בולם זעזועים משפחתי

מאז שהתחיל החופש הגדול העניינים בבית לא רגועים. החופש הגדול עם שלושה ילדים, שאחד מהם הוא היפר אקטיבי, אף פעם לא היו קלים, וגם כיום כשהם כבר לא ממש ילדים זה עדיין קשה.


כיום צץרץ הוא עיקר הבעיה. עוד מעט בן שבע עשרה, עדיין היפר אקטיבי, מלא זעם וכעסים שכיום אנחנו מתקשים לרסן, רב עם כל העולם, פה מלוכלך ומזג סוער, משתוקק כל כך להיות כבר בוגר, להתחיל לנהוג, לקנות הכול, לדעת הכול, לבלוע את העולם, ולא מסוגל להשקיע זמן וסבלנות בשום דבר.


הוא וג'ינג'י הם כמו מים ושמן, וכל הזמן יש חיכוכים.


גם אני סובלת מהרעש והמהומה שצץרץ מעורר, ובימים האחרונים הוא נעשה פשוט בלתי נסבל, אבל עדיין, לזרוק אותו מהבית?


מוגזם.


 


המריבה בינו לג'ינג'י פרצה כשלא הייתי בבית. הם התווכחו עוד ערב קודם וזה הסלים לקטעים די קשים מפני שלא הייתי שם למלא את תפקידי המסורתי תפקיד בולם הזעזועים המשפחתי.


לרוע המזל למרות שלאחרונה שקט מאוד בבית המלאכה דווקא באותו בוקר הגיע קצת עבודה והייתי ממש עסוקה, כל כך עסוקה עד שלא יכולתי אפילו לנסות להרגיע אותם דרך הטלפון.


ידעתי שקורים דברים לא טובים בבית כי עוגי דיווח לי קצרות, אבל לא ידעתי מה בדיוק, וכל היום הרגשתי מועקה נוראית והייתי מוטרדת ולא מרוכזת.


הגעתי הביתה וגיליתי מהפכה שלמה. החדר של צץרץ היה הפוך, חפצים נזרקו, השידה שלו שכבה הפוכה על המדרגות, הילד לא היה בבית, ברח או גורש, תלוי את מי שואלים.


הוא ישן באותו לילה מחוץ לבית וגם היום שהה אצל חברים עד הצהרים.


היום שוב היה יום מתוח ועצבני בעבודה, ואני, פקעת עצבים נרגזת, אומללה, משלשלת מרוב מתח, אובדת עצות בין שני האגואיים הגבריים הקשים האלו. ואימא שלי שרציתי לברר אם הילד יוכל לישון אצלה שוב מתחילה עם החפירות הפולניות שלה, למה בכלל התחתנתי איתו… ולמה אימצנו… רק זה מה שהיה חסר לי ברגע זה…


ולא די שאני והג'ינג'י בכסח ובעצבים שרק הילדים יכולים להוציא מאיתנו פתאום, באופן לא צפוי, גם לילי חוזרת הביתה…


אין לי כוח לפרט את הבלגנים שהתחוללו לאורך היום, אבל בסוף הילד חזר, בערך, הביתה.


הוא כועס ונעלב, רוצה התנצלות, הג'ינג'י מתעקש ואין מצב שהוא יתנצל כמובן, אני מנסה לפשר וכמובן חוטפת משני הצדדים.


עכשיו כל אחד פנה לעיסוקיו ובבית, מזיעה ועייפה, כל כך חם היום ואני כל כך עייפה … מרגישה חבוטה ומרוטה כל כך. אני כל כך שונאת את הקטעים האלו, שונאת לריב, שונאת את ההתנהגות שלו כשהוא מחנך את הילדים.


החינוך לילדים הוא הקטע הכי בעייתי אצלנו, הוא מתלונן שאני רכה מידי עם הילדים, אני מנסה להסביר שהוא קשה מידי והנוקשות שלו היא לא שיטת חינוך יעילה, וגם אם הילד זקוק לריסון ולעונש לא זורקים ילד מהבית.


