אותה הגברת בשינוי אדרת

קודם כל תירגעו, לא מחקתי כלום. כלומר כן מחקתי את הבלוג בגלל התקף תיעוב וכעס על אנשים שהעמידו פני ידידים אבל כל הזמן ארבו לי בצד וחיכו לשעת כושר לנצל את מה שסיפרתי בתום לב כדי להתנשא עלי וללעוג לי.


יש אנשים קטנוניים כאלה שסוג כזה של התנהגות גורם להם להרגיש טוב יותר עם עצמם. לא נותר לי אלא לרחם עליהם ולשלוח אותם להתבוסס בעליבותם.


שיבושם להם.

אחוזת כעס ועלבון ומיאוס מחקתי את הבלוג בלי להיפרד מאיש, אבל בסתר ליבי ידעתי שקל מאוד להחזיר אותו חזרה, צריך רק לבקש שחזור, ולא לשכוח את הססמא, והכל יבוא על מקומו בשלום.


האמת, לא חשבתי לשוב כל כך מהר, מתקפת הבאסה, חוסר המזל, העלבון והזעף ממשיכה להרוס את חיי. מאז שמחקתי לא קרה לי שום דבר טוב, להפך, הכל השתבש עוד יותר, אבל פתאום נמאס לי – כמה אפשר להעלב ולהתעצבן ולהזעיף פנים כמו ילדה נעלבת?

די, משעמם, וגם לא יפה להתנהג ככה בגילי, ואם לא די בכך אז המבוגר הכי אחראי בבלוגיאדה הטריח את עצמו לכתוב לי וגם הגדיל לעשות והעיר לי – בעדינות ובטוב לב – שלא מתנהגים ככה, שאנשים אחראיים לא עושים דברים כאלה, לא שוברים את הכלים ובורחים בלי להגיד שלום.


אחרי מחשבה של כמה דקות החלטתי שהוא צודק ושעלי לחזור לעצמי הרגיל ולהפסיק עם ההצגות.

חיש קל שחזרתי את הבלוג, (ממש קלי קלות, בחיי ) והעברתי לטיוטא את העבר שלי (כמה חבל שאי אפשר לעשות את זה במציאות) ולקינוח גם שיניתי את העיצוב, הכינוי, שם הבלוג ו… טוב, די.


לטובת אלה שחטפו זעזוע מהעלמותי השארתי את המנויים שלי ואת מספר הבלוג ולא נשאר לי אלא לבקש סליחה על חוסר הנימוס ולהבטיח שאני עוד אשוב לכתוב.


מעכשיו הבלוג שלי יהיה פחות אישי ופחות נוגע, יותר אנונימי וחסוי ובלי הורים, ילדים ובעל, אבל אחרי הכל אי אפשר לחסום גרפומנית בהקלדתה.

וטיפ קטן לכל מי שמוצא את עצמו לאחרונה כועס ופגוע, מזועזע ונעלב, או סתם המום ולא מבין איך הכל מתבלגן בבת אחת ולמה החיים המסודרים שלו נעשו פתאום מערבולת של רגשות פגועים ותקלות מטופשות ואיך זה שבגלל חוסר הבנה חסר ערך הכל אצלו משתבש על הצד הגרוע ביותר, אולי יתנחם בכך שזה לא הוא אלא משהו באוויר וזה קורה המון לאחרונה ולהרבה אנשים, וכנראה שכמו שזה בא זה גם יחלוף.

עוד שבועיים השנה הזו נגמרת, אולי השנה הבאה תהיה באמת שנת תש"ע וכולנו ניוושע סוף סוף.


אמן.

39 תגובות בנושא “אותה הגברת בשינוי אדרת

    1. אני מחכה לזה מהתחלת הקיץ ומקבלת רק אסונות וצרות וכאבי לב.
      אולי כשהגשם יתחיל לרדת…
      עד עכשיו זה היה אחד הקייצים הכי איומים שעברו על המדינה וגם עלי אישית.

      אהבתי

      1. אני כותבת פעם ב… כשיש לי משהו על הלב.. בינתיים זה היה קשור באקס..חחח..

        אבל אין מה לי מה לרשום יותר מידי, אני עכשיו בסמסטר קיץ…
        והשנה הזו די תסכלה אותי כי לא הצלחתי כמו שחשבתי שאצליח…
        בשום תחום…

        אז.. החלטתי שצריך להשקיע יותר… מקווה לטוב 🙂 

        אהבתי

  1. יקירתי, את צריכה להיות יותר מחוסנת. לא מתאים לך! בעצם מה אני יודעת מה מתאים לך?
    כתבת לאחרונה על אכזבה מהתגובות וניסיתי לבדוק, לא כל כך מצאתי. כלומר היו שם תגובות שופטות מידי ותגובות לא הכי נחמדות אבל אלף: רוב התגובות כן היו בעדך, ובית זה אינטארנט, מה לעשות?

