תרופות פלא

 לאחרונה שמתי לב ששוב דלקת הפרקים שלקיתי בה לפני כשנה וחצי מרימה ראש. אני לא צריכה לראות את תוצאות בדיקת הדם כדי לדעת שהן שוב יהיו לא טובות. אני כבר מכירה את כל הסימנים – דלקת עיניים חוזרת, פצעים בפה ועייפות, חוסר תאבון והרגשת תשישות שלא פגה גם אחרי ימים רצופים של מנוחה והגרוע מכל כאבים מציקים בכפות הידיים, בעיקר אחרי עבודה במחשב. אני כבר יודעת שאם לא אטפל בזה יבואו כאבי הברכיים והקרסוליים שיהפכו אותי לנכה למחצה ….


עברתי את כל זה בחורף לפני שנתיים ולא שכחתי כלום.


 


התרופות שאני מקבלת עזרו לי עד כה, אבל אני יודעת שיש להן תופעות לוואי מדאיגות שגם נגדן אני לוקחת תרופות… אין לזה סוף, וחשבון הבנק המרוקן שלי נאנק תחת העול.


לא טוב להיות חולה ועני בעיקר לא במדינה שלנו ולא פלא שאנשים פונים לחפש מזור במקומות אחרים מסבירי פנים יותר מאשר קופות החולים.


מהרגע שהתברר שיש לי דלקת פרקים לא חסרים ידידים וקרובי משפחה, וסתם מכרים שמאיצים בי ללא הרף לפנות לרופא הזה, ולהילר ההוא, ולקנות שיקויים מסין ומשחות מהודו, וקריסטל השד יודע מאיפה ….. תרופות פלא לא קונוונציונליות לא חסרות וכל אחד מכיר מישהו ששמע על אחת שעושה נפלאות ממש …


גם כשהתלבטתי בבעיות פוריות היו המון אנשים שהפנו אותי לזה ולזו, למקובל ההוא, לקוראת בקפה ההיא, ואפילו לרב.


למרות הספקנות הטבועה בי מלידה התפתיתי פעם והלכתי לאיזה אחד… סיפור די משעשע כשאני חושבת עליו כיום, אבל אז זה עלה לי כסף רב וגרם לי לחוש טיפשה ומפגרת. למותר לציין שהדבר היחיד שתפח שם זה חשבון הבנק של אותו רמאי שעבד עלי, לא הבטן העקרה שלי.


 


והנה עשיתי את זה שוב ושוב פניתי בעצה של ידידה למישהי, הילרית אחת שהיא נשבעה לי שהיא מחוללת נפלאות ממש. תתקשרי אליה, הפצירה בה ידידתי שהמצוקה שלי נגעה לליבה, זו רק שיחת טלפון אחת, מה כבר יכול להיות, מה יש לך להפסיד?


נו, באמת, חשבתי לעצמי, כמה כבר תעלה לי שיחת טלפון? והתקשרתי. ההילרית ענתה לי שהיא עסוקה עכשיו וביקשה שאתקשר שוב בעוד שעתיים, ולמרבה פליאתי, כמה דקות לפני שהתקשרתי אליה שוב היא לקחה יוזמה וחזרה אלי.


התחלנו לשוחח ואני סיפרתי לה מי הפנה אותי אליה ובמה אני חולה והתרשמתי לטובה מהבקיאות שלה בהשפעות של התרופות שאני לוקחת, ובעיקר בתופעות הלוואי המסוכנות שלהן, וציינתי לתומי תוך כדי שיחה שקשה לי בעיקר עם העייפות הזו שאופיינית כל כך למחלה שלי ושמפריעה לי לתפקד בחיי היום יום.


ההילרית שאלה מה אני עושה ומה המטלות שאני מבצעת בחיי ואני פירטתי שאני גם עובדת כשכירה וגם מנהלת את הבית, וכאן חטפתי על הראש מקלחת קרה שגרמה לי להשתתק מרוב תדהמה.


איכשהו הצליחה אותה הילרית שבקושי דברה איתי חמש דקות ולא ידעה שום דבר על חיי אפילו לא שיש לי שלושה ילדים די בוגרים שרק אחד מהם גר בפועל בבית, לגרום לי להרגיש כמו פושעת שהורסת את בריאותה כי אני מבשלת ומנקה את הבית בו אני גרה.


"שהילד שלך יבשל לעצמו, שיכין לעצמו לבד אוכל, בגיל שבע עשרה הוא בטח יודע להכין לעצמו לבד חביתה!" רעמה עלי, "אז מה אם הוא ילכלך קצת והחביתה לא תצא מושלמת? שידאג לעצמו, את צריכה לשנות את החיים שלך, מחלת פרקים אומרת שאת צריכה לעבור לפרק הבא של חייך, זה מה שהגוף שלך אומר לך."


"אבל… אבל…" הרגשתי איך התדהמה מתחלפת לאט בכעס, ורציתי להגיד שאני מקדישה כמעט כלום לעבודות הבית, ועושה רק מה שצריך, ויש לי די הרבה עזרה מבני ביתי שמודעים לקשיים שלי, ושכל ההתייחסות אלי כאל עקרת בית נואשת שמקדישה את כל זמנה לשפשוף פנלים ומשועבדת לניקיון ובישול היא טעות מגוחכת, אבל לא הצלחתי להשחיל מילה. היא דברה בשטף קצף ופסקה שאני חייבת לשנות את חיי מהקצה אל הקצה וזה בלי שהספקתי לספר לה איך החיים הנוכחיים שלי נראים.


היא הייתה כל כך זועמת ודברה בכזה שכנוע… בטח היא ממש שונאת לבשל ולנקות חלף הרהור במוחי לשמע דבריה הפסקניים, לפי צורת הדיבור שלה אפשר היה לחשוב שכל אישה שטורחת להיכנס למטבח עושה פשע נוראי כלפי עצמה וגוזרת על עצמה חיי מחלות וניוון.


