מכורה?

 אחרי הקריזה שחטפתי מחלק מהתגובות שענו לי בבלוג (וגם בפרטי) בגלל שעשיתי שטות וסיפרתי על מצבי הבריאותי ועל ההילרית האגרסיבית לקחתי לי פסק זמן מהכתיבה בבלוג.


האמת, כל כך נפגעתי וכעסתי עד ששקלתי לפרוש לגמרי מהבלוג.


אני עדיין כועסת בגלל ההנחה האוטומטית הזו שכולם מאמצים בלי היסוס שאם יש לך מחלה כרונית זה סימן שעליך לפשפש במעשייך, ולשנות את חייך, כי המחלה תקפה אותך באשמתך.


אז מה אם כל הרופאים נשבעים שאין להם מושג מה הסיבה למחלות אוטואימוניות, וכל המחקרים מראים שהן תוקפות אנשים בכל הגילים והמינים?


אז מה אם גם הבת הקטנה של קולגה שלי לעבודה (ילדה בבית ספר יסודי) וגם חייל בסדיר וגם הדוד שלי שהוא בן למעלה משבעים חולקים איתי את אותו גורל ולוקחים אותן תרופות ונאבקים באותן בעיות?


ממתי יש לעובדות קשר לאמונה?


מסתבר שאין. איכשהו הניו איג'יזם המטופש שפשה בארצות המערב הדשנות הצליח להשריש את האמונה שכל מחלה מקורה בבעיה נפשית, אז מה אם חייך טובים ורגילים לגמרי, ואת מרוצה מהם כמו שהם?


זה רק סימן לעיוורונך, לטיפשותך ולבינוניות שלך, שני אותם מיד גם אם אין לך שום חשק לעשות את זה – וגם לא בדיוק מושג מה לשנות – כי אחרת לא תבריאי אף פעם.


אם את חולה עליך להתגרש מיד מהבעל, לריב עם ההורים, להגיד לחותנת מה את באמת חושבת עליה, להפסיק להכין אוכל לילדים, להתפטר מהעבודה, להפסיק לנקות ולבשל, לשבור את הכלים ולהשליך את כל בגדייך לפח, ולעזאזל המחיר!


העיקר הבריאות, לא?


ואם תישארי אחר כך אומללה, בודדה וענייה, בלי פרנסה, משפחה מרוסקת, ארון ריק, וחיים הרוסים ועדיין חולה בדלקת פרקים אז זו אשמתך כמובן, כי כמו שאמרנו לך – הכול באשמתך!


נו, טוב. ברור לי שהיגיון בריא לא יכול להילחם באמונה פאנטית חסרת היגיון, או בסתם טיפשות, ולכן מוטב שאניח לשטות הזו ופשוט אתעלם מכל העצות המטופשות שהמטירו עלי בנדיבות.


אגב, באותה רוח, מה בעלי היה אמור לעשות אחרי שגילה שיש לו סרטן ערמונית? לבזבז את כל חסכונותינו על טיול מסביב לעולם? לעשות ניתוח לשינוי מין? או אולי להחליף אותי בצעירה יפת תואר?


איזה מזל שהרופא לא רשם לו את התרופה הזו כי אחרת מי היה תומך בו אחרי הניתוח? או שאולי זה היה אמור להיות תחליף לניתוח? לפי ההיגיון של כמה מהמשיבות שלי התשובה היא כן, או שאולי העניין הזה תופס רק לגבי נשים חולות וגברים חולים פטורים מהטרור הזה ואיש לא יעז להגיד להם שהם חולים באשמתם?


 


בכל אופן, מאז העניין המרגיז הזה כתבתי פוסט פרידה זועם ולקחתי חופשה האינטרנט, אבל בכל פעם שבכל זאת הצצתי למייל שלי גיליתי שם פניות מקוראות שמאיזו סיבה עלומה אוהבות את הבלוג שלי (ואני לא מזייפת פה ענווה מצטנעת, אני באמת לא חושבת שחיי כל כך מעניינים, או שאני אדם מרתק) ושביקשו ממני לא לחתוך את האף כדי לעצבן את הפרצוף, כמו שסבתא שלי ז"ל נהגה להגיד (ביידיש זה בטח נשמע יותר טוב), ולהמשיך לכתוב.


