יום עמוס

יום חמישי היה עמוס אירועים. אפילו בטלנובלה סוג ז' אין דברים כאלה, בחיים שלי כן, אני אביא אותם פה אחד אחרי השני כדי שיהיה לי תיעוד להמשך הדרך.

 

חזרתי מהעבודה בסביבות שתיים וחצי אחרי הצהרים, כמו תמיד. כולם היו בבית, כולל עוגי שהגיע בערב יום כיפור הביתה וסיפר שיש שיפוצים בחוות ההכשרה ולכן הוא יהיה בבית עד סוכות.

שמנו לב שהוא עצבני וישן המון ביום ומסתובב אצל חברים בלילה, אבל ככה הוא נוהג תמיד בחופשים, אז לא עשינו מזה עניין.

הוא אפילו הרס את מסך המחשב שלו במכת אגרוף מרוב עצבים בגלל שהאינטרנט היה קצת איטי, ורב ללא הרף עם אחיו, אבל הם תמיד רבים ולא ראינו בזה משהו יוצא דופן.

עוגי סיים לאכול בזמן שחזרתי והסתלק לאי שם ואני הלכתי להתקלח ולנוח קצת. גם צץרץ שחזר באותו זמן הלך לנוח ולא אכל בגלל הריטלין שגורם לו לדחות תמיד את ארוחת הצהרים שלו לשעות מאוחרות יותר.

 

יום חמישי היה היום האחרון של צץרץ בבית ספר לפני חופש סוכות, וכשהג'ינג'י הציץ לחדר שלו הוא ראה שהילד יושב מול המחשב ומתבטל ומיד התעצבן והתחיל להציק לו להכין שיעורים. צץרץ ענה שיש לו עוד שבוע שלם של חופש להכין שיעורים ומאחר ויש לו עוד מעט שיעור נהיגה הוא מעדיף לנוח. הג'ינג'י לא קיבל את דבריו בהבנה, התרתח והתחיל לריב איתו.

התערבתי ואמרתי לג'ינג'י לעזוב את הילד (אני שונאת שהוא מתחיל להציק סתם בלי סיבה חוץ מאשר להוכיח שהוא יכול ושהוא זה שקובע בבית) והוא חטף התקף קריזה ועצבים כמו שקורה לו לפעמים והתחיל לצרוח בקולי קולות, הוא עושה את זה די הרבה בזמן האחרון בעיקר  כשהילדים לא מצייתים לו.

הפעם הוא כעס עוד יותר כי שוב התערבתי לטובת הילד ואחרי שצץרץ הסתלק לשיעור שלו הג'ינג'י הזכיר לי שהוא אמר לי בחודש שעבר שאם עוד פעם אחת אריב איתו ואחלוק על דבריו הוא יתגרש ממני וזה מה שהוא רוצה לעשות בגלל ששוב חלקתי על דבריו

כאן עלי לחזור חודש קודם ולציין שהיה לנו אז שוב ריב מהסוג הזה. זה קרה ביום שישי והוא כעס כל כך שאני לא תומכת בו נגד הילדים עד שהסתלק בסערה מהבית ורצה ללכת להיות אצל אימא שלו. זה היה בערב והוא התקשר אליה מהדרך לספר לה שהוא רוצה להתגרש והוא בא להיות אצלה, היא אמרה לו שיפסיק לבלבל את המוח ויחזור הביתה והוא אמנם חזר, אבל בדרך עצר אצל הורי לאסוף את לילי שביקרה אצלם וסיפר להם שהוא עומד להתגרש ממני אם אמשיך להתווכח איתו.

אימא סיפרה אחר כך שהוא היה נסער מאוד וכמעט בכה ועשה רושם די מטורף. יש לו התקפי חוסר שליטה כאלה מידי פעם, בעיקר כשהוא מרגיש שמערערים על הסמכות שלו, ולא ממש התייחסתי, אבל הנה, הוא הבטיח והפעם קיים, הוא הודיע לי בנחרצות שהוא החליט סופית שנמאס לו, שאנחנו לא מסתדרים ושהוא רוצה גט.

לא לקחתי אותו יותר מידי ברצינות, זה קרה המון פעמים בעבר, והאמת, ההתנהגות שלו הייתה כל כך דוחה ומעצבנת שאף אישה שפויה לא הייתה רוצה להישאר נשואה לפגע הרע הזה שהוא נעשה מידי פעם כשהוא מתעצבן.

