איך העיתוי שלי?

אף פעם לא הייתי מרוצה מהמשקל שלי. אני זוכרת את עצמי שונאת את הגוף שלי עוד כשהייתי ילדה. כבר אז הייתי אומללה בגלל עודף המשקל שהיה לי לדעתי והרגשתי תמיד מכוערת ומגושמת, כי לא הייתה לי גזרה דקה כמו לחברתי הטובה ביותר.


כיום אני יודעת שהייתי נבונה ממנה וגם נחמדה יותר, אבל היא הייתה דקת גזרה ועקב כך מלאת ביטחון עצמי, חביבת הבנים, חיננית  וקלת רגלים, צחקנית  ולא יותר מיד חכמה… לא פלא שלידה הרגשתי כבדה כמו שק תפוחי אדמה. חשתי שמנה, לא מושכת ולא מעניינת. היא רקדה ופלירטטה ואני ישבתי בצד והתביישתי, ובמקום לחייך לבנים קראתי ספרים.


ממרום שנותי אני יכולה לכתוב מסה ארוכה ומעייפת על כל הפעמים בהן סקרתי את דמותי במראה ולא אהבתי את מה שראיתי, לא רק שלא אהבתי, ממש שנאתי את הדמות העגלגלת שנשקפה אלי מהראי. בזמנו האשמתי בעיקר את עצמי בעודף המשקל שלי למרות שכיום אני יודעת שהייתי ילדונת חמודה מאוד, טיפונת עגלגלה, אבל ממש לא בצורה מוגזמת ובעלת יתרונות רבים אחרים שאיכשהו התבטלו לחלוטין בגלל גופי הדשן מידי.


בתיכון למשל אני זוכרת ששקלתי 55 ק"ג והייתי משוכנעת שאני שמנה בצורה מזעזעת. כיום, כשאני גבוהה יותר מהנערה שהייתי בערך בחמישה ס"מ וכבדה יותר בכמעט 30 ק"ג אני עדיין מרגישה אותו הדבר – שונאת את השמנה הנשקפת אלי מבעד למראה ובטוחה שהבעיה היא באשמתי בלבד, בגלל האופי החלש שלי, התיאבון המוגזם, העצלנות וחוסר הנחישות להשקיע בהתעמלות ובדיאטה.


מוזר שלא משנה עד כמה גדול עודף המשקל שלי ואם הוא אמיתי או דמיוני, אני תמיד מרגישה שהוא נוראי ומגעיל ושאם רק הייתי עושה מאמץ טיפה יותר גדול… רק מפסיקה לוותר לעצמי כל הזמן, מתנזרת מאוכל טעים ומשקיעה שעות רבות בספורט הייתי היום הרבה יותר יפה וחטובה. 


בצבא, כמו כולן, עליתי מעט במשקל, וכשהשתחררתי חשבתי כמובן שאני שמנה נורא…. פשוט פרה.


כיום אני מסתכלת בתמונות שלי ורואה שהייתי בקושי עגלגלת, אבל לעומת הדוגמניות האנורקטיות במגזינים (שהיום אני יודעת שהן חיו על חסה וקוקאין והקיאו יותר משאכלו) כמובן שנראיתי כמו קיטבג תפוח.


כשהג'ינג'י ראה אותי לראשונה לבשתי מכנסי קורדרוי בצבע ורוד עתיק  (מה אתם רוצים? אלו היו שנות השמונים) וכמובן שחשתי שמנה ומגושמת, ובכל זאת מצאתי חן בעיניו ממבט ראשון.


הוא אף פעם לא התרגש מהתנודות הקלות במשקלי – ק"ג שתיים לכאן או לכאן –  ופעם, אחרי שחזרתי משהות בת כמה ימים בבית חולים (בגלל ניתוח פתיחת חצוצרות כושל) התלונן שאיבדתי יותר מידי משקל ומרגישים לי את הצלעות.


מאז שפגשתי את הג'ינג'י איבדתי את עודף המשקל הצבאי והיו לי כמה שנים טובות, אמנם לא הרגשתי דקיקה ולבשתי מידה 40 אבל הוא היה מרוצה ושפע מחמאות ודי היה לי בכך, התעסקתי בניסיונות להרות ולא חשבתי יותר מידי על הגזרה.


הביקיני הראשון והאחרון שלי


ואז הצלחתי, הריתי, וילדתי וכמובן שאחר כך היה לי עודף משקל, קל למדי, שנלחמתי בו בעוז אם כי לא כל כך בהצלחה ואז, שש שנים אחרי הלידה אימצנו את הבנים.