 


כל פעם אותו דבר… הוא כל כך עקשן ומעליב ופוגע. ג'ינג'י יכול להיות אדם מאוד נוקשה ומרגיז, יש לו דעות מאוד מיושנות ומאוד לא קל להסתדר איתו, ותמיד זו אני שצריכה להתגמש ולהתפשר, וכמובן שעל הדרך הוא לא שוכח להכניס לי מהצד שהכול בגלל המחשב, ובגלל שאני כל הזמן באינטרנט, מתעסקת בעניינים שלי במקום להיות עם הילדים ולטפח את הבית…


למה הוא לא זוכר את כל השנים בהם לא היה לי מחשב והקדשתי את כולי למשפחה. חמש עשרה שנים נמחקו בגלל שעכשיו, כשהם בוגרים – רק צץרץ עדיין קטין – אני מרשה לעצמי תחביב קטן משלי.


זה מה שהכי מרגיז אותי אצלו – הביקורתיות האכזרית ולא הוגנת הזו. תמיד הוא רואה את השלילי, את הטעויות והשגיאות, אבל חס וחלילה להחמיא לעודד או להגיד מילה טובה כשמגיע, זה לא.


רק ביקורת ותלונות וטענות כל הזמן, אבל אם אני חלילה מעזה לבקר אותו ולהעיר מיד פורץ גיהינום, הוא נעלב, נפגע, כועס, עושה סנקציות, ועד שהוא נרגע צריך לכרכר סביבו ולפייס אותו.


מאוד מעייף לחיות ככה, מאוד מתיש וכל כך מיותר… למה לבזבז את כל האנרגיות האלו על מאבקי כוח ואגו שלא משיגים כלום?


נכון, בסוף אנחנו מתעייפים ונרגעים ומתפייסים אבל כל מריבה כזו סודקת אותי קצת, שורטת מעט, שוחקת עוד שכבה דקה מהאהבה שפעם הייתה בי.


פעם הייתי בוכה ונעלבת כשהוא היה אומר – כזה אני ואם לא טוב לך יש לך ברירה, את יכולה לקבוע תור ברבנות ולהתגרש, אין לי בעיה שניפרד.


היו שנים שזה הפחיד אותי, שיתק אותי, היום אני שותקת וחושבת – למה לא בעצם? נכון שקשה לחיות לבד אבל מצד שני איזה חופש זה להיות לבד בלי כל כך הרבה אנשים שדורשים ממני כל הזמן לטפל בהם לתת להם להעניק להם מעצמי ואף פעם לא מודים לי או מכירים במאמצים שלי ותמיד תמיד משאירים לי לנקות את הלכלוך והבלגן שלהם.


 
היו זמנים


ואחר כך מתפלאים למה יש לי דעה כל כך רעה על גברים. אז כן, אנחנו נשואים שלושים שנה, וכל הכבוד לנו ואיזה נפלא שגידלנו שלושה ילדים לתפארת והכול, אבל לי זה עולה הרבה הרבה יותר מאשר לו.

27 תגובות בנושא “בולם זעזועים משפחתי

    1.  ובגלל זה אני תמיד אומרת לכל הבנות האלו שמפנטזות על חתונה וזוגיות ומשפחה שלא יצפו ל – מאז הם חיו באושר ובעושר…
      אולי יהיה עושר אבל אושר, מעט מאוד ולא תמיד.

      אהבתי

  1. זה קשה להיות לבד אבל לא כזה קשה
    לפעמים ביחד זה יותר קשה
    גם להיות בולם זעזועים זה קשה
    יש מצב שתתני להם לשבור את הראש ותלכי לבית קפה?

    אהבתי

      1. שטרודל, יש איזה קפה נחמד בפינת רח’ רימונים, יש שלו ביער, זה לא קפה אבל בטח יש שם קפה יש ברמת ישי כל מיני דברים, גם בחיפה והקריות יש. לא חסר.

        אהבתי

  2. These damn men!
    Each and every one of them,… and I think I got one of the good ones but I guess the variations are pretty small…
    Can you ignore him?  Just do your thing?

    אהבתי

    1. וכשאני מנסה להסביר שהם כולם כאלה ואין שום נסיכי קסם, אין דבר כזה בכלל, כועסים עלי ואומרים שזו אני, שאני אשמה.
      לפחות אנחנו חיות יותר, נחמה קטנה ורעה

      אהבתי

  3. תמיד קשה לי לקרוא פוסטים כאלו שלך, צורבת.  קשה לי לראות את המצב שבו את נמצאת.
    הרבה מהתלונות שלך דווקא די אופייניות.  זה לא נדיר שאבא מרגיש שצריך יד קשה ואמא מרגישה שצריך להבין ולאהוב.  יש גישות שמשלבות את השניים ומאחדות את שני הצדדים.
    זה לא נדיר שאבא מתעקש על שיטת חינוך מיושנת, כי זה מה שהוא מכיר, ושאמא לומדת מעבר לזה ומשקיעה יותר בשיטות חינוך מתקדמות יותר.