 

אחר כך התקשר פתאום עוגי וסיפר שהוא והמדריך שלו מגיעים אלינו הביתה לדבר איתנו. גם אני וגם הג'ינג'י הסקנו מיד שיש בעיה ובטח הולכים להעיף את עוגי מחוות ההכשרה כי הוא לא מתאים להדרכה או משהו… בעוד אנחנו ממתינים התחלתי לגהץ והמגהץ קיצר את החשמל שוב ושוב… מין הפסקה קומית, או מעצבנת, תחליטו לבד.

אני אישית התעצבנתי מאוד.

אחר כך הגיע המדריך לבד, בלי עוגי וסיפר לנו סיפור מדהים שהשאיר אותנו פעורי פה – עוגי ועוד כמה נערים מחוות ההכשרה השתמשו בסמים ולכן הושעו ונשלחו הביתה.

כמובן שהג'ינג'י הגיב כדרכו בהתפרצות זעם ואמר שהוא מיד רץ למשטרה ושאין מצב שעוגי חוזר לגור בבית, הוא צריך לשבת במעצר.

המדריך שלא ציפה לתגובה סוערת כזו (הג'ינג'י הגיב בצורה ג'ינג'ית והיה אדום כולו, צעק ודפק עם הידיים על השולחן, ממש מרשים…) ניסה להרגיע אותו להסביר שזה לא ככה, שהוא לא מבין, ושעוגי בעצם טוען שהכול היה בדיחה אחת מטופשת, והכדור סם (חגיגת) היה בעצם אקמול ושעוגי דווקא מתפקד נפלא בשנת השירות ועושה עבודה טובה ומשתלב מצוין ומפתיע לטובה ביכולות שלו לתקשר עם הצעירים שהוא מדריך, ואין שום סימן בהתנהגות שלו לזה שהוא מכור לסמים, וחזר והסביר שהילד נורא מתחרט ומצטער ופוחד, ושאנחנו צריכים לעודד אותו ולתת לו לגור בבית עד שיעשה בירור בהנהלה ויוחלט מה יהיה איתו.

המדריך – בחור צעיר ורב תושייה * התחיל לדבר בינתיים עם הג'ינג'י על המוצא שלו – רומניה – ועל השירות הצבאי שלו שהוא התחיל בגיל מאחור יחסית כי הוא קיבל דחיית שירות עקב לימודים ומשם השיחה הגיעה לנושא החביב על הג'ינג'י – מלחמת יום כיפור.

הג'ינג'י היה אז טירון וממחנה הטירונים הוא נשלח ישר למלחמה ועבר שם חוויות לא קלות והם שוחחו על העניין עוד ועוד ועוד… השיחה הסיחה את דעתו של הג'ינג'י והרגיעה אותו (אותי היא שעממה)

המדריך הפיקח הביע עניין ושפע שבחים והיה מלא התפעלות מכך שהג'ינג'י הלך אחר כך לקורס קצינים בחיל ההנדסה, ואפילו עשה מילואים בגולני.

בינתיים הצלחתי לדבר בנייד עם עוגי שסירב בתוקף לחזור הביתה ואמר שיישן אצל חבר. בסוף המדריך הלך לדרכו וג'ינג'י, הנסער עדיין אבל יותר בשליטה, הלך לדבר עם הדיירים שלנו.

הדיירת שלנו היא עובדת סוציאלית ובעלה הוא אסיר לשעבר שיש לו עבר עשיר בעניינים לא חוקיים. כיום הוא משוקם, עובד, נשוי, אב לילד (הג'ינג'י חולה על התינוק שלהם שהוא באמת נורא חמוד) ועובד בהתנדבות בעזרה לאסירים משוקמים, שם הוא פגש את אשתו.

את דברי ההרגעה שלי בעלי דחה אבל את שלהם קיבל בשמחה וברצון ובמהלך השיחה איתם הוא קיבל לאט לאט פרופורציות ונרגע ואז המדריך חזר עם עוגי.

שוב הייתה שיחה ממושכת, עוגי טען בתוקף שהכדור הנורא היה רק אקמול והכול הייתה בדיחה אידיוטית וניסיון למתוח את החברים והוא מאוד מתנצל והג'ינג'י (ששומר את התקפי הכעס שלו למשפחה בלבד) הגיב בצורה נעימה וחביבה והיה ממש בסדר. הוסכם שהילד יהיה בבית ויעבוד עם אבא בכוורות בזמן שימתין לגזר דינו והמדריך שוב הלך, הפעם סופית.