נכון שלא ילדתי אותם בפועל, אבל להוסיף שני ילדים קטנים ושובבים למשפחה עם ילדונת אחת נוחה זה לא קל. עברתי תקופה קשה מאוד, תקופה מאומצת גם נפשית וגם פיזית וכדי להחזיק מעמד אכלתי הרבה, בעיקר שוקולד. אולי הייתי צריכה לבקש פרוזאק במקום, אבל הרעיון הזה כלל לא עלה בדעתי. חייכתי וסיפרתי לכולם שהכל בסדר, אין בעיות, ואכלתי המון שוקולד כדי להתעודד, לשפר את מצב רוחי, ולצבור כוחות ואנרגיות כדי להתמודד עם המטלה הענקית שלקחתי על עצמי…


מסתבר שזה עבד והצלחתי, עובדה שהילדים גדלו והתפתחו לתפארת ויחד אתם גם הגזרה שלי גדלה והתפתחה.


במשך כמה שנים הייתי במידה 46 הלא ממש דקה, אבל כבר עברתי את גיל ארבעים והג'ינג'י לא התלונן ולמי היה ראש לדיאטות? היו לי דברים יותר חשובים לעסוק בהם מלבד מידת התחת שלי. השלמתי עם משקלי הלא אידאלי ועם הזמן הפסקתי להישקל, ופשוט הדחקתי את עניין המשקל שלי.


 ידעתי שאני לא רזה, אבל התנחמתי בכך שאני בריאה ובכושר, שבעלי לא מתלונן ואוהב אותי, והפניתי את האנרגיות שלי לדברים אחרים, חשובים יותר –  דברים כמו עבודה, בית, מחשב וכתיבה.


אפילו פיתחתי תיאוריות על עריצות הרזון ועל הצורך להפסיק להשקיע כל כך הרבה אנרגיות בעניין המטורף הזה, כמה שנים הכול היה בסדר, לא ידעתי כמה אני שוקלת וזה לא הפריע לי ופתאום, לפני כשנה וחצי, התחלתי לרזות במפתיע …


לקח לי זמן לקלוט שאיבדתי את התיאבון הבריא שלי ושפתאום הבגדים נוזלים ממני, ושיחד עם המשקל שאיבדתי גם הכוחות והאנרגיות שלי הולכים ונעלמים, ומה שחמור יותר – אני סובלת מכאבים במפרקים, כאבים שהולכים ומתגברים מיום ליום.


בסוף התברר שיש לי דלקת פרקים. איבוד התיאבון, הכאבים והחולשה היו אחד מסימני המחלה. התחלתי לקחת סטרואידים שריפאו את הכאבים ושיפרו את מצבי, אבל גרמו לי לתיאבון מוגבר, ומהר מאוד השבתי לעצמי את הק"ג העודפים, ועוד הוספתי עליהם כהנה וכהנה.


בכל זאת המשכתי להדחיק וסירבתי להישקל למרות שהרגשתי שהבגדים לוחצים, ושהגוף כבד וששוב – אחרי שכבר למדתי לקבל את עצמי – אני שונאת להביט בראי.


אתמול קפצתי לרופא המשפחה בשביל לסדר משהו לג'ינג'י (שאגב רזה מאוד אחרי הניתוח ומקפיד על הליכה יומית ודיאטה נטולת סוכר ומצליח לא לחזור ולעלות במשקל) והוא לחץ עלי להישקל … אוי! חשכו עיני.


ליתר ביטחון עליתי שוב על המשקל בבית, (הייתי חייבת לנגב ממנו שכבות של אבק כדי לראות מה כתוב שם) ואני עדיין בשוק.


מעולם לא הייתי כל כך שמנה, עודף המשקל שלי לא רק מכוער, אלא גם מכביד עלי ומגביל אותי פיזית.


תמיד אמרתי שנמאס לי מהרדיפה הזו אחרי הרזון ושכל זמן שאני בריאה אני לא אציק לעצמי יותר בדיאטות ואקבל את עצמי כשמנמנה.


החלטתי שואתחיל לדאוג בנוגע למשקלי רק אם זו תהיה בעיה בריאותית ולצערי עלי להכיר בכך שהרגע הזה הגיע. בעזרת כדורים לחץ הדם, הכולסטרול והסוכר שלי עדיין בשליטה, אבל אם לא אפעל בנדון ואמשיך לסחוב על עצמי משקל מיותר יהיה עלי לקחת יותר ויותר כדורים שיש להם תופעות לוואי (שלא לדבר על מחירם הגבוה) וככל שאתבגר הבריאות שלי תמשיך להידרדר, ובסופו של דבר היא עלולה להיפגע באופן בלתי הפיך.


