היה שלום חבר ותיק ונאמן


נוף אלונים

 

יש לנו המון עצים בקריה, ועצי האלון הם המכובדים ומאריכי הימים ביותר. העץ הכי נפוץ אצלנו הוא אלון התבור ותמיד שעשע אותי שהוא נפוץ יותר מהאלון המצוי.

כל ילדותי חשוכת הטלוויזיה והאינטרנט עברה עלי בין עצים. עד היום העץ עליו טיפסתי כילדה עומד מול דירת הורי, ואותו העץ שנשקף מחלון חדרי כנערה עדיין עומד שם מול החלון, גדול יותר ועבה יותר, ועדיין מוריק כל אביב ונושר כל סתיו ובטח עוד זוכר את אחי שהיה מטפס עליו עד הגג.

כל חיי רצופים בזיכרונות על עצי אלון. כילדה שיחקתי בספלולים שלהם ובניתי מהם חנוכיות, בקיץ חסיתי בצילם, ובסתיו גירפתי את עלי השלכת שלהם, אם לא השגחתי היטב מעדתי על הבלוטים העגלגלים שלהם, ואף פעם לא נלאיתי לבהות בפליאה בעצים הזעירים שצמחו מהבלוט, אם רק נתנו לו מספיק מים ואדמה, עצים שאם יניחו להם יאריכו לחיות שנים רבות.

כל שטחי הבר סביב מקום מגורי נחשבים לשמורת אלונים וצריך רשות מיוחדת לכרות אותם. הם מוגנים ושמורים, וכולם אוהבים אותם ומטפחים אותם ומתגאים באריכות ימיהם המופלגת.

העץ התייבש

אגב, העץ שתחתיו החנה הג'ינג'י את מכוניתו בפגישה הראשונה שלנו, אי אז בחורף 77, היה עץ אלון שעומד עד היום גדול ונישא ליד בריכת השחייה. באותו לילה גשום וקר הוא הגן על המכונית של ג'ינג'י בפני גשם הזלעפות שירד בחוץ בעוד אנחנו, בגרסתנו הצעירה והנלהבת הרבה יותר, לומדים להכיר זה את זה היטב בתוך המכונית.

איזה מזל שעץ האלון הוא שתקן מופלג, כי אם הוא היה מספר כל מה שהוא ראה…

כשקנינו את הבית שלנו גילינו בפאתי החלקה עץ אלון גדול ויפה שעמד בדיוק במקום בו תכנן האדריכל לבנות את המוסך שלנו.

פה אחד החלטנו מיד שבמקום לבקש רשות לכרות אותו נזיז את המוסך. העץ הזה צפה בנו שנים רבות – הצל על המוסך שלנו, המטיר עלינו שפע של בלוטים ועלי שלכת, ובאביב שפע פריחה אבקתית צהובה שגרמה לכולנו עיטושים ולכלכה את המרצפות – ובכל זאת אהבנו אותו מאוד. נשאנו בשתיקה את מגרעותיו, ואפילו בנינו סביב גזעו בית עץ נחמד בשביל לילי לכבוד יום הולדתה השישי.

פריחת האלון

הילדים שיחקו שנים רבות על בית העץ, חוסים בצילו של האלון שלנו, גורפים את עלי השלכת שלו, ומתלוננים מרה על המאמץ. כולנו הצטערנו כשעשר שנים אחר כך היינו חייבים לפרק את בית העץ כי הוא הרקיב וחששנו שמישהו יעלה עליו וייפול.

עשינו את זה בזהירות רבה כדי לא לפגוע בעץ האלון שלנו והיינו בטוחים שנחיה יחד עוד שנים רבות ונזכה לשחק בצילו עם הנכדים, אבל בחורף לפני שנתיים הוא לא התאושש מהשלכת, ולא עטה על עצמו כרגיל עלים ירוקים ורעננים לקראת האביב, ועמד יבש ועגום כל הקיץ שעבר, וגם בחורף השנה הוא לא חזר לעצמו, ובסופו של דבר היינו צריכים להשלים עם העובדה שהוא מת, מת בשקט וזקוף, אבל מת.

