קצה הקרחון

 אחרי שכתבתי את הפוסט של אתמול קרו עוד דברים, דברים די מוזרים שגרמו לי להתחיל לחשוד שבעלי היקר התחיל לרדת קצת מהפסים.

אולי גם הוא עובר סוג של גיל מעבר?

האמת, לא קל לו. מאז שעזב את הפיס השנוא עליו הוא מרוויח הרבה פחות כסף, בעיקר בקיץ, וההוצאות ממשיכות לדפוק כרגיל וזה קשה, וכבר לווינו כסף מאימא שלו, ומהורי, וממש לחוץ לנו כספית.

נשאלת השאלה למה לבזבז כל כך הרבה כסף על מזגנים אחרי ששנים הסתדרנו בלי מזגנים בחדרי הילדים?

שאלה טובה שגם אני שאלתי. נכון, השתחרר החיסכון ההוא שעשינו בזמנו לילדים, אבל מה הטעם להוציא מעל אלפיים ₪ לקניית מזגן כשרק צץרץ גר בבית?

הוא אגב מאוד שמח על המזגן ובאמת נהנה ממנו, אבל עוגי לא בבית אלא בשנת שירות ויגיע הביתה רק פעם בכמה שבועות, ולילי אמרה לי בשאט נפש שהיא שונאת מזגנים ומעדיפה מאווררים, ובאמת שאצלה אין צורך במזגן בקיץ. החדר שלה קריר מאוד ויש לה מאוורר תקרה מצוין, וחוץ מזה היא בצבא ובקושי באה הביתה.

הכול זה בעצם שטויות ורעש רקע, הבעיה היא שמשהו לא טוב עובר על ג'ינג'י. זה התחיל עוד לפני הניתוח כשאביו נפטר ואחר כך בא הניתוח ההוא … הוא מרגיש שהוא מזדקן, נעשה פחות רלוונטי, חלש יותר ועני יותר ופחות נחוץ, והדרך שלו להרגיש טוב יותר עם עצמו ולהתחזק זה להציק לי ולנסות להפחיד אותי.

גם בעבר כשרבנו מאוד הוא היה מאיים עלי בגירושין, ופעם זה באמת נורא זעזע אותי והפחיד אותי, אבל כמה אפשר?

גיליתי להפתעתי שכלל לא נחרדתי ולא נלחצתי מרעיון הפרידה ממנו, אפילו לא ניסיתי כדרכי תמיד לפייס אותו ולשכנע אותו לסלוח לי, ועל מה בעצם היה עלי להתנצל?

אני לא יודעת מה לחשוב יותר על כל מה שקרה מרגע שהוא הסתלק אתמול בזעם נוראי מהבית, אבל עובדה שהוא לא הגיע בסופו של דבר לאימא שלו – שבטח אמרה לו לא לבלבל את המוח, לחזור הביתה ולהתפייס איתי – ולכן הוא נסע להורי, סיפר להם שאנחנו כנראה מתגרשים, לקח את לילי הביתה ובדרך חזר וסיפר לה שהוא עומד להתגרש ממני.

אימא שלי סיפרה לי בטלפון שהוא היה מבולבל ודיבר בהתרגשות עצומה, וכמעט בכה, אבל איש לא הבין מה בדיוק הוא רוצה ומה הוא מתכנן לעשות. הורי היו מוטרדים ונדהמים מהופעתו הפתאומית ולא ידעו מה קורה, באמת חבל שהוא עירב אותם בכל העניין הזה.

גם כשהוא חזר הביתה הוא המשיך לקשקש ולאיים, מצד אחד מנסה לעשות רושם החלטי ונחרץ, ומצד שני היה ברור שהוא לא ממש רוצה לעשות מעשה אלא רק לאיים ולזעזע. הקשבתי לו מדבר עוד ועוד, מפזר קשקושים חסרי טעם וכאילו מתחנן, תחזיקו אותי, ושתקתי, שואלת את עצמי מה עובר עליו.

יותר מאוחר שאלתי את לילי אם לדעתה אבא לא השתגע קצת, והיא הודתה בחוסר נוחות שכן, גם היא מרגישה שהוא קצת מחורפן, אבל היה ברור שלא נוח לה לדבר על הנושא ולכן הנחתי לה.

אחר כך הוא רצה ללכת לישון בחדר של עוגי שלא היה מסודר ונשכב על המיטה שלו למרות שלא הייתה אצלו כרית ולא שמתי סדין על המזרן.

להפתעתי הוא השתכנע בקלות ללכת לישון במיטה שלנו ולמרות שהיה עייף המשיך לדבר עוד ועוד… כל כך לא אופייני לו להתנהג ככה… באמת מוזר. אחר כך נרדמנו ולפנות בוקר התעוררתי עם כאב בטן, סימן בדוק אצלי ללחץ נפשי. הדלקתי את המחשב וגלשתי קצת ואחר כך חזרתי לישון, אבל הוא נשאר ער וראה טלוויזיה, דיברנו קצת והכול היה מאוד רגוע ומנומס ויום יומי למרות שהוא המשיך לדבר על גירושין ופרידה וכל הזמן הייתה לי תחושה שהוא כאילו שולח בלוני ניסוי לבדוק איך אגיב… הכול כל כך מוזר…

גם ההתפרצות שלו וההתקף הזעם היו כל כך לא הולמים ולא במקום, כאילו הוא רק חיכה לאיזה בדל סיבה לעשות סצנה.

אני ממש לא מבינה מה קורה סביבי. יש לי הרגשה שכל מה שקרה הוא רק קצה הקרחון ומתחת לפני המים קורים דברים מסתוריים שאני לא יודעת עליהם כלום, מין אינטואיציה כזו שלוחשת לי שהוא מנסה בכוח לעורר משבר ביחסים שלנו ואני לא מבינה למה, אולי הוא פשוט עייף ושחוק ונמאס לו לסחוב את העול הכבד הזה של החובות והעבודה והצרות? יכול להיות שזו הדרך שלו להשתחרר מהמשא הכבד ואולי כבר מחכה לו מישהי אחרת באיזה מקום?

יכול להיות, גם אני די מותשת ויש בי חלק שמבין ומזדהה עם הרצון לברוח, אבל הדרך שבה הוא עושה את זה  מכוערת ונבזית ואחרי כל מה שעברנו יחד זה פשוט לא הגון ויש לי הרגשה שהוא יודע את זה ומרגיש לא נוח ובכל זאת ממשיך עם ההבלים שלו.

אני לא נותנת לזה להלחיץ אותי וכלפי חוץ אני רגועה ויציבה ולא מתרגשת, אבל האמת שאני נורא מודאגת ממצבו הנפשי, זה מדאיג אותי יותר מאשר מגירושין שיהיו או לא.

ועכשיו הוא מסרב לפתוח את המכון, אומר שלא אכפת לו שנמכור הכול… זה כל כך לא מתאים לבן אדם שחשבתי שאני מכירה….

משהו קרס בו וזה לא כי הערתי לו שלא יאכל בצל במיטה, זה משהו עמוק וחמור יותר ואני באמת לא מבינה מה ולא יודעת מה יהיה איתנו בעתיד.