להיות אישה

היום יום האישה הבינלאומי. כבר הרבה זמן מתחשק לי להגיד מה זה אומר בשבילי להיות אישה ונדמה לי שהיום זה זמן טוב להעלות בבלוג את הנושא הזה.


אבל ראשית תזכורת – אני כותבת רק על עצמי, על הרגשות שלי שמבוססים על החוויות הפרטיות שלי. מי שחושב שאני טועה, זו זכותו, אבל אין טעם לבוא אלי בטענות ולהתווכח איתי, רק על עצמי לספר ידעתי וככה זה.


 


בשבילי להיות אישה זה אומר קודם כל לפחד. להיות תמיד מודעת לזה שמול גברים את בעמדת נחיתות – את תמיד קטנה יותר, חלשה יותר, חשובה פחות. בעולם הגברי אם את מנסה להיות אסרטיבית ותקיפה את קלפטע ומרשעת ובטח לסבית לא מסופקת, ואם את נחמדה ומתוקה דורסים אותך ושולחים אותך להכין קפה ולשטוף כלים ולא מניחים לך לגמור משפט.  


אישה בעולם של גברים תמיד תהיה בעלת הקול החלש יותר שלא נשמע עד שהיא לא צועקת. וכשהיא מנסה לצעוק, ולקטוע אותם – כמו שהם עושים לה בלי לחשוב על זה בכלל – הם מיד יגידו בבוז שאת מגזימה והיסטרית, ויעירו ולא תמיד בלחש שאת בטח צריכה לקבל עוד מעט וסת ולכן את עצבנית.


 


בשבילי להיות אישה זה להיות תמיד מושא לבדיחות מרושעות שאם לא תצחקי מהן את כלבה חסרת חוש הומור, ואם תתרגזי ותמחי את סתם מרשעת רגזנית, וככל שאת מתבגרת, שלא להגיד מזדקנת, הבדיחות מרושעות ונבזיות יותר.


 


להיות אישה זה להרגיש תמיד פחות חשובה, פחות משמעותית, פחות נחשבת, זו שתמיד מרוויחה פחות למרות שהיא עובדת בדרך כלל בשתי עבודות (גם בבית וגם בחוץ) ובכל זאת דורשים ממנה יותר, מקפידים עליה יותר, מבקרים אותה בחומרה יתרה, שמים לב לכל ק"ג עודף, קמט, או שער לבן ואף פעם לא עושים לה הנחות כי אישה תמיד צריכה להתאמץ יותר.


חושבים שאני מגזימה?


תלכו לאספת הורים, מי הרוב שם? אימהות.


תלכו לרופאי ילדים, מי מביא בדרך כלל את הילד החולה ומפסיד ימי עבודה?


אימהות.


תלכו לפסיכולוגים, מי זה שאשם תמיד? אימא, כמובן. ולא משנה מה היא תעשה היא תמיד תצא אשמה – היא ישבה בבית וטיפלה יותר מידי, אשמה! היא עבדה מחוץ לבית ולא טיגנה את השניצלים במו ידיה, אשמה!


לא חשוב מה ואיך אימא תמיד עשתה יותר מידי מזה, ופחות מידי מההוא, בכל מצב היא אף פעם לא הצליחה להיות האימא האידיאלית מהאגדות, עובדה שבגללה אבא היה תמיד כועס, אלים, שתקן, מרביץ, מתעלם או בכלל לא היה. תבחרו מה שתרצו, לא משנה, בכל מקרה זו תמיד אשמת אימא.


 


לא מאמינים תשאלו את בעלי. כל פעם שהילדים לא מתנהגים כמו שצריך, לדעתו, ברור שזה בגלל החינוך הלקוי שלי. ובכל פעם שאני מרימה את הקול וכועסת הוא מתרתח כי מה פתאום שאני אכעס? הוא לא סובל צעקות, אסור לצעוק אצלנו, אלא אם כן זה הוא שצועק כמובן.


ובכלל, הג'ינג'י בטוח שהוא פמיניסט נאור, אצלנו יש שוויון זכויות מלא, הוא עומד על זה בתוקף, מה זו אשמתו שהוא לא יודע לבשל, לא יודע להפעיל את המדיח ואין לו מושג איפה מכונת הכביסה? זה לא משנה, בעקרון הוא פמיניסט דגול מה זה חשוב שהוא תמיד לוקח לי את ההגה ואף פעם לא מניח לי לנהוג במכונית כשהוא נמצא בתוכה? הרי ידוע שנשים לא יודעות לנהוג, לא מאמינים, שבו לידו במכונית ותראו איך כל פעם שמישהו עושה טעות בנהיגה הוא מיד מעיר שזו בטח נהגת ונדהם עד עמקי נשמתו לגלות שלפעמים יש גם נהגים גרועים, זו בטח האישה שישבה לידו הסיחה את דעתו עם הפטפוט והניג'וס שלה.


 


התחלתי להתמרמר על האפליה בין נשים לגברים עוד כשהייתי ילדה ונדרשתי לעזור בבית ובמטבח בעוד שלאחי היה פטור. כמובן שהתרגזתי מאוד ולא קניתי את התירוץ שהוא לא עוזר כי הוא צעיר ממני בשנתיים. עובדה שצדקתי וגם בהמשך, כשהוא כבר גדל והיה גבוה ממני הוא לא נדרש לעזור בתירוץ האידיוטי שהוא לא יודע איך לרחוץ כלים, לשטוף רצפה ולתלות כביסה.


בטח שהוא לא יודע, כי אף פעם לא לימדו אותו!


לפחות כיום אשתו – שהיא אמריקאית במוצאה – לא מוכנה לקבל את השטויות האלו ודורשת ממנו להשתתף בעבודות הבית בדיוק כמוה.