הכורת

למרבה הצער היינו צריכים לכרות אותו מחשש שהוא ייפול יום אחד על מישהו שיעבור תחתיו, ורק אחרי שהכורת חתך את גזעו התברר שהוא היה אכול מבפנים. הוא בטח סבל מהמחלה הזו שנים רבות עד שמת, ועכשיו, למרות שיש לנו נוף פתוח לוואדי המוריק, כל פעם שאנחנו יוצאים החוצה אנחנו מרגישים  שמשהו חסר לנו ומתגעגעים אליו.רגע לפני רגע אחרי

16 תגובות בנושא “היה שלום חבר ותיק ונאמן

  1. נוף נפלא יש אצלכם
    אני זוכר שהדרך פנימה לתוך היישוב וגם בתוכו מלאה עצים וירק וכיף לראות דברים כאלה על אחת כמה שעצים כאלה גדלים בחצרך
     
    עצוב לראות עץ זקן כזה הולך לעולמו
    אבל אלה החיים מן הסתם

    אהבתי

    1. עצים תרבותיים הם הפקר וכל מעצב גנים יכול להתעלל בהם כאוות נפשו אבל יש כמה עצים מוגנים ופה בגליל שומרים עליהם בחירוף נפש, וטוב שכך 🙂

      אהבתי

  2. אוי,זה עצוב… כל כך הרבה זכרונות. לנו הייתה שקדיה בגינה, כשהייתי קטנה. היינו קוטפים את השקדים ויורקים אותם כי הם לא היו טעימים בכלל אבל נהנים מהפרחים ושרים לה בט"ו בשבט. היא צמחה בדיוק מול החלון שלי. פעם אחת הצטלמנו שם, אני אח שלי ואמא שלנו. השקדיה חלתה במשהו והיו לה מין נקודות שחורות והיינו צריכים לכרות אותה. עכשיו מול החלון שלי יש גזע קטוע וזקן של עץ שקד. אחרי כמה שנים אמא שלי ואני הסתכלנו בתמונות והיא ראתה את התמונה ליד השקדיה ושאלה אם אני זוכרת איפה זה." בטח שאני זוכרת! זו השקדיה שהייתה בחצר." "לא יכול להיות, הייתה לנו שקדיה בכלל?". היא לא זכרה, אבל אני זוכרת. ולמרות שלא ממש נקשרתי אליה אני די מתגעגעת… 

    אהבתי

      1. זה נכון, אבל את הגזע אי אפשר להוריד לגמרים, חוצמזה שזה אף פעם לא אותו הדבר.
        אתם תשתלו אלון אחר? הוא יהיה בדיוק כמו הקודם?
         
        יש לנו גם מישמיש, גם שסק, גם זית, גם תפוז ופעם היה גם עץ תפוחים אבל הוא היה נטוע נמוך מדי ובחורף הוא מת מעודפף מים…

        אהבתי

  3. יש עץ ברחוב שלי שהגזע שלו גדל עקום והוא מתנשא במאונך, 1.86 מטר מעל המדרכה. אני 1.85. אני בדילמה קשה אם להמשיך להתכופף בכל פעם שאני עובר מתחתיו או להתעקש שהעיריה יגזמו אותו.

    אהבתי

    1. העץ בטח מפריע לעוד אנשים חוץ ממך אבל אם אפשר לעשות משהו זה תלוי בעירייה ובסוג העץ אני מניחה.
      מקסימום תיקח משור ותגזום בעצמך 🙂

      אהבתי

  4. שלום. הערה על טעות בבלוג, שלא קשורה לפוסט הזה ספציפית:
    בקישורים בצד שמאל, מופיע הלינק "איפה הייתם ב9.11.02", המפנה לפוסט בבלוג על אסון התאומים.

    ובכן, אסון התאומים אירע ב11.9.01. כלומר, ה11 בספטמבר שנת 2001.
    הסיבה שאמריקאים אומרים "nine-eleven" היא שבארה"ב נהוג לכתוב את היום אחרי החודש, כלומר ה11 בספטמבר 2001 נכתב "9.11".
    אבל בישראל כותבים 11.9.01- זה היום של אסון התאומים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s