איך פשיסט נולד?


זוכרים את הבלגנים שהיו באוקטובר 2008 בעכו? אני כן.


בתקופה ההיא היה לנו לחץ מטורף בעבודה, והיו חסרות לנו ידיים עובדות בתחום סימן מכשירים. הבחור שהיה ממונה על התחום ההוא, ועל עוד כמה דברים אחרים, קרס מעומס ההזמנות וביקש עזרה.


הבוס החליט להעביר אותי מהמעבדה לצריבה ופיתוח גלופות – תחום העבודה העיקרי שלי – כדי לעזור לו. למרות שעשיתי שעות נוספות וויתרתי מידי פעם על הפסקות עשר לא הצלחנו להתמודד בעצמנו עם כל ההזמנות, ולכן הבוס החליט לשכור עוד שני בחורים צעירים לעזרה.


אחד מהם שנקרא לו פה ל' היה אז תלמיד בבית ספר מקצועי, בחור בן שבע עשרה וקצת שהבוס קיבל לעבודה כטובה לחבר של חבר כדי לאפשר לנער להרוויח קצת מהצד בעבודה זמנית.


את השני אכנה מ'. הוא השתחרר מהצבא לפני כשנה, עבד פה ושם, ועדיין לא החליט מה יעשה כשיהיה גדול. הבוס התכוון להשאיר אותו אצלנו גם אחרי שהעומס יסתיים ולהכניס אותו לאט לאט לכל התחומים של העבודה מפני שגם לפני העומס הרציני היינו קצרים בכוח אדם.


העבודה בסימון מכשירים היא לא קשה במיוחד. פה ושם יש ארגזים כבדים שצריך להרים, אבל חוץ מזה לא צריך להיות חכם גדול כדי לבצע אותה כהלכה. העובד צריך להיות אדם מסודר, מאורגן ושיטתי, להתאים את קצב העבודה שלו לזה של המכונה ולהחזיר כל מכשיר שסומן לקופסא ממנה הוא הוצא – לא משהו שמחייב יותר מידי מחשבה.


אני מצאתי את העבודה הזו מייבשת מוח ומשעממת להחריד, ומאחר ורוב הזמן הייתי לבד בחדר שמחתי גם על העזרה בהרמת הארגזים הכבדים, וגם על החברה.


נהניתי לראות איך שני הבחורים הצעירים הללו שהיו יכולים להיות הבנים שלי מבחינת גילם, מתחברים ומתיידדים זה עם זה ונעשים חברים טובים, וסך הכול הסתדרתי איתם לא רע. נכון, הם לא היו ממש מאורות אינטלקטואליים, בטח שלא לעומת הבחור שעזר לי שנה קודם והתלבט אם ללכת ללמוד בטכניון או באוניברסיטה. הוא קרא יותר ספרים ממני ולא היה צריך לעשות מבחן פסיכומטרי כי היו לו ציונים ממש גבוהים בתיכון, אבל הוא נשבר בגלל השעמום ונסע לטיול בחו"ל ואני קיבלתי את מ' ול'.


 די חיבבתי אותם למרות שלא סבלתי את הטעם שלהם במוזיקה – גלגל"צ – וחטפתי חום כשהתברר שאף אחד מהם לא קורא ספרים אלא אם כן מאלצים אותו בכוח, וגם את סוג הבילויים שלהם לא אהבתי – מועדונים, ריקודים, שתיית אלכוהול, וקניית בגדים ממותגים – אבל היי, מה אני כבר יודעת? אני סתם זקנה עייפה, והם צעירים, מלאי מרץ, מחוברים למחשבים ולניידים ורואים בספרים משהו מיושן ומיותר.


 


כשסגורים זמן רב בחדר ועושים כל הזמן אותו הדבר מה נשאר לעשות אם לא לדבר? אז דיברנו. כלומר, הם דיברו ואני הקשבתי. אני שאלתי והם ענו.


התברר שמ' עשה שירות צבאי שאכזב אותו מאוד, ולמרות שהוא סיפר עליו מעט ככל האפשר היה ברור לי שהוא נתקע בתפקיד שגרם לו להרגיש מושפל וחסר ערך. גם באזרחות הוא לא ממש מצא את עצמו. עבד פה ושם ובשום מקום לא הצליח יותר מידי. הוא דיבר על לימודים, אבל הודה שבבית ספר היה תלמיד גרוע, ומצבו רק הדרדר אחרי שאביו נפטר.


