זרם תודעה אימהי על תבניות חינוך

כשאני הייתי ילדה נדמה היה לי שבשביל הורי הדבר הכי חשוב ביותר בעולם הוא שאהיה תלמידה טובה. היה לי הרושם שאיש לא רואה אותי, רק את הציונים שלי – הורי לחצו עלי מצד אחד, המורים מצד שני, וכולם הציקו ונדנדו לי שאשב ואלמד ואצליח במבחנים.


אני, מה לעשות, שנאתי ללמוד. בית הספר שעמם אותי, המבחנים גרמו לי כאב בטן מרוב מתח וחרדה מהכישלון וכל מה שרציתי היה לשבת בשקט בחדרי, לקרוא ספרים ולכתוב חיבורים.


בעיקר שנאתי ללמוד חשבון, וגם אנגלית לא כל כך אהבתי עד שפגשתי מורה מעולה שתוך חודש של שיעורי עזר בחופש הגדול הביאה אותי לרמה של שאר הכיתה וחיבבה עלי את השפה האנגלית. חבל שבמתמטיקה לא קרה לי הנס הזה ועד היום אין לי בגרות במקצוע המאוס הזה.


 


כשהפכתי לאימא החלטתי שאני בשום פנים ואופן לא אציק לילדים שלי. לא ארד לחייהם, לא אמרר להם את שעות הפנאי מבית הספר, ואתמוך בהם כנגד המורים שבטח יחזרו על אותה המנטרה המאוסה – יש לתלמיד פוטנציאל, כמה חבל שהוא לא ממצה אותו ולא מבזבז את זמנו בלימוד עובדות עבשות ומשעממות במקום להתעסק במה שבאמת מעניין אותו.


מורים יקרים, תרשו לי לגלות לכם בסוד – התלמיד לא ממצה את הפוטנציאל שלו כי אתם משעממים אותו למוות! וזו הבעיה שלכם ושל משרד החינוך, לא של התלמיד ולא של הוריו שעברו אותה מסכת עינויים בילדותם.


לצערי בעלי לא חולק איתי את הגישה הזו. כמו הורי גם הוא בטוח שאם לא ירד לחיי הילדים, יבלוש אחריהם, ינדנד ויציק להם ללא הרף בנושא הלימודים הוא ימעל בחובתו כהורה.


לצערי עלי להודות שאני ובעלי מתנהגים כזוג יונים מאוהבות בכל דבר ועניין עד שזה מגיע לויכוח על הלימודים של הילדים.


נו, מילא, ככה הם לפחות  לומדים שאפשר שיש במשפחה חילוקי דעות, ושאפשר להיות נשואים באושר גם כשמתווכחים ולא מסכימים על כל נושא. אני מקווה גם שזה ילמד אותם לברר לפני החתונה מה דעת בחיר ליבם על חינוך הילדים.


חבל שאני לא עשיתי את זה בזמנו.


 


חוץ מהלימודים גם אני וגם בעלי מניחים לילדים לעשות בזמן הפנוי שלהם ככל העולה על רוחם ולא דוחפים אותם לשום כיוון. כתוצאה מכך הם באמת עושים מה שהם רוצים ומדהימים אותנו כל פעם מחדש.


לילי שלנו למשל שבלי שום הכוונה מצידנו נדלקה על הנוער העובד והלומד ואת רוב ימיה כתלמידה בילתה בקן, מקדישה לו את מיטב זמנה ומרצה. הלימודים עניינו אותה פחות וזה ניכר בתעודה שלה כמו שהמורה שלה סיפרה לי שוב ושוב ושוב….


