מחשבות על פרישה ונוסטלגיה

לאחרונה אני נכנסת יותר ויותר לעסקי הדבש, חולקת עם הג'ינג'י את הנטל, מתחילה להתעניין ואפילו ליזום, להעלות רעיונות והצעות ואפילו לקחתי כמה ימי חופש כדי לעזור לו לחתוך יערות דבש ובאתי איתו לפגישה עם אחד שעושה מדבקות כדי לעזור לג'ינג'י לעצב מדבקות חדשות.


אני מודה שבהתחלה, כשהוא רק התחיל עם העניין הזה הייתי די מסוייגת ולא התלהבתי. הפיס היה הכנסה בטוחה יותר, אבל הג'ינג'י היה אומלל שם וככל שהמצב הכלכלי בארץ הדרדר ירדו גם ההכנסות שלו. הוא ממש שמח כשהבוס פיטר אותו ואחרי שהפסקתי לכעוס עליו והבנתי שזה מה יש ושהוא מאושר יותר עכשיו למרות הירידה בהכנסות השלמתי עם המצב.


כיום כבר הגעתי למצב שבו אני כמעט נהנית מהעבודה במכון. נכון שזו עבודה קשה ואני תמיד מסיימת אותה דביקה ועם כאבי גב ורגליים אבל גם העבודה בבית המלאכה קשה וגם שם אני מבלה זמן רב בעמידה על רגלי ונכון שבבית המלאכה אני לא צריכה לחשוש מעקיצות (אגב, השנה טרם נעקצתי), אבל מצד שני במכון אני לא רק מלקקת דבש אלא גם יכולה לצרוח חופשי על הבוס


לאחרונה אני מתחילה לפנטז על עזיבת בית המלאכה והתמסרות לעבודה במכון, צד בצד עם בעלי. לצערי זה עלול לגרום לנו לחור רציני בתקציב, אבל אולי אוכל למצוא עבודה אחרת… להפסיק לנסוע כל יום לאזור התעשייה המסריח, לעבוד במקום פחות גועלי… אולי בטיפול בילד כמו שעושה הופ?


כן או כך אין ספק שאני מתחילה להתקרב לגיל הפרישה. אני עובדת מגיל 15 והגיע הזמן לחשוב על יציאה לפנסיה,  ועד שזה יקרה אני רוצה לספר לקוראי על העבודה הראשונה שלי ואיך קרה שהתחלתי לעבוד בגיל חמש עשרה וחצי, בחורף שבו התחלתי ללמוד בכיתה י'.


 


האמת, מה שרציתי בעצם היה ללכת לחוג ג'ודו. אימא אמרה שעם כל הכבוד לרעיונות המקוריים שלי אין לה תקציב לממן את העסק הזה ועדיף שאשכח ממנו, ואני, במקום לשכוח, החלטתי להרוויח לבד את הכסף לחוג.


במקומון הקטן של הקריה מצאתי מודעה שמחפשים מישהו שיחלק עיתונים השכם בבוקר. התקשרתי, ראיתי שהעבודה לא מתנגשת עם הלימודים בתיכון, אמרתי שמתאים לי והתקבלתי מיד.


הייתי אז בכתה י' ולא אהבתי ללמוד שם, הרגשתי נטע זר ולא שייך. אולי בגלל זה התעקשתי על הג'ודו?


 


החוג לא שרד זמן רב אחרי חודשיים בערך ירד מספר התלמידים לחצי והמדריך התייאש ועזב. לא היה לי עוד צורך בכסף, אבל האנשים שהפעילו את קו החלוקה – זוג צעיר ונחמד מאוד – סמכו עלי ולא היה לי נעים להגיד להם שהחלטתי לעזוב, במיוחד אחרי שקיבלתי עוד שני רחובות שהיו שייכים למחלקים אחרים שפרשו.


כיום עצם המחשבה על ההתרוצצות ברחובות התלולים הללו, העלייה והירידה במדרגות וההתמודדות היום יומית עם כלבים ששים לקרב מעייפת אותי, אבל אז בקושי הזעתי אחרי התרוצצות של שעה וחצי עם חבילת עיתונים כבדה שצבעה את ידי בשחור.


מי אמר שהנעורים טובים מידי לבזבזם על צעירים?


את הכסף לא בזבזתי על כלום. נתתי לאימא שתשמור לי במטרה סודית ביותר – לקנות לי קטנוע אחרי שאצבור מספיק כסף.


