הבעיה עם רווקות…

הפוסט הזה נולד כתוצאה מויכוח בין כמה נשים צעירות והרבה יותר משכילות וחכמות ממני שאני מעיינת בעונג בבלוגים שלהן.

הן כותבות נהדר והן ממש חכמות ושנונות, וחוץ מזה הן גם לא נשואות ומשום מה הן רוצות זוגיות, ועם גבר דווקא.

מדובר בגברות מקסימות שבמקום לחגוג את החופש שלהם ולשמוח בו תוהות חדשות לבקרים מה לא עובד אצלן ולמה, למרות יופיין וחוכמתן וכל מעלותיהן המרובות הן תמיד נופלות בקטע הזה של גברים…

תגידו, לא כתבתי את זה כבר פעם? נדמה לי שכן, אבל כמו שאמרה פנילאלין האחת והיחידה שאין בלתה – הבעייה עם רווקות היא שהן לא מקשיבות.

כבר אמרתי את זה קודם ובכל זאת אני שוב אנסה להסביר לכן מההבעיה עם גברים, אבל קודם אבקש מראש סליחה מכל הגברים שמציצים לפה גם כן.

כן, ראיתי אתכם, זה בסדר, לא צריך להסתתר, תראו בנים, אני יודעת מניסיוני המר שמה שיש לי להגיד נורא נורא יעליב אתכם, אבל זו דעתי ועוד לא פגשתי אף גבר שגרם לי לשנות אותה כהוא זה וזה כולל גם את בעלי, אבא שלי, הדוד שלי, והבנים היקרים שלי.

(וסליחה מיוחדת מטליק, אתה רק הכלל היוצא מהכלל שמעיד על הכלל וחוץ מזה אתה הרי נשוי אז זה לא נחשב) אם ככה בנים תרשו לי להגיד לכם כבר עכשיו ולמפרע עוד לפני שאתם מתעצבנים עלי שאתם צודקים ואני טועה.

כולכם עד אחד גברים נחושים ורגישים – וגם ספונטניים, ובעלי חוש הומור ומצויידים היטב (אתם יודעים למה כוונתי, ומי שבכל זאת לא הבין שישאל חברים בפרטי) – ואני סתם פולניה מרת נפש וחמוצת סבר, אישה מרירה ומתוסכלת מינית, וכמובן טועה לגמרי ולחלוטין ומתבטאת בצורה מזעזעת ואנטי גברית עד כדי חימה וקצף ואולי אפילו סקילה בשער העיר.

וכן, אני גם פמיניסטית עם שפם ורגלים שעירות, וחזה נפול וורידים מכוערים ברגלים, יש לי לא רק תחת גדול ונפול אלא גם עודף משקל ושערות שיבה ושומות, בסדר? נרגעתם, יופי.

 

ונמשיך מפה לתגובה שלי שנמצאת אצל פרשס המופלאה ואני מביאה אותה פה שוב אחרי שפצורים. 

זה לא שאני מומחית גדולה לגברים, ממש לא, אבל צפיתי בהם זמן רב – וגם גידלתי שניים מגיל די צעיר – ובמשך השנים הגעתי למסקנה שהבעיה שלנו איתם זה שיש לנו ציפיות גדולות מידי מהם.

גבירותי היקרות, ברגע שתקלוטנה שגברים הם סוג של אב טיפוס אנושי שמשורטט בקווים מאוד כלליים, ולא ממש מוצלחים, תוכלנה להתחיל להירגע ולהפסיק לבוא אליהם בדרישות שהם לא מצוידים שכלית ומנטלית להבין או לבצע.

הבשורה הטובההיא שאחרי שהם מתבגרים – כל אחד בזמנו שלו שהוא אגב איטי להחריד יחסית לנשים – הם עשויים (לא תמיד), להפוך לבני אדם שווים, אם כי לא כדאי לבנות על זה יותר מידי כי חלק גדול עד מאוד מהם נתקעים בגיל הטיפש עשרה. גיל שנעשה מאוד לא חינני אחרי שהעשרה הולך ונשאר רק טיפש מזדקן, אטום, חסר הבנה ואינטיליגנציה רגשית, וגם בעל דרישות ומפונק ו…. טוב, סליחה, נסחפתי קצת, הבעיות המשפחתיות שלי לא שייכות לעניין שלשמו התכנסנו.

הבה נחזור לנושא שעל סדר היום… כן, שוב קיטורים על גברים. מה לעשות? תמיד משמנים את הגלגל החורק, גם אם זה לא ממש עוזר.

