אז רציתי, אז מה?

השבוע התחכמתי למזג האוויר ושטפתי את הסלון – שהשבוע הגיע תורו לקבל אצלי טיפול יופי – ביום חמישי בלילה במקום ביום שישי בבוקר.


בעיקרון אני מנקה כל שבוע חלק אחר של הבית כי הכול ביחד זה מעל לכוחותיי ובגלל החום החלטתי שעדיף הלילה על הבוקר. ולמה הסלון דווקא? כי כל השבוע לילי רבצה שם וראתה טלוויזיה, אכלה ושתתה ונחה והחלימה על הספה, ואחרי שבוע כזה באמת הגיע הזמן לנקות שם.


בערב כבר היה קריר יחסית, וכל בני הבית התרוצצו להם בחוץ, ניקיתי לבד, בלי טובות ובלי פרצופים חמוצים, וככה היה הכי טוב.


באותו לילה הלכתי לישון שמחה וטובת לב, מרגישה שאני את שלי עשיתי, ומחר אוכל רק לבשל, אכין פיצה ובורקס כמו בכל יום שישי, ואולי אפתיע גם עם לזניה?


למה לא, את חדר השינה שלנו, כולל המקלחת, ניקיתי ביום שלישי, ומחר כל יום השישי יהיה לפני, פנוי למלאכת הבישול המפרכת.


נכון שהשיחה בבוקר עם הג'ינג'י קצת הורידה לי את המוטיבציה והרתיחה אותי, אבל בכל זאת לבשל צריך, כי אחרת מה נאכל?


הלכתי לקניות, הזדעזעתי ממחיר דפי הלזניה (22 ₪ ) ומהעובדה המצערת שההוראות היו באיטלקית ובאותיות פעוטות להשחית, וחתכתי למקרונים. הרי בצק זה בצק, והטרמיטים המגודלים שלי יאכלו הכול בתנאי שהוא טבול ברוטב עגבניות … חזרתי הביתה, עמוסה לעייפה, סידרתי את הקניות ועליתי להחליף בגדים לבגדי הבישול שלי, ובדרך הצצתי לחדר של עוגי כדי לכבות לו את המאוורר, והנה, שוד ושבר, החדר מסריח, ועל הרצפה יש משהו… כן, אין להכחיש, הילד הקיא על הרצפה ואחר כך המשיך לישון.


אגב, אני קוראת לו ילד מתוך הרגל, לפני שבוע הוא מילא טופס בריאות לקראת שנת השירות והוא כבר ממש לא ילד, מדובר בעלם בן 19 שגובהו 1.94 ס"מ ומשקלו מעל שבעים ק"ג ובדרך כלל בריאותו מצוינת, אבל כשהערתי אותו בבהלה הבוקר התברר שיש לו חום וכאב ראש, והוא היה מבולבל ועייף עד מוות.


לא ברור אם מדובר בווירוס או שהוא שתה אלכוהול כמו שטוען צץרץ, אחיו הצעיר, אבל בכל מקרה הוא היה גמור. נתתי לילד אקמול שלחתי אותו להתקלח והנחתי לו ולהתמוטט על הספה בסלון. אחר כך התחלתי לשטוף את החדר שלו שהיה מסריח ומלוכלך לתפארת. היה חם ומעייף ותוך כדי שטיפה חטפתי התקפי שלשול מפחידים ומתישים… תרשו לי לא לפרט יותר.


ובינתיים צץרץ – עוד חודש בן 17. גברבר חזק ורחב כתפיים, בנוי לתלפיות בגובה 1.80 ס"מ, מקפיד על כושר, שוחה ומתעמל, היפר אקטיבי ומפונק להחריד – שחטף ממני מנה אחת אפיים בגלל הגועליות שלו אתמול החליט לפצות אותי, לנקות סוף סוף את החדר שלו ולפנות את השאריות של שנת הלימודים הראשונה שלו בתיכון, שנה עקובה מזיעה, כעסים, מאמצים וכישלונות, וגם קצת הצלחות שעלו לכולנו בהרבה מאמצים.