יום אחד, במקום ללכת לבית הספר ולהתמודד שוב עם המורים האדישים, הכיתה המתנשאת, וההרגשה שפה זה לא המקום שלי פשוט חזרתי הביתה. ההורים עבדו, אחי היה בבית ספר, אף אחד לא ידע שאני בבית. שכבתי על הספה, אכלתי שוקולד פרה מריר וקראתי ספר. למחרת נתקפתי רגשי אשמה וחזרתי לבית הספר, אבל יום אחר כך שוב נסעתי באוטובוס חזרה הביתה במקום ללכת ללמוד, וגם יום אחר כך וגם…


חצי שנה בקושי שהיתי בכיתה ומשום מה אף אחד לא שם לב להיעדרותי. רק בסוף השנה התברר שהוועדה הפדגוגית החליטה להשאיר אותי כתה.


הורי נתקפו חמת זעם איומה ולמרבה הפלא לא עלי, אלא על בית הספר שלא שם לב להיעדרותי במשך זמן רב כל כך


עד היום זה מדהים אותי כי הרי זו הייתה אשמתי שנשארתי כיתה.


מה, לא?


בסוף מעז יצא מתוק. הלכתי לבית ספר מקצועי ולמדתי צילום, והכסף שחסכתי מחלוקת העיתונים הלך לתשלום על מצלמה ותלבושת אחידה. את העבודה בחלוקת עיתונים זנחתי, היה עלי לצאת מוקדם ולתפוס את ההסעה ויותר לא היה לי זמן לעבוד.


בבית הספר החדש היה עלי לחזור שוב על כתה י' ולמרות שבפעם הקודמת בקושי שהיתי בכתה המעט שכן קלטתי הספיק כדי שאצליח מעל ומעבר בלימודי ואקבל פרס על הצטיינות – ספר ארכיאולוגיה על חפירות מערות בר כוכבא שנמצא בביתי עד עצם היום הזה. החלום על הקטנוע ועל חגורה שחורה בג'ודו נשאר בגדר חלום בלבד.

27 תגובות בנושא “מחשבות על פרישה ונוסטלגיה

    1. החיים היו פשוטים יותר והיו פחות הוצאות על דברים כמו טלפונים ומחשבים וכל זה.
      מצד שני היה הרבה פחות מעניין, פשוט לא ידענו את זה 😛

      אהבתי

  1. באמת סיפור ממש מעניין
    אני לא רואה את עצמי הולכת לעבוד בגיל הזה..
    תגידי חשבת מה לעשות בפנסיה? יש דברים שמתחשק לך לעשות?
    תגידי, את באמת חושבת שעד שלא אתיישב עם איזה גבר אני לא באמת אהיה בנאדם בוגר?

    אהבתי

    1. זו הייתה רק עבודה של שעה ומשהו ביום, לא ממש עבודה רצינית אבל זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי משכורת וזה שימח אותי מאוד.
       
      בפנסיה מתחשק לי להתבטל, לטייל, לקרוא המון ספרים ולחרוש על האינטרנט עד שיצא לי עשן מהאוזניים 😛
       
      איסולד את בוגרת ברגע שאת מחליטה שאת כזו, אין לזה שום קשר לגבר שיש או אין בחייך, תהליך של התבגרות זה דבר שנמשך שנים. כל החיים לומדים ומתקדמים עד שבסוף מתים
      אבל בעיני אימא שלך תמיד תהיי קצת ילדה שלה, תשלימי עם זה >:D<

      אהבתי

  2. אז היה כדאי לחזור על כתה י פעמיים בשביל לקבל ספר על בר כוכבא? ותגידי את האמת, פתחת בכלל את הספר הזה אי פעם? 🙂
     
    (אגב, גם אני גדלתי בקריות. גם אני התחלתי לעבוד בכיתה י’. אבל אני עבדתי בספריה)

    אהבתי

    1. כמובן שלא ידעתי שאשאר כיתה ושזה ייגמר בספר על בר כוכבא, הג’ינג’י דווקא אהב לקרוא בו ונהנה ממנו מאוד.
      ועבודה בספריה מאוד נראית לי, דווקא עבדתי פעם בספריה אבל בהתנדבות. לא קיבלתי משכורת אבל זכיתי לקרוא ראשונה את כל הספרים החדשים.

      אהבתי

      1. את זה אני עושה היום 🙂
        מנהלת (בהתנדבות) את הספריה בישוב שלי, ולא רק זוכה לקרוא את הספרים החדשים, אלא גם לבחור איזה ספרים לקנות. כל פעם אני מתפלאת שאין קופצים על התפקיד הזה.