השלמתי שאין לי ברירה,אני חייבת להפחית לפחות חמש עשרה ק"ג, אם לא עשרים ממשקלי, לא רק בגלל היופי אלא למען בריאותי. עכשיו רק צריך לחשוב איך אני מבצעת את זה.


אחרי שנים רבות של עיסוק די אובססיבי בנושא אני יודעת שסתם דיאטה לא תעבוד עלי. מה שאני צריכה לעשות זה לשנות לחלוטין את אורח חיי, להפסיק עם ממתקים, עוגות ולחם, לאכול יותר ירקות ולהתחיל לזוז יותר אחרת מצבי הבריאותי ילך ויחמיר.


מניסיון אני יודעת שהפעם היחידה בחיי בה רזיתי בלי להתכוון לכך הייתה כשלמדתי טכנאות רנטגן בבית חולים קפלן. ארוחת הערב הוגשה בשש בערב ואחר כך, אם רצינו לאכול, היינו צריכים ללכת ברגל כמה ק"מ מבית החולים, שם גרנו, עד לעיר רחובות. גם אם היינו עושים את המאמץ עוזבים את הלימודים והולכים לקנות לנו משהו טעים לאכול (הפיתות העיראקיות החמות שהיו אופים בתחנה המרכזית… טעמן עומד בפי עד היום) ההליכה משם ובחזרה שרפה את הקלוריות העודפות.


 


ברור לי שחוץ מהגבלת הקלוריות אני צריכה להפסיק לאכול בשעות הערב, ללכת ברגל מידי יום או יומיים, ומאחר ואני מבוגרת יותר בשלושים שנה מאז שלמדתי בבית חולים קפלן עדיף גם להתרחק מפיתות עיראקיות ולהסתפק בפריכיות אורז.


אחרי השוק של אתמול ארוחת הערב שלי הייתה מורכבת מיוגורט וממלפפונים – ממלא את הבטן בצורה מפתיעה – והיום בבוקר קמתי רעבה ונחושה, ובמקום מעדן חלב מתוק וכריכי ענק כמו שאני נוהגת לקחת לעבודה הסתפקתי בכריכי לחם דיאטטי של הג'ינג'י (שסובל מסכרת ומקפיד מאוד לאכול רק לחם בטעם קש) וקופסה מלאה ירקות חתוכים.


למודת ניסיון מר שתיתי המון מים כדי לא לסבול מכאב ראש, רצתי כמובן לעשות פיפי ללא הרף, והרגשתי מאוד נחושה ואמיצה, ואז התחיל יומן הצהרים בגלי צה"ל ויעל דן גילתה לי בשמחה שדווקא היום ה- 6.5 (כן, בדיוק היום) הוכרז כיום ללא דיאטה.


יום ללא דיאטה, הסמל.


נו, מה תגידו על זה? דווקא היום עלי לחגוג את הגוף שלי כמו שהוא, בלי לענות אותו בדיאטות. איך העיתוי שלי?


ואימא שלי הייתה מוסיפה – ובצדק אני חוששת – שאם הייתי מתאמצת ומשקיעה בהשכלה שלי את מה שהשקעתי בדיאטות בטח הייתי היום פרופסור.

44 תגובות בנושא “איך העיתוי שלי?

  1.  
    לגמרי לא מאמינה בדיאטות
    מעדיפה לאכול מהכל
    אבל קצת
    לאכול איכותי
    לא להכניס זבל לגוף
    לתכנן את הארוחות
    לאכול טרי
    לאכול כל שלוש שעות משהו קטן
    לא להיות רעבה אף פעם
    לאכול ירקות בכל ארוחה
    לאכול שניים או שלושה פירות ביום
    לפנק את עצמי
    ללכת כמה שיותר ברגל
    להיות פעילה
     
    לשנות משהו בראש
    הגוף ישתנה מאליו
     

    אהבתי

    1. >:D<גילי, אני יודעת שכוונתך טובה אבל יש לי הרגשה שמעולם לא נאבקת בעודף משקל.
       
      אני אולי שמנה אבל אני לא אוכלת זבל ואני משתדלת ללכת ברגל ולהיות פעילה עד כמה שאני יכולה עקב המגבלות הבריאותיות והגיל שלי. קל מאוד לרזים להטיף מוסר אבל הם לא מבינים מה זה למנוע מעצמך שנים על גבי שנים מזון טעים ולהתאפק כל הזמן.
       
