פורשת מהציבור

מתנצלת מאוד, אבל יש בי משהו שסולד מכל טקסי האבל הממוסדים הנהוגים אצלנו. כואב לי מאוד על החיילים שמתו, צר לי עד דמעות על כל חיים צעירים שנקטפו בטרם עת, אבל הצורה הממלכתית המשומנת הזאת בה המדינה מציינים את ימי האבל מעוררת בי אי נוחות ורצון לפרוש מתעשיית האבל המאורגנת הזו.


אל תעלבו, זה לא אתם, זו אני.


ביום הזה אני מעדיפה לשבת בשקט בבית, לראות את רשימת הנופלים שמראים בטלוויזיה, להקשיב לשירים היפים, שמשום מה משמיעים רק בימי אבל, ופשוט לשתוק.


מצטערת, שונאת טקסים ונאומים, עצרות ומצעדים, זו לא אשמתי, זו בעיה משפחתית אצלנו, קיבלתי אותה בירושה מהורי, ובאמת שאין לי טענות כנגד מי שמעדיף לציין ככה את האבל, ולמתים הרי זה לא משנה כך או כך…

תמיד הרגשתי קצת לא נעים בגלל ההתחמקות שלי מהציבור המתאבל ורווח לי מעט לגלות לאחרונה שיש עוד אנשים שחשים כמוני וחלקם גם קיצוניים יותר, אולי בגלל גילם הצעיר.


כדאי לקרוא פה למשל, כתוב רהוט וברור ותענוג לקרוא גם אם לא חייבים להסכים עם כל מילה וכמובן לזכור שמדובר באדם צעיר שעוד לא מבחין היטב בגווני האפור הבינוניים שבין לבן לשחור.


לא נורא עם הגיל גם זה יגיע.

23 תגובות בנושא “פורשת מהציבור

  1. אין לך מה להתבייש בגלל ההרגשה האישית שלך איך צריך להראות ולהתנהל יום הזכרון.
    בין הקצוות של לבן ושחור יש אלפי גוונים של אפור

    אהבתי

  2. אני גם נשארתי בבית למרות שרציתי ללכת בגלל
    איזו סיבה אישית לא משנה. בהתחלה חשבתי כמוך גם ואז אמרתי
    לעצמי שאני רוצה להעניק למתים את הכבוד שמגיע להם.
    לא אומרת נגדך כלום מכבדת כל החלטה של אדם:]

    אהבתי

  3. חשבתי שזו רק אני…
    גם אני כבר שנים מדליקה את הטלוויזיה על רשימת הנופלים ומקשיבה לשירים.
    רק שאתמול אמא שלי סחבה אותי לטקס ביישוב- נו מילא

    אהבתי

  4. גם אני לא הולכת לטקסים ,  הרדיו פתוח כל הזמן ומשמיע את השירים .  למשפחות השכולות יום הזכרון הוא 365 ימים בשנה  אך כנראה שאי אפשר להמנע מטקסים ממלכתיים….

    אהבתי

    1. זה חשוב שהמדינה מציינת את הנופלים וכל המדינה משתתפת והילדים כמובן הולכים עם כל הכיתה להניח זרים, אבל אני מתאבלת בדרכי שלי.

      אהבתי

  5. מי שלא מוכרח ללכת  לעצרות או לבית העלמין
    פשוט לא הולך
    זה לא סיפור כזה גדול,גם אני נשאר בבית וצופה בערוץ 33
    אין מה לרוץ לבית העלמין הקרוב למי שלא צריך להיות שם בעיקר כי יש פקקים איומים

    אהבתי

  6. בסדר גמור, ואינך צריכה להתנצל.
     
    האבל הוא מאד אינדווידואלי – וזאת זכותך המלאה לציינו כך , ללא כל חוסר נעימות, מה גם שלבטח איך מנצלת את צנעת הפרט על מנת לחגוג במיסתרים…

    אהבתי

  7. מאד מזדהה עם מה שכתבת כאן. גם בשבילי אבל הוא דבר פרטי ואישי ואין לי צורך בטקסים ממלכתיים או בביקורים בבית הקברות. כמובן שמצד שני מכבדת את מי שמרגיש צורך להשתתף בארועים כאלה. כל אחד וה CUP OF TEA שלו…

    אהבתי

    1. את המשפט הזה אני חייבת לזכור.
      יכול להיות שזו הסיבה שלא הרגשתי אף פעם בנוח בשום טקס, כולל החתונה שלי,  ושאפילו בתנועת נוער לא מצאתי את עצמי 😮

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s