חוקי בית צורבת

כמו לכולם גם לנו יש חוקים, אבל הבעיה היא שהם משתנים כל הזמן.

התחלנו כמו כל הזוגות עם החוקים שהבאנו מהבית, אני הייתי רגילה שכל יום שישי מוקדש לניקיון, וכולם מתעסקים בזה עד שהכול נקי, ואחר כך הולכים לנוח בצהרים עם עיתון. קריאה של מוסף סוף השבוע בבית נקי ומצוחצח הייתה עניין קדוש בשבילי.

הוא היה רגיל שאימא שלו אומרת לו כל בוקר מה ללבוש, ומכינה לו הכול ליד המיטה, ועושה הכול בשבילו, והוא מקבל צל"ש כל פעם שהוא מכין קפה או רוחץ כלים.

די מובן למה בשנה הראשונה שלנו יחד רבנו כמו משוגעים. בסוף הוא התרגל לעזור לי בניקיון של יום שישי, למד למצוא לבד את התחתונים והגרביים שלו ואפילו למד להכין סלט ובשעת הצורך חביתה.

אני עברתי לקרוא ידיעות במקום מעריב והשלמתי עם זה שלתלות בגדים בארון, ולזכור איפה מונח כל כלי במטבח ואיפה הוא שכח את המשקפיים והמפתחות שלו זה פשוט מעבר ליכולות שלו. אמרתי לעצמי שיש גברים עם פגמים יותר גדולים, כאלה שמהמרים ושותים ומכים את נשותיהם, והשלמתי עם העובדה המצערת שאני ממונה על קיפול בגדים, קנייתם ומציאת חפצים אבודים בבית.

למרבה המזל היו לנו גם דברים משותפים רבים. אין כסף שלי ושלך הכול, נכנס לקופה משותפת, הבעל ממונה על תיקונים וסידורים וטיפול ברכב, האישה על קניות ובישולים, צריך לדבר עם ההורים פעם ביום, ולבקר בסופי שבוע, וגם כשרבים לא מדברים בצורה מכוערת, ומילים כמו טיפשה ומטומטם הם לא בלכסיקון.

עם הזמן למדנו להתפשר ולהסתגל זה לזה והכול היה בסדר, ואז פרצו הילדים לחיינו השלווים.

עם הקטנה עוד הצלחנו איכשהו להתגבר על השינויים והמהפכות בעיקר כי היא הייתה ילדה רגועה ונוחה והייתה המון עזרה מהסבתות, אבל ברגע שהפכנו בבת אחת למשפחה בת שלושה ילדים הכול התהפך והשתנה ועד שהתרגלנו שאין מנוחת צהרים בימי שישי, ושבשבתות צריך לקום מוקדם ולהוציא אותם מהר מהבית לפני שהשכנים יתחילו להתלונן על הרעש הם הפכו למתבגרים עייפים שרק רוצים שיתנו להם לישון כי הם חזרו הביתה מהבילוי לפנות בוקר.

כיום החוקים שונים – אין כבר את טרור הניקיון של יום שישי, מנקים כשמלוכלך ויש זמן, ושאר הזמן מתעלמים או מחפפים. על קריאת העיתון בצהרי יום שישי לא ויתרנו ומאז שמעריב מוציא מוסף סודוקו והג'ינג'י התמכר אליו אנחנו קונים גם מעריב וגם ידיעות, ומאריכים במנוחת יום שישי עד הערב.

בכל זאת אנחנו כבר לא צעירים כמו פעם.

עם הזמן נקבעו חוקים חדשים שחס וחלילה להפר אותם וכמעט כולם משום מה מתרכזים סביב יום שישי.

יש את הפיצה של יום שישי – פיצה תוצרת בית עם טונה, בצל וזיתים, שבדרך כלל מלווה בבורקסים.

סוג הבורקסים משתנה לפי האופנה. כיום אנחנו חזק בבורקסים העגולים הקטנים עם גבינה מלוחה, ובשבוע שעבר פצחנו בטרנד חדש של לאזנייה.

אני אומרת אנחנו, אבל מי שעושה, טורח, מכין ומנקה אחר כך זו אני.

הג'ינג'י הרחיב את חוק קיפול ותליית הבגדים גם על המדיח ומכונת הכביסה ויש לו צו של בית משפט מטעמו לא לגעת בהם, אבל לעומת זאת הוא קם כל בוקר שבת בגבורה רבה ועושה סלט.

על פי חוקי בית צורבת כל מי שאוכל מהסלט של שבת בבוקר חייב לשבח את הטבח בכל פה ולהגיד שהוא יותר טעים מהסלט של השבוע שעבר, ואוי למי שלא ממלא אחר הצו הקדוש הזה, בתמורה הג'ינג'י רוחץ את התבנית של הפיצה מיום שישי ויושב לסיים את הסודוקו.

בדרך כלל אחר כך הוא הולך למכור דבש במכון, חוץ מאשר בקיץ שאז אין ביקוש לדבש והוא עושה דברים אחרים, תלוי במזג האוויר. בחום יולי אוגוסט הוא מסתפק בדרך כלל בהתבטלות מול המזגן ובתלונות על עצמו שהוא נורא עצלן.

על פי ההחוקים אני צריכה להרגיע אותו שלא נכון, הוא חרוץ מאוד, עובדה שהוא הכין סלט ורחץ את התבנית ופתר את כל הסודוקו, ולכן מותר לו לנוח פעם בשבוע מול הטלוויזיה.

הוא מסכים איתי שנכון, מוצא לו איזה סרט משמים ומיד נרדם, ואז אני מגהצת, עם גיחות קטנות למחשב – חוק לא כתוב אבל מחמיר מאוד קובע שמותר לגהץ רק בשבת – עד שנמאס לי, וגם אני הולכת לשנו"ץ לי בנחת, ומודה לאל שהילדים כבר מספיק גדולים ולא צריך להעסיק אותם.