 


בכל זאת החלטתי על פסק זמן ודבקתי בהחלטתי בעקשנות עד שפתאום קרה לי משהו טוב, משמח ומפתיע והדבר הראשון שעלה בדעתי היה לכתוב עליו בבלוג!


תרגיעי, אמרתי לעצמי, מה יש לך? את מכורה לבלוג הזה או מה? ואחרי שחשבתי על זה קצת החלטתי שכן, כנראה שאני מכורה, וישבתי לכתוב את הגיגי.


אז ראשית החדשה הטובה האחרונה – לא, לא זכיתי בפיס – אבל מצאתי את הספר של הספרייה שאבד לי, ואל יהיה הדבר קל בעיניכם קוראי המפהקים, אני מנויה בספרייה המצוינת שלנו שנים רבות (מאי 1986) ומעולם לא קרה שקיבלתי קנס על איחור בהחזרת ספר, או שחלילה איבדתי ספר, והנה, פתאום, ספר אחד ששאלתי בתחילת אוגוסט, לפני שהספרייה יצאה לחופש, נעלם.


חיפשתי וחיפשתי, שאלתי וחקרתי, פשפשתי ודאגתי, כעסתי ובעיקר התעצבנתי, כי אני שונאת שנעלמים לי דברים.  עד היום אני זוכרת איך שכחתי לפני יותר משלושים שנה את הספר "פאריש" באוטובוס לאילת. הספרייה בה שאלתי את הספר כבר לא קיימת, אבל אני עדיין זוכרת כמה זה עצבן אותי וביאס אותי, והנה שוב זה קורה, נעלם לי ספר, לי!


ופתאום היום, כשחיפשתי את טפסי בדיקת הדם שלי במעטפה בה אני שומרת אותם (מעטפה חומה ענקית שנועדה במקור לצילומי רנטגן) מצאתי שם את הספר שבטח נפל איכשהו וגלש לתוך המעטפה שעומדת בחדר הארונות בין הקיר לארון המצעים.


איך זה קרה ולמה אני לא בטוחה, אולי הוא נפל מהתיק שלי?


 לא חשוב, העיקר שהוא נמצא.


ואם כבר חדשות טובות אז הנה עוד אחת, סוף סוף הגברת המאבחנת של צץרץ הבריאה והוא הלך למבחן הדידקטי, ובסיומו בישרה המאבחנת לג'ינג'י שהילד ממש בסדר, אין שום סיבה להעביר אותו לבית ספר מיוחד והיא משוכנעת שעם קצת עזרה ותמיכה הוא יוכל להצליח יפה בבית ספר רגיל.


זה באמת שימח אותנו, כלומר, תמיד ידענו שהילד פיקח, אבל נעים לקבל על זה אישור רשמי, וזה גם ריכך את האכזבה מכך שהחמצנו את הרישום לבית ספר המיוחד בגלל האשפוז שלה.


גם התוכנית על סוגי הריטלין ותופעות הלוואי שלהם עודדה אותי מעט, איזה מזל שהילדים הגיבו טוב על ריטלין רגיל ולא היינו צריכים לקנות תרופות יקרות. אני אגב בקושי יודעת איך הם מתנהגים עם ריטלין כי הם משתמשים בו רק בבית הספר, ונדהמתי לראות שיש הורים שנותנים לילד ריטלין גם כשהוא לא בבית הספר.


נכון שבלי הריטלין צץרץ הוא… איך להגיד? צץרץ!  אבל עם ריטלין הוא לא אוכל כלום ומה לא תעשה אימא פולנייה כדי שהילד יאכל?


