הכל בראש

 יום שישי שעבר היה נוראי וקשה, רווי עבודה קשה ואבק, והסתיים בקטסטרופה משפחתית מביכה ומעיקה (שתוצאותיה הרעות שבשו עלי את כל השבוע) וחוץ מזה היה גם נורא נורא חם.

למרבה השמחה יום שישי הזה הצליח להיות תיקון לזוועות של השבוע שעבר ולמרות שגם היום הזה הביא בעיות מלוא הטנא בכל זאת היום לא עבדנו כל כך קשה וגם מזג האוויר היה פחות חם. למעשה, אם עומדים בצל נדמה שאפשר לנשום קצת יותר בקלות, ובלילות אפשר להרגיש משבים סתווים קלילים, ובגלל הצרות של השבוע שעבר הג'ינג'י עושה מאמץ, מנסה לכפר על התקפי הכעס שלו ומגלה את הצד החביב יותר באופיו, מה שמזכיר לי למה התחתנתי איתו ומשפר מאוד את האווירה בבית.

גם שובו לביקור של עוגי שהיה רחוק מהבית שבועיים תמימים משמח מאוד. הוא שב אתמול במפתיע לביקור ואפילו לא הביא יותר מידי כביסה מלוכלכת כי לא רק שיש להם בחוות ההכשרה מכונת כביסה הוא גם למד להשתמש בה. אז נכון, הוא ישן רוב הזמן, או מבלה עם חברים, אבל נחמד שהוא שוב בבית.

 

אתמול היינו ממש עייפים ונרדמנו מוקדם ולכן קמנו היום מלאי מרץ והתבטלנו לנו בשמחה רבה עד שהגיע הזמן לנסוע לפגישה שייחלנו לה כבר זמן רב – הפגישה שנועדה לסיכום האבחון של צץרץ.

קצת התברברנו בדרך, לא באשמת ג'ינג'י שאחרי עיון קצר במפה ידע מיד לאן להגיע, אלא באשמתי, משום מה לא זכרתי טוב את מספר הבית, מזל שאת שם הרחוב לא שיבשתי ובעזרת בחור נחמד שבדק באינטרנט את הכתובת הגענו סוף סוף למקום הנכון.

לא התפלאנו כי אנחנו מכירים את צץרץ שנים רבות, אבל בכל זאת היה נעים לשמוע שהילד פיקח ונבון והוא ברמה של בני גילו ופה ושם גם עולה עליהם ושליקויי הלמידה שהוא סובל מהם לא פוגמים באינטליגנציה שלו אלא רק מזכים אותו בהקלות שהוא ציפה להן בקוצר רוח.

המאבחנות המליצו שהוא יתחיל להיבחן בעל פה כי הוא מתקשה לבטא את עצמו בכתב וגם כי כתב ידו לא קריא, בעיקר בגלל בעיות של תיאום יד עין, והתפלאו למה הוא למד בכיתה מקדמת כל כך הרבה שנים למרות שלא היה בזה בעצם צורך, שבחו את מאמציו להשתלב בכיתה רגילה וציינו לטובה את יכולותיו.

הן הסבירו שהוא סובל מדימוי עצמי מעט נמוך בגלל כישלונות בלימודים שנובעים בגלל ליקויי הלמידה שלו ולא בגלל חוסר רצון או עצלות והדגישו שהוא יפיק תועלת ממשובים חיוביים שלנו ושל המורים.

כמו כן הן ממליצות על שיחה עם פסיכולוג שיעזור לו להתמודד עם מועקות ובעיות שנובעות מההיסטוריה המשפחתית הסבוכה שלו וחושבות שכדאי לשנות את סוג הריטלין שהוא לוקח כדי לעזור לו להתגבר על בעיית הריכוז שפוגמת בכישורי הלמידה שלו.

לדעתן עם קצת עזרה ותמיכה אין שום סיבה שהילד לא יצליח לסיים את בחינות הבגרות, ימצה את היכולות שלו שהן טובות ותואמות לגילו ויהיו לו בעתיד חיים מועילים ומספקים.

צץרץ סוחב משא כבד של ילד מאומץ ומתמודד עם משפחה ביולוגית ומאמצת ועם בעיות של ליקוי למידה שממררות את חייו. הוא מתמודד עם הכול באומץ ולמרות הכול הוא נער חביב וטוב לב, אהוב על חבריו, שאפתן וחרוץ ומכיר בערך עצמו וגם, אם יורשה לי להוסיף כאימו הגאה, בחור נאה מאוד עם חוש הומור, קסם אישי ושמחת חיים, וגם שחיין מצוין, וסך הכול בחור נחמד מאוד שלמרות קשייו עם גיאומטריה עבר את הבגרות במת'.

היה עלינו להודות, קצת בבושת פנים, שרק לאחרונה התחלנו להתמקד בצץרץ מפני שעד היום עוגי ולילי משכו אליהם את רוב תשומת הלב והמשאבים המשפחתיים.

