גם אני מחוברת


כשהייתי ילדה בכיתות הראשונות של בית הספר היסודי הייתה לי מין פנטזיה כזו (שבטח קיבלה השראה מיומני הקולנוע שהראו אז בתחילת כל סרט) שמישהו עם מצלמה ילך אחרי, יצלם את חיי ויתעד לנצח מה אני עושה כל יום – איך אני הולכת לפה ולשם, מדברת, לומדת, קוראת ועושה שיעורים.


מאחר ובזמנו זה לא היה אפשרי טכנית, ואפילו התמונות הספורות שצילמו אותי פה ושם היו בשחור לבן, לא נותר לי אלא לכתוב יומן. כתבתי בהתלהבות רבה את כל קורותיי במחברת עבה ובמשך כמה ימים אפילו התמדתי, עד שעייפתי מזה והלכתי לעשות משהו אחר.


המחברת הזו אבדה כבר מזמן, אבל חזרתי לסורי כשהייתי בתיכון, ועד היום אני שומרת את הפנקס בו תיעדתי את חיי כתלמידת תיכון עמוסת עבודה, מתוסכלת רומנטית וממורמרת על מר גורלי ומשמניי, שהיו קיימים בעיקר בדמיוני.


הייתי אז רק מתבגרת מוכת הורמונים וכמו כל מתבגרת הייתה לי חשיבה מאוד אגוצנטרית, חשבתי שאני מרכז העולם וכולם חגים סביבי. עם הגיל זה עבר לי יחד עם פצעי הבגרות, אבל מסתבר שיש אנשים שעדיין נהנים לחוש שהם במרכז העולם, וכל מה שהם רוצים זה שכולם יסתכלו עליהם, ולעזאזל הפרטיות והאינטימיות, העיקר שכולם ידעו איך הם נראים, מדברים, מתלבשים וחיים – יש לסטייה הזו שם רפואי מסובך וגם תכנית טלוויזיה. 


מאחר ואין לי הוט לא חשבתי שאזכה לצפות בתכנית הזו,, אבל בעזרת הלינק שנתנה אריאלה בבלוג שלה גיליתי לשמחתי שאפשר לראות תכנית טלוויזיה דרך המחשב. תיאורטית ידעתי שזה אפשרי, אבל מעולם עד היום לא ניסיתי. נהניתי מאוד לגלות שאפשר להגדיל את התמונה לגודל מסך וזה כמעט כמו לראות טלוויזיה, וצפיתי בפליאה בנשים הללו שתיעדו את חייהן ואת חיי בני ביתן.


למרות שמטבעי אני לא נוטה למציצנות (ובואו נודה על האמת, כל הרעיון של ריאליטי בנוי על העובדה שיש אנשים שמציצנות עושה להם את זה) אני מודה שאם לא הייתי מעריצה ותיקה של הטור של דנה ספקטור הייתי פחות סובלנית לקיטורים הלא כל כך מובנים שלה על חייה, וגם פחות אמפאטית להתנהלות הדי תמוהה בעיני של ליאת שפגשתי לראשונה פה, בישראבלוג, כדודה מלכה, ועד היום אני מתפעלת מהכתיבה המדהימה שלה.


בזכותן הצלחתי לגייס מספיק סובלנות לצפות גם בשאר המשתתפות שגם הן מנהלות לטעמי חיים מאוד אקזוטיים ותזזיתיים ולא כל כך מייצגים את הרוב הדומם שהן אגב רוחשות לו בוז עמוק.


