הכל בראש

 יום שישי שעבר היה נוראי וקשה, רווי עבודה קשה ואבק, והסתיים בקטסטרופה משפחתית מביכה ומעיקה (שתוצאותיה הרעות שבשו עלי את כל השבוע) וחוץ מזה היה גם נורא נורא חם.


למרבה השמחה יום שישי הזה הצליח להיות תיקון לזוועות של השבוע שעבר ולמרות שגם היום הזה הביא בעיות מלוא הטנא בכל זאת היום לא עבדנו כל כך קשה וגם מזג האוויר היה פחות חם. למעשה, אם עומדים בצל נדמה שאפשר לנשום קצת יותר בקלות, ובלילות אפשר להרגיש משבים סתווים קלילים, ובגלל הצרות של השבוע שעבר הג'ינג'י עושה מאמץ, מנסה לכפר על התקפי הכעס שלו ומגלה את הצד החביב יותר באופיו, מה שמזכיר לי למה התחתנתי איתו ומשפר מאוד את האווירה בבית.


גם שובו לביקור של עוגי שהיה רחוק מהבית שבועיים תמימים משמח מאוד. הוא שב אתמול במפתיע לביקור ואפילו לא הביא יותר מידי כביסה מלוכלכת כי לא רק שיש להם בחוות ההכשרה מכונת כביסה הוא גם למד להשתמש בה. אז נכון, הוא ישן רוב הזמן, או מבלה עם חברים, אבל נחמד שהוא שוב בבית.


 


אתמול היינו ממש עייפים ונרדמנו מוקדם ולכן קמנו היום מלאי מרץ והתבטלנו לנו בשמחה רבה עד שהגיע הזמן לנסוע לפגישה שייחלנו לה כבר זמן רב – הפגישה שנועדה לסיכום האבחון של צץרץ.


קצת התברברנו בדרך, לא באשמת ג'ינג'י שאחרי עיון קצר במפה ידע מיד לאן להגיע, אלא באשמתי, משום מה לא זכרתי טוב את מספר הבית, מזל שאת שם הרחוב לא שיבשתי ובעזרת בחור נחמד שבדק באינטרנט את הכתובת הגענו סוף סוף למקום הנכון.


לא התפלאנו כי אנחנו מכירים את צץרץ שנים רבות, אבל בכל זאת היה נעים לשמוע שהילד פיקח ונבון והוא ברמה של בני גילו ופה ושם גם עולה עליהם ושליקויי הלמידה שהוא סובל מהם לא פוגמים באינטליגנציה שלו אלא רק מזכים אותו בהקלות שהוא ציפה להן בקוצר רוח.


המאבחנות המליצו שהוא יתחיל להיבחן בעל פה כי הוא מתקשה לבטא את עצמו בכתב וגם כי כתב ידו לא קריא, בעיקר בגלל בעיות של תיאום יד עין, והתפלאו למה הוא למד בכיתה מקדמת כל כך הרבה שנים למרות שלא היה בזה בעצם צורך, שבחו את מאמציו להשתלב בכיתה רגילה וציינו לטובה את יכולותיו.


הן הסבירו שהוא סובל מדימוי עצמי מעט נמוך בגלל כישלונות בלימודים שנובעים בגלל ליקויי הלמידה שלו ולא בגלל חוסר רצון או עצלות והדגישו שהוא יפיק תועלת ממשובים חיוביים שלנו ושל המורים.


כמו כן הן ממליצות על שיחה עם פסיכולוג שיעזור לו להתמודד עם מועקות ובעיות שנובעות מההיסטוריה המשפחתית הסבוכה שלו וחושבות שכדאי לשנות את סוג הריטלין שהוא לוקח כדי לעזור לו להתגבר על בעיית הריכוז שפוגמת בכישורי הלמידה שלו.


לדעתן עם קצת עזרה ותמיכה אין שום סיבה שהילד לא יצליח לסיים את בחינות הבגרות, ימצה את היכולות שלו שהן טובות ותואמות לגילו ויהיו לו בעתיד חיים מועילים ומספקים.


