יום עמוס

יום חמישי היה עמוס אירועים. אפילו בטלנובלה סוג ז' אין דברים כאלה, בחיים שלי כן, אני אביא אותם פה אחד אחרי השני כדי שיהיה לי תיעוד להמשך הדרך.


 


חזרתי מהעבודה בסביבות שתיים וחצי אחרי הצהרים, כמו תמיד. כולם היו בבית, כולל עוגי שהגיע בערב יום כיפור הביתה וסיפר שיש שיפוצים בחוות ההכשרה ולכן הוא יהיה בבית עד סוכות.


שמנו לב שהוא עצבני וישן המון ביום ומסתובב אצל חברים בלילה, אבל ככה הוא נוהג תמיד בחופשים, אז לא עשינו מזה עניין.


הוא אפילו הרס את מסך המחשב שלו במכת אגרוף מרוב עצבים בגלל שהאינטרנט היה קצת איטי, ורב ללא הרף עם אחיו, אבל הם תמיד רבים ולא ראינו בזה משהו יוצא דופן.


עוגי סיים לאכול בזמן שחזרתי והסתלק לאי שם ואני הלכתי להתקלח ולנוח קצת. גם צץרץ שחזר באותו זמן הלך לנוח ולא אכל בגלל הריטלין שגורם לו לדחות תמיד את ארוחת הצהרים שלו לשעות מאוחרות יותר.


 


יום חמישי היה היום האחרון של צץרץ בבית ספר לפני חופש סוכות, וכשהג'ינג'י הציץ לחדר שלו הוא ראה שהילד יושב מול המחשב ומתבטל ומיד התעצבן והתחיל להציק לו להכין שיעורים. צץרץ ענה שיש לו עוד שבוע שלם של חופש להכין שיעורים ומאחר ויש לו עוד מעט שיעור נהיגה הוא מעדיף לנוח. הג'ינג'י לא קיבל את דבריו בהבנה, התרתח והתחיל לריב איתו.


התערבתי ואמרתי לג'ינג'י לעזוב את הילד (אני שונאת שהוא מתחיל להציק סתם בלי סיבה חוץ מאשר להוכיח שהוא יכול ושהוא זה שקובע בבית) והוא חטף התקף קריזה ועצבים כמו שקורה לו לפעמים והתחיל לצרוח בקולי קולות, הוא עושה את זה די הרבה בזמן האחרון בעיקר  כשהילדים לא מצייתים לו.


הפעם הוא כעס עוד יותר כי שוב התערבתי לטובת הילד ואחרי שצץרץ הסתלק לשיעור שלו הג'ינג'י הזכיר לי שהוא אמר לי בחודש שעבר שאם עוד פעם אחת אריב איתו ואחלוק על דבריו הוא יתגרש ממני וזה מה שהוא רוצה לעשות בגלל ששוב חלקתי על דבריו


כאן עלי לחזור חודש קודם ולציין שהיה לנו אז שוב ריב מהסוג הזה. זה קרה ביום שישי והוא כעס כל כך שאני לא תומכת בו נגד הילדים עד שהסתלק בסערה מהבית ורצה ללכת להיות אצל אימא שלו. זה היה בערב והוא התקשר אליה מהדרך לספר לה שהוא רוצה להתגרש והוא בא להיות אצלה, היא אמרה לו שיפסיק לבלבל את המוח ויחזור הביתה והוא אמנם חזר, אבל בדרך עצר אצל הורי לאסוף את לילי שביקרה אצלם וסיפר להם שהוא עומד להתגרש ממני אם אמשיך להתווכח איתו.


אימא סיפרה אחר כך שהוא היה נסער מאוד וכמעט בכה ועשה רושם די מטורף. יש לו התקפי חוסר שליטה כאלה מידי פעם, בעיקר כשהוא מרגיש שמערערים על הסמכות שלו, ולא ממש התייחסתי, אבל הנה, הוא הבטיח והפעם קיים, הוא הודיע לי בנחרצות שהוא החליט סופית שנמאס לו, שאנחנו לא מסתדרים ושהוא רוצה גט.


לא לקחתי אותו יותר מידי ברצינות, זה קרה המון פעמים בעבר, והאמת, ההתנהגות שלו הייתה כל כך דוחה ומעצבנת שאף אישה שפויה לא הייתה רוצה להישאר נשואה לפגע הרע הזה שהוא נעשה מידי פעם כשהוא מתעצבן.