 


מגיל צעיר מאוד שמתי לב למוסר הכפול שדרש מנשים להיות גם צנועות וחסודות, וגם להיראות סקסיות. להיראות מפתות, אבל לא להתנהג ככה כי אז הן מופקרות וזונות ועושות בושות.


מאז ומתמיד הרגשתי שאין צדק בעולם ושנשים צריכות תמיד להתאמץ כפליים. אף פעם לא הבנתי למה אישה אמורה לשמור על גזרה חטובה, להקפיד על הופעתה, להיראות תמיד צעירה ורעננה ומטופחת, להיות סבלנית ונעימת הליכות ותוך כדי כך גם להיות אחראית על בית נקי ומסודר, שפע אוכל טעים תוצרת בית, ילדים מחונכים ובעל מרוצה.


אולי כיום זה לא ככה, אבל אני עוד מהדור שבו נשים התפארו שאפשר לאכול אצלן מהרצפה ושהן מכינות הכול לבד. לא הבנתי למה אחרי שאותן נשות חיל גמרו לטפח את ביתן, להכין אוכל, לנקות, לכבס, לגהץ ולסדר, הן גם היו אמורות להיות מטופחות ויפות, נעימות סבר וסבלניות בעוד שגבר יצא ידי חובתו כל זמן שהביא משכורת הביתה, ואם הוא גם הואיל לשטוף כלים פעם בחודש ולהביא פרחים כל יום שישי הוא נחשב לחסיד אומות העולם.


 


לצערי בנות הדור שלי, ואני חושדת שגם הצעירות ממני, כבר נדרשו בתוקף לטפח קריירה, או לפחות לעזור בפרנסת הבית, אבל משום מה המשיכו לשאת בעול הבית ודרשו מעצמן שהרצפות יהיו תמיד נקיות, המקרר מלא אוכל והתישו את עצמן בטיפוח הבעל והילדים ותמיד הרגישו שאין להם די זמן וכוח והן לא אימהות מספיק טובות ולא עקרות בית משקיעות.


 


ומה אמרו הגברים, רציתן פמיניזם? תקבלו, בבקשה, אבל אחרי שתגמרו להיות פמיניסטיות בחוץ אל תשכחו שיש המון עבודה בבית, ואם יש לכן מזל ותהיו נחמדות ותבקשו יפה הבעל יעזור לכן.


שימו לב אתן אף פעם לא תעזרו לו, זה הוא שתמיד יעזור לכן וימתין להוראות שלכן, הוראות שאותן ימלא, או לא, לפי החשק והכוח שלו. ועכשיו יקפצו כל הגברים הבשלנים ויספרו שהם עושים הכול בבית ומכינים אוכל, יפה מאוד מצידכם, אתם באמת דואגים כל יום להכין ארוחה ולזכור מי אוהב מה? כל יום כולל שבתות וימי כיפור באמת? ומי מנקה אחרי שאתם גורמים להיות יצירתיים במטבח?


 


אני כבר רואה בעיני רוחי את כל הקוראים והקוראות הצעירים שלי מוחים שאצלם זה לא ככה אצלם גם הגבר וגם האישה עושים הכול, אולי זה נכון בבית שלכם, ברכותיי, אבל אני מדברת על עצמי, זוכרים?


אצלי כל דיבור על זכויות האישה והפמיניזם נגמר בויכוח קטנוני על כיור מלא כלים, או מדיח שצריך לרוקן.


אצל הנשים שאני מכירה ובבתים שאני מבקרת בהם אלו תמיד נשים שמוותרות, שלא רוצות להתווכח ולריב, שמרגישות שהטיפול בבית הוא חובתן גם אם הן עובדות בחוץ ושהן צריכות להגיד לבעל תודה אם הוא עוזר, ולשתוק אם לא, למרות שהוא מלכלך בדיוק כמותן, אם לא יותר, ובטח שאוכל יותר, כי אנחנו הרי תמיד בדיאטה מפני שנשים תמיד בטוחות שהן צריכות לרזות ותמיד מתאמצות להידחס לבגדים צרים וקטנים שעוצבו בשביל נערות ולא בשביל נשים אמיתיות.


 


אני נזכרת איך במשך עשורים שלמים מחיי בזבזתי זמן, כסף ואנרגיות בניסיון להתאים את עצמי לאיזה אידיאל בלתי ממומש, משוכנעת שאישה חייבת להיות מטופחת ויפה תמיד, למה בעצם? כמה מאמץ וסבל אנחנו עוברות, ובשביל מה בעצם?


אני כותבת את המילים הללו וכועסת על עצמי שאני חשה צורך להתנצל שאני נשמעת קטנונית וממורמרת, למה זה ככה? למה יש פה בלוגים שלמים שמוקדשים לביזוי נשים, להפיכתן לאובייקט מין להנאת גברים והם זוכים לתגובות והערצה בעוד שכל מי שזה לא מוצא כן בעיניה מיד חשודה כלסבית מכוערת עם שפם ורגליים שעירות?


החוויה שלי כאישה זה להרגיש תמיד לא צודקת, חסרת חוש הומור, קוטרית שלא מבינה בדיחה שתמיד היא על חשבונה ונועדה לבזות ולהשפיל אותה.


וחלילה שאת תצחקי חזרה על גברים, אסור, חס וחלילה, את לא יודעת שיש להם אגו נורא שביר והם נורא רגישים?