אחיו הגדול דווקא הצליח לא רע בחיים והיה נשוי ומסודר בעבודה טובה, אבל מ' גר עם אימא, לא הייתה לו חברה, תמיד חסר לו כסף, והוא היה מתוסכל ממצבו ומעתידו, ובצדק.


די מהר הבחנתי שהוא מתקשה להתמודד אפילו עם העבודה המאוד פשוטה שלנו, שהוא לא מרוכז, לא מאורגן, שוכח, מתבלבל, נכנס ללחץ נוראי, מברדק ומבלגן גם עבודות פשוטות יחסית.


במשך הזמן הוא גילה לי שבחטיבת הביניים הוא אובחן כלוקה בהפרעת קשב, אבל בעידודה של אימו סירב בתוקף לקחת ריטלין למרות שנכשל בלימודים ובקושי סיים תיכון.


ככל שמ' נתן בי יותר אימון הוא שאל אותי יותר שאלות והתייעץ בי בכל מיני עניינים, מגלה בורות מזעזעת בנוגע לכל דבר כמעט, וחושף חוסר התמצאות ממאירה בדרך בה מתנהל העולם בו הוא חי .


גם ל' שעשה בהתחלה רושם של בחור יותר נבון וערני, אחד עם משפחה גדולה וחברה תומכת התברר לאט לאט כבחור בעייתי משהו. עם הזמן הוא נתן בנו אמון וסיפר על אימא שעזבה אותו ואת אביו הנכה עם עוד כמה אחים שכולם סבלו מכל מיני נכויות ובעיות, ועל חברה מוזרה שהייתה מבוגרת ממנו בכמה שנים.


ל' התייחס אליה כאל אימא תחליפית ולא כאל בת זוג ולמרות גילו הצעיר ומצבו הכספי הלא מזהיר הוא עישן המון, לא השקיע בלימודים, בזבז סכומים לא הגיוניים על בגדים מאוד יקרים, שתייה ובילויים, וקניית מתנות לחברה.


לא פלא שהם מצאו שפה משותפת – שניהם היו עניים ובורים, ושניהם גדלו במשפחות עניות ובורות. למרבה הצער הם לא היו מספיק נבונים ושאפתניים כדי לחלץ את עצמם מהתחתית בה נולדו, וכנראה שבה נועדו להישאר.


עם זאת הם היו חביבים, אופטימיים, מלאי רצון טוב, חרוצים למדי, ומאוד נחמדים ואביריים כלפי. הם לא הניחו לי להרים דברים כבדים, התייעצו בי, סיפרו לי דברים מאוד אישיים על עצמם, והיו מלאי יראת כבוד כשגילו שאני יודעת להסביר להם כל מיני מילים וביטויים שנבצרו מבינתם.


בהשפעתי הם אפילו התחילו לשמוע את יומן החדשות בגלי צה"ל במקום להקשיב כל היום למוזיקה הרועמת של גלגל"צ, וככה הם שמעו על המהומות בעכו, ועל ההתפרעות של הערבים, ופתאום יצאו משני הצעירים הרגועים והאדישים הללו כמויות של רוע, רשעות, גזענות ואלימות שהפחידו אותי.


"אנחנו ניסע לשם, ואנחנו נראה להם, ואנחנו נרביץ להם, ורק נתפוס איזה ערבוש אחד וכבר נראה לו, והם ילמדו שזו המדינה שלנו, לא המדינה שלהם, שילכו לגור בעזה, אצלנו הם כבר ילמדו לא להתחצף…. וכן הלאה, וכן הלאה, שצף קצף של פטריוטיות עכורה ואלימה.


אפילו האיפוק שהם כפו על עצמם בנוגע לאמירת קללות בנוכחותי נעלם בלהט היצרים. ופתאום, מביטה בשני הגברים הצעירים האלו, הבנתי איך פשיסט נולד. איך בן אדם שחי חיים מוגבלים וצרים שאין בהם יותר מידי מחשבה והשכלה, איש צעיר שסוחב שריטות וכאבים בגלל ילדות דפוקה וחסרת מזל, נעשה מרושע ואכזרי כלפי אחרים רק בגלל היותם אחרים, שונים וחלשים ממנו.


