הרהורי קיץ

פתאום גיליתי שהמחשב הוא גם סוג של טלוויזיה. כן, הגעתי לזה באיחור די מביך, אבל בגילי מותר.


כבר מהשבוע שעבר אני צופה באדיקות במחוברות דרך מסך המחשב שלי, ונהנית לראות שאני לא אימא ועקרת בית כזו גרועה.


יש יותר גרועות ממני, הרבה יותר.


והיום גיגלתי שם של אחד בלוגר אחד מימי בתפוז שנעלם לי קצת, ולא רק שגיליתי עליו דברים, רק דברים טובים, זה בסדר, גם זכיתי לראות אותו פתאום ביו טיוב.


לא רק שהוא כותב נהדר אבל הוא גם ממש חמוד, תענוג!


ולקינוח זכיתי גם לצפות בקוקוסטה בחדשות.


החמצתי אותה אתמול כי הייתי עסוקה במשהו, לא זוכרת במה, והנה היא על המסך של המחשב, כזו נחמדת ואיזה חיוך זורח יש לה!


 


חוץ מזה הצלחנו לחצות בהצלחה מזהירה את ועדת ההשמה של צץרץ, הוועדה האחרונה בחיי, אני מקווה.


בפעם הקודמת הייתי בוועדת השמה כדי לשכנע אותם שעוגי צריך ללמוד בשפרירים. נאמתי בכזאת התלהבות וסיפרתי להם עליו בלהט כזה עד שהיו לי דמעות בעיניים.


אחר כך אמרו לי שריגשתי מאוד את כולם, ובזכותי הם הסכימו שהילד ילמד בבית ספר רחוק כל כך. נכון שזה עבד, אבל אחר כך התביישתי קצת, אני לא אוהבת לבכות, בטח לא בציבור.


בעיקרון אני אדם סולידי ורגוע ולבכות מחוץ לפרטיות חדר השינה שלי זה דבר שקורה לי לעיתים מאוד מאוד נדירות. הפעם הקודמת הייתה לפני יותר מעשרים שנה, במשרד של עובדת סוציאלית אטומה אחת שהחליטה שאני עסוקה מידי בקריירה שלי מכדי לאמץ ילדים. זה שהקריירה הייתה עבודה מעפנית בהיקף של חצי משרה במוסד הטכניון – ניהלתי שם את מעבדת הצילום של הפקולטה להנדסת חומרים – לא הרשים אותה. דיברתי על העבודה בהתלהבות וזה הספיק כדי לפסול אותי כאם מאמצת.


בדיוק באותו יום נכשל עוד ניסיון הפריה אחד, שוב קיבלתי וסת והטיפשה הזו מספרת לי, אחרי כל מה שעברתי, שבעצם אני לא רוצה להיות אימא – אז כן, יללתי קצת, אבל התגברתי מיד.


אני מודה, הילדים זה הדבר היחיד שגורם לי לגלות רגשנות ובגללם מצאתי את עצמי מתנסה בכל מיני דברים שמעולם לא היו קודם חלק מעולמי.


עד שהם הגיעו לא היה לי מושג מה זה היפר אקטיביות, ליקויי למידה ובעיות קשב, וכיום אני מומחית ויכולה לתת הרצאה שלמה על HDAD וסוגי ריטלין.


פעם הייתי ביישנית והססנית, פחדתי מפקידים, וועדות ומנהלים פדגוגיים, והיום אני מוצאת את עצמי נואמת בשטף, משכנעת ומתווכחת, וגם מצליחה לשכנע.


כל כך התעצבנתי מזה שדחו לצץרץ את האבחון לאוקטובר עד הצלחתי לשכנע בטלפון את השירות הפסיכולוגי שיקדימו לצץרץ את האבחון הפסיכו דידקטי לקיץ. הסברתי להם שלא מדובר פה בילד שרוצה הקלות בבגרות אלא בתלמיד שנמצא בבית ספר שלא מתאים לו וצריך להעביר אותו למקום הולם יותר והם הקשיבו והבינו. האמת, הופתעתי לטובה משיתוף הפעולה וההבנה שלהם.


גם ועדת ההשמה הפתיעה אותי לטובה, יום אחרי שהיינו אצלם הם פנו ביוזמתם לבית ספר אלון כדי להגיד להם שמבחינתם צץרץ יכול לעבור, לא בטוח שיהיה מקום בשבילו, אבל חברי הוועדה עשו מאמץ וזה יפה מאוד מצידם לעזור לנו ולא להניח לנו להתרוצץ ולהתאמץ לבד.