עוד כשהם היו צעירים מאוד החלטנו שקצת רעש, והמון בלגן, וצעקות, ומריבות, ופוגרומים יום יומיים, הם לא סיבה לתת לילדים תרופה, וחוץ מזה תמיד אמרתי להם שהם לוקחים ריטלין רק כדי לעזור להם ללמוד, והוא לא תרופה שיכולה להפוך אותם לילדים טובים, את זה עליהם לעשות לבד, מתוך משמעת עצמית ורצון חופשי, ולכן אני לא כל כך יודעת איך הילדים מתנהגים עם ריטלין, וזו אגב גם הסיבה שאחרי כל חופש גדול הייתי נמצאת במצב צבירה של שלולית דלוחה, מותשת וחסרת אנרגיות והבית היה זקוק לשיפוץ.


ובלי קצת מרמרת אי אפשר – ג'ינג'י החליט שננצל חלק מכספי החיסכון שעשינו לילדים (ונפתח בסוף החודש) לקניית מזגנים לחדרים שלהם.


מזגן לכל ילד נשמע לי קצת מוגזם, בעיקר אם נתחשב בזה שלילי ועוגי בעצם כבר לא גרים בבית, אבל הוא החליט שאם לא נעשה את ההשקעה הזו הם ישרפו את הכסף על שטויות, הלך לחנות מכשירי חשמל ידועה, בחר שלושה מכשירים שמצאו חן בעיניו, נתן צ'קים, קבע תאריך להתקנה, ורק אחר כך בישר לי על כך.


לא כל כך התלהבתי מהיוזמה שלו, ולא שכחתי לציין שאני לא הייתי עושה הוצאה כזו בלי לדבר איתו קודם – וזה שדיברנו לפני שנה שאולי כדאי שנקנה לילדים מזגנים לא אומר שהוא יכול לעשות הוצאה כזו בלי לספר לי – אבל הילדים כן התלהבו והצ'קים כבר ניתנו… ולמי יש כוח לעשות עניין? חם נורא ואין לי מרץ לריב באוגוסט, ואולי הוא צודק וזה רעיון לא רע? חשבתי, ועזבתי את זה.


המזגנים היו אמורים להגיע עם המתקינים ביום שלישי, ופתאום הבוקר הם מתקשרים מהחנות שאין להם את המכשירים שהזמנו, אבל אם נוסיף עוד 600 ₪ הם יתקינו לנו דגמים אחרים, יקרים יותר, אז מה דעתנו?


ג'ינג'י שקיבל את השיחה אמר שדעתו שזה לא בסדר, ומה פתאום עושים לנו תרגיל כזה ברגע האחרון?!!! הפקידה הבטיחה לברר ולחזור אלינו, ולא חזרה, ועכשיו אין לנו מושג מה יהיה ואם יהיו מזגנים או לא.


אגב, אחרי כמה חודשי מתח עוגי התבשר שהוא יעשה את שנת השירות שלו בחולון, ומיום רביעי, יומיים אחרי שהוא חוזר מהסמינר, הוא יתחיל לשרת שם, ובעצם כבר חודש הוא בקושי בבית.


מכאן יוצא שרוב הזמן אנחנו בבית רק עם צץרץ – שאמנם מרעיש כמו שלושה, ומבלגן את הבית כמו שישה, אבל הוא בסך הכול רק בן אדם אחד – וזו הרגשה קצת מוזרה. עדיין לא התרגלתי לקנות אוכל רק לשלושה, ולכבס רק לשלושה, ולהיות פתאום משפחה קטנה כל כך. אני לא מתלוננת שיש לי פחות אנשים שמסתובבים בבית, אוכלים ושותים, ומדברים ורבים, ונכנסים ויוצאים, מדברים בטלפון ורואים טלוויזיה, וממלאים את הכיור ומכונת הכביסה, אבל בכל זאת זו הרגשה מוזרה.

41 תגובות בנושא “מכורה?