 


אני מקווה שכיום המצב טוב יותר, שבנות צעירות לא עוברות את מה שאני עברתי בצבא – השפלה והטרדה מינית ויותר מכך – וזה התחיל כל כך מוקדם, עוד כשהייתי ילדה מתבגרת והבנים הרשו לעצמם להעיר הערות מביכות ולמשוך ברצועת החזייה הראשונה שלי.


אני נזכרת איך התביישתי להתלונן, הסמקתי והסתרתי את הדמעות כשהם צחקו.


נורא הרגיז אותי כשגיליתי שכל הטבלים הקטנים האלה שלמדו איתי ותמיד הייתי חכמה וחזקה מהם צמחו פתאום לגובה. הם לא החכימו, אולי ההפך, אבל פתאום, בגיל מסוים, הם נעשו חזקים ממני (כי ככה קבע הטבע, שגברים חזקים וגבוהים מנשים) ולכן הם הרשו לעצמם ללעוג, להטריד, להפחיד… איזה אישה לא חשה את הפחד הזה כשהיא לבד וחבורת גברים קולנית באה מולה, נועצים עיניים לפעמים משמיעים הערות, מפחידים בעצם הנוכחות שלהם, בפוטנציאל האלימות שטבוע בהם.


 


בשבילי להיות אישה זה קודם כל לפחד, לדעת שאת פגיעה יותר, שאת חלשה יותר, שתמיד יאשימו קודם כל אותך, יחשדו בך, יגידו שאת זו שלא הייתה צריכה ללכת עם מכנסים הדוקים, לשים אודם כל כך בוהק, להבליט את החזה או התחת או מה שלא יהיה, אבל אם תוותרי על האביזרים היקרים והמיותרים הללו ישר יטענו שאת מוזנחת, שאת לא משקיעה, שחובתה של כל אישה להיראות אסתטית ונעימה לעין, ואולי תעשי דיאטה והתעמלות, ומתי תלכי למספרה? הרי חס וחלילה שתראי בגילך האמיתי.


ולי נמאס, כל כך נמאס להתאמץ כל הזמן, לא מוכנה להרוס את הגב עם עקבים, שונאת לצבוע את השיער, לבזבז זמן וכסף על בגדים ואיפור, לחשוב כל הזמן על איך אני נראית, להתאמץ לרצות כל הזמן גברים (שמפחידים אותי ושאני בכלל לא רוצה בתשומת הלב ובמחמאות המאוסות שלהם), ולדעת שאף פעם זה לא יהיה מספיק, תמיד יהיו צעירות, רזות, מטופחות ויפות ממני.


ואם אני כבר בשוונג אז אני מצהירה בזאת שלמרות שאני אישה אני שונאת מקרב ליבי לבשל, לנקות ולהיות עקרת בית. אף פעם לא אהבתי את העבודה הסיזיפית הזאת ואחרי שעשיתי אותה שלושים שנה אני ממש שונאת אותה.


כן, כמו כל אחד גם אני אוהבת שהבית מסודר ונקי, ויש אוכל חם וטרי, אבל אני לא אוהבת להתעסק עם זה ולהיות זו שתמיד באים אליה בטענות כשאין מה לאכול או שנגמר החלב או שאין ניר טואלט ועל הדרך תדעו שגם להיות רגישה, מבינה, מטפחת ורכה אני שונאת, ושנמאס לי, ממש נמאס לי להיות אישה. 

56 תגובות בנושא “להיות אישה

  1. אין לי מילים, אבל זה לא בגלל שאני מסכימה איתך.

    זה נשמע שיש לך כל-כך הרבה טראומות מגברים שלא פלא שאת חושבת עליהם דברים כאלה חמורים.
    זה ברור שגברים מנצלים את הכוח הפיזי שלהם לצורכי איום, וזה ידוע שמאז ומעולם נשים הן מודל היופי והשלמות והן "חייבות" להישאר כאלה לנצח.
    אבל גברים תמיד צריכים להביא יותר כסף הביתה, להיות תמיד קשוחים וחזקים, אסור להם להביע רגשות ואם הם מראים איזושהי חולשה הגברים (וגם הנשים) תמיד ימצאו איך להשפיל אותם על זה.

    ככה הטבע ברא אותנו, לטוב ולרע.
    מהפכה פמיניסטית לא תשנה את מה שהגנים שלנו החליטו מראש.

    אהבתי

    1. שכחת את המצאת הגבר החדש?
      היום כבר מותר להם להיות רגישים ועדינים ולהשתמש לנו בקרמים ועדיין לא לדעת לרחוץ כלים ולעשות ספונז’ה.
      😕

      אהבתי

      1. כמו שהסברתי בהתחלת הפוסט אני מדברת על עצמי, לא על אחרות.
        אני מקווה שבעתיד כולן יוכלו לבחור  ויעשו מה שהן רוצות ובעיקר לא יתנשאו עליהן כי הן לובשות חזייה ומשתינות בישיבה.

        אהבתי

  2. הרבה מהכעס והטענות האלה אני מבינה ומכירה.
     
    לילי שלך ואני מדור אחר – אני לפחות מרגישה ככה.  בשני הנישואים שלי, עבודות הבית לא היו עלי.  אולי זה גם בגלל האופי שלי, שיותר נוקשה, ואולי בגלל התקופה. שני בני הזוג שלי ראו עצמם אחראיים על הנקיון לא פחות ממני (ואולי יותר).  בעלי לשעבר (אדם מופלא שכמותו) נהג לומר: נקיון זה לא עבודה לנשים.  בשביל נקיון אמיתי צריך גוף וכוח של גבר.
     
    אני גם מסכימה איתך שיש בארץ אלמנט חזק של פחד וזילזול בנשים, שכמותו לא ראיתי כאן.  זה תמיד הפריע לי בארץ, ונראה לי לא הולם, והתפלאתי שגברים לא מתביישים להתנהג בצורה כל כך לא מכובדת.
     
