ההזדמנות שהייתה לי כשהוא רצה גט, עשיתי טעות.
      אין לי מושג איפה יש משכונאי בארץ אבל אם אמצא אחד יש לי ערמות של תכשיטים מכוערים להחריד לתת לו.

      אהבתי

      1. שכחתי את ההכי חשוב – יומולדת שמח!

        אני לא זוכרת אם דיברת על זה כבר עם אמא שלו – הרי הוא בטוח מתייעץ איתה לפני קניית תכשיטים.  אולי בעקיפין זה כן יחלחל אליו, מי יודע.

        ובהצלחה בעבודה החדשה!

        אהבתי

      2. לא, הוא לא התייעץ איתה, לא התייעץ עם אף אחד, וחבל

        ולצערי עוד אין לי אף עבודה חדשה, רק הלכתי לראיון ואני אופתע מאוד אם יצא מזה משהו.

        אהבתי

  14. מזל טוב.

    אבא שלי אמר לי שתמיד בימי נישואין תקנה לאשתך תכשיטי זהב, זה יהיה לך מעין חיסכון ובזמן שאתה תצטרך כסף אתה יכול למכור את זה.
    אז תשאלי אותו מה אבא שלו אמר לו.

    אהבתי

    1. אני מניחה שזה מה שהיה מקובל בזמן שאבא שלו היה צעיר אבל כיום לא שווה להשקיע בתכשיטי זהב בתור חיסכון, עדיף לקנות מניות או אגרות חוב.
      ברצון הייתי מוכרת את כל התכשיטים שלי אבל הם לא היו מכסים אפילו את הריבית על משיכת היתר שלנו

      אהבתי

  15. מזל טוב ליום הנישואים ה-29.

    טוב, אני לא מבין גדול בתכשיטים והדברים היחידים שאני תולה על עצמי עשויים מפח (ומאור…) אבל דבר אחד כן למדתי בחיים – קונים מתנות על פי טעמו של המקבל ולא של הנותן.
    אבל, אם בתך אוהבת תכשיטים וממילא יש לה יומולדת בעוד זמן קצר, תוכלי אולי להחליף את התכשיט הזה במשהו שיתאים לה והנה כבר יש לך מתנה ליום ההולדת שלה.

    אהבתי

    1. אתה לגמרי צודק, קונים לפי טעמו של המקבל אבל גם אחרי שלושים שנות הכרות לבעלי אין מושג מה הטעם שלי, הוא בכלל לא מודע לזה שיש לי טעם, זה מה שכואב לי יותר מבזבוז הכסף האידיוטי שלו.
      והוא קנה גם לבת שלי אותו צמיד בדיוק, לכבוד יום ההולדת שלה שחל שלושה חודשים קודם, הצמיד שלי נועד להיות מתנה ליום ההולדת וליום הנישואים ביחד וכששאלתי למה הוא הלך וקנה לי צמיד למרות שאמרתי לו מליון פעם קודם שאני לא רוצה תכשיטים הוא טען שהוא עשה את זה כדי שלא אקנא בבת שלי.
      אפילו ממנו לא ציפיתי לתשובה אידיוטית כזו, אין גבולות כנראה לטמטום הגברי  

      אהבתי

  16. נעדרתי, והתעדכנתי כאן.
    וואו, רק משאירים אותך רגע לבד, והעולם שלכם מתערבל, מתהפך, וחוזר. ממש "שבע יפול צדיק וקם"….
    אז ממש חייכת ושתקת עם הצמיד ההוא?? וואלה?
    השתנית לנו.
    מה יהיה ביומולדת? אני כבר מחזיקה לך אצבעות.

    אהבתי

    1. ברור שלא שתקתי, אמרתי בדיוק מה דעתי על השטות הזו, זה לא עזר לי כמובן, לדעתי הוא עשה את זה כדי לעצבן אותי.
      לא די שהוא בזבז כסף וקנה לי משהו מיותר לגמרי ויקר בצורה מזעזעת הוא גם הוציא אותי קלפטע פולניה לא מרוצה.

      אהבתי

  17. וואאוו, כמה מעצבן.
    אני ממש מבינה אותך ואת לא קלפטע פולניה, אלא אישה עם 2 רגליים על הקרקע וראייה פרקטית.

    לי ממש אין עצות לתת לך. אם אחרי 30 שנה הוא לא הפנים שאת לא אוהבת תכשיטים קשה לי להאמין שזה ישתנה אי פעם.
    מצטערת להיות כל כך שלילית, אבל בגילי למדתי משהו מהחיים, וזה אחד מהם.

    אהבתי

    1. את לא שלילית את בן אדם מציאותי עם ניסיון, בני אדם לא משתנים, בטח לא בגיל כזה.
      מצד שני גם אני לא אשתנה, לא אהפוך לגברת נשית רכה ומפונקת שתכשיטים וקישוטים חשובים לה יותר ממשיכת יתר.

      לגברים יש דעות כל כך מוזרות ומופרכות על נשים, אני מאשימה בזה את הטיפשות והאטימות שלהם ואת התעמולה האידיוטית של תעשיית הרומנטיקה ההוליוודית

      אהבתי

      1. אני ממש לא מסכימה עם ההכללה שלך לגבי כל הגברים.
        כל אחד הוא שונה. בעלי לא כזה בכלל, הוא לא יקנה שום דבר בשבילי לבד או בלי לשאול אותי קודם. הוא עשה את זה פעם אחת, בשנה הראשונה של הנישואים (קנה לי סנדלים) ראה את התגובה שלי ולמד לקח.
        אפשר להגיד שזה טוב, אבל לכל דבר יש 2 צדדים. אני לא יכולה לצפות לשום הפתעות מצדו.

        אהבתי

      2. יש לך מזל עם הבעל, לצערי לי אין. אף פעם לא אהבתי אף מתנה שהוא קנה לי, מילא אם היא הייתה זולה, אבל הוא קונה מתנות יקרות שאין לנו כסף לממן ולא לומד לקח למרות שאני רבה וכועסת ומסבירה ומתחננת.
        לדעתי הוא עושה את זה כדי להרגיז אותי ולגרום לי אכזבה וכאב לב, והוא מצליח

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s