      לפי מה שקראתי אצלך את אוהבת לאכול ולבשל ולא חושבת פעמיים לפני שאת אוכלת כאוות נפשך.
      יש לך כנראה גנטיקה טובה ואת צעירה ועם חילוף חומרים מצוין. אני מאחלת לך שתמשיכי ליהנות מהיתרונות הללו גם כשתגיעי לגילי ושלעולם לא תיאלצי לקחת סטרואידים.
       
      בואי נדבר אחרי שתלדי בשעה טובה ומוצלחת, אולי תחשבי קצת אחרת אז על בעיות של עודף משקל.
       
      ומזל טוב על הדירה החדשה>:D<

      אהבתי

      1.  
        😛 גנים טובים זה נכון
        יש
        יש גם גובה שעוזר לחלק את
        הקילוגרמים בצורה שובת לב
         
        אבל היתה תקופה אחרת
        שהייתי אוכלת אוכל פחות בריא
        והייתי בסדנת תזונה
        והורדתי במשקל
        כלומר
        היתה לי תקופת היאבקות
        ברור שיש אנשים שיותר קל להם
        ואנשים שפחות
        וחלילה לא רמזתי שאת עושה משהו
        שאינו כשורה
        רק כתבתי
        שדיאטה כדיאטה אינה מושכת בעיניי
        ואינה יעילה עבורי
         
        אני מעדיפה לכלכל את החיים אחרת
        כדי להמשיך ולהנות מאוכל
        כי זו באמת אחת ההנאות הגדולות שלי
        ואני אוהבת לבשל ולאפות ולארח ולבלות במסעדות
        אבל אני אוכלת כמות מעטה מכל דבר
        בערך חצי מנה
        השליטה בכמויות מאוד עזרה לי
        עכשיו מאוד קשה לי עם המצב החדש של ההשמנה
        הבטן התופחת
        אני ממש מקוה שיהיה לי קל אחרי הלידה
        אני קצת חרדה
         
        תודה על האיחולים
        אני עוד מחכה לפתרונות אחסון האחרונים
        אבל בינתיים
        מרגישים בבית
         
         

        אהבתי

  2. פוסט לא קל
    כבוד על האומץ להחשף ככה
     
    אני מציע לקחת תוכנית הרזיה שתלמד איך לאכול נכון עם שינוי תזונה
    דבר כזה קורה בשומרי משקל
    המחיר סביר,הקבוצה התומכת לא גדולה ואני ממליץ
    אם יש בקרבתך משהו דומה כדאי לברר
    אני לא מציע  לעשות דיאטה לבד

    אהבתי

    1. אני יודעת שבשביל הבת שלך זה עבד, אבל כבר ניסיתי קבוצה כזו וזה פשוט לא בשבילי. 😦
       אני יודעת בדיוק מה צריך לעשות כדי לרזות ואני אעשה את זה אבל לעמוד בתוך קבוצה ולהישקל לפני כולם ועוד לשלם על זה… זו לא אני

      אהבתי

    1. אני יודעת, וזו הסיבה ששמנתי בבת אחת. זה לא שפתאום התחלתי לזלול…
      מצד שני עכשיו כבר ירדתי לרמת סטרואידים די נמוכה, פחות מזה אי אפשר, התיאבון שלי חזר לתקנו, אבל עודף המשקל נשאר על הגוף.
      יש לי נטייה להשמין, קל לי לעלות וקשה לרדת. מצער מאוד אבל זה המצב.
       
       

      אהבתי

  3. זו עוד דוגמא לכנות הרבה שמאפיינת את הפוסטים שלך, עליה כתבתי לך באיזו תגובה מוקדמת. וזה לא שפה כולם כותבים בכנות. אנשים מתקשים להודות במצבם האמיתי אפילו כאן.

    אהבתי

    1. גם אני מתקשה להיות כנה עם עצמי 
      אבל הרופא הזה, ימח שמו 😡
      אילץ אותי להישקל!
       
      ומה שהכי מעצבן זה שהשמנה עקב התרופות שאני לוקחת היא תופעה ידועה לכל, ובכל זאת כולם מביטים בי במבטים מאשימים כאילו הפכתי לזללנית נוראית.
      יש לי הרגשה שבימינו עודף משקל הוא חטא בל יכופר, כבר עדיף שאהיה גנבת ולא שמנה 😕

      אהבתי

  4. דבר ראשון – בהצלחה:-P
    חוזצמזה אני מאוד מחבבת את הבלוג שלך, הוא מאוד מעניין.
    דבר שני – גמאני סובלת מעודף משקל (גם אם הוא לא רציני מאוד וגם אם אני צעירה) וגם לי לא הולך כל כך לרדת במשקל למרות שאני משתדלת.
    בקשר לעיתוי – לדברים יש נטייה לקרות ככה;-)
    בל.