 


אחר כך התקשר פתאום עוגי וסיפר שהוא והמדריך שלו מגיעים אלינו הביתה לדבר איתנו. גם אני וגם הג'ינג'י הסקנו מיד שיש בעיה ובטח הולכים להעיף את עוגי מחוות ההכשרה כי הוא לא מתאים להדרכה או משהו… בעוד אנחנו ממתינים התחלתי לגהץ והמגהץ קיצר את החשמל שוב ושוב… מין הפסקה קומית, או מעצבנת, תחליטו לבד.


אני אישית התעצבנתי מאוד.


אחר כך הגיע המדריך לבד, בלי עוגי וסיפר לנו סיפור מדהים שהשאיר אותנו פעורי פה – עוגי ועוד כמה נערים מחוות ההכשרה השתמשו בסמים ולכן הושעו ונשלחו הביתה.


כמובן שהג'ינג'י הגיב כדרכו בהתפרצות זעם ואמר שהוא מיד רץ למשטרה ושאין מצב שעוגי חוזר לגור בבית, הוא צריך לשבת במעצר.


המדריך שלא ציפה לתגובה סוערת כזו (הג'ינג'י הגיב בצורה ג'ינג'ית והיה אדום כולו, צעק ודפק עם הידיים על השולחן, ממש מרשים…) ניסה להרגיע אותו להסביר שזה לא ככה, שהוא לא מבין, ושעוגי בעצם טוען שהכול היה בדיחה אחת מטופשת, והכדור סם (חגיגת) היה בעצם אקמול ושעוגי דווקא מתפקד נפלא בשנת השירות ועושה עבודה טובה ומשתלב מצוין ומפתיע לטובה ביכולות שלו לתקשר עם הצעירים שהוא מדריך, ואין שום סימן בהתנהגות שלו לזה שהוא מכור לסמים, וחזר והסביר שהילד נורא מתחרט ומצטער ופוחד, ושאנחנו צריכים לעודד אותו ולתת לו לגור בבית עד שיעשה בירור בהנהלה ויוחלט מה יהיה איתו.


המדריך – בחור צעיר ורב תושייה * התחיל לדבר בינתיים עם הג'ינג'י על המוצא שלו – רומניה – ועל השירות הצבאי שלו שהוא התחיל בגיל מאחור יחסית כי הוא קיבל דחיית שירות עקב לימודים ומשם השיחה הגיעה לנושא החביב על הג'ינג'י – מלחמת יום כיפור.


הג'ינג'י היה אז טירון וממחנה הטירונים הוא נשלח ישר למלחמה ועבר שם חוויות לא קלות והם שוחחו על העניין עוד ועוד ועוד… השיחה הסיחה את דעתו של הג'ינג'י והרגיעה אותו (אותי היא שעממה)


המדריך הפיקח הביע עניין ושפע שבחים והיה מלא התפעלות מכך שהג'ינג'י הלך אחר כך לקורס קצינים בחיל ההנדסה, ואפילו עשה מילואים בגולני.


בינתיים הצלחתי לדבר בנייד עם עוגי שסירב בתוקף לחזור הביתה ואמר שיישן אצל חבר. בסוף המדריך הלך לדרכו וג'ינג'י, הנסער עדיין אבל יותר בשליטה, הלך לדבר עם הדיירים שלנו.


הדיירת שלנו היא עובדת סוציאלית ובעלה הוא אסיר לשעבר שיש לו עבר עשיר בעניינים לא חוקיים. כיום הוא משוקם, עובד, נשוי, אב לילד (הג'ינג'י חולה על התינוק שלהם שהוא באמת נורא חמוד) ועובד בהתנדבות בעזרה לאסירים משוקמים, שם הוא פגש את אשתו.


את דברי ההרגעה שלי בעלי דחה אבל את שלהם קיבל בשמחה וברצון ובמהלך השיחה איתם הוא קיבל לאט לאט פרופורציות ונרגע ואז המדריך חזר עם עוגי.


שוב הייתה שיחה ממושכת, עוגי טען בתוקף שהכדור הנורא היה רק אקמול והכול הייתה בדיחה אידיוטית וניסיון למתוח את החברים והוא מאוד מתנצל והג'ינג'י (ששומר את התקפי הכעס שלו למשפחה בלבד) הגיב בצורה נעימה וחביבה והיה ממש בסדר. הוסכם שהילד יהיה בבית ויעבוד עם אבא בכוורות בזמן שימתין לגזר דינו והמדריך שוב הלך, הפעם סופית.


הרוחות נרגעו והג'ינג'י אפילו ניסה לתקן לי את המגהץ. התעסק איתו, פירק וחיבר ובדק והגיע למסקנה שהכול בסדר, ואולי בגלל המים לאדים (זה מגהץ אדים) משהו שם נרטב ולכן יש קצר.