בנות, אתן פשוט מדהימות ומרטיטות וכל זה, אבל אני, פולניה מאפירה שכמוני, הזדהיתי דווקא עם אימא של חנה, בת העשרה מרת הנפש (אולי מישהו יכול להסביר לי למה היא בעצם כל כך קודרת ומרירה כבר בגיל 16?) נכון, הגברת הזו היא לא אישה אטרקטיבית כל כך, וממש לא קולית והכול, שונה מאוד מהבת שלה, אבל לטעמי היא אמיתית מאוד, ואני חושבת שהיא אוהבת מאוד את הבת הבעייתית שלה, ומנסה, בדרכה המגושמת וחסרת הישע, להעביר לילדה היפה שלה קצת מניסיון החיים שלה, ואם יש משהו שלא חסר לאישה הזו זה ניסיון חיים.


גם הבת החמודה של דנה מצאה מאוד חן בעיני, אבל זו באמת לא חוכמה, איך אפשר לא להתמוגג למראה בונבון קטן, תמים ומתוק כמותה?


נדמה לי שחוץ מאימא שלה – שכל הזמן מנסה לסחוט מהקטנה הצהרות אהבה מביכות, או סתם להיפטר ממנה – אין אף בן אדם שפוי שלא רוצה לתת לקטנטונת הזו נשיקה ולהגיד לה שהיא מתוקה ומקסימה, ופשוט תענוג להיות במחיצתה.


מוזר שלא מראים אף אחת מהן עושה דברים שנשים עושות בדרך כלל – עובדות, מנקות, מבשלות, מסדרות, תורמות למשפחה דברים מועילים (ולא, לשבת ולהתלונן כל הזמן, לעשן, ולבזבז כסף על בגדים, לא נחשב לתרומה מועילה). אני מנסה לתאר לעצמי מה הג'ינג'י, או אחד מהילדים, היה אומר אם הייתי מפציעה בבית עם מצלמה ומנסה לשתף אותם בתכנית כזו, אבל כנראה שאין חשש שזה יקרה, אני בחיים לא אספר לכל עם ישראל על הזוגיות שלי (זה העסק שלי ושל בעלי בלבד), ובטח שלא אקנה ג'ינס בכל כך הרבה כסף, לא אציק ואנדנד לבעלי בצורה דבילית כזו, ובטח שלא אעשן, ועוד ליד הילדים.


נשאלת השאלה האם הגברות האלו הן המייצגות של המין הנשי בישראל של המאה העשרים ואחת?


אם כן אז אני כנראה עושה טעויות נוראיות, כי החיים שלי נראים שונים לגמרי.


 


במחשבה שנייה אני יודעת איך הילדים שלי היו מגיבים אם הייתי מנסה לפלוש לחייהם עם מצלמה, כבר עשיתי את זה פעם וברגע שהם היו בוגרים מספיק להתנגד לפלישה לפרטיותם הם פשוט סירבו לכל העניין, וכנראה שבצדק.


נדמה לי שכבר סיפרתי על זה פעם, איך שנתיים מאז האימוץ (שבדיוק החודש מלאו לו 14 שנים) החלפנו את הפגישה השנתית של הילדים עם הוריהם הביולוגיים – זה היה התנאי של האימוץ הפתוח שעשינו – בצילומי וידאו שההורים הביולוגיים שלהם צפו בהם במשרד של השירות למען הילד.


אחרי שתי פגישות לא מוצלחות וטראומתיות של הילדים עם ההורים הביולוגיים שלחתי מכתב, פירטתי מה היו התוצאות של הפגישה האחרונה והצעתי להחליף את העניין הזה בצילומי ווידאו. המכתב שלי עשה את שלו והצעתי התקבלה ופתאום היה עלי להפוך לצלמת.


שאלתי מאבא שלי את מצלמת הווידיאו הישנה שלו – משהו ענקי ומגושם שהיה אז שיא הטכנולוגיה – וצילמתי את הילדים בכל הזדמנות שנקרתה לי.