אני כל כך רגילה להיאבק כל הזמן, ללכת עם הראש בקיר ולסבול מבירוקרטיה מסובכת ומעייפת, עד שאני פשוט נדהמת כשמישהו מהרשויות מבין אותנו ועושה מאמץ לעזור ולא להפריע כרגיל.


זה די נדיר במקומותינו, ואולי גם הפעם המזל המיוחד של צץרץ שתמיד מחליק את דרכו ומקל על חייו יפעל שוב?


כמו שיש בני אדם חסרי מזל ששום דבר לא הולך להם ככה יש אנשים כמוהו שפורטונה מאירה להם פנים. אצל צץרץ איכשהו תמיד הדברים מסתדרים ברגע האחרון לטובתו.


נוכחתי בזה לפני ארבע עשרה שנים כשנפגשתי לראשונה בחיוך המקסים שלו והחלטנו, אני והג'ינג'י, שלמרות שרצינו בעצם עוד ילדה, ניקח את שני החבר'ה האלה.


את רוב חודש יולי 95 ביליתי כשאני יושבת על כסא קטן בגן ילדים, צץרץ יושב על ברכי, דבוק אלי בכוח, ידיו שלובות סביב צווארי כדי להיות בטוח שלא אברח לו.


בשבוע הראשון הוא היה בהיסטריה מוחלטת, אבל לאט לאט נרגע, הבין שהאישה הזרה הזו שאמרו לו לקרוא לו אימא לא תעלם כמו האחרות, ועד יום הולדתו השלישי שחל בתחילת אוגוסט הוא כבר נעשה הילד הכי חייכן ושמח בגן. הוא חגג יום הולדת עם זר ועוגה כמו כולם, ועד היום אני מודה לגננת יונה המקסימה שגילתה כל כך הרבה הבנה ורגישות, וגם לגננת של עוגי שהצליחה לגרום לילד לבטוח בה וליהנות מהגן.


אם רק הייתי יודעת אז איזה דרך ארוכה עוד עומדת בפני … טוב שלא ידעתי.





והנה, ארבע עשרה שנים אחר כך, אנחנו פה, עוגי כבר סיים את התיכון ועומד לעשות שנת שירות עם הגרעין של הנוער העובד, וצץרץ עשה השבוע מועד ב' במתמטיקה כדי לשפר את הציון, ובעוד שנתיים גם הוא יסיים תיכון.


מעניין מה צופנות לי ארבע עשרה השנים הבאות.

61 תגובות בנושא “הרהורי קיץ

    1. וואו, מחוברות זו חתיכת התמכרות. אני מתארת לעצמי שזה די מזעזע את האימהות מדורך שגדלו על האתוס של האם המקריבנית (העו"סית המטומטמת רק מוכיחה את זה. להתלהב מהעבודה השם ישמור!) כיום אנחנו בקיצוניות השניה של אימהות מזן מאד רפלקסיבי  שכל הזמן בוחן את עצמו וגם מאד אגואיסטי אבל לא בהכרח מאושר יותר. סוג של מרד באתוס הזה שלפעמים הלך טיפה רחוק מדי(אני בעצמי אם אגואיסטית ותעיד על כך הנוכחות המוגברת עד כדי פסיכיות שלי בטוויטר)
      את נראית לי כמו אם מאד מעורבת בחיי הילדים וזה עושה אותך אמא נהדרת. מקווה שהלגיטימציה לחשוב גם על עצמך תחלחל ושמחה שיש לך את המקום הזה ברשת שהוא שלך. מגיע לך יותר!

      אהבתי

      1. אני מנסה למצוא את האיזון, קצת מזה וקצת מזה.

        אני לא חיה בשביל הילדים אבל במשך כמעט עשרים שנה חלק גדול מאוד מהזמן שלי ומהעבודה הייתה למענם.
        עכשיו הם כבר מבוגרים יותר וצריכים אותי פחות, תודה לאל!
        סוף סוף אני יכולה להתפנות גם לעצמי.

        אהבתי

  1. את תמיד נורא מרגשת אותי בסיפורים על האימוץ
    אני מדמיינת את הבכי שלך אחרי שהפוסטמה ההייא אמרה שאת לא רוצה להיות אם
    העיקר שהיום יש לך משפחה שלמה ואפילו אוהבת
    כל הכבוד שגילית את היכולת לראות סדרות במחשב
    וברור שיש עקרות בית גרועות יותר ממך- אני למשל 🙂

    אהבתי

  2. Wow you are an amazing mom.
    I think the coming years are the best: young men are some of the most loving, interesting creatures in nature :)))) and all that is yours.. until a young woman comes in to the picture. 