לא שהזנחנו אותו, אבל יכולנו לעשות קצת יותר למענו. מעכשיו ניתן לו יותר תמיכה ועידוד ועזרה, ומאחר והוא שאפתן ומאוד רוצה להוכיח את עצמו אני בטוחה שהוא יצליח.

אחרי השיחה הנעימה עם המאבחנות עשינו עוד סיבוב בדרך הביתה ונסענו לפה ולשם – ככה זה אצל הג'ינג'י, תמיד עושים סידורים בדרך ותמיד יש עוד משהו לסדר – ומכרנו קצת דבש פה ושם, ובכסף קנינו כל מיני דברים טעימים לשבת. צץרץ התקשר לדרוש שהפעם לא נשכח את הנסטי אפרסק החביב עליו, וכבונוס קנינו לו גם ג'בטה ואת הבורקסים שהוא אוהב, וחזרנו הביתה שמחים וטובי לב.

בעוד אני מכינה את הפיצה המסורתית של יום שישי גילינו שיש בעיות עם המקרוגל שמקצר פתאום.

יש לנו מקרוגל אמנה ענקי וכבד נורא – קניתי אותו לפני שנים כשהילדים עוד היו קטנים כדי שנוכל לחמם אוכל לכולם בבת אחת ואף אחד לא יצטרך לחכות לתורו – כולנו אוהבים אותו ומסרבים להיפרד ממנו למרות קשישותו (המתקן מאיים כבר שנים שזו הפעם האחרונה שהוא מתקן אותו) כי הוא ממש גדול ונוח ואפילו הג'ינג'י למד להפעיל אותו.

בהתחלה הנחנו שהוא הבעיה, אבל די מהר התברר שהוא חף מפשע וששוב יש לנו בעיית מים – זה נעשה מוטיב חוזר אצלנו באוגוסט הזה – והפעם היו אלה מים שנשפכו על השיש מקנקן תמים למראה וחדרו למערכת ההצתה של הכיריים שגרמו לקצר שניתק את המקרוגל שמחובר לאותו תקע של הכיריים.

עד שהכול התברר היה עלינו להזיז את המקרוגל הכבד מאוד שתקוע בנישה בארון. זה היה מבצע לא קל אבל לפחות הצלחתי לנקות כל מיני משטחים מאובקים שבדרך כלל אין לי גישה אליהם.

מישהו יודע איך האבק הזה מגיע גם לפינות הכי נידחות וחשוכות במטבח?

הבנים הזיזו בכוחות משותפים את המפלץ הכבד, חיברו אותו לתקע אחר ושם הוא כן עבד. עד שהם הבינו מה בדיוק הבעיה נערכו דיונים קולניים והתעוררו תמיהות רבות ואיש לא ידע מה ולמה ובסוף אני, שהתרוצצתי סביב עם מטלית וניגבתי כל משטח חשוף, גיליתי את הקנקן השפוך ועליתי על מקור הבעיה, אבל מאחר ואני אישה צנועה וביישנית זה יישאר ביני לבין בלוגי ואתן להם את כל הקרדיט על הפתרון.

כך או כך בסופו של דבר הכול בא על מקומו בשלום והמקרוגל חזר לגומחה שלו בלי שאף אחד נכנס להתקף כעס או נעלב למרות שחוט החשמל נדחף והתקפל וקצת הפריע והציק. לשמחתי התברר שהג'ינג'י הפנים את דברי הפסיכולוגית ובמקום לנזוף בצץרץ ולכעוס עליו הרביץ קצת למקרוגל (שנותר אדיש לגמרי) ודחף אותו בחזרה למקום, (שידע לו ולא יתחצף ), ואחר כך שיבח את הילד על עזרתו וגם ביאר לו בסבלנות למה מים שנשפכו ליד הכיריים גורמים לקצר, וכל התקרית הקטנה והמרגיזה נפתרה בלי שום כעסים וצעקות כמו שמקובל אצלנו בימים כתיקונם.

 

אחר כך סיימתי את הפיצה והבורקס וכל אחד פרש לענייניו, ועוד מעט אירדם ואישן לי ביחד עם מוסף השבת את השנ"ץ של שישי, ומחר יום שבת שאמור להיות סתווי ונעים ומאחר והכביש למכון פתוח אחרי ששופץ ונסלל מחדש לתפארת בטח יהיו לנו מחר קונים ונרוויח כסף וזה יהיה ממש במקום.

 

ולסיכום, למרות שבעצם לא קרה שום דבר מיוחד ועדיין יש לנו משיכת יתר מעיקה, וגם היום חם, ועוד לא התפייסתי עם הורי (עזבו, סיפור ארוך וסבוך ומלא פולנים נעלבים… ממש אין לי חשק לפרט) ובקלות יכולתי למצוא סיבות לקטר ולהתלונן גם היום משום מה אני חשה כאילו עננה של רגזנות ועלבון מכבידה סרו מעלי וביום שישי הזה הכול קל לי יותר וטוב לי.

מה שמוכיח שהכול בראש, הנה, תסתכלו בתמונה