ובכן, ברגע שתפנמנה עם מי אתן מתמודדות ותקבלנה אותם כמו שמקבלים חיות מחמד למשל – הרי לא תדרשי ממיצי החתול לדקלם את שייכספיר, או מרקסי הכלב החמוד שיבין משהו בפילוסופיה, או בפוליטיקה, ובכל זאת תאהבי אותם ותפיקי מהם תועלת ונחת.

זו צריכה להיות גם הגישה לגבי המין החזק. לדרוש רק מה שהם יכולים לתת והם יכולים לתת הרבה ואם מניחים להם מגלים שהם די מועילים ויעילים בתנאי שלא דורשים מהם דברים שהם לא מסוגלים להם. במשך השנים גיליתי שגברים יכולים, בניהול נכון, להפוך ליעילים ולשימושיים בבית, וחוץ מזה הם גם די דקורטיביים, אם מתחזקים אותם כראוי כמובן.

חוץ מלהיות יפים ולהוות חלק בלתי נפרד ומענג מאוד של הבאת ילדים לעולם הם גם סוחבים ברצון ובגאווה דברים כבדים מפה לשם, פותחים סתימות בביוב, הורגים ג'וקים ואם מאלפים אותם כראוי הם אפילו מבשלים ויכולים במקרים יוצאי דופן להתמודד עם מטלות מאוד מורכבות כמו כביסה וגיהוץ.

שמעתי גם על גברים מהדור המשוכלל והצעיר יותר שאפילו נשארים עם ילד חולה אם כי כדאי לשקול את העניין הזה מאוד בזהירות כי הם עלולים להידבק אחר כך מהילד ולהתנהג כמוהו, אם לא גרוע יותר, אז נא להשתמש ביכולת הזו בזהירות.

דוגמא נאה לגבר מהזן השימושי, כדאי לטפח.

 

לדעתי עלמתי הרווקה, שמשום מה רוצה גבר בחייה, ברגע שתביני מה לא לדרוש מהם ירווח לך ותפסיקי להרגיש שאת מושכת רק גברים לא מוצלחים, תפנימי שכולם כאלה ואז אם תרצי תוכלי אפילו להינשא לאחד מהם, ואולי אפילו להישאר נשואה, בלי שום הרגשות קיפוח ומרמור, אם כי זה באמת נדיר מאוד.

ולסיכום אבקש מכל קוראי בלי שום הבדל של דת גזע ומין לזכור שזו רק דעתי הפרטית, דעתה הנחושה אך סביר להניח הלא נכונה בעליל של פולניה קשישה וחמצמת שבטח טועה בגדול, וזה שעד היום, למרות גילי המופלג, עוד לא פגשתי אף גבר שהפריך את דעתי (בעצם כן, פגשתי אחד, אבל הוא היה הומו מבוגר עוד יותר ממני) זו הבעיה הפרטית שלי, לא שלכם, גברים רגישים, נפלאים ומוכשרים וכל כך מקסימים שכמותכם.

ורק כדי לחסוך מכם את התגובות הזועמות, אני מודה מראש שאני לגמרי טועה, אני סתם פויה, פולניה  ופמיניסטית מהסוג שאימא הזהירה אתכם ממנה,  ואתם נפלאים שלי מתת האל למין הנשי הדפוק השרוט והלא נחמד בעליל.

אני מסכימה אתכם שאימא צדקה לגמרי, ועכשיו לכו מפה ותנו לי לדבר רק עם הבנות, לא כדאי לכם להקשיב זו שיחת בנות, שיחה גועלית כזאת ובטח ידברו בה על טמפוניםף כאבי מחזור ועצבים וגם על דם ודלקות בוואגינה אז לא כדאי שתקשיבו, לכו לשתות בירה ולראות ספורט או משהו… הלכתם? יופי!

אז ככה בנות, כל מה שאמרתי לכן הוא האמת לאמיתה, נורא עצוב לי לגלות לכן את זה, ובטח יהיו כמה צעירות מתוקות ואופטימיות שאבא קרא להן הנסיכה שלי שיגידו שאני מגזימה ואני עם שפם וזה…

ועל זה יקירותי הנסיכותיות אני יכולה לענות רק דבר אחד – הלוואי שאתן תהיו הצודקות ואני הטועה, אבל אני חוששת שלצערי זו אני שצודקת. זה מה יש, אני לא שונאת גברים ואני בטוחה שהם לא רעים מטבעם, חוץ מאלה שכן, אבל זה מה יש בנות, היצורים הלא רגישים והאטומים האלו הם השותפים שלנו לחיים בעולם – אלא אם כן את לסבית – תפנמנה וירווח לכן.

הטיפוס הדקורטיבי, לטפל בזהירות.