    אהבתי

  3. you’re up so early…
    (and I am up late.. time to sleep…)
    I know one day a pretty girl will come to my son and say to him "honey, your mother doesn’t like me" and it’s all over… :)))

    אהבתי

  4. כל הכבוד לך!
    אמא זאת החיה הכי לוחמנית שיש בטבע.
    מקווה שצץרץ ימצא את עצמו בבית ספר החדש.
    פעם שמעתי שילדים עם ADHD רק צריכים לשרוד את מערכת החינוך. כי בחיים שבאים אחרי מערכת החינוך דווקא יש פלוסים להפרעת קשב וריכוז. מסתבר שהאנשים הכי מצליחים "סובלים" מהפרעת קשב וריכוז, ובגללה הם עושים הרבה מטלות בו זמנית, ואהובים על הבוסים שלהם. רק במערכת החינוך הם צריכים לשבת בשקט, כי במקום שהמערכת תתאים את עצמה אליהם הם צריכים להתאים אליה.

    אהבתי

    1. מטבעם הילדים האלו לא נועדו להשתלב במערכות גדולות ומסורבלות ובשנים האחרונות הכיתות נעשו כל כך גדולות וצפופות והמורים כל כך חסרי סבלנות ומותשים…
      גם ילד שאין לו ליקוי למידה מתקשה להתרכז בתנאים כאלו.
      ושמתי לב שדווקא ילדים שהיו מוצלחים מאוד בבית ספר הולכים לאיבוד בחוץ, בעולם האמיתי.

      אהבתי

  5. מדהים מה שהילדים האלה מוציאים מאתנו. אני גם אמא לילדים ליקויי למידה, היראקטיבים, בעיות קשר, דיסלקציה. אני צוחקת שיש לי תואר שני במסלול ישיר בחינוך. אני לוחמת עבורם, אסרטיבית ומסיגה דברים.
    רק לא בשבילי. לא מצליחה להתקדם, לא מצליחה להוכיח את היכולות שלי. כשזה מגיע אלי, כל הכוחות שלי והאסרטיביות שלי עוזבים אותו.

    כנראה מה שאנחנו זה האמא אולטימטיבית. רק בזה אנחנו מצליחות (פחות או יותר).

    אהבתי

    1. הקשר ביני לבינם ובעיקר ביני לבין צץרץ שהוא ממש ההפך ממני בכל דבר ועניין בניגוד ללילי (שהופכת לאט לאט להעתק קטן וחכם ויפה שלי) תמיד מפתיע אותי.
      הם הכניסו לחיים שלנו המון פעילות ואילצו אותי לצאת מהמסלול הרגיל והמקובל. זה לא היה קל והרבה פעמים מעצבן וקשה ומעייף אבל אף פעם לא משעמם.

      בשבילי הם מקור השראה ובעיקר צץרץ שמצליח לנער אותי ולהדהים אותי כל פעם מחדש.

      אהבתי

  6. דווקא היום ברדיו בבוקר שמעתי דברים של <a target=_blank href="http://reshet.ynet.co.il/forum/forum.asp?forumID=6&quot;>פרופסור רולדר שאמר שלהיות הורה זה מקצוע (לא רק הורות ביולוגית), רואים שאת מתפקדת במקצוע הזה על הצד הטוב ביותר.
     
    כמה חבל שהטבע לא בחר להעניק לך להרגיש את האמהות בצורה טבעית, וכמה מרגש שאת נטלת את זה בכוח.

    אהבתי

    1. להיות הורה זה בהחלט מקצוע, אתה חייב להביא אליו את כל מה שיש בך ועוד קצת.
      למען האמת כן הצלחתי פעם אחת ללדת את הבת שלי שהיא בת עשרים היום ורק אחר כך כשהבנתי שהנס הזה לא יחזור על עצמו פניתי לאימוץ.
      לקבל תינוק זה ממש קשה כמעט בלתי אפשרי אבל ילד גדול יותר זה קל יחסית, וברגע שעברנו את הסדנא לאימוץ נתנו לנו לבחור בין כמה ילדים.
      רצינו עוד ילדה קטנה אבל איכשהו בחרנו את הבנים שלנו שהם אחים ביולוגיים ועכשיו אנחנו משפחה אחת.

      אהבתי

    1. נכון, והכי מצחיק זה שמי שלימד אותי לגלוש באינטרנט היה אבא שלי שעד היום הוא חולה מחשבים ואפילו מדריך מחשבים במועדון הקשישים.
      ובכל זאת כבר ספגתי כמה הערות מרגיזות על איך זה שבגילי יש לי בלוג.
      קצת מרגיז אבל ככה זה, הצעירים חושבים שהם המציאו את החוכמה.
       