עבד, עבד ועבד, פינה חצי ארון – הוא קפדן גדול בענייני בגדים ומותגים – זרק המון בגדים, ניירת ושטויות שהצטברו, ובסוף, אחרי שאני סיימתי סוף סוף לנקות את חדרו של אחיו והשארתי לו דלי מלא מים וסבון וסמרטוט ניסה לשכנע אותי שבעצם שטיפה זה דבר מיותר, מספיק שטיאטא וריסס נגד נמלים.


שמעתי נמלים ונחרדתי. "צריך לשטוף!" פסקתי נחרצות.


הוא נכנע בחוסר רצון ושטף לבסוף, נאנח וגונח, ומתבכיין כאילו נתתי לו לשטוף מגרש כדור רגל ולא חדר של עשר מ"ר, ועוד ויתרתי לו על ניקיון החלון, איזה מפונק.


ובינתיים סיימתי את בישולי השבת וגיליתי שאני אפעס… איכשהו… משום מה הכול כואב לי. בדקתי והתברר שכן, אני צודקת, גם אני חולה ויש לי חום וכואב לי, ועוד צריך לנקות אחרי הניקיון של צץרץ שניקה את החדר ולכלך מסביב… ניקה כמו שגברים מנקים, עושים תמיד חצי עבודה ויותר מזיקים ממועילים, וכשהערתי לו הוא חטף קריזה וזרק את המאוורר שלו שנשבר…


גם אני התעצבנתי נורא וגם אני צעקתי… ולילי צעקה עלי לא לצעוק, ואני צעקתי עליה בחזרה שאין לי יותר כוח, ונמאס לי, ולמה רק לי אכפת מהבית ואף אחד לא עוזר וכולם אדישים ואני חולה ורע לי והיא רובצת לה על הספה ולא שמה לב, ושמיד תבוא לטאטא את המדרגות.


כל כך כעסתי על כולם עד שכמעט בכיתי ואני בעיקרון לא בוכה, בטח לא ליד הילדים.


בסוף היא ניקתה את המדרגות – יותר מרחה מאשר ניקתה אבל העיקר הכוונה – ואני גמרתי את האפייה סוף סוף, עזבתי הכול, התמוטטתי במיטה וישנתי עד שהג'ינג'י נכנס והעיר אותי.


נראה מה יהיה מחר.

29 תגובות בנושא “אז רציתי, אז מה?

  1. גם לי כנראה יש איזו שפעת..חשה חולשה, כאבי שרירים וכו…
    אמנם עבדתי היום (היש ברירה?) אבל עכשיו אני חלשלושה…
    מאחלת לך שתחושי בטוב בהקדם !
    שבת שלום!!

    אהבתי

    1. כל כך מכירה את זה, את חלשה, חולה, רוצה לשכב ולמות בשקט ואי אפשר כי בכל מצב, חצי גוססת, צריך לעשות את זה ואת זה וגם את ההוא…
      לא אתפלא אם בני משפחתי האוהבים יגררו אותי מהקבר כדי לטפל בהם

      אהבתי

      1. ברור שיגררו…
        אני,למשל, שטפתי את הסלון כי..אי אפשר "לקבל כך את השבת"….

        והכנתי קצת אוכל (קניתי חלק מוכן בצהריים במסעדה "יהודית" ליד העבושה).

        שבת שלום !!@@

        אהבתי

  2. אם אתה רוצה מתכון מצוין ללזינה (כשתרגישי יותר טוב) –
    קופסאת רוטב, שתי קופסאות קוטג’, גבינה צהובה ועלי לזניה.
    לוקחים תבנית, ומכסים את התחתית בלזניה. על הלזניה שמים את אחת מחבילות הקוטג’ (את כולה) ועל זה שליש מקופשאת הרוטב. על הרוטב עושים עוד שכבת לזניה ועליה שוב אותן כמויות של קוטג’ ורוטב. על כל זה עוד שכבת לזניה אחת (זו השלישית) עליה את מה שנשאר נהרטב ועליו מפזרים (או שאפשר גם עם פרוסות) גבינה צהובה. את כל זה מכניסים לתנור ב-180 מעלות לשלושת רבעי שעה. ממולץ לתת לזה להתקרר אחרי ואפילו לשים במקרר כדאי שיתקשה ואז כשתחממי את את זה זה יהיה מוצק ולא נוזלי לגמר (כמו שזה יהיה אם לא תקררי ותגישי מייד). אני מניחה שאפשר לנסות לשים תוספות מעניינות, אבל אף פעם לא ניסית… זה לוקח מקסימום חמש דקות, אבל זה ממש טעים=].
    כל המתכונים שלנו כאלה פשוטים, אנחנו עצלנים ממש, אבל זה שזה פשוט לא אומר שזה לא טעים…
    תרגישי טוב=]

    אהבתי

  3. אני שמחה שהתעקשת עם צץרץ ודרשת שינקה וישטוף – אפילו אם היה לזה מחיר של ברדק מסביב אחר כך.

