החיים שלי דבש

יש ימים כאלו שרצופים בתקלות, קלקולים ומעקשים, ימים שבהם נדמה שכל היקום קם עלינו לכלותנו, להרגיזנו ולבזבז את זמננו וכספנו ואני רוצה לספר על שבוע מהסוג הזה אבל לפני כן הקדמה קטנה  – ברור לי שיש רבים ממכרי וקוראי (אלו שמכנים אותי פולנייה קוטרית) שלא מבינים איך אני מעזה בכלל להתלונן כשחיי כל כך סוגים בשושנים…. הרי אני מלקקת דבש כל הזמן, מה לא?

אז זהו, שלא ולמרות הסיכון ששוב יקראו לי  סחטנית רחמים ומניפולטורית מהסוג הפולני אשים את נפשי בכפי ואעז לפרט את תלאות השבוע החולף שהצטיין במיוחד גם במזג אוויר עכור מהסוג השנוא עלי וגם ברצף של תקלות ואסונות שמזמן לא ידעתי וגם בהרבה דבש מתוק ודביק.

זה התחיל דווקא טוב, צץרץ שלנו עשה קומבינה וקנה לו בכספו שלו מחשב משומש, יד שנייה כחדש מחבר טוב שלו שבן דודו העובד באינטל הביא לו מחשב חדש ולכן ניאות למכור בזיל הזול את מחשבו הישן שזכרונו גדול מזה של המחשב של צץרץ.

כולנו ששנו ושמחנו עד שהתברר שהמחשב הנ"ל מלא וירוסים ונזקק לפירמוט. סבא שבימים כתיקונם אחראי על הנושא הזה התנער ממנו הפעם בטענה שהוא תשוש וחולה מידי בגלל התאונה שקרתה לו בפסח ולכן נאלצתי לנסוע עם צץרץ ומחשבו לחנות המחשבים המקומית ולהיפרד שם מסכום נאה של כסף (מה שהכפיל מיד את מחיר המחשב הזול) ועל הדרך לבצע עוד כמה שליחויות מורטות עצבים בשביל עוגי … לא בילוי הזמן החביב עלי ביותר, בטח שלא באחר צהרים של יום חמסיני שאת רובו ביליתי במכון הדבש של הג'ינג'י, עובדת במרץ ביום שנועד להיות יומי החופשי. נקודת אור אחת בכל היום הזה היו הורי היקרים שלקחו את עוגי כעוזר לסבתא (מפני שאבא כאמור חש תשוש מכדי להרים משאות כבדים) הפליגו איתו לקניות ברחבי המפרץ ושבו שמחים וטובי לב אחרי שקנו לו נעלי התעמלות כאשר חשקה נפשו, (וכשמדובר במספר 47 זה מבצע מסובך ויקר למדי) ועוד הגדילו ושלשו לידיו סכום כסף נאה מתנה ליום הולדתו שהוא חש לבזבזו על זיכרון גדול יותר לנייד שלו.

איפה הימים בהם זיכרון ניתן לך חינם אין כסף עם לידתך, בילט אין במוח, בימינו צריך לרכוש אותו בחנות.

אחרי שהשלמנו את כל הסידורים, הנייד הגדיל ראש והמחשב פעל כהלכה חש צץרץ לעזרת הג'ינג'י שנמצא כעת באמצע עונת הרדייה הבוערת וחזר אחרי כמה שעות, אבל וחפוי ראש ופניו נפוחים לבלי הכר.מסתבר שהילד חטף עקיצה בגבה ואחרי כמה שעות עין התנפחה ונעצמה כאילו חטף אגרוף בפנים.

מרגע זה החלו העניינים להידרדר מדחי לדחי. את יום המחרת ביליתי שוב עם הג'ינג'י, אפופה ענן דבורים זמזמניות, דביקה מדבש ומודאגת בגלל הילד שנשאר בבית, אומלל ומנופח עם כאב ראש וחום.

נכון שלא נעקצתי – הסוד הוא להישאר רגוע וקר מזג ואז הדבורים מניחות לך – אבל הייתי רצוצה מעייפות ורגלי כאבו להשחית. חלפו הימים בהם יכולתי לעבוד בלי הפסקה שעות על גבי שעות, ולפתוח חתימות של דונג בלי להתעייף, לפחות צילמתי תמונות יפות.

 

למחרת הייתי כבר חייבת לחזור לעבודה וכאילו להכעיס, אחרי כמה שבועות די רגועים ונינוחים פתאום הייתה המון עבודה ולא היה לי רגע שקט, לפחות היה מזגן ולא היו דבורים, גם זה לטובה.

חזרתי מותשת הביתה ועייפה מכדי לנקות בעצמי אילצתי את הילדים (אל תשאלו איך) לנקות במו ידיהם הענוגות את המקלחת שלהם ולסדר לבדם את החדרים שלהם. הם עמדו יפה במשימה והייתי מרוצה עד שבדקתי את חשבון הסלולר והתפלצתי לגלות שעוגי בזבז מעל 400 ₪ על שיחות בנייד. אני הוצאתי רק 49 ₪ כבוד!

נו, טוב. לפחות יש לו חברה (הוא קורא לה ידידה) ויש לו עם מי לדבר, גם זה לטובה ניסיתי לנחם את עצמי, ופתאום טלפון מהג'ינג'י!

האוטו נתקע לו ושאני אבוא מהר עם הרכב שלי לקחת אותו הביתה. אין לי כוח, ולכם לא תהיה סבלנות לשמוע על כל תלאותיי עם הג'ינג'י והקנגו שלו שכן הניע, ולא הניע, ונתקע, ושוב הניע, והכבלים שלנו לא עזרו, והכבלים של הגרר כן עזרו.. זה האלטרנאטור, זה המצבר… עזבו, סיפור ארוך ומייגע שהסתיים רק בחצות אחרי שהתרוצצנו ורבנו וכעסנו והתרגזנו זה על זה וגם כל אחד על עצמו.

קמתי בבוקר קצת מרוטה אבל עדיין בחיים וחשבתי שזהו, מיציתי, המזל הרע הלך למקום אחר אבל פתאום קיבלנו טלפון מלימן – מושב בצפון שם יש לנו כוורות ליד מטע אבוקדו –  המושבניק בעל המטע הודיע שהייתה שרפה אצל השכן שלו, האש התפשטה גם למטע שלו, לו נשרף עץ וצינורות השקיה ולנו הלכו חמש כוורות מלאות דבש אבוקדו יקר ערך.

לפחות המוסכניק תיקן עד הצהרים את האלטרנאטור (מה זה?) והג'ינג'י לקח את המצלמה שלי ונסע לבדוק מה בדיוק קרה לכוורות שלו ולצלם את הנזק במקרה שיהיה סיכוי שהביטוח ישלם. לא מאמינה שיצא מזה משהו חוץ מתמונות שוברות לב של כוורות עמוסות דבש שרוף.

למען האמת עם המזל שהולך לנו השבוע אני לא אתפלא אם בסוף עוד נשאר עם החשבון של מכבי האש.

מה אומר ומה אדבר – החיים שלי פשוט דבש.  

בסוף התברר שנשרפו רק שלוש כוורות. שתיים רק נחרכו קלות. וככה זה נראה מבעד לעדשת המצלמה.

 הצלם ג'ינג'י, עוזרת הצלם אימא שלו שהשריפה העלתה דמעות צער בעיניה.