  1. בתיה,
    יש י ידיד בכתה- בן 27.. הוא לוקח רטלין גם.. רטלין של כמה שעות. לא זוכרת כמה.. והוא אומר שזה ממש עוזר לו להתרכז.. כאילו יש איזה כוח שתופס לו במצח. לחץ במצח וזה עוזר 🙂

    העולם שלנו מלא בקריטיקאים.. אל לנו להתרגש! 🙂

    אהבתי

  2. בתור מישהי בעלת בעיית למידה נדירה וקשה (nvld) ובנוסף לזה גם הפרעת קשב וריכוז חמורה, ובנוסף לכל זה, מישהי שהתמודדה עם מפגשים עם עובדת סוציאלית, כי פיצצו לה את הצורה בבית, ובנוסף לכל זה, קשיים חברתיים עצומים, אני יכולה לומר לך שכן למדתי בבצפר רגיל וכן הוצאתי תעודת בגרות מלאה סבירה לחלוטין. זה לא היה קל אבל זה היה בהחלט אפשרי. מה שכן – קיבלתי תוספת זמן בכל המבחנים, הרבה הקלות באנגלית ושאלון מותאם במתמטיקה. בנוסף, חונכת פרח ליוותה אותי במשך שלוש שנים במהלך התיכון (הייתה לי חונכת אחרת בכל שנה מ-י עד יב והפגישות עם כל אחת מהן היו לארבע שעות בשבוע, כלומר פעמיים בשבוע כל פעם לשעתיים וזה היה בחינם. הם אומנם קיבלו מלגה בזכות זה, אבל אני או המשפחה שלי לא נאלמנו לשלם שקל על זה והחונכות הזאת מאד מאד מאד עזרה לי). אני בטוחה שגם צץרץ מסוגל, אם יש לו מוטיבציה

    המשך בתגובה הבאה

    אהבתי

    1. בנוגע למזגנים – אני חושבת שאין לך מה להתבאס כי הרי אם הילדים רוב הזמן לא בבית, אז המזגנים יהיו כבויים ולא תצטרכי לשלם כסף על חשמל ואם הילדים בבית – שיהנו. מזגן זה איכות חיים
      מאד הבנתי אותך לגבי הספרים. גם אני מאד אוהבת לקרוא ומאד מקפידה לשמור על הספרים. כשהשאלתי ספר לאבא שלי ואז ראיתי את הספר על השולחן בסלון כשקערת גרעינים מונחת עליו – ממש כאב לי הלב. אני מאד בלאגנסטית מטבעי (למשל בגדים מרוחים אצלי על הרצפה) אבל ספרים תמיד יהיו מסודרים כמו חיילים במסדר על המדף

      המשך בתגובה הבאה

      אהבתי

      1. בנוגע למגיבים שעיצבנו אותך – אני מציעה לך לא לשים זין. יש לי שאלה – אם את מרגישה בוודאות מוחלטת שהם טועים – אז למה את בעצם מתעצבנת? הרי אם מישהו היה אומר לך שאת דבר בצורת משושה עם נקודות ירוקות וקויים כתומים – לא היית נעלבת כי את יודעת בוודאות שזה לא נכון. אם באותה וודאות את יודעת שהחיים שלך טובים  – למה את נעלבת מאדם שאומר שהם לא טובים? שימי לב שאני בכלל לא מדברת על הסוגיה האם הם טובים או לא, אלא רק על התחושה שלך לגבי זה
        זה כמו שפעם כשקראו לי טיפשה נעלבתי. היום אני מבינה שזה כי באמת האמנתי שאני טיפשה. שוב, לא מדובר בסוגיה האם אני טיפשה או לא, אלא רק בהרגשה שלי לגבי זה
        בהצלחה עם הכול!

        אהבתי

      2. הבעיה עם צץרץ היא שעד היום הוא למד במסגרת של חינוך מיוחד שהייתה משולבת בבית ספר רגיל והצליח לא רע אבל כשהגיע לתיכון היו לו קשיים ופתאום גילינו שכדי לקבל הקלות בשבילו צריך לעשות אבחון שעולה 2000 ש"ח.
        בהתחשב בסכומים שאנחנו משלמים למיסים זה נורא מעצבן כי זה שירות שמשרד החינוך צריך לתת ולא להפיל גם את זה על ההורים.
        ועל הכספים ששילמנו למורים פרטיים אני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר
        ובכל זאת הוא לא נשאר כיתה אם כי לא הצליח בצורה מזהירה. נשארו לו עוד שנתיים ללמוד ואני מקווה שהן תהיינה מוצלחות יותר.
        וספרים הם באמת קודש בעיני, בעיקר ספרים של הספרייה שהם לא שלי אלא בהשאלה.