        אהבתי

  3. הסיפורים שלך מעניינים . גם אני עבדתי בכתה י’ אבל רק בחלק מחופשת הקיץ, לקום בבוקר לחלק עיתונים זו משימה דיי קשה.

    אהבתי

  4. מה שמקסים אותי בסיפורים שלך זה שיש להם פרספקטיבה כל כך רחבה, ממרום השנים מצד אחד, ועם כל הפרטים הקטנים הואנושיים שאת זוכרת – מצד שני.
     
    אצלנו העיתונים מחולקים מרכב נוסע, לא ברגל, אבל יש אנשים שמחלקים פלאיירים לתיבות הדואר.  אני מאד הייתי רוצה שהקטנה תיקח על עצמה עבודה כזו.  גם ללמוד לחסוך כסף, וגם בשביל הפעילות הגופנית.  ומי יודע מה ייצא מפקדון קטן שהיא תצבור…

    אהבתי

    1. לפי מה שספרת עליה נדמה לי שמתאים לה לעבוד בחנות בגדים או למלצר >:D<
      בכל מקרה כדאי לתת לילדים בגיל הזה לעבוד עבודה חלקית ולהתחיל לנהל לבד את הכסף שלהם.
      מאוד חינוכי ומבגר.

      אהבתי

      1. הבעיה היא שהממשלה נותנת את קצבת הילדים ישירות לילדים, אז בעינהם יש להם המון כסף והם לא צריכים לעבוד.
         
        מצד שני, זו באמת הזדמנות ללמד אותם לנהל לעצמם את הכספים.

        אהבתי

    1. העבודה בחלוקת העיתונים הייתה לפני שעת הלימודים אבל היא נתנה לי אפשרות טכנית להתחמק מבית הספר.
      נורא שיעמם לי שם ולא מצאתי את עצמי מבחינה חברתית. העדפתי לקרוא ספרים בבית, זה בטח הועיל לי יותר מכל הבחינות 😛

      אהבתי

    1. אחרי כמה ימים נורא תשתעמם, הכי טוב זה לעבוד במשהו שהוא גם תחביב.
      מכיר מישהו שמחפש דודה פולניה שאוהבת לחרוש על האינטרנט ומדפיסה ממש מהר?
      😛

      אהבתי

  5. אותי הפתיע חוסר האחריות של בית הספר בנושא הטיפול בהעדרות שלך – וגם היחס של ההורים שלך שלדעתי לא הפנימו מה את עושה אז – הרבה מעבר לכך שנשארת כיתה…
     
    מאחל לך חג שבועות שמח…>:D<

    אהבתי

    1. זו הייתה שנה מאוד מפתיעה, גם לי שלא תיארתי לעצמי שיהיו תוצאות כאלו להתנהגות שלי (למדתי לקח טוב לעתיד), גם להורי שלא ידעו שאני מסוגלת להתנהג ככה וגם לבית הספר שהתחיל להקפיד יותר.
      עד אז הייתי ילדה מאוד טובה וצייתנית, לא משכתי הרבה תשומת לב ואף אחד, כולל אני, לא ידע שעובר עלי סוג של משבר.
      ואל תשכח שזה קרה בתחילת שנות השבעים וכל המערכת החינוכית הייתה פחות מודרנית, לא הייתה יועצת ולא מחשבים… אם היית שקט ומנומס ולא הפרעת בכיתה יכולת להתחמק בקלות מכל דבר…
      ובעצם לא הרבה השתנה מאז  🙂

      אהבתי

      1. אמנם אני הייתי אז בתחילת יסודי – אבל אני זוכר דברים אחרים, גם לגבי המעורבות של ביה"ס – וכמובן שאינני משווה להיום.
         
        אני זוכר יועצת, מחשבים לא היו עד לאמצע היסודי שלי ( וגם אז, רק בחוגים לנוער שוחר מדע ) – מה שהשתנה הוא הגישה לתלמיד במרכז – אך זה עשה הרבה דברים רעים אחרים, שאנו רואים היום , שהביאו את מעמד התלמיד לשיאים לא רצויים, ואת מעמד המורה לשפל מפחיד …:-(

        אהבתי

  6. באמת מוזר שאף אחד לא שם לב. את יכולה לתאר לך שזה יקרה היום, אם אחד הילדים שלך? שאת לא תדעי? אין שום קשר עם המורים, מבחנים שעורי בית וצרות כאלה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s