 


גם לבנים עיסוקים משלהם – צץרץ רשם את עצמו (עוד כשהיה ביסודי) לחוג כדור מים ומאז הוא מבלה את רוב זמנו בבריכה, מתאמן במרץ. רק אחרי שהמאמן שלו נזף בי שאני לא מתעניינת במעשיו של הילד שהפך פתאום לשוער מצליח של הקבוצה שלו גררתי את עצמי לבריכה לראות על מה מדובר. השתעממתי נורא, בהיתי בתדהמה בהורים שבאים לכל אימון, מלווים את הילדים לכל משחק וחיים את הספורט החביב והמשעמם הזה (משעמם בשבילי, לא בשבילם כנראה) הכברתי שבחים על המאמן שבזכותו הילד מקפיד על אוכל בריא ומאוזן, ומטיף לכל העולם נגד עישון ושתיית אלכוהול ולא חזרתי יותר לעולם לבקר בבריכה.


שלא תטעו, אני תומכת מאוד בעיסוק הספורטיבי הזה – שמתיש אפילו את הילד ההיפר אקטיבי שלי – אבל מבטאת את התמיכה בהכנת ערמות של כריכי טוסט פיצה מהבילים בסוף כל אימון וכתיבת צ'קים בסוף כל שנה.


אולי זה לא כל כך חינוכי מצידי, אבל כמו שאני נותנת לו לעסוק בחוג החביב עליו אני מבקשת ממנו לא לענות את רוחי הלא ספורטיבית בעליל עם הכדור מים המוזר הזה.


 


בכלל, היחס לספורט במשפחתנו מאוד בעייתי, הג'ינג'י חובב מושבע של כדור סל כורסא וגאה מאוד בילדים הספורטיביים שלנו, אבל ספק אם ידע מה לעשות עם כדור גם אם יקפוץ לו כדור לידים. אני סתם פלדאה מצויה ולצערי לילי אוהבת ספורט בערך כמוני. כשהייתה עדיין תלמידה הצליחה להתחמק בכישרון רב מכל שיעורי הספורט בתיכון ונעדרה מכולם, בלי אף יוצא מהכלל, מה שלא מפריע לה כיום להיות חיילת קרבית.


אני לא אוהבת את הקרביות שלה ומעדיפה שתהיה פקידה או משהו פחות תובעני, אבל היא, מה אכפת לה? עושה מה שנראה לה נכון, ואם לא התערבתי כשהייתה ילדה, מה יש לי להגיד עכשיו?


גם עוגי פונה לדרך משלו, למרבה צערו של ג'ינג'י חובב הכדורסל דווקא הגבוה במשפחתנו, נער שמגיע לגובה המרשים של מטר תשעים ועדיין גדל, לא אוהב לשחק כדור סל, ובמקום זה הוא קורע בחפץ לב את נעליו בבעיטות במשחק כדור רגל, ואל יהיה הדבר קל בעיניכם כי לקנות כל כמה חודשים נעלי ספורט מס' מספר 47 זה עסק יקר למדי.


מעול הלימודים של לילי כבר נפטרנו תודה לאל, (ואם תרצה להשלים בגרות היא תעשה את זה על חשבונה ובזמנה הפנוי). גם עוגי כמעט מסיים את בית הספר ולמרבה הפלא הוא נחשב לתלמיד טוב למרות שהוא לומד בבית ספר לילדים לקויי למידה שאחיו הצעיר קורא לו בבוז – בית ספר לדיסלקטים מעוותים.


פה אני מתערבת ונוזפת בחומרה בצץרץ בעוד שאחיו הגדול פשוט מרביץ לו… איפה הימים שיכולתי להפריד בין השניים?


כיום הם פשוט גדולים מידי וחזקים מידי.


כיום נשאר לי להתמודד רק עם לימודיו של צץרץ שמתעקש ללמוד בבית ספר רגיל למרות שרצינו לרשום אותו לבית ספר מיוחד שיקל עליו אבל הוא כדרכו מתעקש ללכת בדרך הקשה.


אנחנו לא מתווכחים, משלימים עם רוע הגזירה ומנסים לעזור לו כמיטב יכולתנו, והייתי מפרטת יותר בנושא המפרך הזה, אבל עלי למהר לסיים את הכתיבה כדי לשבת איתו על סיכום הספר באנגלית שקראנו יחד בשבועות האחרונים.