כשצץרץ חזר לא סיפרנו לו כלום על העניין עם עוגי (רק זה חסר גם ככה הוא מציק לאחיו הגדול ללא הרף) והכול כאילו נרגע, אבל לא, הג'ינג'י עדיין מתעקש שנמאס לו ושהוא רוצה גט והוא עומד על דעתו עד עכשיו בעיקשות.


לאיים עלי בגט זה משהו שהוא נוהג לעשות מאז שנישאנו, ובזמנו הוא באמת הלחיץ אותי והפחיד אותי, כיום אני יותר חכמה ומנוסה ונשארת רגועה ואחרי כמה שעות גם הוא נרגע והחשק להתגרש עובר לו, אבל לא הפעם.


אמרתי לו שוב ושוב שאני לא רוצה להתגרש, שאני לא רואה סיבה לכך בעצם, וביני לביני אני חושבת שהוא פועל מתוך דחף ומתוך נקמנות, וגם מודעת לזה שהוא מרגיש לא טוב ולדעתי הוא סובל מכל מיני בעיות בריאותיות שמשפיעות על שיקול דעתו ומערערות אותו נפשית, אבל את זה אני שומרת לעצמי.


בכל מקרה ברור לי שרק נפסיד מכל העניין, ושהוא יפסיד יותר ממני אבל הוא מתעקש שביום ראשון הוא הולך לרבנות ומתחיל תהליכי גירושים.


בלילה הוא ישן במיטה של לילי עד שלפנות בוקר התעורר קפוא וחזר למיטה, וגם שם נשאר מסויג והמשיך להתעקש וסירב להתפייס, אבל גם לא הצליח להירדם.


 הגינגי ואני - תחילת הדרך


לא רציתי לסבך את הסיפור עוד יותר אבל חוץ משאר הבעיות יש לנו גם את עניין המקרר שעושה בעיות, בעצם שני מקררים, אחד ישן וחלוד שעובד טוב, ושני חדש יותר שלא עובד טוב ובגללו החמיץ לנו החלב. צריך לצבוע את החלוד ולהיפטר מהשני… סיבוך מעצבן ששואב המון אנרגיות, ויש גם את שאר ענייני הבית שאנחנו ממשיכים לנהל כרגיל, ואפילו ברוח טובה.


הכול כאילו בסדר חוץ מהמריבות המרות שלו עם צץרץ שבהן הוא שוב מתנהג בצורה מעצבנת, צורח על הילד ומעליב אותו בלי הצדקה, ובכך, בלי להיות מודע לזה, גורם לי להתחיל לחשוב שאולי עניין הגירושים הוא רעיון טוב, כי מי רוצה לחיות עם הר געש כזה ששוצף וקוצף ומתפרץ כל הזמן?


נכון, מבחינה כלכלית להתגרש זה לא רעיון טוב, נצטרך למכור את הבית לחלק את הרכוש, ולפרק את המשפחה, אבל לפחות יהיה לנו קצת שקט, וחוץ מזה כל הזמן יש לי הרגשה שהוא רק חיכה לתירוץ הזה כדי להיפרד ממני, שהרעיון קוסם לו כבר זמן רב ושהוא אומר בדיוק מה שהוא מרגיש, שנמאס לו, פשוט נמאס לו ממני ומהחיים שלנו יחד.


אולי הוא צודק, אנחנו יחד מעל שלושים שנה והוא התעייף ממני, מהצרות ומהבעיות ומהשגרה השוחקת.


יכול להיות שהוא פשוט רוצה לפתוח דף חדש? גם אני חשתי ככה לא פעם, ולמרות הצער שאני חשה על התפוררות חיי האם אני באמת רוצה לחיות עם גבר שלא רוצה אותי? שמאס בי?


לא, ממש לא, זה בהחלט לא בכבוד שלי לאלץ מישהו להיות נשוי לי אם הוא לא רוצה.


אם הוא באמת רציני ומתכוון לזה אז שילך לדרכו, אבל כמו שהילדים נהגו להגיד פעם, אם הוא הולך אז זה סופי ולתמיד, בלי התחרטויות.   

29 תגובות בנושא “יום עמוס

  1. כמו כל הזוגות, אתם שני אנשים שונים. ממה שקראתי, אלו לא סיבות להתגרש.
    בעלך אינו אדם רע, הוא מיטיב ומקשיב לאחרים(לדוגמא הדיירים שלכם, המדריך). תנסו לדבר ולראות כיצד תוכלו להסתדר יותר טוב.  הילדים בגרו,  לא צריך בייבי-סיטר, אפשר לצאת ולבלות, להתקרב שוב. להפסיק את ההתנצחויות, שהיו דבר שבשגרה בשנים עברו.
    תדברו ביניכם על החינוך של הילד, כיצד אתם רואים אותו. אם יהיה לאחר מכן עימות, תני לבעלך לפתור את העניין ללא התערבותך. אחר כך תוכלו לדון בכך בארבע עיניים.