    אהבתי

    1. >:D< בגיל צעיר אמור להיות קל יותר לרזות.
      מצד שני בנות צעירות מחמירות עם עצמן הרבה יותר.
      את לא חייבת להיות דקה כמו דוגמנית כדי להיות מאושרת ומחוזרת.

      אהבתי

  5. :-Pחשבת שהפוסט הקודם עסק בפולניות?
    הפוסט הזה הוא אבי אבות הפולניות באשר הוא פולניות….
     
    אני לא מסוגל להבין – כנבער מדעת – את ההתעסקות האובססיבית הזאת בדיאטה ובאוכל. זו אחת הרעות החולות של התרבות המערבית בכלל.
    שפע גורר אחריו כנראה גם ניתוק ממה שנכון ואמיתי.
    והנכון והאמיתי הוא לאכול כדי לחיות ולא לחיות כדי לאכול.
    חבל שהחברה בכללותה שכחה את זה.
     
    אני חושב שהמאכלים הפשוטים והטבעיים הם הטעימים ביותר, בלי תוספות של סוכרים ושומנים ומוצרים שעברו תהליכי "ניקוי" ו"עיבוד" שרצחו את נשמתם.
    נפלא שהתחלת ארוחות כאלה. לחם בריאות, ירקות, בשרים לא שמנים, קטניות, דגנים, מוצרי חלב "רזים" – אני מקווה שאת אוהבת קינואה…
    זה רק ענין של הרגל.
    אם תרדי משוקולד למשל, בעוד כמה חודשים כבר לא תוכלי לאכול אותו מחדש כי זה ייטעם כמתוק מידי…
     
    בהצלחה בדרך החדשה.
    אם תרצי – לא תהיה זו אגדה.
     
    >:D<<img src="/moodicons/t

    אהבתי

  6. אני שונאת לתת עצות בזק, ולכן אני מציעה ללכת לנטורופת טוב שירכיב לך דיאטה עלפי הנתונים האישיים שלך, כי כל גוף שונה ממשנהו. לא לאכול בצק וכאלה זה טוב ויפה, אבל לגוף יש שפה משלו וצריך ללמוד להקשיב לו. כי הוא חכם והכי יודע מה טוב לו. ועל זה מבוססת הנטורופתיה. מעבר לזה, יוגה עושה נפלאות לגוף. למראה ולבריאות וגם לפרקים אגב. ואפשר לעשות יוגה לא קשה מדי ועדיין יש תוצאות. האתגר הכי קשה הוא פשוט לעשות את זה ולעמוד בזה לאורך זמן. בהצלחה מותק.

    אהבתי

  7. למען האמת אני לא מכירה אשה שמרוצה מהמראה שלה- גם אם היא כוסית על- אני תמיד התנחמתי שלא נורא שיש לי בטן עגלגלת וידיים עבות, התחת שלי תמיד נחמוד והחזה יפה, כמה חבל שבימים אלה אני נראית כמו חבית- יטופל 🙂

    אהבתי

    1. אני בטוחה שאת רחוקה מלהראות כמו חבית וגברים הרי בין כה וכה לא שמים לב לשום דבר אחר ברגע שתוקעים להם ציצי נאה מול העיניים 😛
       
      קל יותר למצוא גבר חובב שמנות מאשר לרזות ולהישאר רזה אבל אני רוצה לרזות רק כדי לשפר את בריאותי, וכן, גם כי טיפה מבאס אותי שלראשונה מזה שנים רבות הוא הרזה ואני השמנה, זה מפריע לי משום מה.

      אהבתי

  8. שלום לך. קודם כל אני שמחה שניסית לקבל את עצמך כמו שאת על אף שהיית רוצה להיות רזה יותר כמו חברתך, אבל האם חשבת פעם, שאם היית רזה יותר, זה היה גורם לאופי שלך להיות פחות עמוק ודליל מחשבה? אנשים שמקבלים הכל בקלות, לוקחים הכל בקלות.
    עניין הסטרואידים גם מוכר לי. אימא שלי לוקחת אותם כבר במשך מעלה מ-3 שנים עקב מחלה שקיבלה בפתאומיות בארץ. כרגע המחלה שלה נמצאת ברמיסיה, לכן היא יכולה להמניך את מינון התרופה, להרזות מעט(ב46 קילו…) ולאהוב את עצמה שוב מול המראה.
    צר לי לשמוע שגם את חווית סיבוכים רפואיים. אני שמחה שאת כבר לא לוקחת את התרופה הכבדה הזו. זה מעיד על שיפור בריאותי, וזה מהלב מאוד משמח.