איזה מזל שהוא התלמיד האחרון אצלנו בבית ושבעוד שלוש שנים נצא לחופשי מעול בית הספר.


שרק לא יביאו לי את הנכדים ללמוד איתם כי אני כבר באמת מותשת מהעניין. תסכימו איתי שאפילו לתלמידה עצלה כמוני לא מגיע לעשות סיבוב שלישי בנבכי מערכת החינוך בארץ.

49 תגובות בנושא “זרם תודעה אימהי על תבניות חינוך

  1. ה"קטן" שלי, בן 17 סוף סוף החל לעשות ספורט פיסי ולא רק במחשב ובצפייה בכדורגל במגרשים…
    הוא החל ללכת לחדר כושר ואני ממש שמחה.
    הגדולה לא מזיזה את התחת שלה – וחבל.
    אנו, ההורים, משתדלים להדגים כושר – בעלי הולך ברגל 5 פעמים בשבטע באופן קבוע. אני..קצת פחות. ולהחדיר להם אוכל בריא מהו – משתדלים.
    שבת נעימה (חורף אצלכם???)

    אהבתי

    1. החינוך היחיד שבאמת יעיל זה דוגמא אישית אבל אז זה אומר שגם אנחנו ההורים צריכים להזיז את התחת ולעשות דברים 😛
      לפעמים אני שואלת מי פה מחנך את מי?

      אהבתי

  2. עכשיו קלטתי שיש ביישוב שלכם באמת קבוצת פאר בכדורמיים,טבעי שהילד ילך לשם
    אחד מסוגי הספורט הכי קשים והכי אלתימים אגב
    אבל כל זמן שהוא נהנה,סבבה

    אהבתי

    1. הקבוצה שלנו היא קבוצת פאר 😮
      וואלה!
      לא ידעתי.
      העיקר שהוא מעסיק את עצמו במשהו ועכשיו הוא גם עוזר לאמן את הצעירים ואפילו מרוויח קצת כסף ואין לו זמן וכוח לריב עם אחיו. מה עוד צריך לבקש 😛

      אהבתי

  3. גם אני לקוית למידה ומעולם לא למדתי בבצפר של לקויי למידה. אפילו לא ידעתי שיש דבר כזה. זה מוזר כי ההורים שלי דווקא עשו הכול כדי שאקבל את כל העזרה שאפשר לקבל.
     
    מדובר בבצפר שלם? לא בכיתה שנקראת "כיתה מקדמת?"

    אהבתי

    1. בצפון יש בית ספר מעולה בשם "קישון" ממש ליד רמת דוד שלצערי לא כולל תיכון, רק חטיבת ביניים.
      אחר כך רשמנו אותו לבית ספר שפרירים, בקיבוץ גבעת חיים. חתיכת נסיעה מהבית שלנו אבל לדעתנו שווה את המאמץ.
      מורים שמודעים לבעיות של הילדים, כיתות קטנות, אבחון בבית הספר ותמיכה רגשית לילדים ולמורים.
      לבן שלי התמזל המזל ויש לו מחנך נפלא, בחור צעיר שגם הוא סבל מליקויי למידה ובכל זאת יש לו תואר שני.
      התרוצצנו ולחצנו והתאמצנו אבל הצלחנו למצוא לילד בתי ספר טובים שקידמו אותו.
      הבעיה היא עם הקטן שמצבו טוב יותר והוא נופל קצת בין הכסאות. חבל שאין לו את המרץ והנחישות שיש לך.

      אהבתי

  4. נהנתי לקרוא. אגב, נראה לי טבעי לחלוטין שיש הבוחרים ללכת בדרך הקשה. גם אני בדומה לצץ-רץ הלכתי בדרך הקשה, למרות היותי לקויית למידה. היום יש לי תואר שני ואני עוסקת בעיקר בכתיבה. אני לא אוהבת שעושים לי הנחות.