    אני שמחה שקבעת עמדה לעצמך במה שקשור לדיאטות.  לדעתי אישה שמחה היא הרבה יותר סקסית מרזה מתוסכלת.
     
    אני מקווה שתמצאי דרך לא להיות לכודה בתוך התרבות הזו, לפיה את נמדדת לפי איכות משק הבית ומראה חיצוני, ושגם בנושאים האלו תמצאי לך דרך לקבוע עמדה שתהיי שלמה איתה.
     
    אוהבת אותך כמו שאת ורואה את ההצלחות שלך בתור אמא ורעיה >:D<

    אהבתי

    1. הלוואי והייתי מוצאת בעל שלא חושב שהתחזוקה של הבית זו הבעיה שלי בלבד.
      הבעיה היא שבגיל צעיר את לא שמה לב לדברים כאלו, יש לך כוח ומרץ לעשות הכל ועשרים שנה אחר כך, כשאת כבר שחוקה ומותשת את מבינה כמה טעית אבל אז זה כבר מאוחר מידי.
      ובארץ יש השפעה חזקה מאוד של הדת שמאוד משפילה ומדכאת נשים. אני עוד זוכרת איך צחקו על הפמיניסטיות הראשונות וגם כיום כמעט כל אישה מקפידה תמיד להכריז שהיא לא פמיניסטית, כאילו שזו בושה.
      😕

      אהבתי

      1. אני לא יודעת אם לא שמת לב בגיל צעיר או שפשוט ככה היה נהוג בזמנך.   
        יש לי חברות ששמו לב מההתחלה מה בן הזוג עושה בבית,  ואף הבהירו לבן זוגן שעם כל הכבוד לאמא שלהם, שסידרה אחריהם 20 שנה, הן לא מתכוונות לעשות את זה.   אז שיואילו ליטול מטאטא ולנהוג בו כראוי.
         
        גם לדעתי לדת יש תפקיד חזק בקיבוע מעמד האישה, אבל איכשהונראה לי שזה יותר התרבות של הישראלי המכוער שאחראית לזה שמותר לספר בדיחות גסות ליד נשים בלי להתחשב ברגשותיהן, ולאו דווקא הדתיים.  הרבה דתיים שאני מכירה דווקא מכבדים נשים ונוהגים בהן בכבוד.  והחברה הרבה פעמים מתייגת אותם כ"חנונים", במקום להעריך אותם.
         
        יש בי חלק שמקווה לקרוא אצלך יום אחד שתחמת גבול של עבודות בית, שמעבר לו את לא מוכנה לעשות.  
        קשה לי לקרוא על חווית העבדות שלך, ואני מקווה שיום אחד, כמו שעשית עם הדיאטות, אני אקרא שעשית משהו דומה גם עם עבודות הבית.  אפילו רק עם עבודת בית אחת קטנה…  אני מאד אוהבת לקרוא כשאת עומדת על שלך.  מקווה שאני לא מכעיסה אותך בתגובה זו.

        אהבתי

      2. כיום אני מחפפת הרבה יותר בעבודות הבית, פחות מקפידה ופחות מנסה לרצות את העקרת בית המחמירה שהוטבעה בי במשך השנים אבל אם אני לא אעשה אף אחד אחר לא יעשה.
        למרות כל מאמצי לחנך את הבנים שלי הם משתמטים בעקביות מכל המטלות של ניקיון ומתלוננים על הבישול שלי בלי שיעלה בדעתם שגם הם יכולים לקשור סינר על המותנים ולהתחיל לעבוד.
        אולי הנשים שיהיו להם יחנכו אותם 🙂

        אהבתי

    1. פילי אני יודעת שאתה בחור טוב ולא מאשימה אותך בכלום אבל אני חוששת שעד שלא תמצא בנעלים שלי לא תבין אף פעם כמה זה מבאס להיות אישה 😕

      אהבתי

      1. נראה לי שהפוסט הזה שלך הבהיר את זה באופן הכי ברור שיכול להיות. אפשר להבין גם בלי להיות שם…
         
        יום טוב לך 🙂

        אהבתי

  3. אני גבר ואני מזדהה. בשפה של הסוציולוגיים, נשים נחשבות למיעוט בגלל כל המאפיינים שאת מציינת כאן. מיעוט הוא לא עניין של מספרים אלא בעיקר עניין של מאפייני דיכוי

    אהבתי

  4. קשה לי איתך, עם המרמור שעובר כחוט השני בכל מה שאת כותבת, האמת לאמיתה היא שאת לא מרוצה מחייך וזה לא קשור להיותך אשה , הרימי ראש והיי גאה בהיותך אשה כי אנחנו המין החזק באמת ,מוטלות עלינו הרבה משימות ואנחנו יכולות להן
    יודעת מה ? אומר לך שוב(כתבתי לך פעם) אין שום סיבה שבגיל 52 תראי כמו סבתא , נסי לטפח את עצמך ולא למען גברים אלה למען עצמך , מבטיחה לך שתרגישי טוב ותהיי פחות ממורמרת כי לפעמים ההרגשה הפנימית שלנו מתבטאת בחיצוניות וההיפך , כל זה אני כותבת באהבה ומתוך הניסיון האישי שלי
    יום נעים לך, בתיה

    אהבתי

      1. תקני אותי אם אני טועה, התגובה שלך לתגובה שלי מעט מנומסת ומתנשאת, הלא כן?
        אם כך, אז סליחה שלא השתתפתי בסימפוניית הקיטורים הוא לא מכבס , הוא לא תולה , הוא לא מטגן שניצלים….
        אחדד את הנקודה : אף אחד לא יתייחס אליך בחוסר כבוד אם תעריכי את עצמך ולא משנה לאיזה מין את משתייכת

        ערב טוב

        אהבתי

      2. התשובה שלי לא מתנשאת אלא קצרה.
        את ראית בפוסט שכתבתי רשימת ותלונות של אישהממורמרת בעוד שאני ניסיתי להסביר בכנות מה אני חשה כאישה.
        תחושתי כאישה היא שתמיד קיפחו אותי והגבילו אותי, התייחסו לחיצוניות שלי ולתפקודים שלי כעקרת בית ולא לכישורים שלי כמו שמתייחסים לגברים.
         