צץרץ סוחב משא כבד של ילד מאומץ ומתמודד עם משפחה ביולוגית ומאמצת ועם בעיות של ליקוי למידה שממררות את חייו. הוא מתמודד עם הכול באומץ ולמרות הכול הוא נער חביב וטוב לב, אהוב על חבריו, שאפתן וחרוץ ומכיר בערך עצמו וגם, אם יורשה לי להוסיף כאימו הגאה, בחור נאה מאוד עם חוש הומור, קסם אישי ושמחת חיים, וגם שחיין מצוין, וסך הכול בחור נחמד מאוד שלמרות קשייו עם גיאומטריה עבר את הבגרות במת'.


היה עלינו להודות, קצת בבושת פנים, שרק לאחרונה התחלנו להתמקד בצץרץ מפני שעד היום עוגי ולילי משכו אליהם את רוב תשומת הלב והמשאבים המשפחתיים.


לא שהזנחנו אותו, אבל יכולנו לעשות קצת יותר למענו. מעכשיו ניתן לו יותר תמיכה ועידוד ועזרה, ומאחר והוא שאפתן ומאוד רוצה להוכיח את עצמו אני בטוחה שהוא יצליח.


אחרי השיחה הנעימה עם המאבחנות עשינו עוד סיבוב בדרך הביתה ונסענו לפה ולשם – ככה זה אצל הג'ינג'י, תמיד עושים סידורים בדרך ותמיד יש עוד משהו לסדר – ומכרנו קצת דבש פה ושם, ובכסף קנינו כל מיני דברים טעימים לשבת. צץרץ התקשר לדרוש שהפעם לא נשכח את הנסטי אפרסק החביב עליו, וכבונוס קנינו לו גם ג'בטה ואת הבורקסים שהוא אוהב, וחזרנו הביתה שמחים וטובי לב.


בעוד אני מכינה את הפיצה המסורתית של יום שישי גילינו שיש בעיות עם המקרוגל שמקצר פתאום.


יש לנו מקרוגל אמנה ענקי וכבד נורא – קניתי אותו לפני שנים כשהילדים עוד היו קטנים כדי שנוכל לחמם אוכל לכולם בבת אחת ואף אחד לא יצטרך לחכות לתורו – כולנו אוהבים אותו ומסרבים להיפרד ממנו למרות קשישותו (המתקן מאיים כבר שנים שזו הפעם האחרונה שהוא מתקן אותו) כי הוא ממש גדול ונוח ואפילו הג'ינג'י למד להפעיל אותו.


בהתחלה הנחנו שהוא הבעיה, אבל די מהר התברר שהוא חף מפשע וששוב יש לנו בעיית מים – זה נעשה מוטיב חוזר אצלנו באוגוסט הזה – והפעם היו אלה מים שנשפכו על השיש מקנקן תמים למראה וחדרו למערכת ההצתה של הכיריים שגרמו לקצר שניתק את המקרוגל שמחובר לאותו תקע של הכיריים.


עד שהכול התברר היה עלינו להזיז את המקרוגל הכבד מאוד שתקוע בנישה בארון. זה היה מבצע לא קל אבל לפחות הצלחתי לנקות כל מיני משטחים מאובקים שבדרך כלל אין לי גישה אליהם.


מישהו יודע איך האבק הזה מגיע גם לפינות הכי נידחות וחשוכות במטבח?


הבנים הזיזו בכוחות משותפים את המפלץ הכבד, חיברו אותו לתקע אחר ושם הוא כן עבד. עד שהם הבינו מה בדיוק הבעיה נערכו דיונים קולניים והתעוררו תמיהות רבות ואיש לא ידע מה ולמה ובסוף אני, שהתרוצצתי סביב עם מטלית וניגבתי כל משטח חשוף, גיליתי את הקנקן השפוך ועליתי על מקור הבעיה, אבל מאחר ואני אישה צנועה וביישנית זה יישאר ביני לבין בלוגי ואתן להם את כל הקרדיט על הפתרון.