    אני מאד מבינה את הלך המחשבה של "כבר עדיף שאני אעשה הכל לבד" – הקטנה הרבה פעמים מסדרת או מנקה כדי לצאת ידי חובה, ומשאירה אחריה יותר מלאכה…  הגישה שלי היתה – בהתחלה, לשבח אותה על זה שהיא בכלל עושה משהו.  אחר כך לתבוע שיפורים קטנים. 
    למשל, היא מפנה את הכלים מהמדיח, אבל משאירה לי את התבניות. אז שבוע הודיתי לה על פינוי המדיח. אחרי שבוע אמרתי לה – התבניות הולכות לכאן.  וכל פעם שהיא "שכחה" או התעצלה, הזכרתי לה – התבניות – לכאן.  בלי לכעוס, בלי להתעצבן, בלי הרבה מלל. 
    אם זה היה ממשיך, הייתי יוזמת שיחה.  הייתי אומרת – קטנה, את עושה יופי של עבודה עם המדיח וזה מאד עוזר לי, במיוחד בימים אלו כשקשה לי להתכופף.  שמתי לב שאת לא מפנה את התבניות – האם יש משהו שמפריע לך?  ומכאן תלוי בתשובה שלה, אבל המסר שלי הוא – פינוי הכלים הוא תפקידך, והתבניות הן חלק מאותו תפקיד.  מה צריך לקרות כדי שתבצעי את התפקיד הזה במלואו?

    אהבתי

    1. אני מלאת התפעלות מהמרץ והסבלנות שלך, אם אני לא טועה גם אני הייתי ככה בגילך אבל פשוט עייפתי עם השנים.
      את מתמידה ולא מוותרת ועושה מה שצריך אבל לי לצערי נגמר הסוס
      אין לי יותר כוחות לעמוד על שלי ולעשות את הדבר הנכון והחינוכי.
      מעבירה את המושכות לדור הבא.

      אהבתי

      1. אולי זה הסוד – ילד צריך שני סטים של הורים.  אחד שיגדל אותו ואחד שיגיע טרי לשטח להתמודד עם גיל ההתבגרות…

        נשמע שיש לך הרבה גורמים לעייפות, לא רק הגיל.  את מתארת מחלה כרונית – זה די גומר את הסוס לכל אחד. עבודה פיזית מתישה ומכאיבה – זה בכלל משהו שאני לא מתארת לעצמי את היכולת לשרוד לאורךך זמן.  והכי חשוב, לדעתי, זה שנשמע שאת לבד במערכה.  זה לא שבן הזוג תומך בך במאבקך הצודק, אלא מוסיף לך מאבקים משלו.

        אז נשמע שאת מעדיפה להשקיע אנרגיה בלחכות שהשלב הזה ייגמר (עוד כמה שנים).  לפעמים זה באמת יותר קל.  אולי אם הגדולה היתה גרה איתנו הייתי בוחרת באותה אסטרטגיה איתה – הייסורים לא היו שווים את המאמץ.

        אהבתי

  4. מקווה שעכשיו , כשאת אחרי, הכל נראה הרבה יותר טוב 🙂
    מעריצה את העקשנות שלך מול הילדים.
    אני כבר עייפתי.

    אהבתי

    1. זו לא עקשנות, סתם קריזה ועצבים.

      מה שלא נעשה וכמה שלא נשתדל ונתאמץ בשבוע הבא צריך להתחיל הכל מחדש וחזור חלילה.
      לא יכולה לעשות את זה יותר ולא רוצה, פרשתי.