    יפה אמרת, שחמש עשרה שנה לא היה לך תחביב ונתת את כולך למשפחה.  ושעכשיו את מרשה לעצמך קצת מקום משלך, ואת לא מוכנה לוותר עליו.

    ועוד יפה אמרת, שלמריבות האלו אולי יש סוף פתיר, אבל המחיר שלהן שוחק אותך כל פעם קצת יותר.  וחבל להמשיך ולשחוק אותך רק כדי לגלות יום אחד שהרבנות כבר לא נשמעת כמו רעיון כל כך רע.

    הלוואי ויכולתי להגיד לך משהו מעודד, אבל כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה – יש לי חדר פנוי, אז יאללה בואי.

    אהבתי

  4. עצוב לקרוא
    לא יודעת מה להגיד לך. זה מצב מסובך ומורכב מדי בשביל תגובה קטנה בפוסט. כל מה שיש לי להציע זה נחמות קטנות, אולי.
    אולי זאת רק תקופה והיא תעבור?
    אולי כשצץרץ יתגייס הכל יהיה יותר קל?
    אולי תוכלי לפנות לייעוץ? (בהתחלה כתבתי "תוכלו", אבל נראה לי שאין סכוי שהגברים במשפחתך יסכימו)
    תחזיקי מעמד. מקווה שיהיה לך סופ"ש רגוע.

    אהבתי

    1. מריבות וסכסוכים ומרירות וחרטות… זה לא תמיד ככה אבל פעם בכמה זמן זה מספיק.
      יש צד אפל לחיי משפחה גם למוצלחות ביותר. רק מי שחי תמיד לבד חושב שזה נורא עצוב וכמה כיף להיות חלק ממשפחה.
      אין אף בן אדם נשוי שלא מפנטז לברוח לפעמים וכשיש לך ילדים זה נעשה גרוע יותר, גם הרצון לברוח וגם חוסר היכולת והמלכוד המשפחתי.
      אתה עוד תגלה את זה בעתיד

      אהבתי

  5. אני יכולה להבין אותך דווקא בגלל שאצלנו המצב בלתי הפיך – מאבקיי הכוח נמצאים בייני לבין אמי ואם לא לחשב את חבר שלה שבקושי נמצא בבית, אנחנו היחידות כאן גם ככה. אז אין אפשרות להתגרש או פשוט ללכת.
    אני לא יודעת איך אפשר לשפר התנהגות כה מורכבת במערכת יחסים של 30 שנה, אבל אני די בטוחה שלגירושין תוכל להיות השפעה רעה על הילדים. ואני מבינה על מה את מדברת כשאת אומרת שאחרי הריבים כולם השלימו וכיביכול שורר שלום בבית, אבל הם סדקו משהו מבפנים.
    את אישה חכמה, ואני בטוחה שתוכלי למצוא דרך להתמודד עם המצב המשפחתי המורכב. בכל זאת, תוך 30 שנה את יודעת להכיר את האנשים האלו יותר טוב מכל אחד אחר.

    אהבתי

      1. אנחנו מוצאים את עצמנו לכודים במלכודות שונות שהחיים מציבים לנו, לפעמים גרועים מאוד ולפעמים פחות. זה לא מעיד על מחסור בחוכמה, אלא על מחסור באמצעים להתמודדות. איני חושבת שזוהי אשמתך שלא היית חכמה מספיק להבין דבר מה. ואם את חושבת כך, מה את חושבת שלא הבנת?

        אהבתי

    1. אני דווקא לא חושבת שבגלל מחייה באותו בית מכירים הכי טוב את אותו אדם. ההורים שלי גרים איתי באותו בית ולא מכירים אותי או את אחי כמעט בכלל.
      אמא שלי, למשל, לא זכרה אם אני בת מזל שור או תאומים (תשובה שנייה נכונה), אבא שלי בכלל לא יודע מה תאריך הלידה שלי.. זה ממשיך אל דברים רציניים יותר. אבל החל בדברים האלה.