    אהבתי

  2. אני חושבת קודם כל כמה האיום שלו להתגרש בכל מריבות האו איום פוגעני והרסני ובעניין הזה חשוב לשים לו גבול ולהפסיק את זה.
    גם אם תחליטי להתגרש (או תחליטו יחד) זה צריך לבוא מתוך שיקול דעת ומחשבה ולא מתוך ריב .

    הוא נשמע לי אדם קשה מאד ויכול להיות שבאמת חלק מהסריטות שלו נובעות מאיזו טראומה מודחקת שעבר. מאד ממליצה ללכת לטיפול זוגי או אפילו לשלוח אותו לטיפול פרטי.

    לגבי לחלוק על הורה מול ילד יש בזה משהו בעייתי. אני מוצאת את עצמי לפעמים בסיטואציה כזו וזה נותן לילד מסר כפול. מותר לחלוק על שיטות חינוך, אבל לא ליד הילד (יודעת שלא תמיד מצליחים בזה)

    ממש כואב לי לחשוב על מה שאת עוברת. אני מאמינה שיש לך כוחות ועוצמות ויכולת ראיה צלולה. יכול להיות שלך יש את הכוח להציל את המשפחה מכל מערבולת הכעסים והמצוקות.

    אהבתי

    1. הוא עבר ניתוח קשה מאוד בשנה שעברה וזה שבר אצלו משהו, לדעתי הוא במין דיכאון או משבר נפשי וזו הדרך שלו לבטא אותו, להרוס ולפרק את כל מה שבנינו יחד כל השנים.

      זה לא באמת האדם שהתחתנתי איתו.

      אהבתי

  3. עיצות קשה לתת. אפשר לקשיב (הקשבה בקריאת הפוסט שלך) ולדעת שמה שצריך לקרות יקרה. בכח שום דבר לא הולך. עובדה שהאיומים לא מתממשים ככה ש…????
    אין עיצות…גם אני מבולבלת.
    מאחל לך רק טוב !

    אהבתי

  4. אכן דרמה אצלכם! 

    לדעתי, למרות שגם את "איימת" בגירושין לא פעם ולא פעמיים מעל דפי הבלוג, בתור גרושה אני יכולה להגיד שלהתגרש זה לא פיקניק.  זה לא קל ולא נעים.  קשר כל כך ארוך הוא בעצם סוג של סימביוזה, ופירוקו הוא כמעט קטיעה של איבר.  אני מאד מקווה שהג’ינג’י יירגע ואולי יצא משהו פורה מהמריבה הזו שלכם.  לא נשמע לי שאתם באמת ובתמים רוצים להיפרד.  נשמע לי שאתם רוצים לחיות חיים נעימים יותר.

    ויחד עם זה, אם תיפרדו, ברור לי שתסתדרי מצויין ואפילו תופתעי להכיר את עצמך מחדש.

    אהבתי

  5. שלום לך
    מאוד מרגש מה שאת כותבת
    לגבי הבעל אז לפי מה שאני קוראת זה כבר הרבה זמן
    ואולי זה נכון ששניכם צריכים פסק זמן
    זה לא אומר להתגרש
    מכוון שאני רואה בין השורות שאת עדין יש לך רגשות לגבי הבעל
    וגם הוא אליך[הוא עדין מוכן לתקן את המגהץ ]
    ואת מעלה פה תמונות שפעם האיתם יפים ואוהבים
    שיהיה לכם רק נחת ותקוה

    אהבתי

  6. באמת טלנובלה אחת שלמה. אני מקווה שזה יסתיים בצורה טובה. לפי מה שקראתי בבלוג, יש לך את הכלים לגשת לג’ינג’י. אחרי כל כך הרבה זמן של יחד, אי אפשר להתעלם. אני בטוח שמתחת לכל השכבות, הוא אותו האדם לו נישאת.

    זה לא פשוט. שיהיה בהצלחה.