רק עכשיו הבנתי את התהליך הנפשי שעוברים אנשים שסובלים מרגשות נחיתות ומרגישים שהם נמצאים בתחתית החברה ולמה הם פורקים את התסכולים שלהם על מי שהם תופסים כנחותים מהם. הרבה יותר קל ונוח להתנשא על חלשים מאשר להשקיע זמן ומאמץ בלימודים, בעבודה ובשיפור מצבך.


אחרי זמן מה לא התאפקתי יותר וצעקתי עליהם. נזפתי בהם שהם מתנהגים כמו בהמות, ושאלימות זה לא פתרון, ואי אפשר שכל אחד ייקח את החוק לידיים, בשביל זה יש משטרה וצבא, ואזרחים בלי קשר לדתם צריכים לציית לחוק, וזה לא חוקי להרביץ למישהו רק כי הוא מוסלמי, או נוצרי.


ובכלל, אלימות זה דבר לא חוקי, וגם לא מוסרי, ולא בסדר, וגם שלפתי את הטיעון האחרון – עלול לסבך אותם בצרות עם המשטרה.


בסוף הם כמובן לא נסעו לעכו, נשארו עד סוף היום בעבודה ואחר כך חזרו כמו ילדים טובים הביתה, אבל מאז המהומות של עכו הקפדתי לא להעביר את הרדיו ליומן החדשות, וכשהם התחילו שוב להתלהם, סתם כי היה להם משעמם וכי הם ראו שזה מרגיז אותי, שתקתי. לא הגבתי להתלהמויות שלהם  והתאמצתי לא להקשיב.


אחרי החגים הלחץ בעבודה נגמר, ל' חזר ללימודים, וחודש אחר כך הבוס החליט שמ' לא מרוכז וזריז מספיק בשביל לעבוד אצלנו ושילח אותו לדרכו.


אני חושבת עליהם לפעמים, תוהה מה קורה אתם, איפה הם נמצאים ועם מי הם מקשקשים, אבל משתדלת לא לחשוב את מי שונאים ולמה, את זה אני כבר יודעת.     

29 תגובות בנושא “איך פשיסט נולד?

    1. הסיפור הזה ישב לי בראש כבר הרבה זמן ורק אחרי שקראתי אצלך הבנתי שאני חייבת לכתוב אותו.
      וסליחה שהמלצתי עליך, אני יודעת שזה יכול להיות די מבאס לפעמים, בעיקר אם אתה מקפיד לענות לכולם

      אהבתי

  1. בתור אחת שגרה בעכו וראתה בעצמה מה הלך כאן, אני יכולה לומר שזה באמת היה מזעזע. כשחזרתי לבית ספר אחרי המהומות האלה, וישבנו בכיתה ודיברנו על הנושא, פשוט שתקתי והקשבתי לכל הגזענות הזאת שיצאה מהפיות של כולם בכיתה.
    אני לא חושבת שמשהו שהייתי אומרת נגד זה היה גורם להם לשנות את דעתם. אני לא מבינה למה הם חושבים שהם יותר טובים מהם, כשהם עושים כמעט את אותו הדבר…

    אהבתי

    1. מתחת לכל גזען מתלהם יש בן אדם קטן ועלוב שמתלהב מזה שיש מישהו יותר עלוב ממנו
      במקום לאחד כוחות וליצור אחוות מדוכאים נגד מי שבאמת ממרר להם את החיים הם מציקים למי שיש לו פחות מזל.

      אהבתי

  2. לא חייבים להיות בורים ועמי הארץ כדי להתעצבן על הערבים שפתחו במהומות בעכו . את עושה הכללות מסוכנות ומגמתיות. אם ערבי חביב נסע בשכונה יהודית ביום כיפור עם מוזיקה רועשת וכמעט נכנס בקבוצת אנשים ומנהיגי העיר הערבים הלהיטו את כל העיר יש סיבה מספקת להתעצבן.
    לא כל תומכי הימין באים מתוך בורות ומצוקה. לא כל מי שכועס על הערבים הוא פשיסט או גזען. אני מאוד לא אוהבת את הפוסט הזה שלך. כל הסיפור שלך יכול להיות נכון אבל הפרשנויות שלך מיותרות. נחמד שהחבר הסמולן שלך מבסוט, החבר שלך שמטיף שנצא למהומות כמו באיראן כי אנחנו לא מספיק נחמדים לערבים. אני מבינה שזה בא מתוך השכלה רחבה ונאורות מרשימה.

