שאלו יהיו הצרות הכי גדולות שלי

בעיקרון אין לי הרבה תלונות על החיים שלי  – חוץ מזה שהייתי רוצה להיות רזה יותר, ועשירה יותר, וצעירה יותר, ונשואה לבעל עם אופי פחות ג'ינג'י ויותר כסף בבנק, ואימא פחות דומיננטית – אני באמת מרוצה מהחיים שלי ויש רק דבר אחד שגורם לי מרמור ועוגמת נפש – הציונים של הילדים שלי.

אני לא יודעת מה מעצבן אותי יותר, זה שהבנים לוקים בקשיי למידה ומתקשים להצליח בבתי הספר הרגילים וזקוקים להקלות ולעזרה וריטלין, או שלילי שאין לה לכאורה שום סיבה להתקשות בלימודים וחוץ מאטימות חסרת תקנה ללימודי המתמטיקה (שהורשתי לה יחד עם עיניים כחולות, חוש הומור וחזה יפה) לא לוקה בשום סוג של ליקוי למידה הייתה גם היא תלמידה איומה ונוראה.

מצד אחד אני לגמרי מבינה אותה, גם אני תיעבתי את בית הספר והשתעממתי מהלימודים, אבל מצד שני נורא מרגיז אותי שהיא קיבלה שליליים בתעודה למרות שאם היא רק הייתה מושיבה את ישבנה החמוד על כסא ומתאמצת קצת ומשקיעה בלימודים חצי ממה שהשקיעה בתנועת הנוער היא הייתה תלמידה טובה.


ברור לי שהיא לא טיפשה (וגם הבנים בחורים נבונים כשמדובר במשהו שמעניין אותם), אבל כשזה נוגע ללימודים הם פשוט עצלים וחסרי מוטיבציה להשחית.


מוזר שדווקא עוגי שסובל מליקוי הלמידה הכי חמור מצליח יחסית יותר, אבל רק בגלל שהוא לומד בבית ספר מיוחד לילדים עם קשיי למידה.


צץרץ למשל ממש לא התאמץ בבית הספר השנה ולא הצליח להפנים שזה תיכון ושצריך לדגור, ועכשיו אנחנו מתרוצצים ונלחציםלהעביר אותו לבית ספר אחר שגם בו אני חוששת הוא לא ישקיע יותר מידי…


הוא כזה צץרץ כשזה נוגע ללימודים שאפשר להתפוצץ מכעס לפעמים.

אני מקטרת לכול מי שמוכן לשמוע איך הילד מעדיף להשקיע את המרץ והתבונה שלו בכל דבר חוץ מאשר בלימודים, וכועסת איך הוא לא מבין שבעתיד הוא יצטרך לחזור וללמוד את מה שהוא לא למד כיום, או לעבוד בעבודה דפוקה ולהיות תמיד עני וחסר השכלה, ודואגת מה יהיה אתם בעתיד, ואיך הם יתפרנסו, ולמה אף פעם אף אחד מהילדים שלי לא הביא לי קצת נחת בלימודים, ומתבאסת שתמיד התביישתי להראות את התעודות שלהם ושנאתי את ימי ההורים בבית הספר ומרגישה ממורמרת ומקופחת עד שאני רואה בטלוויזיה תוכנית שוברת לב על ילדים פגועים באמת – ילדים שנולדו עם נכות גופנית, אוטיזם או איזה מחלה נוראית אחרת, משהו שדופק להם ולהורים שלהם את כל החיים ואחר כך מסתכלת על החבורה שלי, יפים וגבוהים, זקופים ומלאי מרץ ותיאבון לחיים (וגם לשניצלים ולממתקים) וישר נכנסת לפרופורציות ואומרת שתודה לאל שהבעיה היחידה שלהם זו עצלנות וחוסר עניין בלימודים.


זה מעצבן אבל אני יודעת שכל אחד מההורים שהילדים שלו יושבים על כסא גלגלים, ומתקשים לתפקד היה שמח להתחלף איתי ולקבל ילד בריא ונמרץ אפילו עם שליליים בתעודה.



וככה הם נראה פעם כשהיו עוד קטנים וחמודים ואני הייתי גבוהה וחזקה מהם ויכולתי לקחת אותם על הידיים. הם עדיין מקסימים וחמודים, אבל עכשיו אני הקטנה והחלשה שבחבורה. 

17 תגובות בנושא “שאלו יהיו הצרות הכי גדולות שלי

  1. ממ, אף פעם לא חשבתי על זה מהצד של ההורה. לי יוצא לראות רק את הילדים ונראה לי שהם בכלל לא מתעניינים בציונים, והם שמים פס. לי אישית אין בעיה בכלל, אבל אני מכירה הרבה כ/שגם כשהם יושבים שעות הם לא מצליחים להבין.
    גמאני לא מסתדרת עם מתמטיקה.
    ראשונה:-P

    אהבתי

    1. מתמטיקה זו צרה צרורה לנשים במשפחה שלנו, גם אימא שלי מתקשה איתה, הבנים דווקא מצליחים איתה יותר אבל מתקשים להתבטא בכתב.
      כל אחד עם התחום שלו.
      אני רק מקווה שאחרי שהם יהיו גדולים הם ימצאו משהו מעניין וריווחי להתפרנס ממנו.

      אהבתי

  2. אל תאשימי את עצמך ואל תקחי את זה קשה- אם ירצו ישלימו בעתיד- מכירה הרבה שלא עשו כלום בבית הספר ועשו חיל לאחר מכן.
    העיקר שיהיו טובים , ערכיים ומאושרים לא?

