זהו, חצינו עוד חג.

הפעם אצל חמותי שהכינה כרגיל יותר מידי אוכל והתעייפה נורא ודאגה שכולם ידעו את זה וגם התלוננה שאני בורחת מהר מידי אחרי האוכל למרות שמי שיצא ראשון היה דווקא הבן היקר שלה אבל בקטנה העיקר שנסענו וחזרנו והכול בסדר.

הבנות של גיסי התבגרו ורזו ונעשו כמעט נשים ועדיין הן נודניקיות לא קטנות ונמרחות על עוגי ועל צץרץ שסופגים את זה בגבורה כמו גברים אמיתיים ולצץרץ הייתה נחת רוח אמיתית כי גיסי עשה קידוש, הוא ממש בקטע הזה של דת הילד הזה, אין לי מושג למה.

לילי הפתיעה אותי ודרשה מהחבר שלה ללבוש מכנסים ארוכים והתפלצה שהוא שכח להביא איתו נעלים גבוהות והמסכן נאלץ להידחס לנעלים ולמכנסים של צץרץ הצנום יותר ממנו ועשה את זה בצייתנות של בעל לעתיד ואפילו לא מחה כשהג'ינג'י הרשה לעצמו לשבת לשולחן החג במכנסים קצרים נוחים וכולם התרוצצו יחפים.

 

היום הראשון של החג עבר עלינו בשלווה ובנחת, לילי והחבר שלה נמצאים בבדידות מזהרת בדירה של הורי ששוהים באילת, והילדים מתרוצצים לפה ולשם, ובסך הכול אין לי טענות, הכול בסדר למרות שכמעט לא היו קונים במכון ופתאום הג'ינג'י נזכר לנזוף בי שישבתי לקרוא אחרי האוכל ולא עזרתי לפנות את השולחן.

טוב, יש לי סיבות, קראתי ספר כי השתעממתי מהשיחה על הצבא שגיסי ניהל בעירנות רבה עם הדור הצעיר של החיילים ומאחר והיו שם שלוש עלמות צעירות ממני חשבתי שאין סיבה שגם אני אדחק למטבח, אבל כשהג'ינג'י רוצה להציק הוא כבר מוצא סיבה… כל אחד וההנאות שלו בחיים.

לא נורא, העיקר שיש טונות של אוכל במקרר ואף אחד לא מתלונן שהוא רעב, ובצהרים ירד פתאום גשם פתאומי ולא צפוי (שעתיים קודם שטפתי את האוטו ) והשאיר אחריו קרירות מרעננת וריח של אדמה רטובה באוויר וגם מחר יש יום חופש והכי הכי חשוב – צץרץ עבר ביום חמישי את מבחן התיאוריה והוא מרוצה וגאה כמו טווס!

הרגלים בתמונה שייכות ללילי שהשתלטה על המצלמה והשתעשעה בה מעט, אין לי מושג למה היא צילמה את עצמהמהזווית הזו אבל יצאה תמונה חמודה לדעתי.

מחר הורי ישובו הביתה בשלום אני מקווה, בכל זאת, נסיעה לאילת זה לא צחוק, ואם גם הכלב שלנו שנעלם פתאום – יומיים אחרי שסוף סוף עשינו לו חיסון נגד כלבת – יחזור גם כן השנה תוכל להתחיל בלי בעיות.