כך או כך בסופו של דבר הכול בא על מקומו בשלום והמקרוגל חזר לגומחה שלו בלי שאף אחד נכנס להתקף כעס או נעלב למרות שחוט החשמל נדחף והתקפל וקצת הפריע והציק. לשמחתי התברר שהג'ינג'י הפנים את דברי הפסיכולוגית ובמקום לנזוף בצץרץ ולכעוס עליו הרביץ קצת למקרוגל (שנותר אדיש לגמרי) ודחף אותו בחזרה למקום, (שידע לו ולא יתחצף ), ואחר כך שיבח את הילד על עזרתו וגם ביאר לו בסבלנות למה מים שנשפכו ליד הכיריים גורמים לקצר, וכל התקרית הקטנה והמרגיזה נפתרה בלי שום כעסים וצעקות כמו שמקובל אצלנו בימים כתיקונם.


 


אחר כך סיימתי את הפיצה והבורקס וכל אחד פרש לענייניו, ועוד מעט אירדם ואישן לי ביחד עם מוסף השבת את השנ"ץ של שישי, ומחר יום שבת שאמור להיות סתווי ונעים ומאחר והכביש למכון פתוח אחרי ששופץ ונסלל מחדש לתפארת בטח יהיו לנו מחר קונים ונרוויח כסף וזה יהיה ממש במקום.


 


ולסיכום, למרות שבעצם לא קרה שום דבר מיוחד ועדיין יש לנו משיכת יתר מעיקה, וגם היום חם, ועוד לא התפייסתי עם הורי (עזבו, סיפור ארוך וסבוך ומלא פולנים נעלבים… ממש אין לי חשק לפרט) ובקלות יכולתי למצוא סיבות לקטר ולהתלונן גם היום משום מה אני חשה כאילו עננה של רגזנות ועלבון מכבידה סרו מעלי וביום שישי הזה הכול קל לי יותר וטוב לי.


מה שמוכיח שהכול בראש, הנה, תסתכלו בתמונה


 


38 תגובות בנושא “הכל בראש

    1. זוכר את מאבקי השליטה אצל דוד ביהונתן?
      זה תמיד שעשע אותי למרות שמעולם לא זכיתי לשלוט. מעניין
      למה הוא לא כותב יותר?
      מאוד אהבתי את הבלוג שלו אם כי ספק אם תהיה לי סבלנות או זמן לענות לכל כך הרבה מגיבים.

      אהבתי

  1. תתחדשי על הכנוי החדש.
    אומרים שמשנה מקום משנה מזל. נראה לי שאת שינית קצת מקום, והמזל בא בעקבותיו? או שאולי זה הסתיו.
    שימשיך להיות נחמד ונעים אצלכם, ואחרי התמונה בסוף אני חייבת ללכת לשתות קפה 🙂

    אהבתי

  2. יופי
    נשמע כמו שגרה ברוכה
    הכי שמחתי לשמוע על מה שנאמר על צץרץ. הוא נשמע לי בחור מקסים.
    איכהשו נראה לי שכולכם הלכתם צעד אחד רחוק מדי, וההבנה שהכל כל כך שביר – חלחלה אליכם.
    נקווה שמחר באמת יביא איתו הרבה מבקרים
    שתהיה לכם שבת נעימה

    אהבתי

  3. יפה לקרוא שהכל מתחיל להסתדר.

    בענין צץרץ, אולי כתבתי לך פעם שיש לי אח חירש, אבל אנחנו התעקשנו שהוא ילמד בכיתה רגילה. השנה ולמרות ניתוח שעבר שגרם לו להיעדרות ממושכת מבית הספר ולמרות כל הבעיות שיש לו, הוא היה מקום ראשון בכיתה בהצטיינות. אז אני מניח שעם עזרה, תמיכה ועידוד וגם התעקשות מצידכם יהיה טוב לצץרץ.

    בהצלחה בהכל.