    אהבתי

    1. דפנה, את מתלוננת שצורבת הכלילה את כל הימניים כבאים מבורות ומצוקה,  אבל צורבת דיברה על פשיזם ולא על הימין, ועל פשיזם שבא מתוך מצוקה ולא כל פשיזם בא מתוך מצוקה. אני מכירה כמה תומכי ימין נלהבים שבחיים לא היו תופסים ערבי תורן ומכים בו.

      אהבתי

      1. יש כאן הגדרות והכללות מסוכנות. מה זה פאשיזם? מה הקשר בין הרצון להרביץ לערבים לבין פאשיזם? מה הקשר בין הרצון להרביץ לערבים בעת המהומות לבין בורות, הפרעות קשב וריכוז וריטלין? מה הקשר בין מהומות על רקע אתני לאומני לבין גזענות? סהכ היו שם בעבודה שני נערים בעלי ליקויי למידה שהתעצבנו על מה שהערבים עשו בעכו. המהומות שככו ונגמרו מזמן. אז שני נערים לקויי למידה דיברו על מכות לערבים. אז דיברו. מכאן להתחיל לדבר על פאשיזם גזענות ובורות זה קצת מרחיק לכת מגמתי ומסוכן.

        אהבתי

      2. בסדר, רק תשימי לב שאת שרבבת את המילה "ימין".
        כמה שהבנתי רק אחד מהחברה לקוי למידה וזה לא חלק מהטיעון. לדעתי כולנו לקויי למידה, בטח שאני.
        הטענה היא שיש קשר בין ילדות חסרת מזל ועומללות והרצון להוציא את זה על מישהו שחלש ממך או על מישהו בכלל.
        וזה לא ש"היו שם בעבודה שני נערים בעלי ליקויי למידה שהתעצבנו על מה שהערבים עשו בעכו". הם לא סתם התעצבנו. הם רצו "לתפוס איזה ערבוש אחד ולהראות לו". יש הבדל, תסכימי איתי? כלומר זכותנו להתעצבן שמישהו שומע ביום כיפור בכוונה רדיו בקולי קולות, נראה לי שכולנו נתעצבן מכזה דבר. זה גועלי. אבל אנחנו לא נתפוס מישהו עקראי ברחוב ששיך לאותו לאום ונחטיף לו מכות. נכון? אפילו לא נגיד את זה.
        אני לפחות.

        אהבתי

      3. אבל הם לא עשו את זה. הם סתם דברו. כשמתעצבנים אומרים הרבה דברים. אני לא מוצאת שום קשר בין תולדות חייהם לבין היחס שלהם לערבים. זה מה שאני מנסה להגיד. אין קשר בין גלגלצ, חיים לא הכי מאושרים לבין היחס למהומות בעכו ופאשיזם.

        אהבתי

    2. דפנה, זה לא פוסט על פולטיקה ועל האפליה של המדינה נגד ערבים.
      על זה צריך לדבר בנפרד.
      רציתי לספר על שני חבר’ה צעירים ולא יותר מידי חכמים שהחיים שלהם היו קשים, ובטח יהיו קשים עוד יותר בעתיד בגלל חוסר מזל ובגלל הדרך בה מתנהלים העניינים בעולם בכלל, ובמדינה שלנו בפרט, ואיך הם מתמודדים עם התסכול וחוסר האונים שלהם.
      והכי עצוב זה שהם היו בטוחים שהם נורא פטריוטים וגיבורים וחשבו שזה קטע משעשע ומבדח.
      רק אני ממרום שנותי והיתרונות של גילי וההשכלה שלי ראיתי איך הם מטייחים את הבעיות האמיתיות שלהם ובורחים מהן לאלימות כלפי מי שחלש ופגיע מהם.
      במקרה אלו היו ערבים מעכו, באותה מידה זה יכול היה להיות כל אחד אחר שלא היה חזק יותר מהם.
      אגב, הם שאבו כוח זה מזה ותכננו לקחת עוד חברים וקרובי משפחה, בנפרד כל אחד מהם היה הרבה פחות מתלהם.