הרוחות נרגעו והג'ינג'י אפילו ניסה לתקן לי את המגהץ. התעסק איתו, פירק וחיבר ובדק והגיע למסקנה שהכול בסדר, ואולי בגלל המים לאדים (זה מגהץ אדים) משהו שם נרטב ולכן יש קצר.

כשצץרץ חזר לא סיפרנו לו כלום על העניין עם עוגי (רק זה חסר גם ככה הוא מציק לאחיו הגדול ללא הרף) והכול כאילו נרגע, אבל לא, הג'ינג'י עדיין מתעקש שנמאס לו ושהוא רוצה גט והוא עומד על דעתו עד עכשיו בעיקשות.

לאיים עלי בגט זה משהו שהוא נוהג לעשות מאז שנישאנו, ובזמנו הוא באמת הלחיץ אותי והפחיד אותי, כיום אני יותר חכמה ומנוסה ונשארת רגועה ואחרי כמה שעות גם הוא נרגע והחשק להתגרש עובר לו, אבל לא הפעם.

אמרתי לו שוב ושוב שאני לא רוצה להתגרש, שאני לא רואה סיבה לכך בעצם, וביני לביני אני חושבת שהוא פועל מתוך דחף ומתוך נקמנות, וגם מודעת לזה שהוא מרגיש לא טוב ולדעתי הוא סובל מכל מיני בעיות בריאותיות שמשפיעות על שיקול דעתו ומערערות אותו נפשית, אבל את זה אני שומרת לעצמי.

בכל מקרה ברור לי שרק נפסיד מכל העניין, ושהוא יפסיד יותר ממני אבל הוא מתעקש שביום ראשון הוא הולך לרבנות ומתחיל תהליכי גירושים.

בלילה הוא ישן במיטה של לילי עד שלפנות בוקר התעורר קפוא וחזר למיטה, וגם שם נשאר מסויג והמשיך להתעקש וסירב להתפייס, אבל גם לא הצליח להירדם.

 

לא רציתי לסבך את הסיפור עוד יותר אבל חוץ משאר הבעיות יש לנו גם את עניין המקרר שעושה בעיות, בעצם שני מקררים, אחד ישן וחלוד שעובד טוב, ושני חדש יותר שלא עובד טוב ובגללו החמיץ לנו החלב. צריך לצבוע את החלוד ולהיפטר מהשני… סיבוך מעצבן ששואב המון אנרגיות, ויש גם את שאר ענייני הבית שאנחנו ממשיכים לנהל כרגיל, ואפילו ברוח טובה.

הכול כאילו בסדר חוץ מהמריבות המרות שלו עם צץרץ שבהן הוא שוב מתנהג בצורה מעצבנת, צורח על הילד ומעליב אותו בלי הצדקה, ובכך, בלי להיות מודע לזה, גורם לי להתחיל לחשוב שאולי עניין הגירושים הוא רעיון טוב, כי מי רוצה לחיות עם הר געש כזה ששוצף וקוצף ומתפרץ כל הזמן?

נכון, מבחינה כלכלית להתגרש זה לא רעיון טוב, נצטרך למכור את הבית לחלק את הרכוש, ולפרק את המשפחה, אבל לפחות יהיה לנו קצת שקט, וחוץ מזה כל הזמן יש לי הרגשה שהוא רק חיכה לתירוץ הזה כדי להיפרד ממני, שהרעיון קוסם לו כבר זמן רב ושהוא אומר בדיוק מה שהוא מרגיש, שנמאס לו, פשוט נמאס לו ממני ומהחיים שלנו יחד.

אולי הוא צודק, אנחנו יחד מעל שלושים שנה והוא התעייף ממני, מהצרות ומהבעיות ומהשגרה השוחקת.

יכול להיות שהוא פשוט רוצה לפתוח דף חדש? גם אני חשתי ככה לא פעם, ולמרות הצער שאני חשה על התפוררות חיי האם אני באמת רוצה לחיות עם גבר שלא רוצה אותי? שמאס בי?

לא, ממש לא, זה בהחלט לא בכבוד שלי לאלץ מישהו להיות נשוי לי אם הוא לא רוצה.

אם הוא באמת רציני ומתכוון לזה אז שילך לדרכו, אבל כמו שהילדים נהגו להגיד פעם, אם הוא הולך אז זה סופי ולתמיד, בלי התחרטויות.