    אהבתי

  4. אני שמח שהדברים מסתדרים עבור צץ רץ
    ואני מקווה שהשבת תביא איתה עבודה פוריה ששכר בצידה

    אגב במטמון מוסף הטבע של יום שני  בעיתון ידיעות אחרונות היתה כתבה על כוורות ואיפה אפשר לרכוש דבש.
    אני מניח שזה אולי עולה כסף שיכתבו עליכם אבל ודאי יש דרכי שייוק זולות יותר

    אהבתי

    1. בסוג כזה של עסקים צריך בעיקר התמדה וסבלנות. לא רק פרסום אלא גם יחס חביב ואמינות שתגרום לאנשים לבוא שוב ושוב.
      מי שמבין בדבש ומתעקש על איכות (תתפלא אבל אלא בעיקר עולים ממזרח אירופה ששמחים למצוא מישהו מקצועי ומומחה בנושא כמו שמקובל בארץ מוצאם) חוזר אלינו כל שנה מחדש ומביא גם חברים וקרובי משפחה.

      לאט לאט זה יסתדר, הכביש שהיה בשיפוצים כבר פתוח ומזג האוויר החם התחיל להצטנן וראש השנה בפתח…
      אנחנו אופטימיים

      אהבתי

  5. לי יש זכרונות ילדות בנושא דבש. לאמא שלי היה בן דוד מנס ציונה – בעל כוורות. והיינו קונים אצלו דבש בפחים גדולים…
    היה טעים.
    היום אני מסתפקת בדבש תעשייתי שכמעט ואיני נוגעת בו…

    בכל מקרה בהצלחה רבה

    ושיהיה חודש רגוע ושליו!

    אהבתי

  6. איזה יופי שהכל מתחיל להסתדר.
    אני מקווה שהעניינים עם צץרץ יסתדרו והוא יצליח בבגרויות.
    התמיכה שלכם בו ממש מעוררת הערצה.

    (את מאמינה שבהיתי שנים בתמונה ורק עכשיו קלטתי שסוסים מסיירים לה בשיער?)

    אהבתי

  7. אני לא מכיר אותך אבל אני מזדהה אים התחושות שלך באמת אבל אולי לסתכלי על זה ככה שזו דרכו של עולם  גם אם זה בגיל תצעיר יחסית צר לי על העצבות שבך ועל הילד שאת מתארת אבל הוא יגדל ויתגבר וגם את ותמשיכו לחיות 
    תאמיני לי אני יודע מה אני אומר
    טוב מקווה שלא חפרתי יותר מידי
    GUTT

    אהבתי

    1. דרכו של עולם היא שאיש לא חי לנצח אבל היא הייתה צעירה מכדי למות.
      הילדים שלה יתגברו וימשיכו לחיות כמובן אבל תמיד יישאר איתם הצער הזה …
      באמת כואב.

      אהבתי

      1. אולי לא צער אלא זיכרון ככה היתי מגדיר את זה כשאדם הולך אפילו לא מת אלא הולך למקום אחר תמיד תמיד נישאר הזיכרון
        GUTT

        אהבתי

  8. עצוב בהחלט

    אני חושב שבית קברות הוא באחריות חברת קדישא  המקומית ועצוב שהיא מרשה הזנחה שכזאת
    היום קוברים בקומות,זה יותר זול וחסך מקום

    אהבתי

  9. זה בטח קשור לתפיסת היהדות שלא מקדשים את המת ומה שחשוב זו הנשמה..
    וחוץ מזה, ראית פעם משהו שקשור בדתיים ונראה טוב?
    הכל אצלם מוזנח. גם בית הקברות…

    אהבתי

  10. מצמרר. היא היתה מבוגרת ממני בסך הכל בחצי שנה. זאת באמת טרגדיה. כל כך לא מובן, כל כך מפחיד.

    אני לא מסכימה איתך לגבי הקבורה היהודית. אני חושבת שהבלגן, העפר, הזיעה זה הופך את המוות לחלק טבעי מהחיים, ומה לעשות שהחיים הם בלגן אחד גדול (ובסוף מתים).
    אני חושבת שהלוויה נועדה בשביל האנשים שנותרו בחיים, ומטרת הטקסים היא לעזור להם להתמודד עם האבל. איכשהו נראה לי שהטקסים הנוצריים (שאני מכירה אותם רק מהסרטים) הם סוג של אירוע חברתי שצריך לראות ולהיראות, ולהשאר מאופקים.

