סגירת מעגלים

ביומים שלושה האחרונים יצא לי לעבוד מאוד מאוד קשה. לא רק שעזרתי לג'ינג'י במכון ביום החופשי שלי אלא שהיה, לשם שינוי, יום עמוס מאוד בעבודה, ובין לבין היו שוב הסכסוכים והמריבות הרגילים עם הילדים שלא עוזרים, והלחץ של צץרץ שעושה בימים אלו בגרויות ומבחני מתוכונת. ובגלל כל העניינים הללו שוב רבנו, ושוב הוא זרק לי (זה כל כך מעליב עד שאני פשוט נחנקת מרוב כעס) שאם לא טוב לי אז אין לו בעיה להתגרש, ואפילו העמיד את הרעיון כסוג של איום, או אולטימאטום.


(אני יודעת שהוא לא באמת מתכוון והוא מדבר ככה רק כי הוא אטום ומקובע בגבריות האווילית שלו מכדי להבין כמה זה מעצבן אבל בכל זאת זה מעליב)


מכעיס אותי שאיש לא מבין עד כמה קשה לי. גם לעבוד קשה כל כך ובלי שיהיה לי רגע פנאי לעצמי, וגם להילחץ בינו לבין הילדים וכל הזמן לפשר ולתווך ולעמוד על המשמר, זה שוחק אותי נפשית ופיזית.


וביום חמישי הגיעה לילי לחופש, וכמה שעות אחר כך בא גם החבר שלה להיות איתה, ובאותו לילה עוגי לא חזר בזמן ושוב פרצה מריבה גועלית באישון לילה – כי אם הילד לא בא אז צריך לצעוק על האישה ולא להניח לה לישון, בלי זה הרי אי אפשר – ולמחרת כשסיפרתי לחמותי מה קרה גם היא כעסה (עלי, בטח עלי, הרי על הבן יקיר לה היא בחיים לא תכעס, בשביל מה יש כלה אם לא בשביל לכעוס עליה ולריב איתה ולהתלונן עליה כל הזמן?)


אני כבר לא צעירה, גמישה וחזקה כמו שהייתי ועולה לי בבריאות כל המריבות, והלחצים הנפשיים, והצרות האלו.


אם לא די בכך שוב יש לי תקופה מגעילה של גלי חום – זה בא והולך – ולפינלה, הבוקר, בעיות בביוב שהג'ינג'י לא הצליח לפתור למרות כל מאמציו. הוא באמת עבד קשה, הוא תמיד עובד נורא קשה, חבל שהוא לא חושב קצת קודם.


כל מה שהוא הצליח לעשות זה להציף את החצר והמטבח ובין לבין להתעצבן, ושוב היו צעקות, עלי כמובן, לא כי עשיתי משהו רע אלא כי פשוט הייתי לידו.


למה יש נשים שמרגישות שחייהן אינן חיים בלי בעל? באמת נפלא מבינתי.


 


לא נורא, אני אתגבר על כל הדברים האלו, כבר עברתי דברים גרועים יותר אבל מה שהכי גרוע מבחינתי זו החולשה הגופנית שתוקפת אותי לאחרונה. העייפות הנוראית הזו, כאבי הגב איומים שמעולם לא סבלתי מהם בעבר. כל אלה הם אותות הזמן שרומז לי רמיזות עבות מאוד שאני כבר לא האדם שהייתי פעם, שהזדקנתי ונחלשתי.


פעם הייתי בשיא ועכשיו אני במורד.


 


כנחמה נשאר לי הפוסט המצוין הזה של הופ, ידידתי הוותיקה עוד מימי בתפוז, ומאחר והיא מצטטת משהו שלקחה מפאולו קואלו אני מרשה לעצמי לגנוב את הציטוט ממנה. אגב, מעולם לא קראתי משהו משל הסופר הזה  אלא רק גיבשתי לי עליו דעה די שלילית בגלל היותו רב מכר – מה שתמיד עושה לי אנטי נוראי – למרבה הפלא המילים שהוא כתב נשמעות לי נבונות ומנחמות מאוד.


   בפסגת חיי  


סגירת מעגלים מאת פאולו קואלו


 


 


תמיד חשוב לדעת מתי מסתיימת תקופה בחיים.


אל תתעקש להישאר בה מעבר לזמן הנחוץ,


כי תפסיד את שמחת העתיד שיבוא.


סגור מעגלים,


סגור דלתות,


סגור תקופות בחיים,


חשוב לתת לרגעים שהסתיימו לפרוח ללא חזרה.


 


עבודתך במבוי סתום,נגמרה עבורך?


הסתיים הקשר?


אתה לא חי יותר בבית ההוא?