      אהבתי

    1. לא, זה משהו רציני יותר, אלו החיים שלי
      רק עבודה ומטלות וחובות ומשימות וריצות וסידורים ואף לא רגע אחד של נחת והכרת תודה מצד מי שאני מקדישה להם את חיי.
      בסוף הגוף מתמוטט וכושל מעייפות ומאכזבה.
      הלוואי והייתה לי שפעת חזירים, אולי היו מאשפזים אותי והייתי יכולה לנוח קצת.

      אהבתי

      1. אוי, זה נורא. לרצות להתאשפז כדי לנוח.
        למה את ממשיכה להקדיש להם את חייך אם הם לא מעריכים אותך?

        אהבתי

  5. ואני שב וחוזר לעניין החופשה…
    הכוונה לא לעשות חופשה בבית.
    שם הרי אין לך סיכוי לנפוש.
    צאי למקום אחר, "שכחי" את הסלולרי באיזה כיס של חלוק – כשהוא כבוי כמובן, עלי על בגד ים ועשי לך חופש ומנוחה לפחות שבוע.
    את רשימת המטלות לכולם תלי עם מגנט על דלת המקרר.
    כשאת חוזרת ואם המטלות לא בוצעו – הסתובבי ללא מילה והמשיכי את החופש.
    וכך הלאה והלאה.
    בלי עצבים, בלי כעסים, בלי רגשות אשם.
    פשוט לחייך, לצייר פרחים על רשימת המטלות, לחלק לכולם נשיקות ולצאת.

    דרך צליחה

    אהבתי

  6. קודם כל החלמה מהירה.
    זה זמן לא ארוך אני קוראת מדי פעם את הבלוג שלך, ומאוד נהנית ממנו. 
    הפוסט האחרון הביא אותי לכתוב את התגובה הזאת, שעברה לי בראש כשקראתי כל אחד מהפוסטים האחרונים, וגם כמה ישנים שדפדפדתי בהם.
    אני חושבת שייתכן שאת נופלת במלכודת נשית ידועה של להרגיש ולהיות קורבן, ובאיזשהו אופן להמשיך ולהנציח את המצב הזה, ולהגדיר את עצמך דרכו.
    אם זה טוב לך לחיות ככה – אז בסדר, אז תמשיכי.
    אבל אם לא, ואת באמת רוצה לעשות שינוי ואולי לשפר קצת את איכות החיים שלך, אז נראה לי שאף פעם לא מאוחר מדי, וייתכן שעם קצת עזרה וייעוץ תוכלי לשנות גישה ולהתחיל לחיות באמת, בלי להיות קורבן של אף אחד.
    בניגוד למה שאולי נדמה לך, זה לא תלוי באנשים שמסביבך, ובאישור או התמיכה שאת מצפה (לשווא) לקבל מהם. זה תלוי רק בך וברצון שלך לשינוי.
    אני יודעת שאני נשמעת כמו איזה תקליט ניו אייג’ שבור, אבל אני באמת מאמינה במה שכתבתי פה. למרות הקלישאתיות החבוטה.
    שיהיה בהצלחה, ושבוע טוב.

    אהבתי

    1. את לגמרי צודקת.
      מה שמרגיז אותי ומכניס אותי למצב רוח נורא שגורם לי למרמרת נוראית נראה לבני ביתי כסתם עניין זניח ומה את עושה עניין
      כמו כל שאר האנושות אני חיה בעיקר בתוך הראש שלי והפיתרון הוא להחליף את הראש.
      ואני כל כך שמחה שהגבת לי כי ככה גיליתי את הבלוג שלך.
      הוא מעניין מאוד

      אהבתי

      1. תודה 🙂
        אני שמחה שאהבת את הבלוג שלי, הוא די חדש ככה שכל פידבק הוא משמעותי…
        ובקשר לדברייך – לפעמים באמת הפיתרון הוא להחליף את הראש, או אולי רק קצת לשנות אותו. אם כל השיטות והדרכים האחרות לא מביאות מנוחה או פיתרון, אז שווה לנסות…
        ושוב תודה 🙂

        אהבתי

  7. אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב היום
    למה שלא תבקשי מג’ינג’י שיהיה אחראי גם על הנקיונות ביחד איתך?
    זה יקל עליך מהעומס וזו תהיה עבודה משותפת של שניכם וזמן טוב לבלות כזוג …

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s