        אהבתי

  3. ברוכה השבה 🙂
    שמחה לשמוע שקורים לך דברים טובים, אבל החסרת את המידע החשוב ביותר – באיזה ספר מדובר והאם הוא שווה?  🙂

    אגב, לנו יש בבית מזגן מיני מרכזי, ולמיטב ידיעתי העלות שלו יותר נמוכה מעלות של 3 מזגנים, אז אם עושים לכם בעיות בחנות המזגנים אולי שווה לבטל את הרכישה ולעבור למיני מרכזי.

    אהבתי

    1. כשבנינו את הבית לא היה לנו כסף למזגנים ואני לא חושבת שבכלל הייתה מערכת מרכזית.
      עם הזמן רכשנו שני מזגנים ולדעתי זה מספיק אבל הילדים קצת מפונקים וכמובן שכל אחד רוצה מזגן פרטי משלו

      והספר הוא "דילוויש הארור" ספר מדע בדיוני של זילזני, אין לי מושג אם הוא שווה, עוד לא קראתי אותו.

      אהבתי

    1. גם אני מתה עליך איסולד אבל בשבילי את דמות וירטואלית, די אידיוטי להתרגז בגלל אנשים וירטואליים.
      מה שבאמת פגע בי והכעיס אותי הייתה התגובה של ידידה לא וירטואלית ששלחה לי את ההילרית ומכירה אותי גם בשר ודם ולא רק כבלוג.
      ואולי סתם הייתי זקוקה למנוחה?
      אוגוסט הזה באמת מתיש נורא.

      אהבתי

  4. זה אכן מרגיז שהרבה אנשים מעירים הערות, בטוחים שהם צודקים ויודעים שאם יש לך בעיה אוטואימונית ( גם בעיות עור הקשורות לזה) ודאי את זקוקה לעזרה פסיכולוגית וכיו"ב…
    אבל , למה לך להתרגז, עשי מה שטוב בעינייך והלוואי וכל כאבייך יחלפו.

    בהצלחה לבן !

    אהבתי

    1. כן, פסוריאזיס.
      וזה מזכיר לי שיש לי בן של דודנית שלי שסובל מהבעיה מגיל ממש צעיר…
      כנראה שהוא היה צריך לשנות מיד את גן הילדים שלו ולהחליף את הגננת או את הלגו.

      אהבתי

    1. מוזר איך התרגלנו לחיות אתם כל הזמן.
      אני עוד זוכרת שהמזגן היחיד היה בבנק ולאף אחד לא היה מזגן בבית, היה רק מאוורר קשיש ואיטי ובלילות קיץ מחניקים ישנו על הרצפות הקרירות ובכל זאת שרדנו…
      אולי היה פחות חם פעם?

      אהבתי

  5. אני שמח שהחלטת לא לנטוש את הבלוג
    אמרו חז"ל "אל תדון אדם עד שבאת למקומו" וזאת התשובה שלי לכל אותם מקטרגים ומאשימים בעקבות הפוסט הקודם שהחלטתי לא להגיב עליו.
    מזגנים זאת איכות חיים.
    לדעתי עדיף מזגן קטן לכל חדר מחדרי הילדים מאשר מזגן מרכזי שמקרר חדרים שלא תמיד נמצאים שם.

    אהבתי

    1. אין ספק שמזגנים זו איכות חיים ואני ממש לא מבינה איך חיינו בלי מזגנים פעם.
      אני עוד זוכרת שמזגן באוטו נחשב לפינוק של עשירים.
      היו זמנים