רציתי צילומים טבעיים ולא מבוימים ומעושים והתגנבתי אחריהם עם המצלמה כמו צייד שמנסה לצוד חיה פראית. לא תמיד זה הלך והיה עלי לגייס הרבה סבלנות כדי לתפוס אותם בזמן שהם משחקים, מבלים ומתרכזים בענייניהם. יש להם צילומים כשהם עושים אמבטיה ומשחקים ורבים ומתרוצצים ואפילו לכדתי את צץרץ קושר לראשונה את שרוכי נעליו – צילום שאני גאה בו מאוד. הוא היה כזה מאמי וכל כך גאה בעצמו! מי ידע שהילדון המתוק ותפוח הלחיים הזה יהפוך, עשר שנים אחר כך, למתבגר נרגן וזועף?



צץרץ ומוצץ


כל שנה, לקראת החגים, ערכתי את מה שצילמתי, חתכתי את לילי ואת שאר בני המשפחה, הפקתי קלטת ביתית של שעה בערך רק של שני הבנים ושלחתי עם מכתב שמספר על אירועי אותה שנה לשירות למען הילד.


נהגתי כך בערך עשר שנים והם כבר ידעו שאני מצלמת אותם בשביל אימא ר' שרוצה לדעת מה שלומם ואם הם מרגישים טוב וכמה הם גדלו. בפעם האחרונה שניסיתי לצלם אותם הייתה לפי כשלוש שנים, המצלמה המגושמת של פעם הוחלפה בינתיים במצלמת וידאו קטנה וקלה, אבל הילדים החמודים והצייתנים, (יחסית, כן?) הפכו למתבגרים זועפים וקנאים לפרטיותם שסירבו להתמסר למצלמה.


בפעם האחרונה הצלחתי לסחוט עוד כמה דקות צילום משמימות שבהן הם רק ישבו מול המחשב והחמיצו פנים, ושנה אחר כך ויתרתי. כנראה שזה משהו שאופייני לנוער בימינו, הבחנתי שגם הבנות המתבגרות של אחת המשתתפות שצולמו בתכנית לא התלהבו מהמצלמה, אבל להן זה לא עזר.


 


לפני כשנתיים הווידיאו שלנו נפח את נשמתו וגילינו שאין יותר מכשירי ווידאו בחנויות, אבל עד היום אני שומרת בארון המון קלטות ווידאו שצילמתי אז, ויום אחד אני מקווה להעתיק את התיעוד ההיסטורי הזה לדיסק כדי שנוכל לצפות בהם וליהנות.


ואגב, את הצפייה בקלטות הבנים החליפו בפגישה עם הוריהם, פגישה שהם תיאמו בעזרת אחותם הביולוגית הגדולה שאיתרה אותם לפני כשנתיים וגם על זה כבר סיפרתי פעם.


כיום עוגי שומר עם המשפחה הביולוגית שלו על קשר די טוב, בעוד שצץרץ הסתפק בביקור אחד בלבד ומאז ניתק איתם מגע. הוא סירב להסגיר הסבר לקרירות שבה הוא נוהג במשפחתו הביולוגית חוץ מהערה מרירה שזרק פעם שהוא, כשיהיו לו ילדים, בחיים לא ימסור אותם לאימוץ ולא משנה מה יהיו הנסיבות.


"גם אם לא תוכל לגדל אותם ויהיה לך נורא קשה להיות אבא?" ניסיתי לרכך את הזעף שלו ולהגן על אימו הביולוגית שמעולם לא פגשתי, אבל תמיד דיברתי עליה טובות, הדגשתי את האהבה והדאגה שלה לילדים שמסרה, וניסיתי לשמור על כבודה בעיניהם.


"גם." אמר צץרץ בתוקף, ולא יסף.


 
צץרץ בן ארבע


ומאחר ואנחנו מדברים על צץרץ אוסיף רק שביום ראשון יש לנו סוף סוף ועדת השמה, ואולי נצליח לשכנע אותם להעביר אותו לבית ספר אחר, אבל ספק אם יהיה מקום בבית הספר שהוא רוצה לעבור אליו בגלל כל מיני בעיות בירוקרטיות שבגללן קבעו שאנחנו שייכים למחוז שונה מבית הספר הזה שקרוב מאוד למקום מגורינו.