    אהבתי

  7. האמת שהזדעזעתי ככל שקראתי יותר
    אני חושבת שהוא סתם מדבר באוויר כי הוא יודע מפעם שזה משפיע עלייך- כמו שג’וליאנה אמרה, כדאי להציב לו גבולות
    לא נראה לי שתתגרשו אבל את נראית לי הצד החזק יותר בכל הסיפור הזה
    זה בטוח יחשל אתכם

    אהבתי

    1. לכל אחד מאיתנו יש את הצדדים החזקים יותר שלו, לפעמים אני חזקה, לפעמים הוא.
      לאחרונה אנחנו נאבקים זה בזה במקום לאחד כוחות, זה מתיש אותי.
      יש לזה סיבות, הבריאות, הבעיות הכספיות, הגיל…
      הוא מוציא עלי את התסכולים שלו, כזה בזבוז…
      כל הזמן אותם ויכוחים ואותן טענות, מעייף.

      אהבתי

    1. איך לפעמים…
      לא יודעת, כנראה שכן, לא שמגיע לו אבל למי יש כוח בגילי להתרגל לאחד אחר.
      ואגב, אמרתי לו שהוא מדבר שטויות ושהוא לא יצליח להסתדר בלעדי ובמקום להתגרש הלכנו לטייל

      אהבתי

      1. אני מתה על השיר הזה, בדיוק שמעתי אותו אתמול באזניות על האפניים ושרתי בזיופים

        רציתי להגיד משהו ששמתי לב אליו, אם יורשה לי

        את מספרת שבעלך השתתף במלחמת יום כיפור ועבר חוויות לא נעימות. אני כמעט בטוחה (אף כי קטונתי) שההתפרצויות שלו קשורות לחוויות שעבר, במלחמה או לא, וייתכן גם שהניתוח שעבר העצים אותן. מאידך, כשהחונך מתחיל לדבר איתו על המלחמה, הוא נפתח אליו ונרגע קצת ואילו את…"משתעממת". אולי יש נושאים שהוא מרגיש שהוא לא מקבל לגביהם מספיק קשב והבנה ממך. שבשבילו הם מאוד מהותיים, במיוחד אם הוא סוחב אותם כבר 26 שנה שאולי הוא מרגיש שבעינייך לא מקבלים את המשמעות הראויה להם כפי שהם נתפסים בעיניו.

        אהבתי

      2. אין לי מושג למה הוא נעשה פסיכי כזה לפעמים, המלחמה זה הסבר טוב כמו כל דבר אחר (האישיות שלו למשל? או זה שהוא גבר? החלק הפחות מוצלח של האנושות), אבל שמעתי כבר את הסיפורים שלו ויש זמן לכל דבר, כשיש לילד בעיות זה לא הזמן לספר על מלחמת יום כיפור, או שכן?

        הראש שלנו פשוט פועל אחרת, אני כבר השלמתי עם הדבר הזה, הוא עדיין מתעצבן ורוצה לפעמים להתגרש, לכי תביני גברים.

        אהבתי

      3. המלחמה זה הסבר קצת יותר טוב מכל דבר אחר…
        תשמעי, לא כולם כאלה, במידה כזאת
        חייתי קצת זמן עם מישהו פוסט  טראומתי מחוויות בצבא. גם לו היו התקפי עצבים והתקפים אחרים. אלו חוויות קשות מאוד שמשפיעות עמוקות ולאורך זמן על החיים של אנשים. במוצאי יום כיפור נדבקתי לטלוויזיה לכמה סיפורים כאלו. זו היתה מלחמה קשה במיוחד (כמה שהמשפט הזה נשמע הזוי) ואת בטח יודעת הרבה יותר טוב ממני, שאפילו לא נולדה אז. זה מחייב תשומת לב וטיפול (נפשי), נסי אולי להיות יותר אמפטית אליו בנוגע לזה. אתם מדברים על זה?

        אהבתי

  8. אין לי עצות או הצעות, כואב לקרוא מה שעובר עליכם.
    דווקא ההשקעה רבת השנים חשובה כאן. לזרוק את הכל נראה לי פתרון רק אם כל האפשרויות האחרות (שיחות, ייעוץ, פסק זמן זמני) מוצאו.

    לגבי המקרר, אני ממש מזדהה. יש לי מקרר אמקור כבר 25 שנה, חצי מתפורר, מקפיא את הירקות בחלק התחתון של המקרר, עושה רעש של טרקטור ודרוש החלפה. אבל, כאשר הלכנו לחנות לחפש מחליף הגענו למסכנה שהאמקור הישן הרבה יותר מוצלח מאשר כל החדשים שיש בחנות.

    אהבתי

    1. את צודקת, חבל לזרוק בגלל קריזה זמנית שנים כה רבות של קשר זוגי ואחרי שהוא נרגע הוא הבין שזה הוא, לא אני, ונרגע.
      ואת המקרר צבענו והחזרנו למקומו הקודם, עד שהוא לא מתפרק לגמרי אני לא מוותרת עליו.
      וגם על הבעל לא

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s