        לשלוח אותי לעשות דיאטה ותספורת זה פתרון לא רציני להרגשה הזו.
         
        אני בהחלט כן מכבדת את עצמי אחרת לא הייתי כותבת את הפוסט הזה אלא הולכת לטגן שניצלים.

        אהבתי

      3. ואם יורשה לי לשאול , מה בדיוק הכישורים שלך שלא זוכים להתייחסות כמו לגברים? כשמפריחים מילים באוויר צריך להיות משהו מאחור , אם היית אומרת לי שיש לך מקצוע לדוגמא מנתחת מוח או מדענית טילים והשכר שלך או עבודתך המלומדת לא זוכים להתייחסות ראויה או לשכר כמו גבר שעוסק ומקדיש אותו זמן כמוך , ניחא , הייתי מבינה את התלונות שלך ,אבל מכיוון שלא כך הדבר הסקתי שפשוט לא טוב לך ואת צריכה לפשפש היטב בתוכך , מדוע
        לדעתי , וכך חינכתי את בתי , אין דבר שגברים יכולים לעשות ונשים לא , וזה מתחבר לי לזה שאת לא מרוצה שבתך בחרה בחיל קרבי במקום לשמוח שהיא שוברת את המיתוס של הנשים החלושות
        למרות שאת מציירת תמונה כאילו הדברים שאת כותבת הם מאד עמוקים למעשה הם מאד פשוטים הבעיה היא אצלך וכך גם הפתרון
        שבת שלום

        אהבתי

  5. היה קשה מאוד לקרא את הפוסט שלך , ברוב המקרים את צודקת ( בעצם את צודקת בכל, כי אמרת שאת מתייחסת בעיקר אל עצמך).   למזלי בעלי מסייע בעבודות הנקיון, אך לעולם הנטל נשאר על האשה!! מי דואג   שתהיה למחרת ארוחת צהריים מוכנה?! מי דואג שתהיה כביסה נקייה?! וכיו"ב….תמיד אני מופתעת שגברים לא יודעים להפעיל את מכונת הכביסה…והרי הם יודעים להפעיל דברים מסובכים יותר,הם פשוט לא חושבים שעליהם  לדעת איך להפעיל את מ.הכביסה   או המדיח ואפילו את המיקסר.יש לציין שהיום יותר אבות צעירים מסייעים בגידול הילדים,אך שוב הנטל הגדול נופל על האשה ולרוב היא עובדת גם מחוץ לבית. ובעניין הטיפוח עשי זאת למען ההרגשה הטובה שלך (:קחי לעצמך גם זמן פנוי רק בשבילך, חוג, פגישה עם חברות וכו’ מאחלת לך חג פורים שמח! 

    אהבתי

    1. אני בהחלט לוקחת לעצמי את הזמן שלי ומנסה לעשות גם לנפשי אבל עלי להאבק על זה בכוח ולדרוש מה שגבר מקבל בלי שום בעיות וכמובן מאליו.
      לצערי אני יכולה לבוא בטענות רק לעצמי שהתחתנתי עם בעל שחושב שחובתי העיקרית היא לדאוג לו ומצפה לצל"ש ולתשואות כל פעם שהוא מכין לי כוס קפה, (ובדרך כלל שופך חצי ממנה על הרצפה עד שהוא מביא לי אותה).

      אהבתי

  6. בעולם שלי זה קצת אחרת. הדור הקודם, של הורי ושל הורי בעלי האישה היא הדומיננטית, הגבר הוא המשרת, זה שעובד בחוץ, מביא כסף הביתה, האישה לוקחת את הכסף ועושה איתו מה שהיא רוצה. היא מחליטה על כולם. נכון שהיא עובדת בבית ומנקה ומטפלת בילדים אך לא מתוך תחושת הפחתה. מתוך תחושה שזה הייעוד שלה.
    אני עצמי לא מרגישה נפחדת מגברים או נחותה מהם. אני שונה מהם לגמרי לא יותר מזה. אני לא פחות משמעותית מהם. כיוון שאני שונה לי חשובה החיצוניות והטיפוח, גם אם לא תמיד אני מקפידה אני לא אצא נגד זה שאשה צריכה לטפח את עצמה, וגם לגבר זה לא יזיק רק שלא יראה יותר מדי נשי.
    אני האמא, אני נשאתי את ילדי בתוכי ולכן אני אלך ליום הורים ולרופא ולא האבא. לאבא יש תפקידים אחרים. הבעיה באמת שבדור שלנו אנחנו מנסות להיות גברים להתנהג כמו גברים, לשאת על עצמנו עול פרנסה, שזה עול של גברים ולכן אנחנו סובלות יותר. גברים לא החליטו להיות נשים.