אתה חייב לעבור?…


אפשר להטריד את עצמך חזור ושוב בשאלה:


למה?, למה?…


שוב ושוב לנסות להבין למה דבר כזה קרה לך?


 


שחיקה אין סופית…


כי בחיים, אתה, אני, ידידך, ילדיך, אחיך


לכולם היכולת לסגור מעגלים, להעביר דף,


לסיים שלבים, תקופות בחיינו ולהמשיך הלאה.


 


אי אפשר לחיות בהווה תוך כדי געגועים לעבר,


אי אפשר להמשיך לשאול, למה?


 


מה שהיה היה,


תן לעבר ללכת,


להשתחרר ממך.


 


לא תוכל להיות תמיד ילד,


ולא תוכל להיות מתבגר לנצח,


לא תוכל להמשיך לעבוד בארגון שאינו מעוניין בך עוד,


ולא תוכל להמשיך בקשר שנכנס למבוי סתום.


 


עבודות ומעשים חולפים


צריך לתת להם להיעלם.


לכן,


חשוב להיפרד מזיכרונות,


להחליף בית,


לקרוע ניירות,


לזרוק מסמכים…


 


שינויים חיצוניים מסמלים


תהליכים פנימיים של התגברות על הקשיים.


 


לשחרר , להשתחרר .


 


בחיים צריך ללמוד להפסיד ולזכות


צריך להעביר דף ולחיות רק מה שיש לנו בהווה.


 


העבר….. עבר ואיננו עוד],


אל תצפה שיחזירו לך אותו,


אל תצפה שיזהו את מעלותיך,


אל תצפה להכרה ותודה על מעשך,


 


שחרר את התסכול ואת הכעס…


 


חזרה שוב ושוב על מה שנגמר ואיננו עוד,


גורם לנזק ולהתמרמרות מיותרים.


 


אם אתה מסתובב בחיים ומשאיר


"קצוות פתוחים", למקרה ש…..


לעולם לא תוכל להשתחרר ולחיות את ההווה בהנאה.


 


אל תעכב אהבות שלא עלו יפה,


אל תמשיך חברויות שנגמרו,


אל תבנה על אפשרות לחזור (למה? לאן?),


אל תבקש הסברים, על מילים שלא נאמרו, על שתיקות…..


 


תתמודד אתם, עשה מעשה עכשיו או תן להם לפרוח,


סגור פרקים פתוחים,


תגיד לעצמך, ש " מה שהיה לא יחזור ",


תגיד לעצמך לא מתוך גאווה , או מתוך יהירות,


אלא כי מקומך כבר לא שם,


במקום ההוא,


בתוך הלב ההוא,


בבית ההוא,


במשרד ההוא,


בתפקיד ההוא,


 


אתה כבר לא אותו אחד שהיית אתמול


או לפני שלושה חודשים,


או לפני שנה.


 


לכן אין למה לחזור.


 


סגור את הדלת, תהפוך את הדף, סגור את המעגל,


אתה לא תהיה אותו אדם


והסביבה לא תהיה אותה סביבה.


 


כי בחיים שום דבר לא סטטי, הכל משתנה,


בשביל השקט שלך, שחרר מה שכבר לא חלק מחייך,


תזכור שאף אחד אינו בלתי ניתן להחלפה,


לא בן אדם, לא מקום ולא עבודה.


כלום לא חיוני כדי לחיות,


אתה לבד בוחר איך לעמוד מול המציאות.


 


תתרגל לחיות עם עצמך.


זו מלאכה אישית קשה ללמוד להיות עצמך,


בלי דברי העבר


אותם דברים שהיום קשה לתת להם ללכת,


 


השחרור הוא תהליך למידה,


ללמוד לסגור מעגלים,


אך ניתן להצליח.


 


תזכור שזה רק הרגל לחיות תלוי באיש או דבר,


כאשר הם כבר לא חיוניים לנו.


 


סגור מעגלים…..


מלא ריאותיך חמצן, תתנער, ותשתחרר.


 


יש הרבה מילים המבטאות שקט נפשי,


יש הרבה מילים המבטאות להיות שלם עם עצמך


כל מילה שתבחר תעזור לך להתקדם הלאה בשלווה.


אלה חייך !


בחר נכון ! 