    שיהיה לך סוף שבוע נעים,
    דיאנה.

    אהבתי

    1. להרזות כל כך הרבה זה ממש מרשים, לשמחתי עשר ק"ג פחות יספיקו לי לגמרי.
      את בין היחידות ששמו לב לעניין של התרופה. זו הסיבה לכך שעליתי כל כך במשקל ולמרות שאני לוקחת מינון נמוך מאוד כיום עדיין קשה לי מאוד להיפטר מעודף המשקל, בעיה של גיל ונטייה וכנראה שגם חוסר נחישות מספיק.
      😕
      אני מקווה שאחרי שהתחייבתי בבלוג לרזות אצליח להתמיד.
       

      אהבתי

      1. כן, זה ככה. אני יודעת שאם היא הייתה עולה ב10 קילו, היא הייתה גם מורידה 10. אבל מכיוון שהיא עלתה את סכום המשקל שרשמתי לך, היא התכוונה גם לרדת אותו ועשתה את זה. אולי בגלל המספרים הגדולים, ההתמדה היא גבוהה יותר. אני לא יכולה לתאר לעצמי איך ההרגשה עם סכום יתר של מעל ל50 קילוגרם. מפני שהיא עדיין ממשיכה לרדת כרגע. היא עוד לא הורידה את כל מה שהעלתה.
        אולי השאר לא הגיבו על התרופה מפני שהם לא יודעים שההשפעה שלה על גוף נשי וגברי היא שונה. למרות שבכמה משפטים שלך בהחלט היה ניתן להבין את ההקשר שבין התרופה לעלייה במשקל.
        יכול להיות שזה תלוי בחוסר נחישות, אבל התרופה הזו, לא חשוב אם במינון נמוך או גבוהה, בכל מקרה גורמת לתאבון כפול . וכמובן יחד עם המינון הוא עולה. לכן אם לבן אדם בריא קשה להתמיד עם דיאטה, אז עם הכדורים האלו זאת חתיכת משימה. אבל היא לא בלתי אפשרית! אני מאמינה שכרגע עם כל המגיבים שלך והאנשים שמאמינים בך כאן , את לא תאכזבי אותנו בהבטחות שווא (: אני בטוחה שאת מקיימת אותן תמיד.

        שיהיה לך סוף שבוע נהדר ומרזה,
        דיאנה.

        אהבתי

    1. האמת שלא ציפיתי לתגובות גבריות כי זו בעיה נשית בעיקר, לגברים קל יותר לקבל את עצמם גם עם עודף משקל.
      בינינו אני מעדיפה בחורים שיש עליהם מעט בשר ולא שחיפים, הרדיפה אחרי הרזון בימינו פשוט מוגזמת.
      צריך קצת איזון ושפיות בנושא הזה 😕 ולא רק בו…

      אהבתי

  9. כל כך אירוני… יום ללא דיאטה! מצחיק.
     
    זה רק מראה כמה שהרעיון שבדיאטה התעוות.  במקום שינוי חיובי שאדם עושה כדי לבנות לעצמו סגנון חיים בריא יותר, הדיאטה הפכה עינוי, עונש, מרדף אינסופי אחר יעד שאינו מושג.  משהו שצריך לעשות "יום בלעדיו".  כמו "יום ללא עישון" או "יום ללא חשמל".
     
    את נשמעת כאילו יש לך מוטיבציה פנימית אמיתית, וכוונה אמיתית להתמיד בדיאטה.  את נשמעת כאילו יש לך הבנה שזה לא "זבנג וגמרנו" אלא שינוי עמוק, מקיף, וקבוע לחיים.
     
    אני מאמינה בך שאת יכולה להצליח.  אני מקווה שתמצאי לך תמיכה מתאימה – תזונאית, או מאמנת: מישהו שייתן לך תוכנית מובנית לעמוד במשימה הכל-כך קשה הזו של שינוי.  אולי יש משהו זמין דרך קופת חולים?
     
    מחזקת את ידייך – בהצלחה!