    אהבתי

    1. המשך. גם לי היה בעל ג’ינג’י. אני עמדתי על כך שהוא יעשה הכל אחרת אני לא עושה אם הוא רוצה שאעבוד בחוץ , לא ספונג’ה לא אוכל לא כביסה. אני עשיתי רישיון לפני שהוא עשה והיה לו כושר ניווט לקוי כך שההחלטה היתה תמיד שלי מי נוהג.
      כללית אם את מסתכלת בבלוג שלי, נשים עושות לי את המוות. לא גברים. אף פעם לא הרגשתי כנועה מול גבר. אפשר להפוך את הקערה על פיה. גבר זה הבע"ח הבוגר היחידי שלא יודע לדאוג לעצמו. מה הוא עושה אם האשה מחליטה לא להכין לו אוכל?

      אהבתי

      1. גבר שאשתו לא מכינה לו אוכל הולך למסעדה או לאימא שלו או סתם אוכל סנדוויצ’ים.
        ואת לא יכולה להיות באמת עצמאית עד שאת לא מרוויחה לבד כסף. כל זמן שאת תלויה במשכורת של הבעל את לא באמת עצמאית.
        😕

        אהבתי

      2. אני לא אומרת שאני עצמאית. אני אומרת שאני לא כנועה. זה לא אותו הדבר. אני גם לא אומרת שמצאתי את הנוסחה הנכונה לזוגיות כי אחרי הכל אני גרושה ומנהלת את הכל לבד. אני לא מתה על זה. הייתי מעדיפה שיהיה לי בעל שיביא לי כסף. תמורת זאת אתרום גמני את חלקי באיזו דרך. זה שאני תורמת את חלקי לא הופכת אותי לכנועה. המצב שאני מכירה מהבית הוא גבר שעובד כמו חמור אוכל בעבודה ומביא את הכסף הביתה, ואישה שעושה את כל עבודות הבית וגידול ילדים. ברגע שהיא התחילה לעבוד הוא עשה גם את עבודות הבית. יש גם עוזרות ומטפלות למי שלא אוהב לעשות את העבודות האלה. יש גם מסעדות ומשלוחים. התחושה של כניעות היא אינדיבידואלית. אבי הוא האיש הכנוע בבית. בכל מצב.

        אהבתי

      3. להיות כנוע זה מצב נפשי שלא חייב להיות תלוי במציאות אובייקטיבית.
        שנים נכנעתי בעיקר לתכתיבים שבאו ממני עצמי בגלל החינוך שלי והאופי הטוב מידי שלי.
        כיום אני מנסה לשנות, לחשוב יותר על עצמי ולהיות יותר אגואיסטית, אבל בגילי זה כבר קשה.
        ההרגשה שלי היא שאם הייתי גבר אז עם הנתונים שיש לי הייתי מאושרת יותר ומצליחה יותר.
        יכול להיות שזו סתם פנטזיה, גם לגברים לא קל, אני מניחה.

        אהבתי

      4. סתם פנטזיה. תפגשי את אבא שלי בן ה-81 ותראי איך כל השנים הוא הולך על 4 . אין לו מילה בבית. הוא איש אינטליגנטי, מוכשר, יודע לעשות כל דבר, יש לו תכונות נפלאות אבל הכל הולך לאיבוד תחת השליטה שלה. לגברים כמוהו אין אירגונים שיתמכו בהם.
        אף פעם לא מאוחר לשנות

        אהבתי

  7. יש משהו לא הוגן גם בציפיות שלנו מעצמנו. האיש שלי נוטל חלק בעבודות הבית (הצלחתי להמנע מהצירוף השנוא בעלי עוזר) אבל רק כשאני אומרת לו. דברים לא ייעשו אלא אם אני אזום. הוא מוצא זמן לתחביבים שלו בעוד שאנילא. חלק מהדברים הם תוצאה ממשהו שהוטמע חזק בנו (ולאו דווקא מהבית) למשל שאם ילד חולה האשה היא זו שנשארת איתו. מסיבת יום הולדת האשה מארגנת. שגבר יכול לנסוע לחו"ל מטעם העבודה ולהשאיר אשה עם ילד בן שנה בעוד שאשה שתעשה את זה תגבל תוית נאה של אמא נוטשת.
    חלק מהדברים מגלים אחרי שנעשים הורים. וזאת גם בבתים שנחשבים לשוויוניים יחסית.
    אין לי מסקנה ברורה אבל לפעמים אני מרגישה את חוסר הצדק שבלהיות אשה.

    אהבתי

    1. גם אם את בוחרת בתבונה בעל שנוטל עול שווה במטלות הבית וגידול הילדים בחוץ זה עדיין פחות נעים להיות אישה.
      את תמיד חשופה יותר להטרדות ולאלימות ולסתם זלזול והתנשאות ותמיד יעריכו אותך פחות.
      אני מאוד מקווה שבדור של הבת שלי זה יהיה טוב יותר.

      אהבתי

  8. :-Pקראתי…
    ניסיתי להכניס את המילה "הומו" במקום אשה ו… הפלא ופלא – כל כך הרבה מין המשותף…
     
    אל הבריקדות! כולנו! כאשה אחת!
     
    חבר שלי ואני מנהלים משק בית שוויוני לחלוטין.
    אני מבשל והוא אוכל
    אני מסדר והוא משבח
    אני תולה כביסה והוא מוחה כפיים
    אני מסדר את המיטה והוא ישן בה
    אני מביא פרחים והוא מריח אותם
    אני נוהג והוא אומר לי לאן
    אבל… אני אוהב והוא אוהב…
    וזה מה שקובע.
     