בקושי הצלחתי להסיט את השיחה לצורת הריפוי שהתבררה כנוחה למדי – לא קונים תרופות ולא לוקחים כלום, רק יושבים בשקט ונותנים להילרית לשלוח גלי ריפוי, ואפשר אפילו להישאר בבית ורק לשלוח לה את השם ואולי תמונה קטנה.


הצלחתי להשחיל משפט ספקנות, תוהה איך זה יכול להיות, והיא קטעה אותי מיד והכריזה שזה עובד וזהו, עובדה, אנחנו משוחחות בטלפון נייד והקולות שלנו עוברים אפילו בלי חוט שיקשר ביני לבינה. הרי רק לפני כמה שנים אם מישהו היה מספר על דבר כזה היו צוחקים ממנו שהוא פנטזיונר וכיום זה מתבצע באורח יום יומי.


כמו ששיחת הטלפון ביני לבינה אפשרית ככה גם גלי הריפוי שהיא תשלח לי יגיעו אלי בדייקנות.


אני מניחה שעכשיו הייתי צריכה לשאול כמה כסף זה יעלה ולאן לשלוח אותו, אבל הרגשתי כל כך כעוסה ונפגעת מכל טון הדיבור התוקפני שלה ומהצורה הפוגעת בה היא בטלה אותי ואת כל חיי, גורמת לי להרגיש שאני אחראית למחלה שתקפה אותי, עד שכל מה שרציתי היה לסיים מהר את השיחה.


אמרתי לה בנימוס שאני אחשוב על זה ונפרדתי ממנה לשלום.


חשבתי קצת על הדברים ועדיין משתוממת ופגועה שלחתי מייל לידידה שהפנתה אלי את ההילרית, סיפרתי לה בקיצור מה קרה בשיחה והלכתי לישון.


בבוקר כשקמתי מצאתי מייל תשובה ממנה שבו היא מודה שאותה הילרית נוקטת בשיטות אגרסיביות, הצדיקה אותה לגמרי, טענה שעלי לשנות את חיי, ולצאת לדרך חדשה.


וזה מה שעניתי לה – אני מאוד מצטערת אבל הגישה הזו לא נראית לי, זה לא רק לא מעשי אלא פשוט לא אחראי, אגואיסטי מאוד, ולא ממש מועיל.


מה היא רוצה שאעשה? שמהיום פשוט אזרוק הכול, אתפטר מהעבודה ואברח מהבית?


 


ברגע שאמרתי לה שקשה לי לתפקד עם המחלה כי אני צריכה לא רק לעבוד אלא גם לנהל את הבית היא ממש הסתערה עלי כאילו שיש לה איזה משהו נגד עקרות בית.


קל מאוד להשמיץ ולתקוף וללעוג לניהול בית, או למצוא מישהו אחר שיעשה את מה שצריך, אבל מאוד לא מציאותי לדרוש פתאום מילד בן 17 להניח לכל העיסוקים שלו ולהתחיל לבשל לעצמו, או להגיד לו, תסתדר, מהיום אין אוכל בבית.


היא לא מכירה אותי בכלל ואחרי שתי דקות שיחה היא מתנפלת עלי בצורה נורא אגרסיבית ומתחילה לתת לי עצות איך לנהל את חיי.


האמת היא שאני לא ממש משקיעה בניהול הבית, ודי מחפפת, אבל יש דברים שצריך לעשות, ואני בן אדם מבוגר וחלק ממשפחה ולא יכולה להתנער בבת אחת מהכל כי איזה הילרית החליטה שבגלל שאני עושה קניות ותולה כביסה יש לי דלקת פרקים.


העבודה שלי היא לא בדיוק קריירה מזהירה ולא פסגת שאיפותיי וגם המשכורת לא משהו, אבל זו הכנסה קבועה שאנחנו כמשפחה זקוקים לה מאוד, וזה מאוד לא אחראי ולא רציני להגיד לי לעזוב הכל ולשנות את חיי.


גם אם אשנה אותם, ואני אשנה כי החיים הם משהו שמשתנה וזורם כל הזמן, נרצה או לא נרצה, השינוי חייב להיות איטי ומסודר ומתוך התחשבות במשפחה שלי.


לא אהבתי את הגישה התוקפנית שלה, היא עוררה בי התנגדות והקשבתי לה בשקט רק כי אני בן אדם מנומס וסקרן ורציתי לדעת עד כמה רחוק היא תגיע, ומבחינתי היא בהחלט הגיעה רחוק מידי.


גם אם יש משהו מהצדק בדבריה ואני מתוסכלת מחיי ורוצה לשנות אותם אני לא חיה לבד בעולם, יש עלי אחריות ויש אנשים שחייהם שלובים בשלי ולא מתאים לי לבצע מהפכות פתאומיות בלי להתחשב באף אחד אחר, לא הייתי רוצה שיעשו את זה לי, ואני לא אעשה את זה לאחרים, בטח לא לילדים שלי. היא דברה מאוד בפזיזות, מאוד בתוקפנות, בלי שיקול דעת בוגר, לא שאלה אותי שום דבר על החיים שלי ועל ההתנהלות שלי בעולם ועשתה עלי רושם לא אמין ולא מקצועי.


אני לא ממש מבינה למה הכוונה – תני לעצמך צ'אנס. מה בדיוק את מצפה שאני אעשה? אברח מהבית עם מזוודה ואתחיל לחפש את עצמי בעולם הגדול? אחליט שמהיום אני סופרת ומתעסקת רק בכתיבה ושמצידי כל העולם יתפוצץ?


החיים שלי לא מושלמים, אבל הם החיים שלי, על המגבלות והיתרונות שלהם, והם לא כל כך רעים וחונקים כמו שההילרית הזו ניסתה להציג אותם. מה, היא לא מבשלת ומנקה והולכת לסופר כמו כל בן אדם אחר?


הרגשתי שהיא נטפלת אלי ומאשימה אותי ועכשיו גם את עושה אותו דבר וזה לא צודק ודי מרגיז להשתמש בדברים שכתבתי ואמרתי לך בזמן עייפות או תסכול (והחיים מזמנים לך רגעים של תסכול ועצבים כי אלו החיים) כדי לנגח אותי.