    אהבתי

    1. אני מקווה שגם הוא יצליח.
      הבעיה שלו היא בעיקר ההיפר אקטיביות, שפע מרץ ואימפולסביות.
      לפעמים אני חושבת שהבעיה היא יותר של מערכת החינוך מאשר של הילד שסך הכל הוא נבון ובעל זיכרון טוב אבל עם קוצים בתחת. 😛
       

      אהבתי

    1. אני פשוט אומרת את דעתי הכנה כמי שמכירה די טוב את בתי הספר בארץ.
      הם לא מעודדים רצון להשכלה ולידע ורובם משעממים מאוד.
      הבעיה היא לא שלי אלא שלם.

      אהבתי

      1. איתמר אם רק הייתי יודעת איך לשנות ולשפר את בתי הספר בארץ הייתי שמחה לעשות את זה.
        אני נדהמת לפעמים לגלות שהכל שם נשאר מאובן וקפוא כמו בימי נעורי הרחוקים מאוד.
         

        אהבתי

      1. אה, אז עכשיו שאני אמא אני צריכה להתחיל לתקן את העולם?
        אף אחד לא סיפר לי את זה כשסוף סוף השלמתי עם הקונספט של להביא ילדים זכים ומתוקים למקום העכור חסר הישע הזה.
         
        אתה רואה! עכשיו עשית שאני אהיה רצינית כמוות בעצמו ואני שונאת את זה!! מרוצה מעצמך?

        אהבתי

      2. לולי היקרה, צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים ואמרת לאיתמר כל מה שאני חושבת.
        מצד שני בית הספר והמורים ראויים ליחס של כבוד וכל אחד מהמורים של הילדים שלי ציין בתודה את התמיכה ושיתוף הפעולה שנתנו לו גם אם ביני לבין עצמי הרהרתי לא פעם שיש מורות שהתפקיד הקשה והתובעני הזה גדול עליהן.
        לילדים הקפדנו לשדר שכל זמן שהם תלמידים הם חייבים בכבודו של בית הספר ושל המורים ועליהם למלא את מצוות המורים גם אם לפעמים הם מתקשים בכך.

        אהבתי

      3. לא דיברו איתך בבית חולים לפני שקיבלת את מכתב השיחרור לאחר כל לידה? לא להאמין מה שהולך היום בבתי חולים. יש שם נציג של משרד החינוך שמסביר מה יש לשנות עד שהילדים שלך יגיעו לבית ספר. הוא גם קובע אם השם של הילד הוא תנ"כי. אם לא, הוא מציע הצעות לשיקול דעתך

        אהבתי

      4. אתה צוחק עם השם? (זאת היתה שאלה רטורית, תקשיב-) אחי ואשתו ברחו מהארץ- ארץ כיבוש ומיליטנטיות וגסות רוח- לאחת הארצות היותר אנמיות באירופה.
        כשנולד הילד, הם חוייבו לפרסם קודם בפני איזו וועדה ממשלתית את שם הילוד שהם בחרו כדי שיאשרו להם אותו!! (לא את הילוד, את השם). אז איפוא הבבילון שלהם עכשיו?!

        אהבתי

  5. יודעת מה אני אוהבת באימהות שלך?
    את נותנת תחושה שאת מקבלת את עצמך יפה. לא מנסה להיות מי שאת לא. או פוליטקלי קורקט בכל הקשור באימהות, או מה שלא יהיה. אני מאמינה שזוהי הדרך היחידה לגדל ילדים בריאים נפשית. להיות נאמן לעצמך ולהשתדל לקבל גם אותם כמות שהם. ונראה שגם את זאת את עושה בהצלחה.   

    אהבתי

  6. :-)בעניין החינוך והמורים אני מסכים איתך לחלוטין.
     