לפחות הצלחנו להשיג מהם אבחון פסיכו – דידקטי שיערך במימון של משרד החינוך ולא שלנו, ואחרי שצעקתי קצת על מי שאחראית על העניין והסברתי לה בלהט שלא ההקלות במבחנים מעניינות אותי אלא מציאת פתרון לילד שלא מוצא את עצמו בבית הספר בו הוא לומד יש מצב שזה יקרה מתי שהוא בחופש הגדול ולא בשנה הבאה.

22 תגובות בנושא “גם אני מחוברת

  1. טוב, עכשיו זה יהיה קשה להתעלות על התגובה שמעליי

    גם אני חשבתי שחנה היא מאוד ממורמרת כשראיתי את הפרק הראשון אבל לאט לאט מכירים אותן יותר. אני חושבת שיש משהו טיפה מלאכותי לפחות בפרקים הראשונים, דנה ספקטור די דקלמה טורים שלה מהעיתון, אני בטוחה שזה ישתפר כי הן צילמו את עצמן במשך חצי שנה.. יש לסדרה הזאת סוג של קסם, משהו מעבר לריאליטי.

    אהבתי

    1. <a href=http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-7540,00.htmlhttp://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-7540,00.html<br />
      לקחתי את הלינק מהבלוג של אריאלה.
      אפשר להתעדכן כל יום.

      ואני צריכה באמת לחפור קצת בבלוג ולחפש כי כתבתי על הסיפור של האימוץ בעיקר כשהייתי בתפוז.

      אהבתי

      1. השתתפות בתכנית כזאת נראית לי הרסנית. קשה לי לראות איך זה מביא דברים טובים מלבד תחושה ריגעית של "להיות מפורסם".

        אהבתי

      2. מה שהכי הטריד אותי זה העישון של כולם.
        הם מעשנים ללא הרף, גם ליד הילדים. ואחר כך נוזפים בחנה שהיא מעשנת…
        כאילו, מה?
        למה שהיא לא תעשן אם הוריה מעשנים?

        אהבתי

  2. היה לי כל כך מעניין לקרוא, אני גם אשמח לעוד פוסטים על האימוץ.

    ולגבי התוכנית – ראיתי ולא התלהבתי, אבל חנה כן ריגשה אותי, דוקא במרירות הזאת שלה, הכל כך ברורה ומודגשת, כל כך חלק מהזהות שלה. העציבה וריגשה.

    אהבתי

    1. גם אותי היא העציבה אבל מה יש לבחורה יפה כל כך להיות כזאת מרירה?
      היא רק בת שש עשרה למען השם?
      אני מקווה שזה יעבור לה עם הזמן.
      בעוד עשרים שנה היא תראה את עצמה כיום ותצחק, אני מקווה.

      כתבתי פה ושם על האימוץ של הילדים אבל ממש מזמן, צריך לחטט קצת בבלוג ולעשות רשימה.
      קשה להאמין שעברו כבר 14 שנים מאז.

      אהבתי

  3. כבר אמרתי לך שאת נפלאה?

    הרעיון לאמץ את שני הילדים הקנה לכם מקום של כבוד בכותל המזרח של ההיכל המוקדש ליחסי אנוש.

    ומתוך נסיון – גיל ההתבגרות חולף מתי שהוא…

    אהבתי

    1. אם רק היית יודע כמה מביך אותי לקבל מחמאות על האימוץ, לא עשיתי את זה מתוך צדיקות או משהו, המניעים היו אנוכיים לגמרי  – לא יכולתי ללדת עוד ורצינו עוד ילדים ולכן שקלנו אימוץ.
      נתנו לנו את התיק אימוץ של הילדים וברגע שראינו את התמונות שלהם, את שתי זוגות העיניים השחורות הענקיות האלו מביטות בנו, שנינו, אני ובעלי, פשוט התאהבנו בהם ממבט ראשון.
      השאר הוא הסטוריה ולגדל ילדים זה קשה, לא משנה מי ילד אותם, שגם זה תיק לא קל בכלל, ללדת כוונתי.