14 תגובות בנושא “סגירת מעגלים

    1. המעשה הנכון לי הוא לא לפעול מתוך כעס ועלבון אלא להמתין כשהראש יהיה צלול ובלי השפעות של הורמונים נשיים שתמיד מעוותים את התמונה ומערערים את האובייקטיביות שלי ומגבירים את הרגישות בצורה חולנית ואז ללכת לרופא ולקנות סוף סוף את המדבקות האלה לנשים בתקופת הבלות לנשום עמוק ואם עד אז עדיין ארגיש רע לחשוף את העוקץ הפולני שחבוי אצלי מתחת לשכבות המתיקות והעדינות הנשית 😛 ולתקוע אותו עמוק במי שזה מגיע לו 😡
      ואחר כך לרוץ כמובן ולכתוב על זה פוסט >:D<

      אהבתי

  1. הפוסט הקודם היה מלא אופטימיות והנה… אבל את בעצמך כותבת – אני אתגבר….את צריכה לתת לגופך גם לנוח ( את ודאי יודעת, השאלה אם יש לך זמן לזה…)הקטע שהבאת מעולה- זה קשה לסגור מעגלים לדעתי, לשכות  את העבר…אבל כנראה שזה מה שצריך לעשות.>:D:D<

    אהבתי

    1. זה אחד הדברים שאפשר להגיד לזכות אנשים בגילי, גם כשרע וכואב ומרגישים שהכל מתמוטט יודעים שזה עניין זמני ושמחר יהיה טוב יותר.

      אהבתי

  2. השאלה אם את רוצה להמשיך לחיות ככה או להתגרש. 2 האפשרויות לא טובות. יש אחת גרועה ואחת גרועה יותר.
    גמני חייתי פעם בתוך הדילמה הזאת והחלטתי להפרד
    לא יודעת אם זו היתה החלטה טובה

    אהבתי

    1. אני חושבת שלכל אחד יש בראש מין מנהל חשבונות קטן וסמוי שעושה מאזן של רווח והפסד ועוזר לנו להחליט.
      אין נישואים מושלמים, תמיד יש משהו שמעצבן ומשהו שעובד טוב.
      במקרה שלי למרות שלפעמים בא לי לחנוק אותו הסך הכל הטוב עולה על הרע – למרות שיש ימים, בעיקר כשיש לי גלי חום וחמותי מעצבנת אותי, שאני לא בטוחה בזה 😛
       

      אהבתי

  3. צורבת יקרהיש אנשים שיש להם את החוצפה וחוסר נימוס להוציא את התסכולים על אחרים. זה קורה בעבודה וגם בבית. יש אצלנו בעבודה עובד שכל הזמן צורח על עובדים אחרים כיהוא עצבני. בעלי גם כל הזמן צורח עלי ומוציא את האגרסיות עלי ולא על מי שצריך. למה? לדעתי זו פשוט גסות רוח וחוסר נימוס. זו גם חוצפה שאנחרים רואים באנשים שסביבם שק אגרוף. זו דעתי.הבעיה, שילדים שלנו יהיו אותו דבר כי לומדים ולרוב מהצד הפוגע כי זה יותר נח.

    אהבתי

    1. את צודקת ואל תדאגי הוא עוד יצטער על זה, כשהוא עצבני אני שותקת ומחכה ואחר כך מחזירה לו כגמולו.
      זה מה שנקרא – נישואים הרמוניים
      אגב, כשאני עצבנית ומוציאה את זה עליו הוא מה זה נעלב… ואם אני מזכירה לו שהוא עשה בדיוק אותו דבר אתמול הוא לוקה פתאום באמנזיה ומכחיש בעוז 😛

      אהבתי

    1. אני אצטרך לברוח מהבית באישון לילה כדי לבצע דבר כזה.
      כל פעם שאני מעזה לקחת יום יומיים חופש מיד צץ משהו דחוף נורא שנדחף לי לחופש האומלל שלי.
      😦 

      אהבתי

  4. >:D:D<אני לא אחדש לך אם אומר שאין מושלם…ואת הרי יודעת את זה. וברור שיש ימים שכאלה ואחרים..גם ממש לא נראה לי הגיוני ורוצוי לדון על נושא כבד ערך כמו להתגרש…על דפי הבלוג. בכל מקרה אני לא בעד… וגלי החום? גם לי הם לפתע חזרו…ככה סתם…וגם התנפחתי ואני לא הרזה שהתחתנתי…(20 ק"ג יותר…) ו..מה אגיד לך? צאי החוצה לשאוף אויר לבדך. זה תמיד עושה טוב (עוד מעט אצא להליכה רגלית עם אוזניות ומוסיקה וזה – נפלא !!)

    אהבתי

    1. אני כמעט אף פעם לא לגמרי רצינית בבלוג, וכשמדובר בבעל אני אף פעם לא רצינית. 😉
      אחרי שלושים שנות מריבות ומשברים וצרות וגם אהבה כנראה שלא ניפטר כבר זו מזה 😛
      מצד שני איפה עוד אני יכולה לשחרר קיטור ולהתלונן?
      בשביל זה המציאו בלוגים, מה, לא? >:D<

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s