      אהבתי

      1. כל אחד רואה בפוסט הזה מה שהוא רוצה לראות. אני לא אוהבת את הקשר הזה בין החיים הלא מאושרים שלהם לבין היחס שלהם לערבים באותו זמן מה גם שהערבים שפתחו במהומות לא היו הצד החלש. יתכן שהם חשו תסכול מכך שהערבים פותחים במהומות ופרובוקציות ואחכ עושים מעצמם מסכנים וחלשים. גם אני חשה תסכול מכך שכל הזמן מציגים את הערבים מסכנים וחלשים כאשר הם רק צוברים כוח. נכון שהתגובה שלהם קצת פרימיטיבית אבל מכאן לשים את הכותרת איך נולד פאשיסט המרחק הוא רב. הפאשיסטים הגדולים באמת לא יצאו מתוך מצוקה. נכון שלקבוצה יש כוח אך אני חוששת רק מהמחשבה מה היו עושים להם אם הם באמת היו פוגעים באיזה ערבוש

        אהבתי

  3. פוסט מרתק, על המון דברים בא להגיב.
    ניקח את הרטלין לדוגמא. אני בתהליך בדיקה של הנושא הזה אבל העולם נע בין אלא שחושבים שזה רעל נוראי ורק הורים שמתעצלים לעזור לילדים שלהם מסכימים שהם יקחו את זה לבין אלא שחושבים שזה כמו להגיד לילד "אתה לא צריך משקפיים. תסתדר".

    וכמובן על השנאה הפשיסטית שבאה מתוך מצוקה שלך עצמך.

    אהבתי

    1. תודה שענית לדפנה, אמרת לה בדיוק מה שאני חושבת אבל בצורה מוצלחת מכפי שהייתי יכולה.
      ואם נעזוב פוליטיקה – יש לי שני בנים שלוקחים ריטלין במשך שנים.
      זו תרופה, סך הכל תרופה. אם לוקחים אותה במינון מתאים ובהשגחה ונותנים לאדם שזקוק לה היא עוזרת.
      בלעדיה הם היו נאבקים עד היום עם קשיים בקריאה וממררים את החיים למורים שלהם ולעצמם.
      הדוגמא של המשקפיים היא דוגמא טובה ונכונה.

      אהבתי

  4. אני מאד אוהבת שאת מכניסה אותנו לעולמם של אנשים – הם מהר מאד מופכים דמויות עגולות אצלך, ומרגישים כלפיהם סימפטיה ועניין בזכותך.

    אני מאד מסכימה איתך.  אני חושבת שמבחינת בורות, אוסטרליה במקום לא פחות מסוכן מישראל, והסיבה העיקרית לדעתי שאין כאן גזענות ושינאת זרים משתוללת היא בגלל שזה עם רגוע מטבעו… פה ושם אני שומעת הערות שמעידות על דעות קדומות, אבל זה תמיד ברמה מאד נמוכה ולא אלימה.  אולי כי אין פה באמת קשיים כלכליים, אולי כי האוסטרלים עצלנים מכדי להיות אלימים.

    גם אותי מסקרן מה נסגר עם הנערים האלו.  הבוס שלך בטח יידע לפחות על אחד מהם?

    אהבתי

    1. למזלם של השניים גם הם היו די עצלנים מכדי לנסוע לעכו ולחפש ערבים להרביץ להם.
      או שאולי הנאומים שלי השפיעו עליהם?
      אם היה שם מישהו מספיק כריזמטי ומאורגן שהיה מסיע אותם ועוד דומים להם אל מוקד המהומות זה היה נגמר הרבה יותר רע.
      לא יכולתי שלא לחשוב על היטלר ומוסוליני שבנו בצורה כזו את הכוח הפוליטי שלהם
      וגם באוסטרליה השלווה אם יהיו די צרות ומצוקות תהיה גם אלימות, ככה זה כנראה אצל בני אדם.
      מ’ נעלם לגמרי ואת ל’ ראיתי לא מזמן, בא לביקור קטן ונראה שמן יותר ושמח יותר, בעיקר כי הוא גמר ללכת לבית ספר. חבל שהוא לא למד שם גם קצת.
      בחור טוב סך הכל אבל ילד.
      לא חושבת שהוא יהיה בוגר וחכם יותר גם בעוד עשרים שנה.

      אהבתי

  5. כן, המצב איתם ברור לגמרי. גם ההתנהגות הזו מוכרת, ואת צודקת. היא נובעת מבורות ולעיתים מילדות קשה. גם הפוסט הזה לא קל, אבל יש בו מוסר השכל.