    >:D<

    אהבתי

    1. כן גם אני הרגשתי ככה בהתחלה….
      אבל אחרי שנוספו הילדים והשנים החלו להעיק והגב לכאוב…
      כמה אפשר?
      בסוף נמאס ואז אתה מגלה שנתקעת בתפקיד הזה ואוי ואבוי אם תעז להגיד שעייפת או חס וחלילה שאתה חולה וקשה לך.
      בעצם אתה יכול כי אתה גבר, אימא ועקרת בית לא יכולה.
      ניסיתי ולא עבד. 😕

      אהבתי

  9. זה עצוב שככה
    בעיקר עצוב
    אצלי זזה שונה לגמרי
    אולי מכיון שהתיימתי בגיל צעיר ונאלצתי להתמודד עם החיים לבד בלי ש"יעשו לי" ויתנו לי ויסדרו לי

    אהבתי

    1. מכאן המסקנה שהאימהות הן שקובעות ואם תדרשי מהילדים לעשות לבד ותפסיקי לשרת אותם הם יהפכו להיות בעלים מעולים ויפסיקו להתעלק על האישה.
      אולי בגלגול הבא זה יצליח לי  😕

      אהבתי

      1. לדעתי יש ביחידת משפחה מה שנקרא אחריות משותפת
        וכל אחד תורם את חלקו בצורה הכי שוויונית
        כמובן שכשהילדים צעירים יותר ההורים עושים יותר אבל גם ביניהם החלוקה שוויונית והמטלות מתחלקות בהתאם
        זה עניין של חינוך בלי קשר למין ,גבר או אשה
        נכון שאם אישתי יודעת לבשל היא תעשה יותר ממני בתחום,אבל היא ביקשה שאלמד לעשות כמה דברים בסיסיים ואני עושה אותם,אין בכלל מה לדבר על כביסה שאותה כאמור אני עושה מגיל צעיר,נקיון הבית וכו’
        אין עבדים ואין משרתים ואין פיות קטנות

        אהבתי

      2. אולי תעשה לבעלי סדרת חינוך?
         😛
        משום מה דווקא הכביסה מרתיעה אותו, הוא לא מצליח לתלות כביסה גם אם חייך יהיו תלויים בזה, ועל התעלומה של מדיח הכלים הוא לא הצליח להתגבר עד היום.
         

        אהבתי

      3. למה לתלות שיש מייבש?
        ואם קצת רצון לומדים להפעיל כל דבר
        אני לא מחנך של אף אחד אבל מקומם אותי שיש עדיין בעידן הזה בעלים שחושבים שיש דברים שהם לא עושים

        אהבתי

  10. נכון, הטיפול במשק הבית נופל לרוב על האישה, גם אם היא אשת קריירה. היום זוגות שפויים מחלקים בינהם את הנטל בהתאם לשעות העבודה. מה שמרתיח אותי זה הזלזול באנשים שבוחרים להיות עקרות או עקרי בית. אני לא מובטלת. אני עובדת במשרה מלאה. העבודה שלי היא לנקות, לבשל, לחנך שני ילדים, לכבס וגם לדאוג לבעלי (רחמנא לצלן). בניגוד למה שאנשים נוטים לחשוב אני לא מטומטמת, בורה או עצלנית. יש לי השכלה אקדמאית גבוהה, מקצוע מכובד, ומגיל חמש עשרה ועד שהחלטתי להיות עקרת בית במשרה מלאה גם עבדתי לפרנסתי. אני קמה בבוקר, מתלבשת, מתאפרת ודואגת להראות טוב. בשביל עצמי. אני לא רואה שום תועלת בהזנחה עצמית. מה שכואב זה לא שגברים מסתכלים עלי מלמעלה(רוב הגברים הם קצת מאותגרים התפתחותית, אני לא מצפה מהם לגדולות ונצורות). אלא שיש נשים שמסתכלות עלי בזלזול. להן יש לי רק דבר אחד להגיד: אני מאושרת.

    אהבתי

    1. נשים מהבחינה הזאת גרועות מגברים ומציקות לבנות מינן עוד יותר מהגברים שהם כמו שאמרת די סתומים ומי בכלל מתייחס אליהם?
      אם הייתי יכולה להרשות לעצמי הייתי ברצון מפסיקה לעבוד.
      😕

      אהבתי

    1.  תודה, חששתי ששוב אני יוצאת הפולניה הממורמרת.
      משום מה כולם מדברים על נטל עבודות הבית ולא על מה שבאמת מציק לי וזו ההרגשה שבלי שום קשר למה שאני אעשה ואגיד אני תמיד אהיה סוג ב’ רק בגלל שאני משתינה בישיבה.

      אהבתי

  11. אני בכלל לא חושבת שהשאלה אם את "צודקת" או לא היא רלוונטית, כי את מדברת על החוויה הפרטית שלך. הרבה פעמים אני מרגישה שהחוויות הפרטיות של שתינו הן שונות מאוד, וזו אחת הסיבות שאני אוהבת לקרוא את התגובות שלך – את שונה מאוד ממני.
    אני חושבת שהתיאור שלך מדוייק מאוד. אבל אני רוצה להזמין אותך לפן אחד, יחיד שעבורי מעניק נחמה, לפחות בתקופה האחרונה – אין חברות כחברות בין נשים. נכון שהכעסים והבגידות קשים, אבל בסופו של דבר אני מריגשה שהחברות שיש בין נשים, אין דומה לה אצל הגברים, ואולי היא שווה לפחות חלק מזה. גם בשבילי זה נשמע כאילו כל התיאורים והתחושות הללו מבוססים על מעשים, על נסיון, ואולי בגלל זה זה עצוב כל כך לקרוא. החוויה שלי שונה. אבל מצד שני, אולי פשוט לא עברתי עדיין מספיק.
    חיבוקים.