    ההורים שלי נתנו לנו (אנחנו שלושה ילדים) חופש פעולה מוחלט ללמוד או לא ללמוד – ונראה לי ששלושתנו בחרנו בלימוד מאחר וזו הדוגמא שראינו בבית. הורי לא היו צריכים לספר לנו שלקרוא זה כייף. פשוט ראינו אותם קוראים ונהנים ומחליפים חוויות ומתרגשים ורצינו לחוות בדיוק את הדברים האלה.
    ילדים לפי עניות דעתי נוהגים בשתי דרכים – האחת היא חיקוי למעשי ההורים והשניה היא פעולה הפוכה למעשי ההורים.
    נראה לי שהתנהלות הילדים בסופו של יום היא פועל יוצא של מידת הכפייה הנהוגה בבית.
     
    >:D<
     
     

    אהבתי

    1. יש דבר אחד שמתעלמים ממנו ואלו הגנים.
      הם קובעים המון, ילד שירש מהוריו הביולוגיים דסלקציה לא יאהב לקרוא גם אם הוריו המאמצים תולעי ספרים 😕
      זה באמת מצער אותי אבל ברור לי שאם אנסה לאלץ אותם לקרוא רק אגרום להם לתעב קריאה עוד יותר.
      מצד שני הם נוטים לספורט ולמת’ מה שרחוק ממני עד מאוד 😛
      ילדים הם הפתעה מתמדת, שלי בכל אופן.

      אהבתי

      1. :-)טוב, אין לי מושג מה אחוז הגנים במשחק החינוך הזה ואם דיסלקציה היא בכלל תורשתית.
        עד כמה שאני יודע ומבין, הכמיהה לידע, להשכלה, להרחבת הדעת אינה צריכה להיות קשורה בהכרח לקריאה. יש כל כך הרבה דרכים אחרות לאגור ידע. ודאי בעידן המחשב והאינטרנט. כך שדיסלקציה אינה אפילו תירוץ קלוש. את הסקרנות ללמוד ולדעת מקנים באמצעות דוגמא אישית.
        ולימוד כולל בתוכו הכל. אפילו ספורט ומת’ רחמנא ליצלן.
         
        >:D<

        אהבתי

  7. יותר מידי חופש פחות מידי הכוונה.
    אין לכם מה להגיד בשום נושא שקשור בילדים?
    כל מה שהם רוצים הם עושים?
    לרצונות שלכם אין שום משקל?
     
    יש לי ילד שנתתי לו חופש יותר מדי חופש
    עכשיו הוא עולה לי על הראש.

    אהבתי

    1. אני בהחלט אומרת מה דעתי ומה נראה לי נכון או שגוי אבל חוץ מכמה כללי בית פשוטים ויסודיים אנחנו לא כופים על הילדים תחומי עניין או חוגים או מתנים אהבה בציונים טובים.
      אני רכה מעט יותר, בעלי מחמיר אבל ככל שכל ילד מתבגר ככה אנחנו מאפשרים לו יותר חופש ועצמאות ומקום בטוח להתנסויות ולטעויות.
      מנסים ללכת על הקו הדק בין חופש להפקרות, אם אתה מכבד ילד ומשדר לו שאתה תמיד בצד שלו גם כשהוא טועה הוא לא יעלה לך על הראש ולא ינסה לנצל אותך.
      בטח גם שגינו פה ושם אבל אנחנו לא דורשים שלמות, ל מעצמנו ולא מהם.