 


בעודי כותבת את הפוסט הזה ענתה לי הידידה שלי והסבירה לי שההילרית הרשתה לעצמה לחוות עלי דעה כי היא קוראת את האנרגיות שלי וככה היא מכירה אותי, ושגם היא פמיניסטית כמוני, ושהגיע הזמן שאשנה את חיי למרות שזה קשה ונוח יותר לשקוע לדפוס המוכר, ושאם אני מתלוננת כל הזמן על אותם דברים סימן שהם מציקים לי ושהגיע הזמן לשנות אותם.


טוב, אני מניחה שגם הן צודקות, ונכון שלעשות שינוי זה עניין מפחיד מאוד, אבל בכל זאת, המחשבה על העברת ניהול משק הבית לידי צץרץ נשמעת לי עוד יותר דמיונית מאשר העברת אנרגיות ריפוי דרך האוויר, ולמרות שהוא לא ימות מרעב גם אם לא אבשל את המעט מאוד שאני עדיין מבשלת די ברור שאם אתנער ממעט הדברים שאני עדיין מבצעת הבית שלנו יהפוך למפגע תברואתי.


ומוזר שכל העניין הזה צץ בדיוק עכשיו, כמה ימים אחרי שאני והג'ינג'י שוחחנו ממושכות על העתיד והחלטנו שבשנה הבאה, מיד אחרי שנסיים סוף סוף לשלם את המשכנתא האחרונה שלנו, אני אתפטר מהעבודה ואחפש משהו חדש לעשות בחיי.


 


ובמעבר חד ובלי שום קשר לכל מה שסיפרתי עד עכשיו – אתמול הג'ינג'י קפץ לביקור בקבר של אביו (כמו שהוא עושה מידי כמה ימים) וגילה לתדהמתו שמישהו גנב את דלתות הנחושת הקטנות שהותקנו במצבה כדי להגן על נר הנשמה. הוא הסתובב בכל החלקה בה קבור אביו וגילה להפתעתו שהגנב סילק את דלתיות הנחושת לא רק מהמצבה של אבא שלו אלא מכל המצבות בחלקה בה הוא קבור.


במשטרה אמרו לו לבוא להגיש תלונה, אבל כשהוא שאל מה זה יעזור לא הייתה להם תשובה.

69 תגובות בנושא “תרופות פלא

  1. לידעונים יש נטייה להגיד לך מה לעשות. אנשים שלא אוהבים להתערב במה שקורה אצל אחרים בדרך כלל לא יעשו זאת. מה עוד שהשיטה שלה נשמעת די מפוקפקת. לשדר מחשבות את יכולה גם לעצמך.
    בכל מקרה, עזרה בבית אף פעם לא תזיק.

    אהבתי

    1. אכן, אין כמו עזרה בבית וזו עצה נפלאה, אבל גם אם לא אנקוף מרגע זה אצבע וגדוד שלם של משרתים ינקה ויבשל ויטפל בכל אני עדיין אשאר תקועה עם דלקת פרקים שאף אחד לא יודע מה לעשות איתה ולמה היא נפלה עלי.
      קשה לי להאמין שאני אבריא באורח פלא אם אתגרש מבעלי ואצא לי לטרק בהרי ההימלאיה למשל, או משהו הזוי דומה.

      אהבתי

      1. ברור שלא. היא השליכה עליך את האידיאולוגיה שלה. זה לא אומר שזה הפיתרון. היא גם לא רופאה ולא מתפקידה לייעץ לך לעזוב את העבודה שלך מטעמי בריאות. אבל זו הבעיה עם האנשים האלה. הם נוטים להיות שרלטנים וכופים את המחשבות שלהם על עדת מאמיניהם. למה ציפית לאחרת?

        אהבתי

  2. למה הייתה לי הרגשה שאכן פוסט כזה בוא יופיע?

    ולא נראה לך שאם הבית ייהפך למפגע תברואתי אם לא תנקפי אצבע- אזי לשאר דיירי הבית זה לא איכפת אלא רק לך?

    ולמה לא תנסי קצת להאציל סמכויות? אולי זה יעבוד?

    אני מאוד שמחה לשמוע שסופסוף החלטת לעשות מעשה, ואפילו זה יהיה בעוד שנה.

    אגב, מי היא אותה ידידה שלך?

    אהבתי

    1. זו הסכנה שבקשר עם בלוגרים סדרתיים, אתה אף פעם לא יודע מתי הם יהפכו אותך לנושא הבלוג שלך.
      לא אתפלא אם פתאום לקיתי בדלקת פרקים רק כדי שיהיה לי על מה לכתוב
      ברגע שהנושא הזה ימצה את עצמו אני שוקלת לעשות משהו קצת יותר דראסטי, לשנות מין למשל, או אולי להצטרף לקרקס?

      אהבתי

  3. שמעתי שדבורים עושות טוב לדלקת פרקים.

    בעניין ההילרית. אולי היא צודקת. תראי אני לא מכירה אותך אבל מהפוסטים שאני קוראת אני מרגישה המון כובד. מה עם הג’ינג’י הוא לא עובד חוץ מהכוורות הוא לא יכול לקחת עליו את ניהול משק הבית? צץרץ עוד לא בגיל המתאים לקחת אחריות על כל הבית אבל לפעמים הוא יכול להכין את הארוחות שלו. אם הוא לא רוצה את לא חייבת להכין לו. הוא בחור גדול. יום אחד תחליטי שאת לא מכינה ולא עושה כלום בבית. תראי איזה יופי הם יסתדרו.