    אהבתי

    1. אין ספק שלוויה היא בעיקר טקס אבל היא נועדה לתת הזדמנות להיפרד מהמת וקשה לעשות את זה בצורה נאותה כשאין מקום לעמוד ואין טיפת צל וצריך להידחק בין קברים של מתים אחרים…
      במקום טקס ראוי מקבלים אווירה של עמידה בתור. הרגשה איומה.

      אהבתי

  11. אני גרה בחו"ל ויצא לי להיות נוכחת בהרבה הלוויות לא יהודיות. אני חייבת להגיד שבשבילי, האוירה הקרה והמנוכרת ובעיקר המאופקת בכנסיה, לא מדברים אליי. יש משהו מאד אמיתי בעמידה הזאת סביב הבור, בבכי, בקריעה. אצל הנוצרים הלוויה ניגמרת בסדביצים ותה בכנסיה, כולם הולכים הביתה והחיים מצופים להמשיך כאילו כלום.

    אהבתי

  12. הסקת מסקנה שאין נכונה ממנה – לחיות מתוך שמחה ולקבל באהבה את כל מה שבא כי ממילא הכל הוא בחירה שלנו, הן חיינו והן מותנו על כל הטוב ועל כל הטוב יותר שבהם.

    אם איני טועה (איני מומחה לענייני הדת היהודית) לא נהוג לטעת צמחים בבתי קברות כי צמחים משמחים לבב אנוש ואנחנו הרי אמורים להיות שם באבל.
    בבתי הקברות הצבאיים החליטו לפסוח על הנוהג המטומטם הזה.

    שנשמע רק בשורות טובות

    אהבתי

    1. נעשה עסק, מוותרת לך על הפרחים והעצים בתנאי שלא יאפשרו לשים את המצבות האיומות האלו עם תמונות של קשישים גרוזניים…
      לא כתוב באיזה מקום לא תעשה לך פסל ומסכה?
      למה בית הקברות נראה לאחרונה כמו אלבום תמונות גרועות?
      ואיך לעזאזל הם עושים את זה? מטביעים תמונות של הנפטרים על המצבות?
      ולמה?

      אהבתי

  13. למיטב ידיעתי, הסיבה שלא משקיעים בבית קברות יהודי, כי זה מקום זמני מאוד, שהרי הנה הנה בא המשיח וכולם יקומו לתחיה.
    אז בשביל יום או יומיים שווה לנטוע ולטפח?

    אהבתי

  14. באמת עצוב,  וההחלטה שלכם בדרך הביתה היא החלטה מאד נכונה.  חבל שאנחנו (כולנו) נוטים תמיד לשכוח החלטות כאלה.
    כנראה תלוי איזה בית קברות  –  בעיר שלי הכל מטופח ומסודר.  נכון שאין צל,  אבל יש המון צמחיה.  זה אמנם לא מקובל כל כך אצל יהודים,  אבל אני מניחה שלחברה קדישא נמאס להתווכח והם פשוט נכנעו לדרישת הקהל.
    והקומות  –  זה מחוסר מקום.  המצב הולך ומחמיר,  פשוט אין ברירה.

    אהבתי

    1. גם בקריה שלנו בית הקברות קטן אמנם אבל מטופח ונעים מאוד, גם הנוף משם מאוד יפה וגם שם התחילו לקבור בצורה צפופה יותר, שניים בחלקה אחת.
      ואני מקווה שאצליח לזכור את מה שהחלטתי אתמול לפחות עוד שנה אם לא יותר.

      אהבתי

  15. עצוב

    גם אני כתבתי פוסט ( לא מזמן) על כלתה של שכנתי בת 37 ,
    שנפטרה לאחר 7 שנות מחלה , והשאירה שני ילדים קטנים.
    כל כך עצוב

    לא נראה לי שיש לבוא בלבוש חגיגי כמו שאנו רואים בסרטים של הנוצרים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s