    אהבתי

    1. הם ילדים טובים וכיום הם מאוד מאושרים אבל אני פוחדת שיום אחד הם יתעררו ויגלו שבן אדם בלי תעודת בגרות ובלי תואר אקדמאי מרוויח משכורת מינימום ומתקשה לפרנס משפחה.

      אהבתי

  3. כאחד שלא הצליח בבית הספר בגלל לקות למידה לא מאובחנת,אני לעולם לא אלחץ על ילדיי ללמוד
    אסביר להם את חשיבות הלימודים,הוצאת תעודת בגרות וכו’ כמקדם לעתיד טוב יותר
    אבל לא אלחץ
    אם יבקשו אתן מורים פרטיים ואת כל העזרה הנדרשת
    אבל זה צריך לבוא מהם וזה הגיע  אגב
    אבל אני יודע שלחץ וכעסים לא יעזרו וחבל להוציא על העניין אנרגיות

    אהבתי

    1. אין לי די אנרגיות וגם אין לי חשק וכוח לריב אתם אבל אני חרדה לעתיד שלהם.
      אנחנו מוציאים המון כסף למורים פרטיים ומתאמצים להכניס אותם לבתי ספר מתאימים אבל קשה להתמודד עם ילד שמתקשה לשבת ולדגור על הלימודים ולצערי אין דרך אחרת להצליח.
      אולי אחרי הצבא יבוא להם השכל.

      אהבתי

  4. בטוחה שלא תאהבי את התשובה שלי….
    אני כבר ממזמן לא נלחמת בציונים שלהם.
    מאמינה שכל אחד למד *רק* מהניסיון שלו. אני מאד רוצה לחסוך מהם את הכאבים והאכזבות אבל זה כנראה בלתי אפשרי.
    נכון שלא אהבת? 🙂
    שבת שלום וסוף שבוע רגוע

    אהבתי

    1. גם אני לא נלחמת ויחסית לטרור שהורי עשו לי אני ממש עדינה, מעירה ומסבירה ומבקשת אבל לא צועקת ולא מענישה.
      דווקא בעלי יותר נוקשה איתם אבל האמת שאי אפשר בכוח ואם ילד משתעמם או לא מצליח לקלוט אין הרבה מה לעשות.
      גיסי וגיסתי שונים אגב, הם נלחמים כל הזמן בילדים ורבים אתם ללא הרף, אבל הם גם רבים זה עם זה כל הזמן, ככה שזו פשוט האווירה אצלם בבית 😕
      לילדים שלהם יש באמת תעודות טובות אבל באיזה מחיר?
      לא שווה לדעתי.

      אהבתי

  5. לי יצא להכיר אישית משפחות עם ילדים אוטיסטים ומשפחות עם ילדים נכים. את באמת צריכה להוקיר תודה שהילדים שלך בריאים ונבונים
     
    וואו, הילדים שלך ממש לא נראים באותה עדה. התכוונתי לומר שבטח אחד מכם (את ובעלך) אשכנזי והשני מזרחי ולכן יש לכם שני ילדים שחומים וילד אחד בהיר עם עיניים כחולות ואז נזכרתי שהם מאומצים. גם לקוצ’רית שלי יש ילד שחום מאד (ברזילאי) וילדה בהירה מאד (אוקריינית) וגם הם כמובן מאומצים

    אהבתי

    1. ההבדלים בגוונים שלנו תמיד מצחיקים אותי, וזה גם אופי שונה לגמרי וצורת התנהלות שונה מאוד.
      כל אחד מהילדים, גם האחים הביולוגיים, שונה לחלוטין מהשני. רק בנושא הלימודים הם דומים, לא אוהבים ללמוד 😕

      אהבתי

  6. גם אחותי לא למדה ונשרה בסופו של דבר בלימודים, אבל בכל מקרה אין לי ספק שהיא תצליח, זה לא קשור ללימודים, אלא לאופי של הבן אדם. שאלה באמת יהיו הצרות.

    אהבתי

    1. שני ילדים כבר השלימו שתים עשרה שנות לימוד ועכשיו נשארנו עם השלישי שנשארו לו עוד שנתיים.
      הוא כל כך פיקח ונמרץ אבל בית הספר פשוט לא יודע להפיק ממנו את המיטב ורק משעמם אותו ומדכא אותו.
      צריך למצוא לו מקום שיתאים לאופי שלו ולקשיים שלו.

      אהבתי

  7.  >:D<בתיה, אל תדאגי…
     
    יש כאלו שמצליחים לקחת את עצמם בידיים דווקא אחרי צבא…
    כי אז הם לומדים האמת מה שהם רוצים ולא מתוך חובה 🙂

    אהבתי

    1. אני מאוד מאוד מקווה שזה יקרה להם והאמת, בתי הספר נורא משעממים, אני השתעממתי שנים וסבלתי כל הזמן אבל לפחות אהבתי לקרוא.
      אולי זה יגיע עם הזמן.

      אהבתי

  8.    כאֵם זה ברור שאת רוצה שציוני ילדייך יהיו טובים, אך אי אפשר להכריח ילד ללמוד….. ואכן, כפי שנאמר הרבה מצליחים לאחר השרות הצבאי, משלימים בגרויות ורוכשים מקצוע >:D<

    אהבתי

    1. לצערי אני לא מצליחה לשכנע אותם שעדיף להשקיע עכשיו כשאין להם דאגות פרנסה והראש פנוי ללימודים.
      אחרי הצבא זה יהיה קשה ויקר יותר אבל אני מתקשה להסביר להם את זה 😦

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s