    אהבתי

    1. באמת שלא צריך לרחם עלי, אני עקרת בית די רשלנית וחפפנית ולא משקיעה יותר מידי, בטח שלא בקיץ החם הזה וחוץ מזה לא ביקשתי ממנה עצות לחיים, באתי עם בעיה רפואית וקיבלתי הטפת מוסר תוקפנית שגרמה לי להרגיש שכל מה שכואב לי זו אשמתי ומגיע לי.
      איכשהו מה שאני עושה או לא עושה אני תמיד יוצאת לא בסדר, די מעצבן ובעיקר כשזה בא מבן אדם שלא מכיר אותי כלל.

      אהבתי

      1. זה ברור מאליו, הלכתי אפילו לשניים ואני במעקב רפואי קפדני וגם לי וגם לרופא ברור שאין תרופה שתעזור לי להיפטר מהצרה הזו.
        זו מחלה כרונית שאף אחד לא באמת יודע מה מקורה ולמה היא נגרמת. התרופות עוזרות אבל יש להן תופעות לוואי לא נעימות ואפילו מסוכנות…
        זה קשה ומתיש ולהגיד לי לשנות את חיי ולהתחיל להתעמר בבעלי ובילדים זה פשוט מטופש. הם מודעים לבעיה שלי ועוזרים כמיטב יכולתם.
        לכל מחלה יש היבטים פסיכוסומטיים אבל להחליט שאני גרמתי לעצמי להיות חולה ולתקוף אותי בגלל זה בצורה כל כך מכוערת זה פשוט אידיוטי ובטח שלא מועיל.

        אהבתי

      2. אני יכולה להגיד לך דבר אחד. היזהרי מאנשי הניו אייג’. גם לי יש חשבון ארוך אתם. אני מאחלת לך הרבה בריאות ואל תקחי ללב. במיוחד לא ילדות טפשות בנות 22 שהצליחו לעצבן חצי בלוגוספירה.

        אהבתי

  4. I don’t know enough about your real life to voice an opinion on this growing controversy, but i am a firm believer that we do at evry given moment what we choose.

    Make of it what you will :)))

    אהבתי

    1. אכן, או כמו שסבתא שלי אמרה, את תשני כמו שתציעי לעצמך את המיטה.
      ואולי הגיע הזמן להחליף מצעים ואולי להזיז את המיטה למקום אחר אבל למה לצעוק?
      אפשר בשקט ובנחת ובלי עצבים.

      אהבתי

  5. אני לא אוהב גישה אגרסיבית גם אם יש משהו בדברים שההילרית אמרה
    וצריך לבחון את הדברים שהיא אמרה  בצורה  אובייקטיבית לגמרי אחד לאחד.
    ברור שאי אפשר לעשות שינוי דרסטי ברגע אחד
    בסך הכל אף אחד לא רוצה לגרום נזק למשפחתו
    אבל אני מציע שלאור מה שהיא אמרה לך תשבי עם עצמך ותסתכלי איפה את יכולה להתחיל לשנות ואיפה לא ותפעלי בהתאם
    עזבי את ההילרית הזאת,קשה לי עם אנשים כאלה כי  למרות שהם לכאורה רוצים בטובתך הגישה שלהם לא חכמה במיוחד.

    אהבתי

  6. אני לא הייתי לוקחת עצות ממי שמרפה דלקת פרקים דרך הטלפון.

    אבל לפחות היא גרמה לך לחשוב קצת. בחינם.

    והחיים החדשים בסוף המשכנתא: נשמע טוב!

    אהבתי

  7. וואלה?? את באמת מבשלת?? מנקה?? תולה כביסה?? געוואלד!!!!

    הסוד ביחסי אנוש בכלל וביחסים בין הילר למטופל בפרט הוא ביכולת הקשבה, חילופי רגשות ואנרגיות, התחשבות באורח חייו של המטופל, ודאי לא בצעקות, בפקודות ובאגרסיביות.
    אבל הדבר החשוב ביותר הוא בהתאמה.
    לא כל הילר מתאים לכל אחד ולא כל מטופל מתאים לכל הילר.
    יש כאלה שצעקות מהסוג הזה אולי טובות להם כי זה מזיז אותם ממקומם.
    יש כאלה שזה לא מתאים להם כי זה מקבע אותם למקומם.
    הילר אמיתי  – במיוחד כזה שיודע לקרוא אנרגיות – צריך לדעת ולאבחן עוד לפני הטיפול אם יש התאמה או לא.

    אהבתי

    1. המשך

      בנוסף לכל הדברים האלה, יש גם כל כך הרבה שרלטנים, מתחפשים, רודפי כבוד ומלאים בערך עצמם ובאגו עד הגג שקשה באמת למצוא את ההילרים האמיתיים.
      אבל זה לא צריך למנוע את החיפוש אחריהם.

      מאחל לך בריאות טובה – גם שולח לך אנרגיות של הילינג ובחינם ובלי אפילו צעקה אחת.

      אהבתי

      1. חמוד אתה
        גם אני אשלח כוחות ריפוי והיליניג לאותה גברת בתקווה שתפסיק להיות רגזנית כל כך ולדחוף את הבעיות הפרטיות שלה לצרות של המטופלים שלה.

        אהבתי

      1. אני בטוחה שדווקא יש לך מושג מהי דעתי.

        ובנוגע להערה שלך: יש לי דעה מנומקת ומגובשת על נושאים רבים, כיוון שאני תיעלתי את חיי הקצרים בחשיבה מרובה ואיסוף מידע, ולא בשטוות כמו רבים מבני גילי.

        אהבתי

      2. אני מסכימה שאת באמת בחורה צעירה ומיוחדת מאוד ומאוד רצינית ומעמיקה לחשוב, אבל נשבעת לך שבאמת אין לי מושג מה דעתך על כל המקרה המוזר הזה.
        האמת שגם לי אין עדיין דעה, יצאתי מבולבלת קצת מכל העסק.