    אהבתי

    1. התמדה ואורך רוח היו עיקר הבעיות שלי בכל פעם שניסיתי לעשות דיאטה.
      עשיתי דיאטות כסח שהזיקו יותר משהועילו.
       
      לשמחתי כיום אני הרבה יותר סבלנית. אני מוצאת את עצמי אוכלת בהנאה מאכלים בריאים ומתרחקת מאוכל תעשייתי מעובד ומזיק.
      מצד שני בגלל הגיל המשקל יורד הרבה יותר לאט… זה בסדר, אני לא ממהרת לשום מקום, כמה גרמים בשבוע יספקו אותי וכמובן שהעיקר הבריאות >:D<

      אהבתי

  10. הסטרואידים בהחלט גורמים להתנפחות, מצד שני, למיטב ידיעתי, לוקח לגוף ה-מו-ן זמן לנקות את עצמו מהסטרואידים, זה יכול להיות 3 שבועות ואפילו יותר, כך שאם עדיין לא עברו 3 שבועות מאז הורידו את מינון הסטרואידים, בהחלט יכול להיות שעוד תחול אצלך ירידה ספונטאנית במשקל.
    לגבי הסוכר – אם במקרה את לוקחת גלובן או משהו גנרי לגלובן, דעי שהוא מגביר מאוד את התיאבון.
     
    בכל אופן, בהצלחה לך!!!

    אהבתי

    1. שלושה שבועות זה לא המון זמן, למעשה זה כלום.
      אני לוקחת כבר למעלה משנה פרידינזון וכמה חודשים שאני מיוצבת על 10 מ"ג.
      זו הכמות המינימאלית וחוץ ממנו יש עוד תרופות…
      מצד אחד הדלקת פרקים מתישה נורא ומקשה על תנועה ופעילות ומצד שני התרופות מגבירות תיאבון והורסות מסת עצם ושריר.
      :-xלפחות הרופא שלי היה צריך להבין אותי ולא להביט בי במבט מאשים כאילו עליתי במשקל כי אני זללנית חסרת מעצורים.
      זה מה שהכי מציק לי, לא משנה למה עלית במשקל בעיני העולם זו תמיד אשמתך ואם רק היית עושה ככה וככה…
      זה כל כך לא צודק 😕

      אהבתי

      1. א. הרופא שלך אידיוט. עם 10 מ"ג פרדניזון, אין פלא שאת נפוחה, רוב הסיכויים שרוב המשקל שלך ימס כשתפסיקי עם הפרדניזון.
        ב. עד כמה את בטוחה שאת אכן אוכלת יותר מאשר בעבר?
        ג.
        ד. אולי כדאי שתריצי בגוגל את שמות כל התרופות שאת לוקחת, יכול להיות שיתבררו לך כמה דברים שיועילו לך. או לפחות יעזרו לך לתכנן תפריט שיעצור את העליה במשקל.

        אהבתי

      2. הבעיה שרופא המשפחה לא מבין הרבה בתרופות נגד דלקת פרקים.
        העצה שלו הייתה שאני אוכל פחות לחם, :-xגילה את אמריקה.
        והראומטלוג, מה אכפת לו שעליתי במשקל, העיקר שאין לי יותר כאבי פרקים.
        וזה שאני מרגישה חרא שתפחתי ככה נראה לו כמו סתם פינוק של אישה גנדרנית. הרי אני כבר נשואה ואם לילדים, למי אכפת שאני שמנה?
        זו הגישה שלו.
        כל אחד מהם מסתכל רק על לחץ הדם שלי ועל תוצאות הבדיקות ולא באמת רואה אותי, את האדם שאני.
        כשאמרתי שמדכא אותי לקחת כל כך הרבה תרופות ולהיות חולה כרונית הרופא משפחה הציעה לי כדור שישפר את מצב רוחי.
        לא כל מי שעבר את בחינות ההסמכה לרפואה הוא גם בן אדם חכם 😕
        ואני לא אוכלת יותר מהרגיל, לדעתי לפחות, אבל אני זזה הרבה פחות ומתעייפת מאוד מהר.
        אני מחפשת כיום רופא אחר שיתן לי פתרונות פחות בעייתיים. יש מעט מאוד רופאים שמתמחים בדלקות פרקים בארץ.
         

        אהבתי

      3. ניסית למצוא פורומים בנושא דלקת פרקים?
        כי פורום סכרת בתפוז ממש הציל את חיי ולא רק את איכות חיי.

        אהבתי

  11. לאחר הקריאה, הרגשתי הזדהות מלאה.
     