    אהבתי

    1. לטעמי מוסר ההשכל הוא להשקיע הרבה הרבה יותר בחינוך ובהשכלה.
      הטמבלים הצעירים והחביבים האלו פשוט לא מבינים איפה הם חיים ולא בדיוק מבדילים בין החיים לבין תוכניות ריאליטי.
      מין תמימות קדושה אלימה ומאוד מאוד מסוכנת.

      אהבתי

      1. אני חושבת שזה רק עניין חלקי להשקיע בחינוך ובהשכלה. אדם זר יכול להשקיע בחינוך כללי של המתפגרים האלה, אבל אם הם לא ירצו להשקיע מעצמם לא תיווצר התקדמות מרשימה. הייתי מסכימה על חינוך הרבה יותר רוגזני וחד-משמעי. אולי המורים של פעם, עם הסרגל ברזל ביד, לימדו אנשים מסויימים להיות חכמים ומנומסים יותר.
        זאת לא תמימות, והם בטח שלא קדושים, כי בן אדם שיודע לחשוב רוע קודם כל צריך לדעת לשלוט בו ולדעת לחשוב את הטוב. ומי שלא יודע לעשות את זה, הוא לא תמים – הוא מפגר שחושב שהוא יודע.

        אהבתי

  6. כל אדם צורבת יקרה הוא "תבנית נוף מולדתו".
    הוא משמש אספקלריה לסביבה בה הוא גדל, לדיעות אליהן נחשף וחלק ניכר מהתנהגויותיו משמשים הסוואה למה ולמי שהוא באמת.
    לכן אינני מתפלא על ההתלהמות והרוע המשמשים חיפוי לחוסר ביטחון עצמי, לתוקפנות שהיא חיפוי לפחדנות ולצורך לרכוש מכוניות גדולות כחיפוי לזין קטן.

    מה עוד חדש תחת השמש?

    אהבתי

    1. מה שחדש זה עוצמת הנזק שדברים כאלו יכולים לגרום.
      זה מתחיל בכמה אידיוטים בורים ומשועממים שאין להם חיים או מודעות או מספיק דמיון להבין מה הם מעוללים ועלול להיגמר במלחמה איומה

      אהבתי

  7. יופי של פוסט. כתוב מאד יפה. 
    אני זוכרת היטב את המהומות בעכו, וגם אני שמעתי הרבה אנשים צעירים שרצו לנסוע לשם ו"להראות להם". אבל זה היה סתם דיבורים, בלי כוונה אמיתית מאחורי המילים. את יודעת, כלב נובח לא נושך.

    אהבתי

    1. כלב אחד או שניים לא, אבל חבורה של כלבים עם מנהיג שיש לו אג’נדה ברורה כבר היו מהווים איום גדול ומוחשי מאוד.
      מספיק שהיה מגיע מישהו עם דגל ומתחיל לצעוק בטון הנכון והם כבר היו מוכנים לרוץ אחריו.
      וזה אותו הדבר גם בצד היהודי וגם בצד הערבי והיה ככה גם באירופה לפני שישים שנה.
      מין תבנית עגומה ומפחידה כזו…

      אהבתי

      1. I put a link for a very good book, that can explain many things.
        <a href=http://www.xargol.co.il/index.php?cat=2&name=all&book=1029&nav=1http://www.xargol.co.il/index.php?cat=2&name=all&book=1029&nav=1<br />
        The name is SIPUR SHEL GERMANI

        אהבתי

      2. לא קראתי אבל כבר לפי מה שקראתי בלינק אהבתי.
        יש משהו במה שהוא אומר, יש פה איזה סוג של אינסטינקט, חוש ריח מפותח, אולי איסטניסטיות…
        הרגשה שזה הולך להיגמר רע ויהיו פה דם יזע ודמעות אם לא נעצור את זה עכשיו ומיד.
        וגם אני חשבתי על נאצים כשהבנים האלו התחילו להתלהם אבל היססתי לכתוב את זה.
        הם לא באמת רעים אבל בורים וחסרי כושר שיפוט ובקיצור אידיוטים מוסריים מהסוג הכי מסוכן.
        לצערי הבנתי לאחרונה שגם השכלה טובה לא מחסנת מפני נכות כזו.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s