        אהבתי

      3. דעתי על המקרה המוזר הזה הוא שלא מפתיע אותי שיצאת מבולבלת וחסרת דעה מכל העסק.
        אני חושבת שבהרבה דברים ההילרית וחברה שלך צודקות.
        אני אתן לך דוגמא: אני כבר 22 יום שומרת על בית של קרובי משפחה שמצויים עכשיו בארה"ב. השמירה על הבית אומרת: להיות ללא דרך להתנייד (כלומר, ללא רשיון נהיגה, ללא אפשרות לאוטובוסים ובלי להכי פה כמעט אף אחד), להיות לבד בבית רוב הזמן, לדאוד למזון לעצמי ולנקיון הבית. נכון, אני כבר בת 22 אבל בזכות דרך החינוך של ההורים שלי הייתי יכולה לעשות את זה גם בגיל 13-14.
        בקיצור, אני חושבת שההורים והאם בפרט לא צריכים לעשות הכל בבית ומגיל מסויים הילד יכול להיות הרבה יותר עצמאי מה שאת חושבת. והילדים שלך לא בני 13 אם אינני טועה (?), אלא מעל.

        אני מאמינה שהרבה מחלות האדם והכאבים הפיזיים שלנו נגרמים בשל מצב נפשי רעוע או אי הגשמת הפוטנציאל שלנו והתפשרות על בינוניות והמצאת תירוצים כי אנחנו במצב שבו אנחנו רוצים להיות כשזה לא נכון.

        תקשרי את כל זה לפוסט.

        אהבתי

      4. איך ידעתי שכמה רע שאני ארגיש את תצליחי לגרום לי להרגיש עוד יותר גרוע ותוך כדי כך גם תספרי על עצמך המון מידע שבכלל לא נוגע לעניין?
        את כל כך מוכשרת שזה פשוט לא יאמן.

        הילדים שלי אולי חבורת בטלנים רשלנים אבל הם לפחות לא רעי לב וגסי רוח וכשהם רואים מישהו שקשה לו הם יושיטו יד לעזרה וינסו להיות לפחות אדיבים ולא יכניסו לו עוד בעיטה רק בגלל שהוא כבר על הקרשים.
        איך יצאת כזו מרשעת וחסרת נימוס בגיל כל כך צעיר זה פשוט פלא.
        מוכשרת, כבר אמרתי?

        אהבתי

      5. שיהיה. תמשיכי לחיות בבועה בינונית ולחשוב שלאף אחד אסור לנפץ לך אותה, אחרת הוא מרושע.
        אני לא נמצאת שם, אני רק בת 22 אבל אני מגשימה את עצמי ומתאבדת על כל דבר שמעניין אותי בלי להמציא תירוצים, וגם אם ההתחלה קשה ובלתי נסבלת ובדרך יש מלא מוקשים. אני לא מצפה למילים חמות מאף אחד וחיה בשביל עצמי.
        תחיי איך שאת רוצה ותמשיכי להתלונן.

        ואם אני רוצחת עכשיו בעינייך זה ממש לא מעניין אותי.
        היה שלום ותודה על המחמאות.

        אהבתי

  8. אני הייתי נרתעת ברגע שהיו צועקים ומתרגזים עלי …
     לי ממש קשה לקבל אנרגיות ריפוי דרך הטלפון,
    אומנם יש הרבה דברים מוזרים…
    את ודאי יודעת בעצמך שאת זקוקה למנוחה,
     ואף אחד לא צריך לומר לך …
    מאחלת לך שתרגישי טוב
    ולצאת לחופשה בשנה הבאה ( ולחפש משהו אחר) –
    נראית לי החלטה נבונה .

    בעניין מה שקרה בבית הקברות זה ממש מקומם

    אהבתי

    1. האמת שכל עניין אנרגיות הריפוי האלה נשמע לי די מפוקפק…
      ולא אהבתי את התוקפנות שלה והנחרצות הזו. מרגיזים אותי אנשים שבטוחים שרק הם צודקים וכולם צריכים ללכת לפי הראש שלהם.
      גם שוד של בתי קברות מרגיז אותי מאוד ומעצבנת אותי האדישות הזו של המשטרה, בשביל מה הם קיימים בכלל?
      חוץ מלהציק לנהגים הם לא עושים כלום.

      אהבתי

  9. ברור שאין שום קשר בין ריפוי דלקת פרקים לבין מה שהלך בשיחה עם ההילרית. היא ללא ספק שרלטנית, וזה שהיא להוטה ללמד אותך לקח כל כך נחרץ… באמת מרגיז. אבל מה, כנראה שהיא בכל זאת נגעה לך בנקודה רגישה, שאת בעצמך חושבת עליה לפעמים. אולי אותה הילרית לא קלטה בחושיה המחודדים שגם את נאבקת בנקודה הזאת, וזה מה שהרגיז אותך. לפעמים הדבר הכי מעצבן זה כשמישהו מצביע לנו על אותו פגם שאנחנו ממילא מנסים לתקן, ואולי לא תמיד בהצלחה כפי שהיינו רוצים. כאילו: "אוקיי, אני יודעת, אני עובדת על זה, תעזבי אותי!"…
    שינוי זה באמת דבר מפחיד, אבל כמו שאני לומדת לאחרונה על בשרי, הכי מפחיד זה לפחד.

    אהבתי

    1. היא בהחלט נגעה לי בנקודה רגישה, אני מתקוממת ומתרגזת כשאנשים מתנפלים עלי וחולקים לי פקודות ומטיחים בי האשמות בלי צדק ודורשים ממני להשתנות.
      מילא קרובי המשפחה שלי, להם אני יכולה לענות מנה אחת אפיים אבל סתם בן אדם זר?
      כמה שאני חושבת על זה יותר ככה השיחה הזו נראית לי הזויה יותר.