      אהבתי

      1. אני כאן לבד לכן אני לא יכולה להתווכח עם בן זוגי על קשיחות יתר או מתירנות יתר. כל ההחלטות הן שלי בלבד וכל החינוך שלהם על הראש שלי בלבד.
        הייתי מתירנית, נתתי כבוד וזה בא מאותו מקום שזה בא אצלך, הורים שמחפשים מצוינות, מורים משעממים עד מוות. החלטתי כמוך שאני לא אלחץ ואם המורה תגיד משהו על הילד אצא נגדה בחירוף נפש, אני לא אבחר להם חוג או מגמה וכל הסיפור
        אז יצא ככה. הבן שלי החליט בהתחלה להיות וטרינר ושלחתי אותו לבצפר למדעי טבע וסביבה. תוך שנה הוא החליט שזה לא מעניין אותו עבר למחשבים, לפיזיקה ועכשיו הוא לומד תיאטרון. למורת רוחי.
        אותו דבר עם חוגים פעם משצים פעם מדריך בצופים פעם גיטרה כל דבר הוא מתחיל ולא מסיים. למה? כי מותר לו, שיזרום. הוא גם לובש מה שהוא רוצה, מה שאני אגיד לו מה ללבוש? לא. אז הוא הולך עם ראסטות וכל הזמן מתעסק איתן והוא הולך בחורף עם מכנסי קיץ ובלי מעיל חוזר חולה הביתה ולא מוכן לשמוע על מעיל.
        למותר לציין שכל פעם מגיעים לי מכתבי תלונה מהמורים על איחורים, חיסורים, אי השתתפות במבחנים. הוא לומד בבצפר שעולה לי הרבה כסף.

        אהבתי

      2. ופה נכנסים חוקי הבית. לא עוזבים חוג ששילמתי עליו, לא שמים עגילים וקעקועים והולכים לבושים כראוי ומסופרים.
        יש ילדים שנוחים יותר ויש כאלה שמורדים ומתווכחים.
        ועוד חוק חשוב, לא גורמים להורים לבזבז כסף.
        בית ספר פרטי שעולה הרבה כסף ואתה לא מנצל אותו כראוי?
        בשנה הבאה לא תיכנס אליו יותר.
        זה התכוונתי שיש חופש אבל לא הפקרות. הם עובדים אתנו בכוורות, מנקים את החדרים שלהם, מנקים את הגינה, לא מתחצפים…. כמעט.
        ולא נשאר אלא לאחל לבן שלך שיהיו לו ילדים כמותו ואז הוא יבין אותך.

        אהבתי

      3. איזה איחול פולני 😛
        גם לי איחלו ככה.
        לא הייתי יותר טובה ממנו.
        אני מאחלת לו שיהיו לו ילדים יותר טובים.

        אהבתי

  8. נשמע שאת משדרת לילדים מסר עקבי – הלימודים לא כאלה חשובים בעינייך, לא בשביל לימודייך שלך ולא בשביל לימודיהם. הבחירות הן של כל תלמיד, וכך גם התוצאות.
     
    בעיני זה מרשים שדווקא הבנים, עם כל הלקויות שלהם, עובדים קשה כדי להצליח, ואילו לילי שאין לה שום לקות זרקה. 
     
    ומה שנכון – להשלים בגרויות לא צריך 12 שנה. בקושי 12 חודשים והכל מאחורינו.

    אהבתי

    1. אני בטוחה שברגע שיהיה לה חשוב היא תושיב את ישבנה הענוג על כיסא ותתחיל להשקיע.
      מה שאולי היה נכון פעם (ונדחס למוחי באיומים ובנידנוד) שהלימודים נורא נורא חשובים ובלעדיהם אהפוך למטאטת רחובות ענייה הוא פשוט לא נכון.
      אתה יכול להיות תלמיד מצטיין ועילוי אינטלקטואלי מזהיר ועדיין להרוויח פחות מבעל באסטה בשוק 😕
      ללמוד משהו שמשעמם אותך רק כדי להיות בעל תעודה או מקצוע יוקרתי שלא מעניין אותך זה מתכון בטוח לאומללות, כל מה שאני מאחלת לילדים שלי הוא שהם יתפרנסו בכבוד בתחום שמעורר בהם עניין ושמחה, זה הכל.
      נשמע מעט אבל לצערי זה נדיר למדי.