    אבל הכי חשוב, אקדים ואמר: תהיה לך שנה סופר דופר נהדרת, ושיסתדר.

    אהבתי

    1. אלו לא היו התגובות בבלוג ששברו אותי אלא התנהגות של אנשים שנכנסו לחיי דרך האינטרנט.
      ברגע שאתה פוגש אדם אישית זה כבר הרבה יותר נוגע וכואב.
      משום מה דברים שפעם היו גורמים לי למשוך כתף באדישות באוגוסט הזה פוגעים ומעליבים בצורה בלתי נסבלת.
      אני באמת לא מבינה למה אבל הצלחתי לריב עם כל העולם לאחרונה, אפילו עם הורי.

      אהבתי

  2. טוב שחזרת
    דחילק,אם הייתי בורח מכל אלה שקיללו אותי,וניסו להטיל עלי שחורים,כישופים ועוד כהנה וכהנה דברים רעים הייתעי מרחיק לירח
    שמח שזכותי עמדה לי לגרום לך לחזור
    וזה בסדר לכתוב על החיים הפרטיים יש כאן בישרא פטנט שפשוט חוסם תגובות
    כך שאת יכולה להוציא החוצה הכל ולחסום את הפוסט לתגובות

    שבת שלום

    אהבתי

  3. נחמד המשפט שכתבת שיש משהו באויר שהכל מתחרבש. מישהי כתבה לי גם כך בתגובה לפוסט שלי. אז…את חושבת שזה ישכנע אותי בצדקת מעשה זה או אחר?
    וטוב שחזרת אלינו..אנחנו נחמדים ותומכים…

    אהבתי

  4. איזה כיף שחזרת, זה היה נורא מאכזב שפרשת ועוד לאחר הפוסט שכתבת שאת מכורה לכתיבה.

    כשנכנסתי למועדפים וראיתי שסגרת, חיפשתי אותך כמו איזה סטוקרית אחוזת אמוק ברחבי הבלוגספירה, בסוף מצאתי אותך בבלוג של "הוא והיא" וכתבת שפרשת כי נמאס לך, התאכזבתי אבל הבנתי.

    אוהבת את הכתיבה שלך, ומאחלת לך ולמשפוחה שנה טובה.

    אהבתי

  5. גם לי קרה מקרה בלוג לא נעים שבעקבותיו שקלתי להפוך את הבלוג לפרטי או להחליף מספר ושם, אבל בסוף החלטתי שיותר חשוב לי להישאר עם הקוראים שלי, ומי שנעלב או מתרגז מהדברים שאני כותבת כי הוא מכיר אותי מהחיים וקורא לי בבלוג בלי להודיע לי על זה – שיזדיין. גנזתי שלושה פוסטים בעייתיים ומאז אני יותר מודעת למה אני כותבת ומי עלול לקרוא.

    אהבתי

    1. אם מישהו שמכיר אותי בחיי המציאותיים היה מגיע לפה הייתי או מחליפה את המין או מצטרפת למנזר השתקנים
      בעצם שניהם יחד.
      רק המחשבה על דבר כזה מעבירה בי צמרמורת

      אהבתי

  6. האמת שנבהלתי וחששתי שהלכת לתמיד
    אנשים מרשים לעצמם להיות רעים כשהם אנונימים- בגלל זה הפכתי פרטית
    מקווה שהכל בסדר צורבת, ושהבלוג הוא עדיין מקום בשבילך כדי להשתחרר

    אהבתי

    1. אני חוששת שלא במקרה הזה.
      הגברות ההן שרבתי אתן הן לא מהסוג שמוחל על כבודו.
      אולי הן דווקא דומות לי בעניין הזה כמו בעניינים אחרים ולכן עדיף שדרכינו יפרדו.
      זה קורה הרבה במדיה הזו, מתקרבים בצורה ממש מדהימה ואחר כך יש פיצוץ ונתק.
      אם ההכרות היא וירטואלית בלבד זה קורה מהר מאוד ותמיד בהפתעה.

      אהבתי

  7. את צודקת לחלוטין שכאשר יותר מדי אנשים קרובים קוראים את הבלוג שלך זה בעייתי. זה מה שקורה אצלי כרגע, במיוחד אנשים מהעבודה שקוראים את הבלוג שלי ומצטטים קטעים ממנו בכל מיני הזדמנויות. זה ממש משתק אותי ואני חושבת אלף פעמים לפני שאני כותבת מילה.
    חשבתי כבר לפתוח בלוג חדש נוסף אנונימי לגמרי, אבל אני יודעת שלא אעמוד בזה. בקושי יש לי אנרגיות לבלוג אחד כרגע.
    יופי שחזרת, ואני מאחלת לך שנה טובה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s