      אהבתי

    1. יכול להיות שהיא באמת מאמינה שיש לה כוחות ריפוי אבל הבריאות שלי חשובה לי מידי בשביל להפוך לשפן נסיונות מהזן הני אייג’י.
      כולם מדברים על התפקוד שלי כעקרת בית ואם אני מאושרת או לא, אף אחד ממי שקורא פה לא מתייחס לעובדה שאני חולה במחלה אוטואימונית שאין לה באמת תרופה ושגם אם פשעתי בפשע הנוראי והייתי עקרת בית למרות שזו לא פסגת שאיפותי בחיים לא מגיע לי לסבול כאבים בגלל זה

      אהבתי

      1. גם אני עקרת בית ואני גאה בכך , אני מזכירה כל הזמן לבני הבית שאני עובדת בלי תמורה אף אחד לא משלם לי על העבודות שאני עושה בבית

        אהבתי

  10. הפסיכולוגית שלי (שאותה צריך לרשום כרצפט לכל אדם עלי אדמות) אומרת לי שבמקומות שמחשבה גורמת לי להתכווץ, אני צריכה לעצור. אני חושבת שהשאלה האם את בעלת בית טובה או לא, אינה רלוונטית כמו השאלה הנחבאת תחתיה (בעיני), איך את תופסת את התפקיד שלך כאם. איך את תופסת את המקום שלך בבית. ואני חושבת ששם, בנקודה הזו, יש בך, אצלך, הרבה מאוד סתירות. מצד אחד את כתבת כבר פוסט אחד על איך, בשארית כוחותיך טרם התמוטטת כליל, את הרמת ארוחה בלי שבני הבית שמו לב אפילו. מצד שני את כועסת כמעט על כל אחד מבני המשפחה הזכריים על כך שהם לא עוזרים לך. תראי, אני לא יודעת. ואת יודעת מה, גם ההילרית לא יודעת. אף אחד לא יודע מה עושה לך טוב, ומה עושה לך רע. חוץ ממך. אולי הכנת החביתה לצץרץ מעוררת בך יותר תחושה טובה של אמהות, מאשר תחושת עול של עוזרת בית. אבל אני חושבת שהיא מעוררת בך את שתיהן. ואני חושבת שאת לא לוקחת על שתיהן את אותה מידה של אחריות. מצד אחד את מאושרת להיות אמא. מצד שני את מלאה בטינה כלפי הדרך שבה דברים מתנהלים בבית שלך. אני חושבת שאת צריכה לבחור. ולהבין, שכל בחירה תהיה לגיטימית. ואני שמחה לשמוע שאת הולכת לעזוב את

    אהבתי

  11. הלוואי שהיה מטה קסם לריפוי. אבל..כנראה שאין. לו זה היה משהו פסיכוסומטי אז…אולי יש אמונות שעוזרות.
    מה לאחל לך? שרק יהיה לך טוב עם מה שאת עושה. את יודעת הכי טוב.
    מה טוב ומה פחות טוב .

    אהבתי

    1. זו בעצם השאלה העקרונית. האם זו מחלה פסיכוסומטית שהבאתי על עצמי או שזה פשוט משהו שקורה.
      יש אנשים שטוענים שכל המחלות הן בחלקן גם נפשיות ואולי הם צודקים אבל הדעה הזו מוסיפה עוד מועקה לבעיה של המחלה והדרישה להפוך את כל חייך כי אחרת לעולם לא תבריאי נתפסת אצלי כסוג של סחטנות די מכוערת ומאוד מאוד מקוממת.
      אפשר לחשוב לפי ההתנפלות עלי שאני איזה מסוממת חסרת אחריות שמזניחה את משפחתי וילדי, זה פשוט מרגיז.
      כל חיי עשיתי את מה שחשבתי שהוא חובתי וניסיתי להיות בן אדם הגון וטוב ומועיל ועכשיו כשאני חולה זה בגלל שלא רבצתי על התחת והייתי אגואיסטית?
      כאילו, מה קורה פה?
      לא די שכואב לי אז זו אשמתי כי ניסיתי להיות בסדר?
      פשוט גועל נפש וגסות רוח ונבזות לשמה

      אהבתי

      1. זה מזכיר לי שהלכתי לדיאטנית מאוד "נחשבת" (כתבתי על כך לפני כמה פוסטים) וקיויתי לקבל ממנה קצת אמפתיה, לא שתצדיק את המשקל שלי אבל…שתבין אותי ..אבל קיבלתי ממנה רק שטיפת מוח. "את שתשקלי 92 ק"ג??? זה פשוט נורא"..משהו בסגנון. ונעלבתי עד עמקי נשמתי. הרי את תיאוריות הדיאטה אני מכירה. חיפשתי משהו אחר….
        ולכן זה מזכיר לי את אותה "מכשפה" שדיברת איתה. את רצית אמפתיה וקיבלת סטירת לחי.
        ולגבי כאבי פרקים, לי יש בזמן האחרון כאלה כאבים, שלא מצאו כלום בבדיקות דם…היכול להיות פסיכוסומטי?? כולנו בני אדם עם רגשות/חרדות וכו….

        אהבתי

      2. האמת שלא רציתי סמפטיה, רציתי תרופה אם יש, בטח לא שיאשימו אותי במחלות שלי ויגרמו לי להרגיש עוד יותר חרא.
        בשביל זה יש לי בעל והורים וחותנת שתחיה.

        אני בטוחה שהרופאים שאת מתייעצת אתך דבר ראשון אומרים לך להוריד במשקל ומאשימים את עודף המשקל בכל החוליים והכאבים. ואולי הם צודקים אבל אף אחד לא חושב שאם היית יכולה כבר היית מרזה לבד.
        כאילו שאם אנחנו חולים או בעלי עודף משקל אנחנו גם סתומים ורעים והכל באשמתנו.
        מעליב ומרגיז וממש לא יעיל.

        אהבתי

      3. כזה רפואה אז…אני מקבלת את זה שהם יגידו "תרזי". אבל דיאטנית שאמורה להבין את הבעיות של הורדת המשקל (ואני אחת שעד לפני 10 שנים וכל חיי הייתי במשקל תקין ביותר) אז…חיכיתי לאמפתיה. כי באמת זה קשה.
        אוףףףףףף
        אבל כעת חזרתי מחדר הכושר ואולי אכנס סוף סוף לתלם…
        הלוואי.