    אהבתי

    1. גם אני מרגישה שחברות ונשים בכלל מבינות אותי ועוזרות ותומכות יותר וקל לי לבטוח בהן יותר מאשר בגברים.
      העובדה שבשנים האחרונות נשים מודעות יותר לקיפוח שלהן ולכוח הנשי מאוד מעודדת אותי.
      החוויות שלך שונות כי את צעירה ממני וכיום לשמחתי הכל אחרת.  ההפסד הוא כולו שלנו, בני הדור הקודם שהתבגרו בשנות השבעים שזכורות לי כשנים גרועות מאוד מהבחינה הזו.

      אהבתי

    1. כן, תמיד זו את שצריכה לוותר ואם פעם אחת תעמדי על שלך ולא תשימי את עצמך בסוף התור יזכרו לך את זה כל החיים ויבואו אתך חשבון עד הקבר 😕
      וגרוע מזה, גם את לא תסלחי לעצמך כי איך העזת להחשיב את טובת עצמך ואת רצונותייך האנוכיים על פני רצון אחרים?
      רק נשים בגילנו יכולות להבין את זה.

      אהבתי

  12. אני לא מאמינה שפיספסתי את הפוסט הזה.
    פוסט חשוב ביותר ומרגש. את מאממת, ילדה.
     
    מסכימה כמובן עם הכל. חושבת שבעיקר משום שכך- שאנו מסכימות, דהיינו עברנו על בשרנו כל זאת והפנמנו, והרבה יותר מדי טוב, זה קורה וממשיך כל הזמן לקרות.  וכמוך גם לי נמאס. מה שאני עושה הוא תהליך פנימי שלא רואה הרבה כמוהו אצל נשים אחרות. בטח שלא אצל אימי ואחיותיי. תהליך של קבלתי ואהבתי את עצמי. ככה, היום.
    נשים ששומעות על זה ממני או שמזדעזעות או שמבקשות ממני את המתכון. נשים פשוט לא מקבלות את עצמן. כשזה ישתנה, העולם ישתנה.
     
    נ.ב.- תגידי לי שהגעת עם זה למועדפים.

    אהבתי

    1. התשובה שלי למעלה.:-?
       משום מה היום הכל הולך לי הפוך היום, זה עצבן אותי נורא, אבל כשהחתול של השכנים התחיל לרדוף אחרי הכלב שלנו שברח!!! וכולם ראו וצחקו…
       הבנתי שיש דברים יותר גרועים 😛

      אהבתי

  13. שיפסיקו לתפוס עלייך תחת כאן כולם. כאילו דיברת על חוצנים ירוקים שחיים על מאדים. הורג אותי הקטע הזה, אז אצלם זה לא ככה, אבל אצל 90 אחוז מהאוכלוסיה זה ככה. גם אצלנו זה לא ככה, אז מה? אני מבינה יפה יפה את מה שאת כותבת עליו. ואת נוגעת בנקודות מאוד מהותיות ונכונות.מישהי פה כתבה לך שאת לא מדענית טילים וכו’. אז יש לי חדשות בשבילה. שתשב פעם בחוגים אקדמאיים, ותראה איך שהשובניזם חוגג שם. כל מה שכתבת פה תופס בדיוק שם. איך העובדה שאת אישה עובדת מראש נגדך. פחות מקשיבים לך, פחות מקדמים אותך, יש קליקה של הבנים. אפשר בקלות לספק סטטיסטיקה שתראה עד כמה נשים נדפקות בקידום באקדמיה. וזה נורא בדיוק כמו שאת כותבת.ובעיקר העניין של הפחד.כולם יכולים לברבר מפה ועד להודעה חשובה – אבל הפחד, הו הפחד הוא שם. כי נשים הן אלו (בעיקר) שנאנסות, נרצחות בתוך הבית. שימי לב, איך כמעט לא נגעו בעניין הזה בתגובות. זה קשה מדי רגשית, לגעת בזה, להתמודד עם זה. אני דאגתי לסדר לעצמי חגורה שחורה. זה עדיין לא אומר שהאלמנט הזה – לא משפיע על החיים שלי.יש המשך

    אהבתי

    1. ובתור סיכום – באמריקה הכרתי פמניסטיות קיצוניות ששמות פצצות בכל מיני מקומות. חייבת להגיד שלפעמים יש משהו קוסם ברעיון הזה.
      ברמה האישית – אם הוא לא רוצה להתעסק עם הכביסה – אל תגעי בכביסה שלו. אני
      רצינית. תכבסי לילדים ולעצמך. הגיעה הזמן אישה להבהיר גבולות.

      אהבתי

      1. טוב שלפחות אדם אחד תפס על מה אני מדברת.
        במקום להבין כמה זה מפחיד להיות אישה כולם נתפסו לעניין של מי עושה מה בבית.
        זה חשוב אבל לא הכי חשוב.
        החשוב הוא שכאישה את תמיד מרגישה מאויימת.
        וכמובן עניה יותר וקטנה יותר ופחות נחשבת, עם זה אני יכולה להתמודד אבל הפחד מעיק עלי מאוד.
        😕

        אהבתי

  14. אני גאה על עצם היותי אשה
    אף פעם לא הרגשתי נחותה.
    אני זו שבחרתי תמיד ללכת לרופא ולהיות מעורבת בחיי ילדי.
    מיש לא עשה זאת – הפסיד
    אני גאה על התפקיד הזה בחיי
    וגם בעבודתי אף פעם לא הרגשתי שווה פחות. נהפוך הוא, לא פעם אני הרבה יותר טובה מרוב אלה שאני פוגשת מסביבי.
    מה שאני עושה, (בישול שאני לא ממש אוהבת) אני עושה מבחירה.
    ואלה שבאים בטענות? אני שולחת אותם להסתכל קודם כל על עצמם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s