    המאבק במשקל הוא בנפשו של האדם הפוסט מודרני, ומחליף את המאבק לקיום שכבר איננו צריכים להיאבק בשבילו.
     
    קצת מבאס לדעת שזה משהו שילווה אותי כל חיי….
     
    נו, מילא.
     
    בהצלחה!

    אהבתי

    1. למעשה שמירה על משקל תקין היא סוג של מאבק קיום, או לפחות מאבק על איכות חיים ובריאות.
      וכן, זה לכל החיים וככל שנעשים מבוגרים יותר זה קשה יותר, בעיקר לנשים.

      אהבתי

  12. מוכר וכואב….מציעה לך בחום לגשת לדיאטנית של קופת חולים, זה לא עולה כסף, ואם יש לך דעות מוקדמות על דיאטניות של קופות חולים אז תשכחי מהן. היא תשב איתך על התפריט האישי שלך, מה את אוהבת, מתי את נוהגת לאכול ותתאים איתך ביחד תפריט. אני ירדתי לפני ארבע שנים 10 קילו, ואני עדיין מצליחה לשמור. זה לא פשוט ולא קל, אבל אם הופכים את זה לדרך חיים אז זה אפשרי!!
    מחזקת את ידייך, ובריאות שלמה!!

    אהבתי

  13. אני לקחתי ( לצערי) כ-3 שנים פרדינזון ועליתי כ-10 ק"ג במשקל . למזלי אני רזה וזה אפילו התאים לי , אך הפריע לי לראות את עצמי שונה מתמיד ולמזלי כל הקלוגרמים ירדו עם הפסקת לקיחת הכדורים..   אחת השיטות של הדיאטנית בקופ"ח היתה לרשום כל מה שאת אוכלת, וזה עובד בצורה בלתי רגילה ! בגלל דיאטה למטרה בריאותית ( לא השמנה) למדתי לשתות ללא סוכר וזה כבר פלוס! כיום אינני מסוגלת לשתות קפה או תה עם סוכר- הכל עניין של הרגל . לדעתי לא צריך להתנזר לחלוטין ממתק שאת אוהבת , אך לצמצם את הכמויות… .  אני מאחלת לך בריאות והצלחה >:D<

    אהבתי

  14. שמירה על המשקל היא בעיקר בשבילך.זה חשוב לבריאות שלך ולאיכות החיים שלך.
    שווה להתאמץ
    וגם גברים מוטרדים מעליה במשקל. הם שפוט פחות מדברים על זה.. זה ההבדל

    אהבתי

    1. אני יודעת שזה חשוב ושאני חייבת לעשות מאמץ אבל זה כל כך קשה…
      לגברים קל יותר לרדת במשקל כי יש להם יותר מסת שריר, לא הוגן

      אהבתי

  15. כל כך קלעת למצבי היום !!! עד גיל 40 אולי..הייתי די רזה. בילדותי הייתי ממש רזה, אח"כ זה עלה קצת…
    והיום, כבר כמה שנים שאני מעל למשקל..וכשיו , בגיל המעבר, זה עולה "סתם" ואני די מיואשת. אני לא אוכלת המון, לא בולסת , משתדלת ללכת ברגל…
    אבל שמנתי. ואני בייאוש קל (כבד?!)
    אוףףףףףףףףףףףף
    שבת שלום!!@

    אהבתי

    1. גיל המעבר מבאס נורא כי חוץ מכל שאר הצרות גם חילוף החומרים נעשה איטי יותר ואנחנו פחות פעילות … זה לא הוגן ודי מעצבן שדורשים מאיתנו להישאר עם גזרה דקה גם כשאנחנו כבר כמעט סבתות ולמי יש כוח וחשק להתחיל להתעמל ולספור קלוריות וכל זה?
      ממש מרגיז 😡

      אהבתי

      1. זה לא "שדורשים מאיתנו". אני פשוט מרגישה כבדה… לפתע פתאום, עליתי 3 ק"ג כה סתם….. וגם לפני כן כבר לא הייתי רזה כמו פעם פעם….

        אהבתי

      2. 😛 שלושה ק"ג
        פחחחחח
        ועל זה את בוכה?
        פחות מעשר ק"ג בכלל לא נחשב. רואים שאת לא שמנה מלידה.
          כמוני

        אהבתי

      3. אולי לא הבנת…לפני כ 10 שנים העליתי 10 ק"ג… ומאז זה היה סטטי (גם אז לא הייתי כבר רזה)..עשכיו עם השנים זה עלה בעוד שניים ועכשיו ממש לאחרונה זה עלה בעוד 3 ……………………

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s