        אהבתי

  12. אני הייתי שואלת את הידעונית אם היא יודעת להיכן נעלמו הדלתות של נר הנשמה מהקבר, ואיך אפשר להצמיח דלתות חדשות…

    (יש פה כל כך הרבה תגובות ואין לי כוח לקרוא כך שאולי כבר הציעו לך את העצה המופלאה הזאת, אז אני מתנצלת מראש)

    אהבתי

    1.  אף אחד לא היה מקורי כמוך, האמת הרעיון לא עלה עד עכשיו על דעתי.
      וכדאי לך להשקיע ולקרוא, מפליא איך אנשים נוטים להשליך על חולים את האשמה למחלות שלהם בקלות כה רבה ומחלקים עצות פזיזות בלי לחשוב קצת קודם.
      מובן שאם המדובר היה בחיים שלהם ובגוף שלהם הם היו הרבה יותר זהירים ומתחשבים.

      אהבתי

  13. אם אנשים גונבים מבית הקברות, אלו כנראה באמת זמנים נואשים.

    אשר להילרית – אף אחד לא אוהב שמאשימים אותו.  יש אנשים שדווקא גישה אגרסיבית גורמת להם לזוז, אבל את באופן ברור לא אחת מהם.

    שמחתי לשמוע בין המילים שלך שאת כן רואה שינוי כדבר מעשי, רק שאת רוצה לעשות אותו בהדרגה ולא במכה. 

    וחיים ללא משכנתא!!! איזה חלום.

    אהבתי

    1. אני מוכנה לקבל גישה אגרסיבית מבן אדם שמכיר אותי טוב ויודע מי אני, אבל שסתם זרה שלא יודעת עלי כלום תתנפל עלי בתוקפנות כזו…
      לא לעניין ופשוט לא רציני.
      ואכן, הורדת נטל המשכנתא הוא חלום מתוק שבא אחרי שנים של נשיאה בעול.
      הרווחנו אותו ביושר.

      אהבתי

  14. טוב צורבת
    ההילרית הזו ממש הגזימה זה ברור
    אבל דבר אחד נכון היא אמרה
    וזה שמחלת פרקים צריכה לתת לך סימן להוריד הילוך
    הגוף שלך לא יכול לשאת את מה שהוא יכול היה לשאת תמיד
    אז נכון שלא צריך לתת להם לעשות את כל עבודות הבית
    אבל את צריכה בהחלט להוריד עומס
    ותעבדי נכון עם הידיים- לא להרים דברים ביד אחת- תרימי בשתי ידיים גם אם זה לוקח שניה יותר
    ורחמי על פרקייך האומללים
    תרגישי טוב צורב

    אהבתי

      1. תגידי הפוסט מעל קשור גם לתגובה שלי?
        כי אותנו לימדו בריפוי בעיסוק שכדאי להרויד פעילות ולעבוד נכון- ולא היתה שום האשמה במה שכתבי- אם זה היה נראה ככה או הוסיף שמן למדורת עצבייך
        אני מתנצלת

        אהבתי

  15. צורבת שלום
    אני חושבת שהכי מתאים במחלות כרוניות לשלב טיפולים. אני עושה זאת. בכל קופה יש גם שירות של רפואה אלטרנטיבית, שתומכת מאד. לדעתי את צריכה להתחיל ממה שאת מכניסה לפה. מאד חשוב. מהכתוב בבלוג, אם אני לא טועה כתבת שאתם אוכלים בורקס שזה רעל, עוגות קנויות עוד רעל. נטורופטית טובה יכולה להדריך אותך מה לאכול ומה לא. זה גם יכול להשפיע על כל משפחתך. ישנה גישה שלחולי דלקת פרקים עדיף לא לאכול חלב ומוצריו. את יודעת שסולניים: תפוחי אדמה וחצילים מגבירים את הכאב? זה ממש בדוק. עלי, מניסיון. אני הלכתי לנטורופטית, כולה 3 פגישות, והתחלתי סוף סוף לרדת במשקל [בשביל עודף כולסטרול] להוריד אותו. האוכל הוא רגיל, אבל יש דברים שפשוט אסור להכניס אותם לפה. הם לא אוכל, רק כימיה. ואם את מבשלת, אז את קובעת מה את מבשלת. וג’ינג’י, כשיראה תוצאות בטוח יצטרף אליך.
    מאחלת לך בריאות והצלחה.

    אהבתי

    1. תהיי לי בריאה, סוף סוף עצה מעשית והגיונית ולא קשקוש ניו אייג’י הזוי ומעצבן.
      להוריד בורקסים ועוגות נשמע הגיוני וגם אם לא יעזור לדלקת הפרקים לדיאטה בטח יעזור.

      אהבתי

      1. צורבת, תורידי מוצרי חלב וחלב. אולי יעזור בכאבים. לפעמים זה עוזר. את הסידן קבלה מסויה, לא הכי טעים אבל מתרגלים. סויה של תנובה יחסית לא יקרה. ויש כדורי סידן, בכלל לא רע. קני את האלה שהם של 300 מג’ ואז אפשר לקחת פעמיים, בצהרים ובערב.

        אהבתי

      2. לצורבת
        גלידה בטוח, באותה הזדמנות תחסכי המון סוכר. ובכלל עוד מעט נגמר הקיץ, אז יהיה קר לאכול גלידה.
        והפעם ברצינות, קראי בעיון את התגובה הראשונה. הלא אנחנו יודעות מה בריא ומה לא. רק צריכות להכנס למסגרת.

        אהבתי

  16. אני אגיד מה שכבר אמרו, שהגוף שלך מאותת לך. את צריכה להקשיב לו.
    את צריכה לעשות שינוי בסדרי העדיפויות שלך ולשים את עצמך קצת יותר קדימה ברשימה.
    להתחיל לעשות ספורט. זה יעשה לך טוב.
    לא צריך הרבה כסף בשביל זה: הליכות, חוג פעם בשבוע.
    וגם לשים לב למה שאת אוכלת.
    להוריד ג’נק פוד.
    ואם כתיבה עושה לך טוב – אז תכתבי

    אהבתי

    1. קודם כל תודה על העצות, הן טובות באופן כללי לכל אחד. ואני לא אוכלת ג’נק פוד, הולכת ברגל, משקיעה בעצמי על חשבון הבית ובמקום לנקות ולבשל כותבת ובהחלט דואגת לעצמי ולבריאותי ובכל זאת אני חולה במחלה כרונית.
      אז למה כולם בטוחים שהסיבה למחלה שלי היא אורח חיי וההזנחה שאני מזניחה את עצמי?