      אהבתי

    1. ממש לא, חשבתי שזו תכנית אווילית ומשמימה ולא ראיתי אותה אף פעם חוץ מהפרק הראשון שעשה עלי רושם אידיוטי לחלוטין.
      מחוברת שונה לגמרי כי פה אין מנחים מטופשים ותחרויות סרות טעם. יש צילום די ביתי של אנשים בסביבה הטבעית שלהם וחלקם בכלל לא מעוניין בצילום או לא מודע לו, שזה בעייה בפני עצמה.
      אם הילדים שלי לא היו רוצים שיצלמו אותם וישדרו את זה בטלוויזיה אני הייתי מפסיקה מיד את העניין מפני שגם לילדים יש זכות לפרטיות, במיוחד למתבגרים.
      נדמה לי שגם האימא של חנה לא ממש קולטת שמצלמים אותה והכל יופיע בטלוויזיה לעיני כל עם ישראל.

      אהבתי

  4. זה היה פוסט יפייפה
    אני לא אוהבת ריאליטי- חוץ מהטופ מודל הבאה עם טיירה בנקס- כל הרעיון נראה לי דוחה מיסודו
    הפתרון שמצאת כדי שההורים הביולוגיים של ילדייך יידעו מה קורה איתם הוא נהדר בעיני וגם הצורך שלך להציג את ההורים הביולוגיים בצורה טובה
    נראה לי שרוב האנשים חיים כמו שאת חיה- משפחה ילדים נקיונות ובעל- אבל תודי שלהראות בטלוויזיה קצוות זה מעניין יותר ומביא רייטינג
    ודנה ספקטור היא פקאצה מזעזעת

    אהבתי

    1. אין לי שום דעה על ריאליטי, אותי זה משעמם ונראה לי מעושה והפרסומות פשוט מבריחות אותי משם.
      בדקתי את מחוברות בגלל דנה ספקטור שתמיד אהבתי את הכתיבה שלה. אני קוראת באדיקות את הטור שלה בידיעות אבל עכשיו כשאני מרגישה שאני מכירה אותה קצת יותר…
      לא יודעת, אולי עדיף היה לשמור על דיסטאנס ולא לדעת איך בדיוק היא נראית מקרוב ומי זה באמת הבעל שלה.
      בטלוויזיה היא עושה רושם של סוג של פיטר פן נשי מבולבל ופטתי. אני מקווה שבחיי היום יום הלא מצולמים שלה היא קצת יותר שלמה עם עצמה.

      אהבתי

  5. שלום לך. קראתי את הפוסט, והחלטתי לשלוח לך מייל אישי בנושא. השארתי את התגובה בשביל שתדעי שקראתי את הדברים, ושתגובתי מחכה לך בתא הדואר.

    אהבתי

    1. אהה ובקשר לריאליטי … אנשים עושים הכל בימנו כדי להתפרסם.
      וממש מגניב שצילמת את הילדים במשך כל כך הרבה זמן .. עוד כמה שנים הם יוכלו לשבת ולראות את הכל .. הייתי רוצה לראות צילומים מהילדות שלי..

      אהבתי

      1. אני באמת צריכה להעביר את קלטות הוידאו האלה לדיסקים לפני שהן יתפוררו.
        וחן חן על המחמאות, צץרץ באמת היה ילד מתוק להפליא ומאוד פוטוגני וכזה הוא גם כיום אם כי בתור מתבגר הוא פחות מתוק, באופי כוונתי.
        התמונות הללו ישנות מאוד וכיום הוא נראה אחרת.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s