      אהבתי

  7. אני מעולםלא ידעתי שיש בי כוחות כל כך חזקים עד שאוּרי הגיע לעולם.
    כנראה שהאמהות עושה את זה.

    ילדים עם הפרעות קשב הם משימה לא קלה להתמודדות, אני כותבת מהמקום של המורה, אבל כשיש משפחה אוהבת ותומכת מפרגנת ומשתפת פעולה, הילדים רק מרוויחים.

    מאחלת לך עוד המון שנים של אמהות נפלאה.(את נשמעת לי פשוט אמא מיוחדת .)

    אהבתי

      1. אההה..עכשיו הבנתי ,את אשמה
        זה שהוא בא מהבית של אמאל’ה ששם קיפלו לו בגדים ושמו לו בתא שלו תחתונים וגופיות כדי שידע מה ללבוש ואת לא עשית את זה
        זו בהחלט אשמה שלך
        פויה של אשה את

        תאמיני לי  לפעמים אני מודה לאלוהים שהתייתמתי מאמא שלי בגיל 15 וחצי
        כי אם הברירה להיות כמו הגברים האלה שבעלך מייצג אותם או להיות יתום
        עדיף להיות יתום,אחולשקשוקה יתום

        אהבתי

      2. יש לי הרגשה שאתה כועס עלי משום מה.

        אולי לא הבהרתי את עצמי מספיק והפוסט הזה היה היתולי למחצה.
        בכל בית יש חוקים שונים ומנהגים שונים ולא צריך לכעוס ולהתרגז בגלל זה.

        אהבתי

  8. צורבת, איך הם מצליחים למרוח את יום שישי כי הם עובדים, אז צריכים לנוח. אנחנו לא עבדות, אנחנו יושבות כל השבעו בבית קפה.
    איזה  מעצבן

    אהבתי

  9. באמת שאפשר לכתוב סיפור או סרט מהתיאורים שלך…
    היו הרבה שנים שלא נחתי צהריים בימי שישי, אבל בשלוש שנים האחרונות חזרתי לזה בכייף. עיתונים מנייר אני לא קונה שנים. מעדיף לקרוא באינטרנט גם חוסך כסף (מי קורא הכל?) וגם שומר על איכות הסביבה…

    אהבתי

    1. אתה צודק בקשר לעיתונים אבל את המחשב אי אפשר לשים על הפנים ולהרדם איתו במיטה ואחר כך לזרוק על הרצפה ולדרוך עליו להתעצבן על הבלגאן
      ושנ"צ זה תמיד טוב ובימי שישי זו מצווה!

      אהבתי

  10. מה, חוקים הרי נוצרו כדי לעבור עליהם. לא?

    תציעי לג’ינג’י להתחלף פעם בתפקידים לסוף שבוע אחד. את תתעסקי עם הסודוקו והוא יאפה לזניה ובורקסים.

    אהבתי

  11. בשבילי אלה לא חוקים, אלא התנהלות של הבית, וגם קביעת גבולות, כך זה הוםך להרגלים, לא מסכימה עם המילה חוקים, זה נוקשה מדי

    אהבתי

  12. השנה הראשונה שלכם מזכירה לי את השנה הראשונה שלנו, אבל אצלנו זה היה הפוך, בבית הורי התרגלתי לעשות כל דבר, ובביתי עכשיו היא עושה כל דבר, היא אומרת שהיא רוצה לפנק אותי.

    גם אצלנו יש חוק קדוש ביום שישי, בכל יום שישי אנחנו נפגשים כל המשפחה בבית הוריי ואוכלים ארוחת צהריים שם, אנחנו (אני ואחיי והמשפחות שלנו) מתכננים כל השבוע כך שביום שישי ניפגש בבית הוריי.

    אהבתי

  13. זה כתוב בהמון אהבה ובהומור
    אבל בינינו, נשמע לי שכולם חוגגים עליך.
    אז הומור זו התכונה הכי חשובה כאן אחרת אפשר להתשגע…

    אהבתי

  14. טיפשי לקנות עיתון בשביל סודוקו
    יש אתרים באינטרנט שהג’ינג’י יכול להדפיס משם סודוקו כאוות נפשו
    חוצמזה שזה עולה לכם 600 ש"ח בשנה במקום 3 דפי נייר למדפסת

    אהבתי

    1. מה, כל כך הרבה?

      עיתון אחד בשבוע? את השני אנחנו מקבלים בסופר חינם…
      אבל אנחנו ממחזרים אותם בתור ריפוד לרצפה כשצובעים את הקירות או מנקים חלונות.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s