      אהבתי

  6. וואו,אם הייתי פורש בכל  פעם שאנשים הרגיזו  אותי לא הייתי שורד 6 וחצי שנים 🙂

    לו אני ג’ינג’י הייתי הולך אליהם לוקח את הכסף וקונה במקום אחר חוצפנים שכמותם

    אהבתי

    1. מאחר והם טרם חזרו אלינו אנחנו במתח ולא יודעים מה יקרה מחר, האם נהיה בעליהם הגאים של שלושה מזגנים חדשים או נשאר עם הכסף.
      בכל מקרה אין מצב שהם ידחפו לנו מזגנים שלא קנינו ויקחו עוד כסף.
      מאחר והוא בישל את הדייסה הזו אני נותנת לו לטפל בה ושותקת. כך או כך זה יסתדר איכשהו.
      וגם אני די ותיקה בבלוגיאדה ובדרך כלל לא מתרגשת יותר מידי אבל פה היה מעורב מישהו שמכיר אותי גם במציאות וזה שונה וגם … לא יודעת, משום מה נחצה פה איזה גבול שגרם לי לשבור את הכלים ולקחת ממש ללב.
      נדיר אבל קורה אפילו אצל פולניות קשישות.

      אהבתי

    1. באמת? גם אתה קורא בבלוג שלי?
      לא ידעתי וזה משמח אותי מאוד כי אני מאוד אוהבת את הבלוג שלך.
      אתה במועדפים שלי כבר מזמן ורק התביישתי קצת להגיב.

      אהבתי

  7. גם לי עלה הרעיון לפרוש מהבלוגספירה לאחר שקיבלתי כמה תגובות נאצה, שחלקן היו פוגעניות ממש, אבל בכל פעם אני מוצא את עצמי מעדכן, אז אני מבין לגמרי על מה את מדברת.

    בכל מקרה טוב שחזרת.

    אהבתי

    1. מוזר איך טיפש אחד עם מקלדת נוטפת רעל יכול להרוס יותר מהמון מגיבים מנומסים ונעימים שמתבטאים בצורה תרבותית.
      אולי אני אתחסן עם הזמן.

      אהבתי

  8. בריאות אני מאחלת לך ולבני משפחתך בריאות דלקת פרקים זו מחלה לא פשוטה אני יודעת כי אימי חולה כבר הרבה שנים וזה שיש אנשים עם פה גדול לא צריך לגרום לך להפסיק לכתוב .אני אישית מאוד אוהבת לקרואו את הפוסטים שלך יש בהם כנות וסגנון כתיבה שנותן לקורא במקרה זה זו אני לרצות לדעת מה בסוף  כמו ספר מתח  בידידות מילו 

    אהבתי

    1. היה שווה להתעצבן ולהעלב כדי לדעת כמה אנשים אוהבים את הבלוג שלי

      ואני יכולה כבר עכשיו להגיד לך שבסוף כולנו, כולל הנכדים שעוד לא נולדו לי יאספו אל אבותיהם …
      קצת עצוב אבל איכשהו מכניס הכל לפרופורציות וגורם לנו רצון למצות את החיים עד הסוף.

      אהבתי

  9. וואוו…אין לי מושג מה קרה כאן קודם…אבל ככה אנשים, יש מנסים "לתקן"…
    מבינה את הכעס שלך…
    אבל אל תתני לכעס הזה לנצח…
     
    אצלי יש בכל חדר מזגן, זה נראה לי עדיף על מיני מרכזי, ככה לא צריך להפעיל כל כך הרבה כוח סוס בשביל חדר אחד.

    אהבתי

    1. יש מצב שבסופו של דבר גם אצלנו זה יהיה וכל פעם שלא נעים לי מהפינוק הנוראי הזה אני מזכירה לעצמי בתוקף שהמזגן גם מחמם וזה בסדר לבזבז כל כך הרבה כסף, בסוף זה יוצא חסכוני.

      ובאמת לא אכפת לי שמנסים לייעץ ולתקן אבל בזהירות, לא לשבור.

      אהבתי

  10. אני יודעת למה הספר נעלם!!!!!!!!!
    ולמה לא מצאת אותו עד הרגע שמצאת!

    פשוט הספר ידע שתפרשי מהבלוג וידע שכל כך הרבה אנשים יצטערו אז הוא נעלם,
    וצץ לו ברגע שהיה ברור שאת צריכה צידוק לחזרה לבלוג,

    ולילד המון המון הצלחה, הלוואי שזו פשוט תהיה שנה של…

    הכל טוב!

    שמחה שחזרת,

    שבת שלום.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s