      זה מתחיל להיות מעליב.
      אני לא אידיוטית, לא סתומה, ובהחלט לא עקרת בית נואשת שחושבת שניקיון הרצפות בבית חשוב יותר מהבריאות שלה.
      למה כמעט כל הקוראים שלי משוכנעים שמשהו שעשיתי או לא הוא הסיבה לסבל שנפל עלי?
      יש לכם בכלל מושג מה זה מחלה אוטואימונית?

      ואם היה לי סרטן חלילה גם הייתם אומרים לי שרק אם ארשם לחוג התעמלות, אגיד לבעלי ולילדים שמצידי הם יכולים למות מרעב או ללכת לקורס בישול ואנוח אחרי הצהרים אני אבריא?
      יש לי בעיה רפואית, זה לא הופך אותי לטמבלית שלא יודעת איך לנהל את חייה.

      אהבתי

      1. אל תכעסי אבל כבר מזמן התברר כי הקשר בין הגוף לנפש הוא הרבה יותר חזק מכפי שאנחנו נוטים לחשוב.
        מחלות לא באות סתם.
        מחלות זה איתות. גם סרטן ככה.
        ויש הרבה מחלות שמצליחים להתגבר עליהן או לפחות לעצור אותן ע"י ספורט ושינוי באורח חיים (יש לי דוגמא לכך בבית)
        ואם הרבה אנשים, שאין ביניהם קשר, אומרים לך את אותו דבר – אז כדאי לך לקחת את זה כחומר למחשבה.
        לפני כמה שבועות היה מאמר של פסיכולוגית בשם <a target=_blank href="ד&quot Target=_BLANK class=msg>http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1100629.html">ד&quot;ר נירה כפיר במוסף הארץ, לאנשים כמונו היא קראה "מתערבים אנונימיים"
        תקראי.

        אהבתי

  17. עצוב היה לקרוא את הפוסט של היום. לא נתת אפשרות להגיב אז אני פה. אין לי מילות נחמה. כי מה שאת מרגישה זו את. אבל..האם צריך לקחת כל כך ללב  מה שבלוגרים מסויימים כותבים? האם את בכלל מכירה אותם??
    רק יכולה לחבק אותך ולקוות שתתגעי לראות מי רוצה לעזור לך ומי סתם אוהב לפגוע במי שישנו….

    אהבתי

    1. בעיקרון אני פחות מתרגשת מתגובות של אנשים שאני לא מכירה אישית אבל כעסתי מאוד בגלל שהחברה ששלחה לי את ההילרית היא לא וירטואלית וממנה ציפיתי ליחס יותר הגיוני ובוטה.

      אהבתי

  18. שלום לך צורבת
    אני קוראת כן כבר המון זמן [עוד מתפוז] וכל הזמן אני
    קוראת את בלוגך המקסים ותמיד נגעת בליבי,
    אני מורידה את הכובע,
    בעיקר איך את מתמודדת אם ילדך,
    מכון שגם אני האיתי ילדה מאומצת
    בתקוה שתמשיכי

    אהבתי

  19. מעניין.
    דווקא היום בא אלי שכן עם עלון פרסומי של מטפל ברפואה קוריאנית (סו – ג’וק). בעלון היה כתוב שהוא מרפה כל מחלה כולל מיגרינה והשכן הנחמד חשב עלי ועל זה שאני סובל ממיגרינה והוא הציע לעזור לי.
    אני מעולם לא אאמין לדברים האלו, אני איש ספקן מטבעי, ובינתיים שלחתי את השכן שלי לנסות את הטיפול ולשלם 100 ש"ח ושיחזור אלי עם תוצאות, בכל מקרה אני לא אלך אליו.

    ולגבי הבית, עזרה לא תזיק, חונכנו אצל אמי לעשות הכל וזה טוב לנו ולה.

    אהבתי

  20. צורבת, קראתי את הפוסט הזה ואת כל התגובות אליו וקראתי גם את הפוסט שאחריו. מלבד תגובתה המעצבנת של הבלוגרית שהזכרת מפורשות בפוסט האחרון, לא ראיתי שהיו פה תגובות מתלהמות או אנשים שחושבים שאת מטומטמת, כמו שחשבת שהם חושבים. ראיתי רק אנשים שהביעו דאגה לבריאותך. אף אחד לא מעלה על דעתו לרגע שתנטשי את משפחתך ותלכי לחיות בפסגת הר. רק הציעו לך להשקיע יותר בעצמך, שזו בעצם עצה טובה. ההילרית הזאת אכן הגזימה, אבל בתגובות, מלבד תגובתה של הבלוגרית הצעירה והחצופה, לא ראיתי תגובות חצופות או מקוממות. זו דעתי לפחות

    בכל מקרה, אני בהחלט מקווה שתשובי לכתוב כאן, כי אני נורא אוהבת את הכתיבה שלך ואני חושבת שהפריקה עושה טוב גם לך

    אהבתי

    1. את צודקת לגמרי אבל הייתי כל כך נרגזת, גם משיחת הטלפון הזוועתית ההיא ועוד יותר בגלל החברה ששלחה לי את ההילרית ותמכה בה בהתלהבות מעצבנת.
      זה מה שבאמת הרגיז אותי כי מדובר בידידה שאני מכירה אישית ולא בדמות וירטואלית וציפיתי ממנה ליחס פחות ברוטאלי.
      לקחתי לי פסק זמן ונחתי מהבלוג ומהאינטרנט ושבתי בכוחות מחודשים.
      ותודה על המחמאה

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s