      אני לא שוללת אפשרות שאולי חברים של הילחדים של צורבת מכירים אותם יותר טוב ממנה.

      אהבתי

      1. אני מסכימה איתך, בחלק מהבתים המצב באמת לא מעודד. כנראה שחשבתי שזה ברור מאליו שאני מדברת על ביתה של הצורבת ועל משפחתה.

        אהבתי

  6. אני חושבת (ובטח תסכימי איתי) שהבלוג הוא דבר חיובי, כי כאן את יכולה לפרוק רגעים כאלה.

    זה קשה, להיות המפשרת ולספוג את האש משני הכיוונים.
    אני מקווה שהעניינים ירגעו קצת אצלך!

    אהבתי

  7. בהקשר לתגובה מעלי- אינני חושבת שאת (צורבת) צודקת שאילו היית חכמה לא היית נקלעת למצב הזה, זה לא קשור לחוכמה, ומריבות עם ילדים בגיל הנעורים יש בהרבה בתים . הם הכי חכמים בגיל הזה, החברה חשובה להם ולא ההורים והמשפחה. זה קשה, שוחק, סודק, מעצבן, אבל  בד"כ חולף…
     ואני בטוחה , שלמרות העסוק שלך במחשב אינך זונחת את הדאגה לבית ולמשפחה.

    אין לי עצות ולכן רק חיבוק וירטואלי

    אהבתי

    1. ילדים בגיל הזה באמת קשים מאוד. פיזית הם בוגרים אבל נפשית הם עדיין לא מעוצבים ועושים שטיות.
      הייתי יכולה להתמודד עם זה טוב יותר לו בעלי היה מגלה מידת בגרות גדולה יותר.
      בנושא הזה הוא ממש לא עזר אלא יותר כנגדי.

      ומובן שאני לא מזניחה את הבית אבל הוא יודע שאני רגישה לנושא ומשתמש בזה כנשק נגדי.
      חבל שהוא לא בוגר יותר ולא מבין שזו חרב פיפיות. מכיר אותי שלושים שנה ועדיין לא מבין שבסוף זה יחזור אליו כמו בומרנג.

      אהבתי

  8. לא יודעת, עוד אין לי ילדים (לא מאומצים ולא ביולוגיים), אני לא חיה בפנטזיות שכולם מדהים מואת האמת נסיכים על סוסים לבנים לא מעניינים אותי בכלל, ועוד לא הייתי בזוגיות 30 שנה (אני בקושי חיה 30 שנה)…
    אבל למרות כל זאת להגיד שזוגיות ארוכה או נשואים זה דבר כושל זה לא נכון, פשוט צריך להתאמץ קצת.

    לפי הפוסט שלך, עושה רושם שמי שמתאמץ יותר בתור הורה ובן זוג זו את. את מתפשרת, את "בולם הזעזועים" והוא רק בא אלייך בטענות ומעניש ביד קשןוחה את הילדים..

    הרבה פעמים אנחנו מפרקים חבילות ומכניסית את עצמנו לפינותך שחורות בשדל חוסר הקשבה וחוסר רצון לנסות להבין את הצד השני ובעמידה גאוותנית בצד שלנו. הפתרוןם הוא פשוט לעצור לרגע את האגו והגאווה העצמית ולומר להם סטופ, ושעכשיו אני מנסה להזדהות ולהבין את הצד השני ושם את עצמי לחלוטין בצד.

    יש מצב בו בעלך שקט ורגוע ואת יכולה לנהל איתו שיחה רצינית והגיונית על המצב שאת מרגישה שאת שרויה בו? זה יכול לעזור ולהציל את הקשר.

    אהבתי

  9. לצערינו, אנחנו הנשים נולדנו עם עול של מטלות אין סופיות
    אני,כשבעלי מדבר אלי ככה, אני אומרת לו, אין בעיה, ניפרד, אבל, אני רוצה פיצוי על כל השנים שניקיתי וטיפלתי בילדים בחינם.

    אהבתי

    1. אם אני אגיד את זה לבעלי הוא יצחק לי בפרצוף ויגיד שאלו הילדים שלי בדיוק כמו שלו ושאף אחד לא הכריח אותי ושאר תירוצים שנועדו להסוות את העובדה שרוב הנטל נפל עלי והוא הסתפק בתפקיד העוזר כשהתחשק לו והמבקר כשהיה לו מצב רוח רע.
      מעניין מה בעלך אומר?

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s