      אהבתי

      1. אני לא בטוחה שאני מסכימה איתך לגבי חשיבות הלימודים בישראל.  ישראל היא מקום מאד צפוף ותחרותי. אפילו עם תואר ראשון, קשה למצוא עבודה סבירה, כי יש הרבה בעלי תואר ראשון.  בלי השכלה (ונדמה לי שקראתי את זה בבלוג שלך דווקא) יש הרבה פחות מבחר בארץ מבחינת עבודות, והמבחר עצמו פחות מושך.
         
        כאן באוסטרליה, המצב כל כך שונה שזה עצוב. נהג משאית מרוויח כפול ממרצה באוניברסיטה.
         
        אני מסכימה איתך שמיותר להשקיע במקצוע שמאמלל אותך, אבל יש כל כך הרבה תחומי השכלה – לדעתי כל אדם חושב יכול למצוא משהו שיעניין אותו.  העניין הוא שבאמת בארץ קשה להתפרנס מהרבה מקצועות, ואז באמת ההשכלה הופכת להיות מיותרת.

        אהבתי

  9. קודם כל מה שעלה לי לראש במהלך קריאת הפוסט הזה זה "אולי היא תסכים לאמץ אותי?" אחריי בלשו 12 שנות וגם הציקו לי ועדיין לא בא לי ללמוד מתמטיקה- רק עכשיו כשבאמת החלטתי ביוזמתי להושיב את עצמי אני מגלה כמה נחמד זה להתאמץ מדי פעם- בעיקר בתוצאות.
    מצד שני, יש את ילדת הפר"ח שלי, שהציונים שלה בינוניים מינוס כבר בכיתה ד’ ולשא שאין לה מוח לילדה שלי, פשוט אף אחד לא שם עליה, אמא שלה חושבת שאם היא לא תשאל הכל יהיה בסדר, המורה שמה זין ובינתיים הילדה אין לה מושג כמה זה 5 כפול 8 בלי לעשות באצבעות. ועזבי חשבון מה שיותר עצוב זה שהיא ילדה בורה, בלי ידע כללי בכלל וזה אך ורק תוצאה של חוסר אכפתיות…
    לא כדאי להיות שאננים צורבת- צריך למצוא את האיזון

    אהבתי

    1. קודם כל מזל שיש את פר"ח, רעיון נהדר.
      ובאמת יפה שאת מתאמצת ומקדישה לילד.
      כמו כל דבר בחיים גם זה עניין של איזון, ילד שגדל בבית שיש בו ספרים ועיתונים והורים שמדברים על ענייני היום יום והחדשות ויש אווירה של קריאה וידע קולט דברים כמעט בלי להרגיש.
      יש בתים שאין בהם ספרים ורואים כל היום תכניות זבל ואף אחד לא אומר לילד שטלנובלות זה אידיוטי, שיראה אבל שיבין איך עובדים עליו, בפרסומות למשל, מאוד חשוב להסביר כבר מגיל צעיר.
      ללמד, לשים לב, להתעניין, להציע עזרה אבל לא להתעלק ולא לנג’ס.
      עם הילדים הראשונים זה תמיד מתפספס, השלישי כבר נהנה מהניסיון ההורי שנצבר על גב הגדולים 😛
      אבל בעיקרון אני חושבת שכל בן אדם צריך לחיות את חייו שלו ולא דרך ההשגים של הילדים וילד ששונא ללמוד ואתה מאלץ אותו, סבל לך ולו ולכל המשפחה ובסוף זה גם לא עוזר כלום 😕

      אהבתי

  10. ב 14 שנות חינוך שאני מעניק לילדים, למדתי כי אין פתרון אחד, וגם אם יש לעיתים , לא יעבוד תמיד בהצלחה…
     
    מניח , מדברייך, שזהו המצב גם אצלך…
     
    שבת חמה לך, בין הדבורים והפריחות…>:D<

    אהבתי

  11. הי, את בטוחה שהשעה שנקבעה במפה האסטרולוגית נכונה? את מה זה לא נראית לי אופק במזל בתולה, אלא ממש ההיפך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s